מפסידות במירוץ לתשואה: הקרנות האקטיביות נשארות מאחור

למרות העליות בשווקים בשנים האחרונות, קרנות נאמנות מנייתיות המנוהלות אקטיבית לא הצליחו להכות את השוק באופן עקבי

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

כמעט כל מי שכספו מושקע בשוקי המניות מאז 2009 הרוויח מהעליות שנרשמו מאז בשווקים. למרות זאת, קרנות נאמנות מנייתיות שמנוהלות אקטיבית לא רשמו ביצועים טובים במיוחד או עקביים בהשוואה לשוק כולו.

ההצלחה של קרנות אלה תלויה בשיטות המדידה המדויקות שבהן משתמשים. אם משתמשים בהגדרות ובתוצאות המעודכנות של מחקר שפרסמה לאחרונה S&P, הרי שקרנות מנייתיות המנוהלות אקטיבית כקבוצה הניבו ביצועים חלשים למדי. למעשה, בשש השנים שהסתיימו במארס, הן רשמו ביצועים טובים פחות מכפי שהיו רושמות אפילו אם מנהליהן היו פשוט מטילים מטבע במקום לבחור מניות.

המחקר, “Does Past Performance Matter? The Persistence Scorecard,” בדק אם ביצועים טובים בשנה אחת המשיכו גם בשנים שלאחר מכן. זה לא קרה. אף קרן אקטיבית לא היתה בין בעלות הביצועים הטובים בכל שש השנים שהסתיימו במארס 2015.

סוחרים בבורסה
סוחרים בבורסהצילום: בלומברג

אבל ישנן גם דרכים אחרות להעריך קרנות נאמנות. הדרך הבסיסית ביותר אולי היא לערוך תחרות בין קרנות נאמנות מנוהלות אקטיבית לבין המדדים כדי לראות אילו מהקרנות עולות בביצועיהן על המדדים. ממש במקרה, S.&P. Dow Jones Indices, שערכה את המחקר ההוא, גם עורכת את התחרויות האלה באופן קבוע מאז 2002.

בתחרויות האלה, קרנות מנייתיות אמריקאיות המנוהלות בצורה אקטיבית נראו לעתים קרובות כקבוצה טוב יותר מכפי שהן נראו במחקר המבוסס על הסתברות, שבו ביצועיהן היו גרועים. אבל אפילו בתחרויות האלה עם המדדים, התמונה הכללית היתה קודרת למדי.

רוב הקרנות האקטיביות רשמו ביצועים לא סדירים. בשנים מסוימות, רובן היכו את המדדים, אך לא הצליחו לעשות זאת למשך תקופות ממושכות. בדומה למחקרים האחרים, התחרויות האלה חיזקו את הטיעון בעד השקעה בקרנות מדדיות זולות שלא מנסות להכות את השוק, אלא מנסות רק להשתוות לביצועיו.

"גיליון הציונים של ספיבה"

ב-S&P Dow Jones מכנים את התחרות החצי שנתית "גיליון הציונים של ספיבה" (ספיבה הוא קיצור של S.&P. Indices Versus Active). הדו"ח האחרון, שפורסם בחודש שעבר, הראה כי בשש מתוך 15 שנים מאז 2000, רוב קרנות הנאמנות האקטיביות עלו בביצועיהן על מדד S&P 1500 הרחב, המייצג את שוק המניות הכללי בארה"ב.

קרנות נאמנות אקטיביות הכו את המדד הזה ב-2013, אבל הפסידו לו ב-2014. בהתבסס על התשואות עד כה השנה, אפשר לומר כבר שקרנות נאמנות אקטיביות מצליחות לא רע. אבל התוצאות בטווח הארוך יותר מלמדות קצת יותר: בשלוש השנים שהסתיימו בדצמבר, המדד היכה 76.8% מהקרנות המנייתיות האקטיביות בארה"ב. לאורך תקופה של חמש שנים, הוא עלה על 80.8% מהן. בעשר שנים, הוא עלה על 76.5% מהן. בקיצור, לפחות שלושה רבעים מהקרנות האלה לא הצליחו באופן קבוע לעלות על ביצועי השוק לאורך שלוש, חמש ועשר שנים. הביצועים הגרועים האלה נרשמו שנה אחר שנה.

"מצאנו תוצאות כאלה באופן עקבי", אומרת איה סו, מנהלת בכירה למחקר מדדים ב- S.&P. Dow Jones Indices, שעורכת את המחקר מאז 2002. בנוסף, החוקרים ערכו מחדש את המחקר כולו, וניכו ממנו את ההשפעות של הוצאות. אפילו בניכוי ההוצאות, הם מצאו, כמעט כל הקרנות המנייתיות האקטיביות בארה"ב השתרכו מאחורי המדדים במשך שלוש, חמש ועשר שנים. קרנות העוקבות אחרי חברות גדולות היו המקרה החריג היחיד, וגם זה רק בתקופה של עשור.

המחקר, שנעזר במסד הנתונים CRSP שפותח באוניברסיטת שיקגו, התעלם גם מ"אפקט ההישרדות", אומרת סו. כך, למשל, גיליון הציונים האחרון של ספיבה בדק את הביצועים והמאפיינים של 2,080 קרנות נאמנות אקטיביות שהיו קיימות לפני עשור. הוא מצא כי רק 58.1% שרדו את כל עשר השנים. היתר נסגרו או התמזגו, בעיקר משום שביצועיהן היו חלשים.

רוב הקרנות משנות את סגנון ההשקעה

אם רק הקרנות ששרדו - שהן בדרך כלל אלה עם הביצועים הטובים יותר – היו נכללות בנתוני הקרנות הכלליים, התמונה הכוללת היתה טובה באופן לא מציאותי. זה היה כמו לנהל מירוץ סוסים שבו רק 58% מהסוסים שהחלו אותו חוצים את קו הסיום. אם היינו עוקבים רק אחרי מהירות המסיימים, היינו מקבלים תמונה מוגזמת ולא מציאותית לגבי כוחם של מי שהחלו את המירוץ.

במקרה הזה, החוקרים עקבו אחר ביצועיהן של כל 2,080 הקרנות לאורך שנה, חמש ועשר שנים. אם הקרן לא סיימה, היא נרשמה כקרן שלא הכתה את השוק.

החוקרים גם מצאו כי רוב קרנות הנאמנות לא שמרו על סגנון עקבי לאורך כל העשור – מה שאומר שהן שינו את סגנון ההשקעות שלהן לאורך התקופה. למעשה, רק 33.7% מהקרנות המקוריות שמרו על הסגנון שלהן, שינוי אדיר שצריך להדאיג את המשקיעים, לדברי סו. "מבחינת המשקיעים, שינוי בסגנון עלול להיות סיכון גדול ולא צפוי", היא אומרת.

למה זה משמעותי כל כך? חישבו על קרן שקונה מניות כמו פייסבוק, עם שווי שוק גבוה וצמיחה מהירה. לקרן כזו יש סגנון של שווי שוק גדול וצמיחה מהירה, ומשקיעים שמחזיקים בה עשויים לחשוב שהם קנו נתח במניות צמיחה גדולות. אבל אז, נאמר, המנה מחליט להעביר את החזקותיה של הקרן למניות של חברות קטנות יותר. זה אולי הגיוני מבחינת המנהל, שחושב שהמניות החדשות ירשמו ביצועים טובים יותר מהישנות, אך זה עלול לגרום כאב ראש גדול למשקיעים שבנו תיק השקעות מגוון הכולל את הקרן הזו. אם הם יודעים על השינוי, הם יכולים לשנות את ההחזקות שלהם בהתאם. אך אנשים רבים לא עושים כלום וחיים עם סיכונים שאליהם לא התכוונו בתיק השקעות ששונה.

הבעיות האלה - ביצועים גרועים בטווח הארוך, סגירתן של קרנות ושינויי הסגנון – שבו ועלו בכל הקטגוריות של קרנות הנאמנות המנייתיות האקטיביות בארה"ב לאורך תקופות ארוכות. רוב הקרנות המנייתיות בכל קטגוריה רשמו ביצועים פחות טובים ממדדים צרים בתקופה של שלוש, חמש או עשר שנים. כך, למשל, כקבוצה, רוב הקרנות של מניות ערך קטנות הניבו ביצועים פחות טובים ממדד S.&P. SmallCap 600 Value .

שני המחקרים מראים שאף שקרנות אקטיביות יכולות להכות את השוק, קשה להן מאוד לעשות זאת בעקביות, במיוחד אם הן נושאות עלויות גבוהות, אשר מורידות את התשואות. קית' לוגי, מנהל בכיר בחטיבת המחקר והעיצוב של S.&P. Dow Jones, אומר: "העלות של הקרן היא הגורם החשוב ביותר שצופה ביצועים. היא מקשה עליהן להכות קרנות מדדיות, שהן בדרך כלל זולות יותר".

חלק מהקרנות באמת מכות את המדדים בכל שנה. אבל, אם נשים בצד את העלויות, קשה יותר ויותר לבחור את הקרנות שיניבו ביצועים טובים בעתיד. האם המשקיעים צריכים אפילו לנסות? השאלה הזו נותרת פתוחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker