עידו באום

ההנפקה המתוכננת בארה"ב של חברת האלגוטריידינג האמריקאית וירטו (VIRTU) שעליה דווח כאן בשבוע שעבר צריכה להיות צלצול השכמה לרגולטורים. וירטו עתידה להנפיק לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר והנפקתה מאותתת על כך שהמסחר הרובוטי, האלגוריתמי, הננו-מהיר, כאן כדי להישאר.

גם אצלנו יש חברות העוסקות במסחר בניירות ערך בעצימות גבוהה. לפי הערכות, יותר מ-70% מפעולות המסחר בבורסה בתל אביב הן רובוטיות. במלים אחרות, אם החלטתם לתת הוראת קנייה או מכירה, רוב הסיכויים שמי שימכור או יקנה מכם את נייר הערך הוא מחשב שקיבל החלטה אלגוריתמית מתוחכמת לבצע את העסקה. למעשה, רוב העסקות מבוצעות כיום בין רובוטים על-אנושיים המפעילים אחד על השני אסטרטגיות בינה מלאכותית מתוחכמות.

חברות אלגוטריידינג מנצלות פיקציה משפטית בחוק ניירות ערך: ההנחה שלפיה כל המשקיעים בשוק דומים זה לזה. ממש כך: יש דמות דמיונית של "משקיע סביר", בסעיף 16(א) לחוק ניירות ערך.

וינסנט ויולה, מנכ"ל וירטוצילום: איי-פי

כל דיני ניירות ערך מבוססים על ההנחה שיש לספק את המידע הנחוץ ל"משקיע סביר". דמות וירטואלית. פסק דין אחד תיאר את המשקיע הסביר כ"לא מתוחכם" אבל גם "לא חסר הבנה"; בפסק דין אחר נאמר שהוא איפשהו "בין מקצוענות לבורות"; ובמקרה שלישי אמר בית המשפט שצריך להתחשב גם בקיומם של סוחרים מתוחכמים אבל החוק אינו מכוון אליהם.

אלגוטריידינג מציב את המכונה מול היכולות האנושיות, בשוק שבו היכולות האנושיות הן המרכז, וכאשר החוק מעניק למכונה יחס שווה, כאילו היא משקיע ממוצע. קחו תחרות ריצת מרתון אולימפית. לכל משתתף יכולות שונות. בספורט, העיקר הוא כמובן ההשתתפות ולא הניצחון, אבל האם יהיה הוגן לאפשר לאחד המתחרים להתחרות כשהוא נוהג בפרארי? ברור שלא. אם כך, מה ההיגיון לאפשר למשקיעים המתחרים בשוק ניירות הערך להתחרות בנו באמצעות המקבילה הממוחשבת לפרארי?

ליד הנעלמה פתרונות חלקיים משלה. הבורסות בעולם מצויות בתחרות עזה בינן לבין עצמן, והתחרות הזו מניעה את כוחות השוק לייצר פתרונות גם לאי השוויון שיוצר האלגוטריידינג. למשל, בבריטניה פותחה באחרונה פלטפורמת מסחר שבה מתבצעת השהיה אקראית של פקודות, כך שהעסקה בין מוכר וקונה אינה נקשרת בין הראשונים בזמן, אלא בין צדדים אקראיים בעלי הצעות זהות. כך מעוקר יתרון המהירות של סוחרי האלגו, אך לא יכולות החישוב העילאיות והנישאות.

המחוקק הישראלי חייב להתעורר. דיני ניירות ערך כבר מגלמים את ההבנה שלא כל החברות המגייסות מימון דומות זו לזו. לכן, חובות הגילוי בחוק משותפות בעיקרן אבל התקנות והרגולציה גמישות דיין כדי להשתנות בהתאם למאפייני החברות. חברת נדל"ן מניב חייבת לגלות מידע שונה מזה של חברה קבלנית. לחברת הפקת גז טבעי חובות גילוי שונות מאלה של חברת פרמצבטיקה.

לעומת זאת, החוק ממשיך להניח שכל המשקיעים זהים. למה? כי המהפכה הנדרשת מרחיקת לכת. היא עלולה לחייב הגבלות על חופש הסחר של חברות אלגוטריידינג, שהן תרנגולת המטילה ביצי זהב גם בשוק הישראלי. בסופו של דבר ההתערבות תהיה בלתי נמנעת. מי שרוצה לשמר את המשקיעים בני האנוש בבורסה חייב להבטיח להם תחרות הוגנת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker