נשיא לשכת סוכני הביטוח: "חוסך עד גיל 50 לא צריך ליהנות מאג"ח מיועדות"

במכתב ששלח אריה אברמוביץ לשר האוצר כחלון הוא קובע: "העלאת גיל הפרישה לא תפתור לבדה את בעיית הפנסיה בישראל. זה רעיון פופוליסטי. הרחבת פנסיית החובה יצרה אשליה כאילו הבעיה נפתרה ולכל חוסך תהיה פנסיה מכובדת"

אסא ששון

"העלאת גיל הפרישה לא תפתור את בעיית הפנסיה בישראל. מדובר ברעיון פוליטי ופופוליסטי שמתקבל מתוך אג'נדה ברורה של מקבלי ההחלטות. טועה מי שחושב שיהיה בכך מזור למשבר הפנסיה בישראל. אין ביכולתו של צעד זה לבדו לפתור את המשבר" - כך כתב נשיא לשכת סוכני הביטוח, אריה אברמוביץ, במכתב עמדה לשר האוצר משה כחלון.

אברמוביץ מונה במכתבו את הסיבות העיקריות שפוגעות בפנסיה:" תוחלת החיים מתארכת, הריבית נמוכה, יש ניידות מוגברת בין מקומות עבודה, אי שמירה על רצף ביטוחי, משיכת כספי חיסכון המיועדים לפנסיה וחוסר חינוך פיננסי".

"שוב קיבלנו פתרון חלקי בלבד"

אברמוביץ הוסיף: "אין זו הפעם הראשונה שהרגולטור מציג פתרונות חלקיים למשבר הפנסיה בישראל. ב–2008 נכנס לתוקפו צו ההרחבה בנושא פנסיית החובה, שיצר אילוזיה בקרב האזרחים ואצל חלק ממקבלי ההחלטות. הצו יצר את הרושם כי משבר הפנסיה נפתר, ומעכשיו כל אזרח יזכה לפנסיה הגונה ומכובדת שאיתה יוכל לפרוש בכבוד. אין ספק שצו ההרחבה תרם לכך שחלק לא מבוטל מהשכירים בישראל יזכו לכך שיופרש עבורם סכום חודשי לחיסכון הפנסיוני. אבל האם המשמעות של חיסכון פנסיוני בישראל היא להבטיח חיים בכבוד? לפי התוצאות הקיימות כיום — בוודאי שלא".

אריה אברמוביץצילום: ללא קרדיט

במכתב לא מסתפק אברמוביץ רק בביקורת ומציע כמה פתרונות — בתחומי הרגולציה, עידוד הציבור לחסוך ותכנון הפנסיה על ידי מומחים.

הוא מתחיל עם המודל הצ'יליאני שעבר אדפטציה לישראל, וצפוי להיכנס לתוקף ב–2016. העיקרון במודל הוא הפחתת הסיכון הפיננסי ככל שהחוסך מתקדם בשלבי חייו. לדבריו, חסרונו הגדול ביותר הוא בשטחיותו ובחוסר המענה לבעיה האמיתית שהיא שחיקת הפנסיות. המחוקק אינו מטפל בנושא הקצאת האג"ח המיועדות (שמהוות עד 30% מתוכנית החיסכון) בצורה נכונה. לטענתו, המחוקק הותיר לקרנות הפנסיה לקבוע את מדדי הסיכון, ובכך מאפשר לעבור בין מסלולי החיסכון ללא התחשבות בגיל החוסך.

משמעות הדבר היא כשל בהענקת רשת ביטחון מינימלית לציבור החוסכים, כנהוג במודל הצ'יליאני. לפיכך מציע אברמוביץ להקצות באופן חדש את האג"ח המיועדות: "על המודל לשנות את הקצאת האג"ח הייעודיות, ולא לאפשר לחוסך עד גיל 50 ליהנות מאג"ח ייעודיות אלה (אלא רק מהשקעות בשוק ההון). כאשר החוסך מגיע מגיע לגיל הפרישה, עליו לקבל את ההקצאה המקסימלית הקיימת כיום — עד 30% לפנסיה, ואילו יתרת הכספים תיועד למסלולים סולידיים". אברמוביץ הוסיף: "אנו חייבים לזכור כי לאור התארכות תוחלת החיים ביחס לדורות קודמים, אנו צפויים לחיות לאחר פרישתנו לגמלאות כ–25 שנה נוספות. בהתאם לכך, הפנסיה שנקבל חייבת להיות צמודה למסלולים שימנעו את שחיקתה לאורך זמן".

קונים דירה, 
והפנסיה אבדה

הצעה נוספת היא הרחבת סל המוצרים הפנסיונים. לדברי אברמוביץ: "הרחבת היריעה של מוצרי החיסכון ארוך הטווח תספק לצרכן מגוון רחב יותר של מוצרים לגיל הפרישה, ולא תאלץ אותו להסתמך רק על מוצר אחד. כך, לחוסך יתאפשר לבחור באופן מושכל בין מוצרי החסכון, בניגוד למצב כיום שבו על החוסך נכפה מוצר אחד ללא אפשרות בחירה".

באותה נשימה מציע אברמוביץ להחיות את החזרת החיסכון ההוני; כלומר בעת פרישה יוכל החוסך לבחור בין קבלת גמלה חודשית או לקבל את כל כספו בסכום אחד. קבלת סכום אחד חושפת את החוסך לסיכון, כי הנטייה היא להשתמש בסכום הכסף הגדול לטובת צריכה קצרת טווח כמו החלפת רכב או דירה — ולזנוח את החיסכון הפנסיוני.

חיסכון מגיל צעיר

אברמוביץ גם תומך בהצעת סלינגר שאיפשרה ניוד של ביטוחי המנהלים תוך שמירה על זכויות המבוטחים. אברמוביץ כותב: "על המחוקק לאפשר לחוסכים שבידיהם ביטוח מנהלים עם מקדם מובטח, ומשלמים דמי ניהול גבוהים, לנייד את כספם ליצרנים אחרים, לפי ראות עיניהם ותוך שמירה על המקדם המובטח".

אברמוביץ גם מציין את חשיבות החינוך הפיננסי כך שכל חוסך יידע בדיוק מהן זכויותיו, ויכיר את המכשירים השונים. הוא מציע כי ההפרשות לפנסיה יחלו בשלב מאוד מוקדם בחיי החוסך. כך תיווצר לו תקופת חיסכון ארוכה באופן משמעותי.

לבסוף מציע אברמוביץ כי אחת לתקופה ייבחן החיסכון הפנסיוני של כל אחד — וזאת באמצעות סוכני ביטוח מומחים שיבחנו את החיסכון אל מול דרישות החוסך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker