בעלי האג"ח והבנקים הפסידו חצי מיליארד שקל - אבל תשובה סידר לחתן שלו 15 מיליון שקל

אלרואי מכר באחרונה לחותנו יצחק תשובה 5% ממנדלסון תשתיות ומימש אופציה ל–10% מהחברה ■ מנדלסון תחלק דיווידנד של 100 מיליון שקל ■ לפני כמה שנים איבד אלרואי את השליטה בקמן אחזקות ששלטה, בין השאר, במנדלסון

מיכאל רוכוורגר

מניית מנדלסון תשתיות קפצה אתמול ב-8%, אחרי שהחברה הודיעה על כוונתה לחלק לבעלי מניותיה דיווידנד של 100 מיליון שקל. כל זאת אחרי שלא מצאה שימוש טוב יותר למזומנים שהצטברו אצלה בעקבות מכירת החברה הבת האמריקאית דודסון גלובל (89%) לחברת טקסס פייפ תמורת 110 מיליון דולר. מנדלסון, שנסחרת לפי שווי שוק של 243 מיליון שקל, היא בשליטת קבוצת נץ, המנוהלת בידי צבי איציק.

מנדלסון מתנה את חלוקת הדיווידנד בשינוי לוח הסילוקין של איגרות החוב שלה בהיקף של כ–150 מיליון שקל. החברה מעוניינת לשנות חלק ממועדי הביניים של הפירעונות, ולא את תאריך הפירעון הסופי. זאת תמורת פיצוי למחזיקים בדמות תוספת ריבית. מנדלסון מציינת בדיווח לבורסה כי חלוקת הדיווידנד לא תפגע ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. כך, למשל, לגבי אג"ח מסדרה ג', שתשלומי הקרן שלה אמורים להיפרע החל במארס 2016, מבקשת החברה כי תשלומי הקרן ייפרעו בשני תשלומים ב–2018–2019. נוסף על כך, מבקשת מנדלסון כי במקום שני תשלומי קרן באג"ח ח', האמורים להתבצע ב-2018–2019, יבוצע תשלום אחד ב–2019.

יצחק תשובה צילום: דודו בכר

מלבד נץ מי שצפוי ליהנות מהדיווידנד הוא רוני אלרואי, חתנו של יצחק תשובה, שאיבד לפני כמה שנים את השליטה בקמן אחזקות, ששלטה, בין השאר, במנדלסון תשתיות. הוא והותיר מאחוריו את הבנקים ובעלי אג"ח עם הפסדים של יותר מ–500 מיליון שקל.

אלרואי מכר לאחרונה לתשובה (דרך חברות פרטיות של תשובה) כ–5% ממנדלסון תמורת כ–9 מיליון שקל (לפי מחיר השוק של מנדלסון). בכסף שקיבל הוא פרע את ההלוואות שנטל בעבר מקרן אוריגו ומנץ, ומימש את האופציה ל–10% ממנדלסון תשתיות. שווי השוק של המניות האלו הוא 24 מיליון שקל, כלומר יש לו רווח של כ–15 מיליון שקל מהן.

נץ נכנסה להשקעה במנדלסון במאי 2012, כשרכשה 53% מהחברה בכ–65 מיליון שקל מקמן אחזקות, שהיתה אז עוד בשליטתו של אלרואי. את נץ הביאו לעסקה מנהלים בכירים לשעבר באפריקה ישראל השקעות, רון פאינרו וקובי שלום, שהקימו באותה תקופה יחד עם משקיעים נוספים את חברת ההשקעות רונקו.

רוני אלרואי צילום: אייל פרידמן

אלרואי אמנם איבד את השליטה בקמן, אך הוא גייס את נץ — שאירגנה מימון מקרן המנוף אוריגו (שקיבלה גם אופציות לכ–4% ממנדלסון). יחד הם רכשו במארס 2013, בחלקים שווים, 47% ממנדלסון תשתיות תמורת 47 מיליון שקל לפי שווי חברה של כ–100 מיליון שקל. אלרואי הביא חלק מהכסף וקיבל מימון מאוריגו ונץ מניות ואופציות למניות מנדלסון לפי שווי של כ–100 מיליון שקל, שאותן הוא יכול לממש עד קיץ 2015.

המניות נרכשו מהבנקים לאומי ומזרחי טפחות שימשו את כונסי הנכסים של חברת קמן מים, החברה האם של מנדלסון תשתיות, שהיתה חייבת להם 60–70 מיליון שקל. אלרואי ונץ ניצלו את העובדה שלאומי ומזרחי טפחות החזיקו במניות מיעוט לא סחירות במנדלסון, ולא העניקו לבנקים אופציות או מנגנונים נוספים, שלפחות היו מכסים עבורם את מלוא החוב.

פאינרו ושלום לא היו מעורבים בעסקה השנייה, מכיוון שסיימו את הקריירה העסקית היזמית הקצרה שלהם, ומונו לתפקידים בכירים בלאומי ובכלל ביטוח. פאינרו מונה בידי מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, שהיתה הבוסית שלו במשרד רו"ח סומך חייקין, לראש חטיבה פיננסית בלאומי, והשתלב היטב בבנק.

שלום מונה בידי איזי כהן לסמנכ"ל בכיר בחטיבת ההשקעות של כלל, האחראי על תשתיות, אשראי לא סחיר והשקעות בקרנות השקעה פרטיות. כל אחד מהם מחזיק עדיין ב-20% מרונקו, שמחזיקה בכ–7.5% ממנדלסון. בהתאם לכך, גם פאינרו ושלום צפויים ליהנות מהדיווידנד שיחולק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker