הריבית השלילית דוחפת את החוסכים בכוח למניות

הבשורה הרעה המרכזית היא שכל החגיגה הזו נולדה בעצם מחוסר ברירה

עמי גינזבורג

קשה להתעלם מהתנופה שרשם שוק המניות בחודש וחצי האחרונים. מאז 12 בפברואר זינק מדד ת"א 25 (מעו"ף) ב–12% - יותר מהתשואה השנתית הממוצעת שרשם בין 2012 ל–2014.

יש זרזים רבים שיכולים להתניע עלייה כזו בשוק המניות. למשל, היחלצות ממשבר פיננסי, ציפייה לשיפור כלכלי משמעותי, עלייה בקצב הצמיחה, ציפייה לגידול משמעותי ברווחי החברות, העלאת דירוג אשראי של מדינה, ציפייה לתקופה של הפחתות ריבית וירידה באינפלציה, או שינוי הנהגה פוליטית. אלא שרוב הזרזים האלו אינם מתקיימים כיום במשק הישראלי, והם נחלת העבר.

אז מהיכן מגיע הדלק שמבעיר את השוק המניות בחודש האחרון? הסיבה המרכזית לכך נמצאת כנראה במקום אחר: התמוססות הדרגתית של הר השקלים. מאז הפחתת הריבית האחרונה של בנק ישראל ל–0.1%, כל אפיקי החיסכון לטווח קצר (פחות משנה) מעניקים ריבית ריאלית שלילית. כספים שמוחזקים באפיקים קצרי טווח שייכים כמעט בהגדרה למשקיעים שהם "שונאי סיכון". אלו משקיעים וחוסכים שאינם מוכנים להפסיד אפילו שבריר האחוז על כספם. כשהם מגלים שאפילו על אפיקים כאלה אפשר להפסיד (או לקבל 0% בוודאות), הם מעדיפים להעביר את הכסף למקום אחר, גם אם רמת הסיכון בו גבוהה באופן משמעותי.

בניין הבורסה לניירות ערךצילום: אייל טואג

שוק המניות הישראלי הוא קטן ולא נזיל במיוחד. לא צריך כסף רב כדי להזיז אותו. המחזור היומי הממוצע בשוק המניות ב–2014 היה 1.21 מיליארד שקל. בפברואר השנה כבר קפץ המחזור היומי ל–1.39 מיליארד שקל ביום - עלייה של 14%. זהו גידול שרובו נובע כנראה מעודפי כספים שיוצאים מאפיקים סולידיים קצרי טווח, ובראשם הקרנות הכספיות. 100–150 מיליון שקל נוספים שזורמים מדי יום לשוק המניות מספיקים כדי להקפיץ את השוק כמה מדרגות בתקופה קצרה. חלק ניכר מהכספים האלו זורמים לשוק באופן עיוור באמצעות קרנות נאמנות מעורבות מסוג 90/10 או 80/20 המשקיעות במשולב באג"ח ומניות.

הבשורה הטובה הראשונה היא שהמגמה הזו אינה אמורה להשתנות במהרה. הפחתת הריבית האחרונה בוצעה רק לפני חודש. בנק ישראל לא ימהר להעלות את הריבית בחזרה - גם כי אין לו סיבה ממשית לעשות זאת וגם כדי לא לפגוע באמון של מדיניותו. הבשורה הטובה השנייה היא ששוק המניות בישראל לא יקר כל כך. הבשורה הטובה השלישית היא שככל שהשוק עולה, כך מתרבים האנשים שמוכנים להצטרף לחגיגה כדי ליהנות מתנופת העליות.

הבשורה הרעה המרכזית היא שכל החגיגה הזו נולדה בעצם מחוסר ברירה. כשבנק ישראל (בדומה לבנקים המרכזיים באירופה, ארה"ב ויפן) מבטיח לחוסכים הסולידיים הפסד בטווח הקצר, הוא דוחף אותם להשקיע, לעתים בניגוד לרצונם, באפיקי השקעה מסוכנים יותר שמתאימים לטווח ארוך, כגון מניות ואג"ח לטווח ארוך. כל עוד שוק המניות עולה כולם נהנים מכך, כמובן. הבעיה היא שגם רמת הסיכון בשוק עולה במקביל, ובכך כבר הרבה יותר קשה להבחין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker