חופש כלכלי? הנשיא אובמה התגלה כלא שונה מקודמיו - חוץ מברטוריקה

מי שהבטיח שינוי ותקווה עלול להשאיר מאחוריו, בדמדומי כהונתו כברווז צולע, מורשת של העצמת כוח התאגידים הרב-לאומיים - מוקדי הכוח של עולם העסקים וההון

דפנה מאור
דפנה מאור

יריביו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, חוגגים את תבוסתו בקונגרס בהצבעה על הברית הטרנס-פסיפית. מדובר בהסכם סחר אדיר ממדים. הקונגרס דחה את בקשת הנשיא לאפשר מסלול אישור מהיר להסכם הסחר, ובין המתנגדים היו חברי המפלגה הדמוקרטית, המפלגה של אובמה עצמו. המפלה הפוליטית הזו עוררה תגובות רבות, וזיכתה את אובמה בכינוי ברווז צולע, על אף שהוא מתפקד ככזה מאז בחירות האמצע לקונגרס.

דחיית הבקשה אינה סוף פסוק עבור קידום ההסכם. הבית הלבן ינסה לגייס תמיכה מקרב הרפובליקנים לטובת אישור של האצת התהליך. ואולם, בינתיים היא מסמלת לא רק את הסכסוכים הפוליטיים הפנימיים במפלגה הדמוקרטית, אלא גם את המאבק המתנהל כיום על דמותה של הכלכלה האמריקאית ויותר ממנה - הדמוקרטיה האמריקאית.

הסכם הסחר הטרנס-פסיפי ספג ביקורת מימין ומשמאל, בין השאר, בשל היותו בלתי שקוף, מקדם אינטרסים של תאגידים על חשבון כוחן של מדינות ריבוניות ואזרחיהן, על פגיעה בשקיפות, וכן על הטייתו של מגרש המשחקים העסקי הגלובלי בצורה שתחמיר את התנאים שמאפשרים גידול באי-שוויון, העצמת רווחים של אינטרסנטים ואת קשריהם למקבלי החלטות.

נשיא ארה"ב, ברק אובמהצילום: אי־פי

חלק מהביקורת היא מסוג הביקורת הקבוע של מתנגדי הסחר החופשי. היא מגיעה, בין היתר, מאיגודים מקצועיים בארה"ב, שמזהירים מאובדן משרות לטובת שווקים זולים יותר; והיא מתבססת על תקדימים של הסכמי סחר קודמים שבעקבותיהם, טוענים המתנגדים, איבדו תעשיות שלמות בארה"ב את התחרותיות שלהן - וכתוצאה מכך את כושר ההעסקה שלהן. גם אם יש בכך אמת, התהליכים האמורים הם גלובליים ורבי עוצמה מכדי שדחייתו של הסכם סחר כלשהו תעצור אותם.

בואו נתעלם לרגע מהעובדה שהגבולות הפתוחים עובדים יותר לטובתן של הכלכלות החזקות מהחלשות. שאלו את חקלאי אפריקה שאינם זוכים להגנות, כמו החקלאים האמריקאים והצרפתים, בניגוד מוחלט לעיקרון האי־התערבות הממשלתית שנושאים על נס מקדמי הסחר החופשי.

פרטיו של הסכם הסחר, ככל שניתן היה לציבור להציץ בהם, מעלים שאלות הרבה יותר חשובות מאשר גבולות פתוחים לסחר: ההסכם קובע הגנות הולכות ומתגברות לחברות תרופות, באופן שיאפשר להן לייקר תרופות ולהמשיך לקבל הגנה על פטנטים; הוא קורא להקמת בית דין בינלאומי שיאפשר לתאגידים לתבוע ממשלות שיחוקקו חוקים שעלולים לפגוע בהצלחתם העסקית, כולל פגיעה בהגנות על צרכנים, עובדים, משקיעים קטנים ואיכות הסביבה. הוא תואר בידי שר העבודה של ארה"ב לשעבר, רוברט רייך, כהסכם שנכתב בידי מיטב הלוביסטים העסקיים של ארה"ב.

האם הנשיא אובמה, בדמדומי כהונתו כברווז צולע, רוצה להשאיר מאחוריו מורשת של העצמת כוח של התאגידים הרב-לאומיים, מוקדי הכוח של עולם העסקים וההון? האיש שהבטיח שינוי, תקווה ועשייה למען העם, התגלה כלא שונה מקודמיו, אלא ברטוריקה. מכיוון שבשלב זה בכהונתו אין לו כבר מה להפסיד, הליכתו בדרך זו רק מוכיחה שדבריו היו לא יותר ממס שפתיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker