לקחי 2008: האם ליהמן ברדרס הבא יוכל לקרוס מבלי לרסק את השווקים? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקחי 2008: האם ליהמן ברדרס הבא יוכל לקרוס מבלי לרסק את השווקים?

בעקבות ניסיון העבר, רגולטורים במקומות שונים בעולם לוחצים על הבנקים לפשט את המבנה העסקי שלהם ולצמצם את התלות זה בזה ואת הפגיעה האפשרית בלקוחות ■ זה לא הולך בקלות

51 שעות בלבד מפרידות בין סגירת בורסת המניות של ניו יורק (NYSE) ביום שישי אחרי הצהריים, לפתיחת בורסת טוקיו ביום שני שלאחריו. הבנקאים היו מעדיפים שפרק הזמן הזה יהיה ממושך יותר. הרגולטורים, מצדם, רוצים שקריסה של בנק לא תגרום לכאוס או תדרוש חילוץ מכספי משלמי המסים. לשם כך הם דורשים שחברות הפיננסים הגדולות יכינו תוכניות שיקלו על פירוקן בעת הפסקת סוף השבוע הקצרה במסחר העולמי.

אלא שמתברר שזה לא פשוט. השבוע, התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות (FDIC), הגוף האמריקאי הממונה על פירוק בנקים כושלים, דחה את "צוואות החיים" של החטיבות האמריקאיות של שלושה מהבנקים הגדולים בעולם: BNP פאריבה הצרפתי, ו-HSBC ו-RBS הבריטיים. בשנה שעברה פסל FDIC את תוכניותיהם של כל 11 הבנקים שלהם נכסים בשווי יותר מ-250 מיליארד דולר בארה"ב - בהם בנק אוף אמריקה, ברקליס, סיטיגרופ, קרדיט סוויס, גולדמן סאקס, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, מורגן סטנלי ו-UBS.

הקבוצה הזאת צריכה להגיש מחדש תוכניות עד 1 ביולי. שלוש הראשונות יוכלו להגישן עד סוף השנה. דחייה של התוכניות המתוקנות תעניק לרגולטורים כוחות מיוחדים לבלימת הצמיחה של בנקים אלה או לפירוקם.

אי־פי

הבעיה היסודית היא שפעילות הבנקים מורכבת מכדי לאפשר פירוק קל ופשוט. FDIC ורגולטורים אחרים בעולם מאלצים אותם לפשט את פעילותם. המטרה היא שקריסה של בנק תהיה דומה לקריסה של כל חברה אחרת בכלכלה: כואבת למשקיעים, בעיתית עבור עובדים וספקים, אך פחות קריטית ללקוחות ולעולם כולו.

הרגולטורים רוצים אפשרויות פעולה חדשות, שלא היו בידיהם בעת המשבר הפיננסי האחרון, כאשר דחיפת חברה פיננסית לפשיטת רגל נחשבה צעד שיפתח קופת שרצים - סברה שאוששה כשליהמן ברדרס קרס ב-2008. מאז ממשלות רבות העניקו לרגולטורים סמכות להשתלט על בנק בצרות לפני שהמזומנים שלו יאזלו ואפשרות לנהל את הבנקים ברשותם כפי שנאמן מקבל שליטה על חברה בפירוק.

רגולטורים גם נוטים לאפשר להפסדים הנובעים מקריסת בנק לפגוע לא רק בבעלי המניות כי אם במחזיקי האג"ח. מצב זה עדיף על מה שהתרחש בעת המשבר הפיננסי, כשמחזיקי האג"ח חולצו לרוב, מחשש להגברת מחנק האשראי ששרר בשווקים.

כיום, חלק גדול מהכסף שהבנקים משתמשים בו למימון עצמי חייב להיות מוחזק באג"ח שנועדו להימחק אם הבנק יימצא על סף קריסה - ולא רק אם הוא כבר קרס. תיאורטית, רגולטור יוכל להטיל מספיק הפסדים על בעלי מניות ונושים כדי לייצב בנק בסוף השבוע, מבלי להטריד את בעלי הפקדונות או משלמי המסים. לאחר מכן יהיו לרגולטורים כמה חודשים כדי לקבל החלטות, האם לפרק את הבנק או להתיר לחלקים מסוימים בו להמשיך לפעול.

ואולם כדי שכל זה יעבוד, הרגולטורים חושבים שעל הבנקים להשתנות. באופן אידיאלי, הם היו רוצים שכל חטיבה תפעולית תוכל לתפקד באופן עצמאי לחלוטין, עם מימון והון משלה. הרגולטורים גם היו רוצים שהבנקים יהיו פשוטים יותר. הם אינם מתלהבים ממבנים תאגידיים מורכבים - שכוללים, למשל, אחזקות צולבות בין יחידות שונות היושבות במגוון מקלטי מס. מבנים כאלה קשים להבנה, וקשים עוד יותר לפירוק בעת משבר. "מורכב מכדי לפרק" הוא ה"גדול מכדי להיכשל" החדש.

על בנקים להגדיר את מה שהיו בעבר יחסים בלתי רשמיים בין החטיבות השונות שלהם. שירותי תמיכה חיוניים אך משעממים, למשל יחידת המחשוב או מחלקת ניהול הנכסים, המנהלת את חוזה החכירה של המטה הראשי של הבנק, זקוקים לחוזי שירותים ברורים עם החטיבות האחרות בבנק, למקרה שיופרדו בעת פירוק. צורה נוספת של פישוט היא ההסכם שעליו חתמו 18 בנקים בינלאומיים באוקטובר האחרון שבו הבטיחו לא לממש חוזי נגזרים בפתאומיות אם אחד מהם נקלע לקשיים.

משחקי מלחמה

רגולטורים בארה"ב גם רוצים שהבנקים יוכלו לעבור פשיטת רגל מלאה ללא צורך בהלוואות מהבנק הפדרלי. זוהי משימה אדירה, בהתחשב בנטיית בעלי פיקדונות ונושים לברוח מבנקים בצרות. עד כה, ולס פארגו הוא הבנק האמריקאי הגדול היחיד שלהערכת התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות מסוגל לכך. המבנה התאגידי הפשוט יחסית שלו תורם לכך: פעילותו הזרה מועטה, והוא כמעט שלא עוסק בבנקאות השקעות.

כמה בנקים מודים שכתיבת תוכניות פירוק סייעה להם להבין את פעילותם, באמצעות ניכוש עשבים שוטים בדמות חברות בנות הקשורות בעסקות נשכחות. אחרים טוענים שזהו תרגיל מיותר, מעמסה רגולטורית חסרת תוחלת, שעבור חלקם היתה כרוכה בהגשת יותר מ-10,000 עמודי מסמכים. "התוכנית שלנו היא: לפטר כל מי שיודע משהו לגבי ניהול החברה, למכור הכל, להצטמצם", התלונן בנקאי אחד.

בנקאים טוענים כי הדרישה מכל יחידה להיות עצמאית תוביל למערכת פיננסית פחות יעילה. "מה שהיה בעבר הלוואות לא רשמיות בין שתי חטיבות הוא כיום הסדר נוקשה", אומר מנכ"ל בנק בינלאומי גדול. זה לא רק מוסיף לעלויות האדמיניסטרטיביות, אלא גם מקשה על שימוש בהון באופן הרווחי ביותר. "מהלך כזה בולם את הזרימה החופשית של כספים בשלל פעילויות", אומר ראש מחלקת הרגולציה בבנק גדול. כל זה צפוי בסופו של דבר להיות מתורגם לעלויות גבוהות יותר ללקוחות.

"אם בנקים לא יכולים למות בשוק, הלחץ על הרגולטורים יהיה להפוך אותם לקטנים ופשוטים יותר", אומר תומס הוארטס, רגולטור לשעבר שעובד כיום בחברת הייעוץ EY. אך אם רגולטורים יהיו בטוחים שהבנקים שתחת פיקוחם יכולים לקרוס בבטחה, הם עשויים לצמצם את הביורוקרטיה. בכיר אחד מדבר על שינוי כיוון ברגע שפירוק ייהפך לאפשרות קיימת עבור הבנקים.

בינתיים, לרגולטורים עצמם יש הרבה עבודה. בבריטניה ובארה"ב, שני מרכזים פיננסיים בינלאומיים, המפקחים ניהלו "משחקי מלחמה" כדי לדמות את אסטרטגיות הפעולה בעת משבר. ואולם בפועל, פירוק בנק צפוי להיות מורכב בהרבה. אחת השאלות הדחופות היא כמה שיתוף פעולה בינלאומי צפוי. במשבר, רגולטורים לאומיים מיהרו להגן על החלק "שלהם" בבנקים הבינלאומיים, למורת רוחם של אחרים. הרגולטורים הסכימו לשתף פעולה בפעם הבאה, אך רק מעטים מצפים כי יעמדו בכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#