האוצר הצליח לשכנע - והמבוטחים נותרו חשופים

כאשר כל שקל שביעי של הוצאה הולך לביטוח - יש לאפשר לצרכנים פיקוח נוסף

אסא ששון
רותי לוי

בשבוע שעבר דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק של ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני). החוק קרא לבטל את הפטור ההיסטורי שקיבלו הגופים הפיננסים מחוק הגנת הצרכן, וביקש למעשה להחילו על הבנקים ועל חברות הביטוח. בהצעה נטען כי הרגולטורים כיום - בנק ישראל, המפקח על הבנקים והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר -  נתונים בניגוד עניינים טבעי, שכן הם אחראים ליציבותם הכלכלית של הגופים הפיננסיים. לכן, הם מעדיפים לא אחת את היציבות הכלכלית על פני טובת הצרכן. לפיכך, העברת הסוגיה הצרכנית של הסדרת היחסים בין הבנקים וחברות הביטוח לבין לקוחותיהם לידי הרשות להגנת הצרכן (האחראית לאכיפת חוק הגנת הצרכן) — תחזק את כוחם של הצרכנים.

על הצעת החוק שהובילה סבטלובה חתמו ח"כים מכל הסיעות. ואולם, כפי שהאמינו גורמים רבים, סיכוייה היו מזעריים, בשל לובי חזק של הבנקים וחברות הביטוח שכבר הצליח לטרפד הצעות דומות בעבר. וכך אכן קרה. ועדת השרים החליטה לדחות את ההצעה בעקבות התנגדות האוצר ובנק ישראל להצעת החוק.

הטיעון העיקרי של האוצר היה שיש רגולטור שמקיים פיקוח הדוק על חברות הביטוח, וככזה תיווצר כפילות רגולטורים מיותרת וכפילות בהנחיות השונות של כל אחד מהם. כך, למשל, טענו באוצר כי כיום קיימת דרישה כי תגמולי הביטוח יועברו בתוך שבעה ימים; דרישה שאינה קיימת בחוק הגנת הצרכן. עוד נטען, כי גובה הקנסות בחוק הגנת הצרכן נמוך מזה שיכול הפיקוח על הביטוח להטיל על חברות הביטוח.

אלה הן טענות חלשות. ראשית, משום שהחוק אינו מוחל כמות שהוא, אלא לאחר התאמות נדרשות, כפי שנעשות גם כיום במגוון ענפי המשק. שנית, כפילות רגולטורים מתקיימת גם בשווקים אחרים, למשל בענף התקשורת, והיא אינה פוגמת בהנחיות. אם משרד התקשורת מתקן ברישיונות החברות הנחיה מחמירה יותר ממה שמציע חוק הגנת הצרכן, ההנחיה המחמירה היא הקובעת. לבסוף, טיעון הקנסות הוא תמוה, שכן המשרד כלל אינו מנצל את כוחו בתחום זה.

סך הקנסות שהטיל האגף ב–2013 על חברות ביטוח הסתכם ב–5.2 מיליון שקל — 0.17% מהרווח המצרפי של חברות הביטוח באותה שנה, 3 מיליארד שקל. מדובר באחוז מזערי, שבוודאי אינו מאיים על חברות הביטוח או יוצר אפקט מרתיע כלשהו. לא מן הנמנע שמה שבאמת מטריד את האוצר הוא תוספת התקנים המתאימה לרשות להגנת הצרכן כדי להתמודד עם הגופים הפיננסיים.

הבחירה של האוצר לשכנע את השרים שלא לתמוך בחוק מסבה נזק לצרכנים. חוק הגנת הצרכן מספק להם הגנה טובה יותר, בעיקר באמצעות כלים של אכיפה אזרחית, כמו פיצוי ללא הוכחת נזק. ואולם, הוא גם מכתיב דרכי התנהלות שחסרות התייחסות באסדרה על הגופים הפיננסיים, למשל, הגבלת זמני ההמתנה למוקדי השירות הטלפוניים, חובת מסירת חוזה לעיון לפני החיוב, גילוי פרטים מהותיים בפרסומות ושיווק הטבות ומכירות מיוחדות.

בשבועות האחרונים נחשפו ב–TheMarker שיחות מכירה שנעשו בידי חברות הביטוח במטרה אחת — להגדיל את מספר הפוליסות הנמכרות. לעתים השיחות נעשו מבלי שבוצע בירור צרכים מתאים. כלומר, נציג חברת הביטוח הצליח לשכנע באמצעות הטלפון את המבוטח לרכוש עוד פוליסה גם כשאינה נדרשת לו.

שיטת מכירה זו מזכירה את הסצנה מהסרט "הזאב מוול סטריט", שבו ג'ורדן בלפורט מסביר בשיחת טלפון לעקרת בית עד כמה המניה שהוא מוכר לה תהפוך אותה לעשירה, וכל שנדרש ממה הוא לסמוך עליו. אותה חברה בסרט, שעקרת הבית קנתה את מנייתה, פשטה את הרגל. לבלפורט זה לא הפריע להמשיך הלאה ולקבל את העמלה. כמובן שאין בכך כדי להצביע על פעילות לא חוקית של חברות הביטוח, כפי שהיה בסרט, אך הטכניקה דומה.

אין די בפיקוח על הביטוח, יש לאפשר לצרכנים גם פיקוח נוסף, בוודאי בתחום שבו כל שקל שביעי של הוצאה הולך לביטוח. ח"כ סבטלובה כבר אמרה כי בכוונתה להעלות את הצעת החוק למליאת הכנסת, עתה רק נותר לראות אם לחברי הכנסת יש אומץ ציבורי או שייכנעו לחברות הביטוח והבנקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker