"לא היינו טיפשים כשהשקענו בפרטנר 
כמו שלא היינו גאונים כשרכשנו מובילאיי" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא היינו טיפשים כשהשקענו בפרטנר 
כמו שלא היינו גאונים כשרכשנו מובילאיי"

על רקע ההפרשות שהעיקו על דו"חות לאומי ב-2014 בלטו לחיוב התוצאות של זרוע ההשקעות הריאליות, שסיכמה את השנה ברווח שיא של 308 מיליון שקל ■ ירון בלוך, מנכ"ל לאומי פרטנרס, אומר בראיון שהסכומים בכל השקעה נמוכים יותר, אך מדגיש: "לא שמנו רגל על הברקס"

4תגובות

בתחילת החודש, במסיבת עיתונאים לרגל הצגת דו"חות 2014, סיפרה מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח, כי בדרכה לאירוע נדדו מחשבותיה אל ימים שבהם לא תצטרך להסביר כי בנטרול סעיף כזה או אחר התוצאות של לאומי היו נראות אחרת לגמרי. ב–2014, שאותה סיים לאומי בתוצאות חלשות בשורה התחתונה — ירידה של 24% ברווח הנקי ל–1.5 מיליארד שקל, שגילמו תשואה על הון של 5.5% בלבד — בלטה פעילות אחת שרוסק־עמינח לא היתה צריכה לנטרל.

יתרה מזאת, רוסק עמינח היתה עושה הכל כדי שתוצאות הפעילות הזאת לא ינוטרלו. מדובר בחברה הבת לאומי פרטנרס (100%), שבזכות מימושים מוצלחים ושנה חזקה בחיתום ובפעילויות נוספות סיימה את 2014 עם רווח שיא של 308 מיליון שקל, ותרמה כ–20% לרווחי לאומי. ב–2013, התרומה לרווח של לאומי היתה "רק" 226 מיליון שקל. מדובר ברווח גבוה משמעותית מזה שבפעילויות המקבילות בפועלים ודיסקונט.

בתחילת השנה מימשה לאומי פרטנרס ברווח כמה מאחזקותיה — בין השאר בחברות מובילאיי, אס.סי.אר ופאנאיה, וכן בכביש 6. בזרוע ההשקעות של לאומי רואים בכך פתיחה מוצלחת לשנה שהם מקווים שתהיה מוצלחת אף יותר מקודמתה.

הנהלת לאומי פרטנרס
עופר וקנין

לאומי פרטנרס מנוהלת בידי ירון בלוך. פעילותה — בדומה לקבוצות הבנקאות הגדולות בעולם — מתמקדת בניהול תיק ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, בחיתום על מגוון רבדיו, בבנקאות להשקעות ובמחקר (Merchant Banking). לצורך כך, היא מעסיקה 35 עובדים.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

בלוך, 50, הצטרף ללאומי פרטנרס ב–2008. לאחר התלבטות, הוא החליט להיענות להצעתם של איתן רף, אז יו"ר בנק לאומי ויו"ר לאומי פרטנרס, ואבי זלדמן, שהיה אז מנכ"ל לאומי פרטנרס, להחליף את אסנת רונן בתפקיד משנה למנכ"ל ומנהל ההשקעות הראשי של החברה. בתחילת 2011, קודם בלוך לתפקיד המנכ"ל, במקום זלדמן. בלוך הצטרף ללאומי כשבאמתחתו ניסיון ומוניטין שצבר בתפקידיו הקודמים בשוק ההון ובמערכת הבנקאות המקומית והבינלאומית. בתפקידו האחרון שימש כמנכ"ל UBS ישראל ניירות ערך.

התוצאות החזקות שהציגה לאומי פרטנרס ב–2014 תורגמו גם לחבילת תגמול נאה, בסך 5 מיליון שקל, למנכ"ל. למעשה, בשנה החולפת השתכר בלוך יותר מרוסק עמינח וגם יותר מהבוס הישיר שלו, פרופ' דני צידון, המשמש כמשנה למנכ"לית לאומי וכיו"ר לאומי פרטנרס — שבדומה לחברי הנהלה אחרים, לא קיבלו מענקים בגין 2014, שהושפעה לרעה מהפרשות חד־פעמיות, העיקרית בהן בגין מעורבות בסיוע ללקוחות אמריקאים בהעלמות מס, וטשטשו את השיפור בפעילות הבנקאית.

משחק קבוצתי

מלבד התבטאויות בודדות בקשר לאירוע נקודתי כזה או אחר, שבו היתה מעורבת לאומי פרטנרס, בלוך נמנע מלהתראיין. הפעם האחרונה שעשה זאת היתה לפני כעשר שנים, כשעוד היה ב–UBS.

הראיון עמו אינו משימה פשוטה. הוא שוקל כל מלה, מתנסח בזהירות ומדגיש פעמים רבות שהישגי לאומי פרטנרס הם תוצר של עבודת צוות — ולא של שחקן יחיד. אפילו לצלם אותו לבד זה לא פשוט — כשהצלם הגיע, בלוך הזעיק את כל חברי ההנהלה שלו.

"השכר של בכירי בנק לאומי אינו בולט במגזר העסקי והבנקאי. אנחנו פועלים לפי הנחיות בנק ישראל. מבחינה מקצועית, ההחלטה לעבור מ–UBS ללאומי היתה הטובה שעשיתי — חשבתי שיש יותר אתגרים ולא התבדיתי.

"לא הגעתי ללאומי בשביל הכסף, ואני מרוצה מאוד מהשכר. השנים האחרונות היו הכי טובות בלאומי פרטנרס, כך שאני ויתר המנהלים והעובדים מקבלים את השכר שלנו בזכות ולא בחסד", מספר בלוך בראיון ל–TheMarker.

במה שונה העבודה בבנק זר לעומת בנק ישראלי, כמו לאומי?

"כשהייתי ב–UBS, זאת היתה תקופה טובה עם פעילות רבה כחברי בורסה והובלת הרבה עסקות של בלוק טריידס (הפצת חבילות של ניירות ערך) — אבל החיסרון, לעומת לאומי, הוא בכך ש–UBS היא מערכת גלובלית עצומה. האפשרות לגשת למנהלים בכירים ולקדם דברים ב–UBS היא מוגבלת, כי עבורם ישראל היא שוק קטן, עוד שלוחה בחו"ל.

"אם הייתי צריך משהו, לא יכולתי להגיע למנכ"ל. בלאומי יש לי גישה ישירה לרוסק עמינח, לדוד ברודט (יו"ר לאומי) ולצידון. כמו כן, לאומי יותר דומיננטי בישראל מאשר UBS".

האם רוסק עמינח מעורבת במה שנעשה אצלכם?

"היא יו"ר ועדת ההשקעות שלנו, כך שהיא מעורבת בדברים ומעודכנת בכל המהלכים המהותיים שאנחנו עושים, אבל היא מאצילה סמכויות ונותנת לנו לרוץ ולעשות עסקים. הקשר היומיומי הוא עם צידון — אנחנו רואים דברים עין בעין, יש כימיה מעולה בינינו שמאוד עוזרת לקדם את הדברים".

"לפעמים זה חיסרון להיות חלק מבנק"

למה אתה חושב שהמודל שלכם הוא מודל מנצח — אתם לא נתקלים בניגודי עניינים ביישומו?

"המודל הזה עושה הרבה שכל עבורנו. אין פה ניגודי עניינים: זה יכול היה להיות המצב אם היינו מנהלים את כספי העמיתים, אבל אנחנו לא — מדובר רק על ניהול כסף של לאומי. אנחנו משקיעים ונכנסים לשותפות בחברות, נותנים שירותי בנקאות השקעות וחיתום, שלפעמים ממנו מגיעות הזדמנויות השקעה, ומייעצים. הדוגמה הטובה ביותר למעורבות שלנו היא בקבוצת ביטוח ישיר של משפחת שניידמן".

אתם רואים בהשתייכותכם לבנק לאומי יתרון מול המתחרים?

"בסוף, זה שילוב של אנשים ופלטפורמה, ושני הדברים האלה צריכים להתחבר ולעבוד ביחד. אם אחד מהם חורק, השני לא יכול לפצות עליו. זה צריך להיות שילוב מנצח. אבל לפעמים זה גם חיסרון להיות חלק מבנק — רגולציה, תאבון לסיכון".

עופר וקנין

ועד כמה בנק לאומי עוזר לכם להביא עסקות?

"אם אתה לא יודע לתת מענה מקצועי, זאת בעיה. יכול להיות שהבנק, אם ירצה בכך, יפתח את הדלת — אבל זה לא מספיק. רואים את זה בבנקים אחרים, שפעילות כמו שלנו לא מתרוממת בהם".

רוסק־עמינח אמרה באחרונה שלאומי לא יהיה חברת אחזקות שתבצע השקעות ריאליות גדולות, כמו בחברה לישראל. למה היא התכוונה?

"קודם כל, האם זה בכלל הגיוני שבנק יתעסק בהשקעות ריאליות. יש משקיעים שיגידו, ובצדק, 'בשביל מה אני צריך את לאומי שיחזיק עבורי 18% בחברה לישראל — אני יכול לעשות את זה לבד, שכן מדובר במניה סחירה'. אבל מה שכן, פיתחנו מיומנות ייחודית של להגיע לחברות ולפרויקטים פרטיים, כמו מובילאיי, כביש 6, אבן קיסר ונטפים — בעלי השליטה רוצים אותנו, ואז אותה גברת כהן מחדרה, שנניח כי היא מחזיקה מניות של לאומי דרך תיק הפנסיה שלה, יכולה ליהנות מערך מוסף שגוף אחר לא יוכל לספק לה".

עד כמה זה בא לידי ביטוי בתוצאות של התיק שלכם?

"ברוך השם, התוצאות מדברות בעד עצמן. אם בודקים את תיק ההשקעות שלנו על בסיס מזומן, רואים שהתשואה הממוצעת השנתית על ההון שהושקע היא 13.5%, וב–2013–2015 היא אף מגיעה ל–20%. הנוסטרו של לאומי זה 100 מיליארד שקל; אנחנו רק חלק קטן מהסיכון־סיכוי הזה — מייצרים תשואות חריגות ומגוונים את מקורות ההכנסה של הבנק".

למי אפשר להשוות את הביצועים של התיק שלכם?

"זה קצת קשה כי אנחנו חיה יחסית חריגה בשטח. אנחנו לא קרנות השקעה פרטיות, שרובן (חוץ מפימי) ממנפות את ההשקעה ושולטות בחברות, ואנחנו גם מרבים להשקיע בנכסים פרטיים, כך שגם השוואה לת"א 100 היא קצת בעייתית. 2014 היתה חזקה מאוד ללאומי פרטנרס בהשקעות וחיתום. זאת היתה שנה מאתגרת לבנק בגלל גורמים חיצוניים — ואנחנו היינו גורם מאזן".

אבל לא תמיד יהיו לכם רווח כזה?

"אנחנו מקווים שלאומי יחזור למסלול הרווחיות הרגיל שלו, ואנחנו נוכל להמשיך להיות גורם משלים לתוצאות הבנק".

"מממשים וממשיכים להשקעות חדשות"

חלק ניכר מהרווח שלכם נבע ממסע מימושים. זאת האסטרטגיה הנוכחית שלכם - לממש?

"נכון שלאומי פרטנרס ובנק לאומי ביצעו מאז 2013 מימושים רבים, בסכום כולל של כ–3 מיליארד שקל, שרובם הניבו רווחים נאים. אבל ממש לא שמנו רגל על הברקס בכל הקשור להשקעות חדשות — ונעשתה עבודה אינטנסיבית בתחום הזה, שבאה לידי ביטוי ב–13 רכישות ב–2013–2014 בסכום כולל של כ–730 מיליון שקל, וגם 2015 התחילה עם הרבה עשייה. פשוט שינינו מדיניות".

ומהי מדיניות ההשקעות הריאליות החדשה שאימצתם?

"צריך להבחין בין שווי הנכסים בספרים (עלות ההשקעה) לבין שווי כלכלי הוגן שלהם — כביש 6, למשל, רשום אצלנו בספרים לפי שווי מסוים, בעוד שאצל הגופים המוסדיים, השותפים שלנו אחרי עסקת מכירת האחזקות של קרן תש"י בכביש 6 לכלל ביטוח. הם משערכים את הכביש לפי שווי גבוה יותר. כיום, התיק שלנו במונחי שווי בספרים קצת יותר נמוך מ–3 מיליארד שקל — וזה כולל 11% מהחברה לישראל ו–14% מקנון (שפוצלה מהחברה לישראל), שמהוות ביחד כמיליארד שקל.

"המטרה היא לייצב התיק על שווי בספרים של 2.5–3 מיליארד שקל. התיק יהיה יותר מפוזר מבעבר. לא נשב יותר עם אחזקות גדולות — כמו החברה לישראל, מגדל, פז — אנחנו רוצים תיק מגוון יותר עם מח"מ קצר יותר. אנחנו בביזנס של לקנות ולמכור, אבל אנחנו לא קרן השקעות ואין לחץ למכור. דוגמה טובה לכך היא ההשקעה בסופר־פארם: מכרנו נתח קטן לדיסקונט, אבל עדיין מחזיקים 15% — זה נכס איכותי שמחלק דיווידנדים, ואין בעיה לממשו".

מה עוד שיניתם במדיניות?

"השקעה בודדת תסתכם בדרך כלל ב–40–250 מיליון שקל עם העדפה לחברות פרטיות ופרויקטים, כשאם יהיו הזדמנויות מעניינות נשקיע גם בציבוריות. נתמקד בהשקעות עם מתאם נמוך לפעילות לאומי, כדי לתרום לגידור סיכונים בקבוצה — זאת הסיבה, למשל, לכך שהחלטנו למכור כבר בשלב מוקדם את מגדל. בגלל זה, אנחנו אוהבים להשקיע בחברות גלובליות כמו נילית ואבגול. נשקיע גם בהיי־טק ובנדל"ן. אבל כמו שרוסק עמינח אומרת: אנחנו לא חברת השקעות, אלא קבוצה פיננסית מהמובילות בישראל, ומהווים נדבך משלים לפעילות המסורתית של הבנק — אשראי".

היו מקרים שהאינטרסים שלכם התנגשו עם אלה של לאומי?

"ברור שהיו. ויתרנו על עסקות. צריך לזכור שיש חומה סינית אמיתית בינינו. כשאנחנו בוחנים עסקות חדשות, אנחנו מעבירים מידע למחלקת אשראי בבנק, כדי שיבדקו קובננטים, הסכמי אשראי, השתייכות לקבוצת לווים, עושים צ'ק־ליסט לוודא שאין התנגשויות — אבל אנחנו לא מקבלים פירור מידע מהחטיבה העסקית ועובדים מסודר מאוד".

לא התמהממתם עם מכירה של החברה לישראל?

"בדיעבד, היה צריך למכור קודם — אבל היתה אז מדיניות השקעות ריאליות אחרת. חיכינו הרבה זמן, נגמר הפיצול ,הדיסקאונט הצטמצם ויצאנו לפעולה. מכרנו נתחים ואת השאר נמכור בהתאם למחירים בשווקים. אנחנו לא לחוצים ולא ממהרים".

נר הרגולציה

אחת ההשקעות הגדולות של לאומי פרטנרס היתה בחברת הסלולר פרטנר. מדובר בהשקעה של 515 מיליון שקל שהניבה תוצאות מאכזבות — ואחריה כבר לא השקיעו סכומים כה גדולים במקום אחד. "עברנו תהליך עמוק של הפקת לקחים, כמו תחקיר שעושים בצבא אחרי קרב. למדנו בעיקר לתת הרבה יותר תשומת לב לרגולציה; קיבלנו אז ייעוץ חיצוני ממומחים לרגולציה, אבל לא ייחסנו לכך חשיבות מספקת, וקרה מה שקרה", חוזר בלוך כמה שנים לאחור.

"כיום, רגולציה היא נר לרגלנו ושמים אותה בראש סדר העדיפיות. הרי היינו כבר מורווחים שם אחרי חצי שנה 40%", חורג בלוך לרגע מהנימה הקורקטית, מתעשת ומשתדל להיות זהיר יותר: "אם זה היה במסגרת המדיניות הנוכחית, היינו לוקחים את הרווח ויוצאים".

אז הכל עניין של הבנה ברגולציה?

"בנוסף, למדנו איך ולאילו שותפים כדאי לחבור (הכוונה לאילן בן־דב, מ"ר), כי צריך חוזק פיננסי, ובאיזה מינוף. כיום, אנחנו מקפידים על זה מאוד. מבחינת ניהול ההפסד, אני מרוצה מאוד מאופן הטיפול: החלטנו לצאת מההשקעה הזאת, ולאור מה שקורה כיום בפרטנר (לאומי מכר את אחזקתו לחיים סבן ובשוק במחיר ממוצע של 28 שקל למניה, בעוד שפרטנר נסחרת כיום בפחות מ–12 שקל, מ"ר) נראה שצדקנו, לפחות מבחינת השיקולים שלנו.

"הרווחנו גם באג"ח של סקיילקס. בסך הכל, אם מחברים את הכל (עמלת בנקאות השקעות), כולל מגן מס שהיה לנו, מדובר בהפסד של 20% .נכון שזאת לא השקעה מוצלחת — אבל לא היינו טיפשים כשהשקענו בפרטנר, כמו שלא היינו גאונים כשהשקענו במובילאיי. אנחנו לא ספקולנטים, ולא תמיד הכל מצליח בחיים".

ומה היה באלקטרה צריכה - המימוש בתחילת 2014 נבע מכך שידעתם דברים שאחרים לא?

"הנפקנו את החברה בסוף 2010 לפי שווי גבוה, וגם השקענו שם כסף לפי אותו שווי גבוה — מה שנקרא 'שמנו את הכסף איפה שהפה שלנו, וכשיש הפסדים — עמלות החיתום לא מכסות עליהם'. ראינו שהתחרות בענף גברה והתוצאות לא היו טובות מספיק, אבל לא רצנו למכור. ההחלטה למכור התקבלה הרבה לפני שבוצעה בפועל, וגם קבענו טווח מחירים לרווח. זה חלק מקבלת ההחלטות המקצועית שלנו — 'לדעת איך ומתי לצאת'.

"לפני המכירה הם פירסמו דו"ח קצת יותר טוב. הערכנו שהוא לא משקף את מה שיהיה בהמשך, ועשינו מכירה בבלוק אחד. בדיעבד, צדקנו, אבל זה לא שידענו משהו מראש. לא היה פה שום דבר אישי ולא הבעת חוסר אמון במשפחת זלקינד ובעסקיה. קבוצת זלקינד היא לקוח חשוב מאוד שלנו, ואנחנו עובדים הרבה ביחד".

אחרי מכירת תנובה לברייטפוד הסינית והרווחים האדירים שגרפו קרן איפקס ומבטח שמיר, אין לכם תחושת פספוס - הרי יכולתם להיות בנעליים של מבטח שמיר?

"השקענו מאמץ רב בניסיון לסגור עסקה ולארגן קבוצה. התנהלנו בין הטיפות מול איפקס ומבטח. הגענו לקו הגמר, אבל בגלל שיקולים רחבים של הבנק, כמו המחאה החברתית (שפרצה בסמוך לעסקה ב–2011), החלטנו לא להיכנס להשקעה. ברור שבדיעבד אנחנו מצטערים - לא השקענו, אף שחשבנו שזאת השקעה טובה וגם ראינו שצדקנו. יש לנו לפחות השקעה מכובדת באיפקס".

חוב נחות, סיכון נמוך, תשואות גבוהות

מה הציפיות שלכם מפעילות בהיי־טק ואיך בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה עם לאומיטק - זרוע ההיי־טק של הבנק?

"כחלק מבנק לאומי, אנחנו מאמינים בתחום הזה. יש חיבור מדהים בינינו ליפעת אורון, מנכ"לית לאומיטק. היא מביאה המון ידע וניסיון בקרנות ובענף. היא היתה, למשל, חלק מצוות ההשקעה שלנו באיירונסורס. יזמנו הקמת פלטפורמת השקעה ייחודית, כמו קרן IGP שגייסה כ–240 מיליון דולר. ראשי הקרן, חיים שני ומשה ליכטמן, עוזרים לנו ולבנק.

"הבאנו את דניאל מירון, כדי לחזק את הצוות המקצועי, יש לנו הסכמי שיתופי פעולה עם קרנות כמו ויולה ו־וינטאז', ועם בנק ההשקעות האמריקאי סטיפל. בנינו פה פלטפורמה שזרעה כבר זרעים — ובעתיד נקטוף את הפירות".

ספר קצת על פעילות חדשה שאליה אתם נכנסים - מתן הלוואות גישור והשלמת הון ליזמי נדל"ן?

"באופן מסורתי, בנק לאומי מארגן חוב בכיר ומוביל סינדיקציות, אבל יש גם צורך בשכבת חוב נחות, שהיא מסוכנת יותר. לחטיבה לנדל"ן ואשראי בינלאומי, בראשות יואל מינץ, יש ידע, ניסיון רב ומקצועיות, והבנק יושב על עסקות מרכזיות במשק בתחום הנדל"ן. לנו יש אפשרות להיכנס לחוב הנחות ברמת סיכון אפילו נמוכה מזאת שבהשקעה במניות, ויכולת לייצר תשואות להון גבוהות יותר.

"רוצים שיהיה יתרון יחסי לבנק לאומי על כל שכבות המוצרים, ולכן מכניסים גם את המוצר הזה לתוך הסל. אנחנו הולכים על עסקות יותר משמעותיות — עסקות שיהיו רק מוצר משלים לבנק — ואנחנו מרגישים הרבה יותר בטוחים בגלל העבודה עם הצוות של מינץ. אנחנו כבר עובדים על עסקה אחת גדולה, ואם יהיו עוד עסקות גדולות — נכניס גם את המוסדיים. היזמים צריכים להרגיש בנוח עם זה, כי בנק לאומי לא רק נותן להם אשראי — הוא גם שם יחד איתם את הכסף שלו. זה דומה לעסקה שעשינו לפני כשנתיים בדליה אנרגיות בתחום התשתיות".

למה אנחנו כמעט לא רואים הנפקות ראשוניות בתל אביב?

"זאת תופעה מדאיגה וחמורה, כי תפקידה של הבורסה לעזור לחברות לגייס כסף, ולמשקיעים — למצוא הזדמנויות השקעה. מיעוט ההנפקות הראשוניות נובע משילוב של רגולציה מחמירה וחוסר רצון של בעלי שליטה להפוך לציבוריים. גם המשקיעים המוסדיים לא ממהרים להשתתף בהנפקות, כי חלק מהחברות יצאו בתמחור לא נכון ולא הבינו שמדובר ביצירת מערכת יחסים עם שוק ההון לטווח ארוך, ושצריך לתת למשקיעים אפשרות להרוויח בטווח קצר משום שמדובר בסיכון גבוה יותר. זה היה התפקיד שלנו בהנפקת שפיר, ודוגמה בולטת להצלחה שלנו בהקשר זה היא ביטוח ישיר".

ומה לגבי הנפקות אג"ח בישראל של חברות נדל"ן אמריקאיות?

"זה הגיוני מאוד. נכון שהתגובה הראשונית כשמציגים עסקות כאלו, היא למה הם לא מגייסים בארה"ב? אבל נסתכל, למשל, על תחום הטכנולוגיה: חברה כמו מובילאיי, אם היתה מנפיקה בישראל, המשקיעים היו נותנים לה שווי של כמה מאות מיליוני דולרים, והיא הונפקה בוול סטריט ב–5 מיליארד דולר; ואף אחד לא שואל למה חברה מהר חוצבים לא הנפיקה פה ולמה משקיעים אמריקאים שילמו יותר".

"כל הכבוד לחלוצים רפי ליפא ועמית גל"

זה לא בדיוק אותו דבר.

"נכון. אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש שווקים שמוכנים לשלם יותר, כי יש ארביטראז' בדירוג של המדינות. אבל האם יותר בטוח להשקיע בחברת נדל"ן ישראלית, שפועלת בחו"ל ומגייסת בתשואות נמוכות בישראל, וזה נותן לה יתרון בעסקות? יש פה סיכונים משמעותיים, אבל אנחנו סוחבים על הגב מוניטין וכיסים עמוקים של לאומי.

"כל הכבוד לרפי ליפא ועמית גל. הם היו החלוצים. אבל אנחנו חייבים לבחור בפינצטה כל עסקה, רוצים להוביל את העסקות והדברים הגדולים - ומקווים שהעסקה עם קבוצת מויניאן תהיה ייחודית הן מבחינת איכות הפורטפוליו והן מבחינת היקף העסקה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#