מדריך למשקיעים מתחילים: עם מי להתייעץ, ממה להיזהר ובמה להתמקד - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדריך למשקיעים מתחילים: עם מי להתייעץ, ממה להיזהר ובמה להתמקד

הכל לבד, להעביר את הכסף לניהול חיצוני, או להיעזר בייעוץ מקצועי צמוד? לכל גישה יש יתרונות וחסרונות - הנה כמה מהם

4תגובות

כמעט כל אדם עובד במדינת ישראל מושקע בבורסה באופן כזה או אחר, גם אם הוא לא יודע מזה - דרך קופת הגמל, קרן השתלמות, ביטוח המנהלים או קרן הפנסיה. לצד החסכונות האלה, שמיועדים בעיקר לטווח הארוך ולימי הפרישה, ישנם גם משקיעים וחוסכים שמשקיעים כספים פנויים שהם צוברים באופן עצמאי.

השקעה אקטיבית יותר של חסכונות פרטיים היא מנת חלקה של אוכלוסייה מצומצמת יחסית. רוב השחקנים הפרטיים הם אנשים מעט בוגרים יותר, כאלה שמחפשים מה לעשות עם כמה מאות אלפי שקלים שהצטברו להם בחשבון ואין להם עדיין ייעוד מוגדר או שמיועדים לשימוש בעתיד.

סוחר בוול סטריט
אי–פי

החשיפה הראשונה של ישראלים לבורסה ושוק ההון מתחילה בדרך כלל בגיל שבין 25 ל–35. אלה הם גילאים שבהם אנשים כבר גמרו לטייל בעולם וללמוד, והחלו בקריירה מקצועית. הם החלו לעבוד ולחסוך, חלקם קיבלו קצת צ'קים מהחתונה, אולי ירושה קטנה או סכום ראשוני מההורים כדי להתחיל את החיים. עם סכום ראשוני של 200–300 אלף שקל, טבעי יהיה לבדוק מה ניתן לעשות כדי שהכסף "יעבוד עבורנו", ויצבור תשואה.

החשיפה לבורסה ולהשקעות בשוק ההון מחייבת את המשקיעים הצעירים לקבל שורה של החלטות מקדימות. ראשית, עליהם לחשוב ולהחליט למה מיועד הכסף ולאיזה טווח הם רוצים להשקיע אותו. מהחלטה זו ייגזרו הרכב תיק ההשקעות ורמת הסיכון שכרוכה בו.

כך למשל, אם אדם מייעד את הכסף לצורך הון התחלתי לרכישת דירה בטווח זמן של שלוש שנים, ברור שהוא לא ירצה לסכן אותו באופן משמעותי. מצד שני, כדי לקבל תשואה אין ברירה אלא להסתכן - במיוחד כיום, כשבישראל וברוב העולם שוררת סביבת ריבית אפסית ותשואות ריאליות נמוכות ואף שליליות באג"ח ממשלתיות.

ההחלטה הבאה שצריך המשקיע לקבל נוגעת לתמהיל הרצוי לו בין מניות לאג"ח. השאלה הבאה תהיה אילו אג"ח לקנות - ממשלתיות או של חברות - באילו מגזרים של מניות כדאי להתמקד, כמה מהכסף להשקיע בישראל, כמה לפזר בבורסות בחו"ל, ובאילו מהן — והאם להרכיב תיק מנכסים בודדים או שעדיף לקנות קרנות נאמנות ותעודות סל? אלה הן שאלות שעמן מתמודד כל מי שמשקיע בשוק ההון, בין אם הוא ותיק ובין אם הוא מתחיל.

חדר מסחר בחברת השקעות
בלומברג

"אפשר להשקיע בקרן נאמנות שנראית סולידית, ופתאום לגלות שהיא ירדה ב–1% תוך כמה ימים. כיום, כשהריבית כל כך נמוכה, גם לשמור על ערך הכסף זה סוג של הישג", אומר אבי מויאל, סמנכ"ל פיתוח עסקי במיטב דש גמל ופנסיה.

לפני שהמשקיע הצעיר והלא מנוסה צולל לעולם ההשקעות המורכב, הוא צריך לקבל עוד החלטה אחת חשובה: האם לקבל ייעוץ פיננסי או לא? ואם כן - למי לפנות? לבית השקעות, לבנק או ליועץ פרטי?

ההחלטה ממי לקבל ייעוץ לא נוגעת רק לשאלה על מי אני סומך יותר, מי יותר מקצועי ואיזה אינטרסים יש לו. היא יכולה לספק תשובות חשובות גם בסוגיות כמו גובה עמלות המסחר, דמי הניהול, או המיסוי. לכל אחת מהדרכים האלה יש יתרונות וחסרונות, ולכל חוסך יש את העדיפויות שלו. כך למשל, לחלק מהאנשים חשובה הזמינות של היועצים, בעוד אחרים שמים דגש על האובייקטיביות שלהם.

לטובת המשקיעים המתחילים בבורסה ובשוק ההון נסקור בכתבה זו את סוגי הייעוץ והעזרה הבסיסית שיכולים כיום לקבל המשקיעים בישראל, וננסה לברר מהם היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם.

מה מציעים בתי ההשקעות?

בתי ההשקעות בישראל נחלקים לשני סוגים עיקריים: כאלה שנשלטים על ידי חברות הביטוח (כמו אקסלנס, הראל, מנורה ומגדל) וכאלה שפועלים באופן עצמאי (כמו פסגות, מיטב דש, ילין לפידות ואלטשולר שחם). בתי ההשקעות של חברות הביטוח פועלים אמנם גם הם באופן עצמאי, אבל העובדה שחברת ביטוח שולטת בהם עלולה לעתים לעורר סוגיות של ניגוד עניינים.

הפעילות המסורתית של רוב בתי ההשקעות כוללת שלושה צירים עיקריים: ניהול קופות הגמל וקרנות השתלמות (שהן מכשירי השקעה לטווח ארוך ובינוני); ניהול קרנות נאמנות; וניהול תיקי השקעות. משקיעים יכולים לקנות יחידות בקרנות הנאמנות שמנהלים בתי ההשקעות באופן עצמאי גם אם הם לא לקוחות ישירים של בית ההשקעות.

ניהול תיקים מתבצע על ידי מנהל תיקים בבית ההשקעות או בחברות ניהול התיקים של הבנקים. מנהל התיק מקבל עליו אחריות מלאה ומבצע את פעולות הקנייה והמכירה.

קבלת תיק לניהול כוללת שלב מקדים שבו הלקוח מגדיר עבור מנהל התיק מהם מאפייני ההשקעה שבהם הוא מעוניין ומהי דרגת הסיכון של התיק.

התשואות שמשיגים בתי ההשקעות בניהול תיקים לא מפורסמות - ועל כן לא ניתנות להשוואה. ניתן לבחור בית השקעות באמצעות תשואות שהוא השיג במכשירים אחרים, כמו קופות גמל וקרנות נאמנות, וכן לפי המלצות מאנשים אחרים. חשוב לזכור, עם זאת, שתשואות מהעבר אינן מבטיחות דבר לגבי השגת תשואות לעתיד.

גודלו המינימלי של תיק השקעות מנוהל מתחיל בדרך כלל בכחצי מיליון שקל. התיק מותאם לצרכים של הלקוח, לסיכונים שאותם הוא מוכן לקחת, ולטווח הזמן של ההשקעה. בעבור ניהול תיקים יש לשלם דמי ניהול למנהל התיק, וכן עמלות מסחר בהתאם לפעולות בחשבון. מנהלי תיקים בבתי השקעות נחשבים ליקרים יותר, וגם הסכום שממנו הם מתחילים לנהל תיקים הוא גבוה יותר.

לרוב הם נחשבים למקצועיים יותר בהשוואה ליועצי השקעות בבנקים. רובם מסתמכים על אנליזה מקצועית שקיימת בבית ההשקעות ועל ניתוחים שהם מבצעים בעצמם. הלקוח מקבל פירוט ממנהל התיקים לגבי התשואה שהניב התיק והעמלות שהוא שילם על פעולות שבוצעו בו ברבעון האחרון, וניתן גם לבצע מעקב שוטף אחר התיק.

החיסרון הגדול בניהול תיקים הוא העלות הגבוהה. בנוסף, יש מי שרואים חיסרון בהעברת השליטה על כספם לאדם אחר. אחרים רואים בכך דווקא יתרון.

מנהלי התיקים נבחנים בהתאם לתשואות שהתיקים מניבים בהשוואה למדדי יחס שונים. יש להם גם אינטרס לשמר את הלקוח אצלם לתקופה ארוכה, ולכן הם ישתדלו לא לקחת סיכונים מיותרים. גם בבנקים קיימות חברות ניהול תיקים, ואין הבדל משמעותי בינן לבין מחלקות ניהול התיקים בבתי ההשקעות.

אם התיק הוא קטן יותר, כ–250–300 אלף שקל, מנהל התיקים יבסס אותו בדרך כלל על קנייה של כמה קרנות נאמנות ותעודות סל, שדרכן הוא ישיג פיזור של ההשקעה על נכסים רבים.

במקרה כזה, פעילותו תתמקד בבחירת הקרנות - ולא ברכישה של מניות או אג"ח ספציפיות. אם מנהל התיקים משקיע בקרנות נאמנות שמציע בית ההשקעות שבו הוא מועסק, נחסכת לבית ההשקעות עמלת הפצה שאותה הוא משלם לבנק עבור שיווק הקרנות. בתיק שמכיל קרנות נאמנות לא משלמים דמי ניהול למנהל התיקים, אלא רק לקרנות עצמן. מסיבה זו יעדיפו מנהלי התיקים לרכוש קרנות נאמנות של בית ההשקעות עצמו.

לנהל תיק בעזרת יועץ

כמעט בכל סניפי הבנקים ישנם יועצי השקעות שמשרתים את לקוחות הסניף ומסייעים להם להרכיב תיקי השקעות עצמאיים. היועצים חשופים לנתוני החשבון של הלקוח ואף יוזמים שיחות יעוץ בעצמם.

היועצים נוהגים לקיים פגישות עם הלקוחות, שבהן הם מנסים להבין מהם הצרכים שלהם, האם הם השתנו מאז השיחה האחרונה, עד כמה הם מוכנים לקחת סיכונים, ולכמה זמן הם מתכוונים לחסוך את הכסף שברשותם.

בהתאם לכך קובעים היועצים והלקוחות יחד מה יהיה תמהיל ההשקעות בתיק. ללקוחות רבים יש אפשרות לבצע פעולות קנייה ומכירה בעצמם — דרך אתרי האינטרנט של הבנקים, מבלי לעבור דרך היועץ בבנק.

עמלות המסחר בבנקים הן סוגיה חשובה לחלק מהמשקיעים, במיוחד בתקופה שבה התשואות נמוכות. עמלות אלה נקבעות לכל לקוח באופן ספציפי בהתאם לגודל התיק שלו. בדרך כלל עמלות המסחר שמשלמים מי שפועלים דרך הבנקים גבוהות יותר לעומת אלה שגובים בתי ההשקעות.

עלויות ניהול התיק כוללות כמה מרכיבים: עמלת מסחר על קנייה ומכירה של ניירות, דמי משמרת שנגבים מדי רבעון, עמלת המרת מט"ח ועמלות שונות שקשורות לניירות ערך. בנוסף לכך, מי שקונים קרנות נאמנות ותעודות סל משלמים עבורן דמי ניהול.

"היועצים בבנקים כפופים לרגולציה, והם לא יכולים להעדיף מוצר של בית השקעות כזה או אחר", אומר בכיר במערכת הבנקאות. "יש להם מערכות שמשוות בין כל המוצרים בשוק ההון, והם מקבלים עמלות הפצה זהות מכל גופי ההשקעות".

היועצים בבנקים לא מתוגמלים בהתאם לתשואה שמניבים תיקי ההשקעות, ועל כן אין להם תמריץ להפיל על הלקוח סיכונים. עם זאת, היועצים נמדדים בבנקים בהתאם להיקף הפעילות שמבצעים לקוחותיהם, ולכן עשוי להיות להם תמריץ עקיף לעודד פעילות מסחר של הלקוחות.

בחלק מהבנקים ניתן לקבל ייעוץ מבלי להיות לקוח של הבנק עצמו, ולהעביר את הכסף לאותו בנק רק אם אתה רוצה להשקיע דרכו. פעם בחצי שנה מקבל כל לקוח פירוט עמלות מכירה וקנייה, ודמי ניהול שהוא שילם, עם השוואה לממוצע של כלל הלקוחות עם תיקי השקעות בסדר גודל דומה.

מנהלים ויועצים - האופציה העצמאית

הבחירה במנהל תיקים או יועץ השקעות עצמאי היא לא טריוויאלית והיא מצריכה סכום של כחצי מיליון שקל לליווי שוטף, או כ–250–300 אלף שקל לייעוץ חד פעמי שניתן בתשלום. היועץ מקבל את השכר מהלקוח עצמו, והוא לא מועסק באחד מבתי ההשקעות או הבנקים.

דמי הניהול של מנהל תיקים עצמאי לא נגזרים מהרווחים או מההפסדים של הלקוח, אלא נגבים כשיעור קבוע מגודל התיק. בדומה לניהול תיקים בבית השקעות, שיעור דמי הניהול יורד בדרך כלל ככל שהתיק גדול יותר.

בלומברג

תיק ההשקעות עצמו נשאר בחשבון הבנק של הלקוח או בית ההשקעות שמסכים לכך. למנהל התיק העצמאי ניתן ייפוי כוח מוגבל לניירות הערך, ואין לו הרשאות נוספות בחשבון. הוא לא יכול להוציא ממנו כספים. אפשרות נוספת היא שהלקוח יעשה את הפעולות בעצמו, או באמצעות מתן הוראות לבנק.

בשוק יש כיום עשרות יועצי השקעות עצמאיים, והענף אינו מפותח כל כך בהשוואה לאירופה או לארה"ב. "בבית השקעות או בבנק הלקוח הוא רק אחד מתוך רבים וקשה להתאים לו תיק השקעות באופן מדויק ופרטני לצרכיו", אומר סיון ליימן, יועץ השקעות פרטי, בעלים ומנכ"ל של כנען ייעוץ השקעות.

ליימן מציין כי הוא בודק את התיקים שהוא מנהל ברמה יומיומית כחלק מהשירות המוענק ללקוחותיו וכי אם לקוח מעוניין בכך, הוא יכול להיות שותף מלא לקבלת ההחלטות בתיק שלו.

איך משקיעים 
לבד לגמרי

ניהול השקעות באופן עצמאי מתאים רק למיעוט קטן של אנשים. אלה אנשים שאוהבים לבחון השקעות בעצמם ומעוניינים לקבל שליטה מלאה על כספם. אנשים כאלה צריכים לפתח לעצמם הבנה בסיסית בשוק ההון ולשאוף ללמוד ולהשתפר עם הזמן.

ניהול השקעות מצריך תהליך למידה ארוך, ניסיון רב וזהירות. מי שבוחר בכך צריך להבין היטב את הסיכון שהוא נוטל על עצמו. האפשרויות הנוחה והפשוטה שבה בוחרים רוב המשקיעים העצמאיים היא להרכיב את תיק ההשקעות שלהם באמצעות קרנות נאמנות המשקיעות בסל של נכסים (מניות, אג"ח, או תמהיל של השניים) או תעודות סל שעוקבות אחר מדדים.

עם זאת, בידי החוסך נשארת ההחלטה החשובה ביותר - איך ולאן להקצות את הכסף בין קטגוריות שונות של ניירות ערך. המשקיע יכול לבחור, למשל, לקנות יחידות השתתפות בקרן נאמנות המתמחה במניות, ומנהל הקרן יבחר עבורה את המניות שנראות לו כדאיות ביותר.

מכשיר נוסף שבו ניתן להשקיע הוא פוליסת חיסכון, תחום שהתפתח בשנתיים האחרונות, וכולל השקעה במניות, באג"ח חברות וממשלתיות — ואפשרות לחשיפה גם לנכסים לא נזילים, כמו נדל"ן. אריק יוגב, מנכ"ל פסגות ביטוח ופנסיה, מסביר: "בפוליסות כאלה קיים פוטנציאל לתשואה עודפת על פני פיקדונות ותוכניות חיסכון, והן למעשה מאפשרות ליהנות מגיוון בהשקעות, בדומה לניהול תיק, גם בסכומים נמוכים. בנוסף, אפשר לעבוד בין פוליסות בלי לשלם מס, והכסף נזיל בכל נקודת זמן, בלי מגבלות יציאה".

השקעה בבורסה לא יכולה להתבצע באופן ישיר - יש להשקיע באמצעות אחד מהבנקים או בתי ההשקעות. המשקיע דרך בית השקעות צריך לפתוח בו חשבון השקעות שאליו אפשר להתחבר דרך האינטרנט, כמו בחשבון בנק רגיל. לבתי השקעות אין סניפים בכל הארץ, ולכן רוב האנשים מעדיפים להסתמך עדיין על הבנקים ולנהל באמצעותם את תיקיהם.

מי שרוצה להעשיר את ידיעותיו בהשקעות ולהתמקצע יותר יכול לעשות זאת בעזרת שלל ספרים שנכתבו בנושא. ניתן להיעזר גם באינטרנט, באתרים פיננסיים וברשתות חברתיות שממוקדות בתחומי ההשקעות, בבלוגים בנושאי השקעות ואפליקציות סלולריות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#