הבורסה לא חזתה החלפת שלטון - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבורסה לא חזתה החלפת שלטון

השיא שבו נמצא מדד ת"א 25 העיד כי מבחינת הבורסה אין צורך בהחלפת ממשלה

"כשאנחנו מדברים על מחירי הדיור, על יוקר המחיה, אני לרגע לא שוכח את החיים עצמם. האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא התחמשות איראן בנשק גרעיני". 
הציוץ בטוויטר של בנימין נתניהו מ–25 בפברואר - ימים ספורים לפני שהמריא לארצות הברית לנאום בפני הקונגרס - נהפך לסמל של מערכת בחירות שבלטה דווקא בגלל אחד הדברים הבסיסיים שהיו חסרים בה: מפלגת השלטון שיזמה את הבחירות, בחרה במודע שלא לפרסם מצע כלכלי. במקום זאת הליכוד בחר להתמקד באיומים הביטחוניים הניצבים בפני מדינת ישראל. זו אינה הפעם הראשונה שהליכוד מתנהל כך, אבל לאור השיח החברתי־כלכלי הער בחברה הישראלית הדבר בולט מאי פעם.

ניתן היה לומר שהליכוד הפך בכך את עמדותיו הכלכליות לאחד הנעלמים הגדולים של מערכת הבחירות. אבל ייתכן שדווקא באי פרסום מצע כלכלי, מעביר הליכוד לבוחרים מסר חד לא פחות: ראשית, בתור המפלגה שמרכיבה את הממשלה כבר שש שנים ברציפות - הליכוד מבהיר כי מעשיו מדברים בעד עצמם, וכי מי שמעוניין לדעת כיצד רואה המפלגה את כיוון המשק, מוזמן פשוט לבחון את מדיניות הממשלה בשנים האחרונות, להעריך את המצב הנוכחי - ולהחליט אם זה מתאים לו.

יותר מכך, בהיעדר מצע, הליכוד משדר כי המדיניות הכלכלית שלו - אם וכאשר ירכיב ממשלה - תיבחר בהתאם לכיוון שאליו ימשכו אותו שותפיו לקואליציה. סיבה נוספת לאסטרטגיה הזו של אי פרסום מצע היא ההערכה שאין דרך שבה הליכוד יכול להרוויח ממהלך כזה: כל אמירה כלכלית תיענה בתהייה מדוע הליכוד לא מימש את המדיניות שהוא תומך בה עד היום או בביטול מצד האזרחים שממילא התרגלו לכך שההבטחות שהם מקבלים במישור הכלכלי במהלך קמפיין בחירות מתמוססות בבוקר שלאחריהן.

עופר וקנין

יותר מהכל משקף בכך ראש הממשלה את הערכתו לפיה גם ב–2015 המדיניות הכלכלית אינה מטרידה את מנוחת הישראלים, והמצב המדיני־ביטחוני הוא שמדריך אותם בהחלטותיהם בקלפי. ובעצם - למה לא? ההפרדה הזו בין כלכלה לפוליטיקה הרי נוחה גם לאזרחים. אחרי הכל, בדומה לצרכנים של מדורי התרבות, הספורט ואפילו הרכילות, גם צרכני העיתונות הכלכלית - ובעיקר אלו שהאירועים בשוקי ההון המקומיים והעולמיים הם הדבר המרכזי שמעניין אותם - נהנים מהאפשרות לברוח דרכה מחלקים פחות נעימים של החיים.

הרי עם כל הכבוד לסערה הרגשית או החרדה שמעוררת המחשבה על סביבת הריביות הנמוכה, חולשת הרובל הרוסי, השיא שבו נמצאת הבורסה הישראלית או מצב החובות של אליעזר פישמן - מדובר באירועים שמסבים הרבה פחות בעתה מאשר ידיעות על התפשטות דאעש או התחמשות איראן, פחות מיאוס מאשר מעקב אחר הביצה הפוליטית הישראלית ופחות ייאוש מאשר ניסיון להתמודד עם חוסר התוחלת של הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

ההתנהלות בשוקי ההון וההחלטות שצריך לקחת מי שעוסק בהשקעות - אמורות לאפשר לו לחיות בעולם של דו"חות כספיים של חברות, נתונים מקרו־כלכליים ומשוואות של ניתוח טכני שבתוכם הוא יכול לשקוע - וכך לשכוח מהמציאות השוחקת ולהתמקד בעולם של נתונים כלכליים יבשים. ובשורה התחתונה, הבורסה בהחלט מספקת לישראלים אסקפיזם. חצי שנה לאחר מבצע צוק איתן, בזמן שבנימין נתניהו מזהיר את כולנו מהאיום האיראני, ובזמן ששורה של פוליטיקאים מנסים להיכנס לבית הנבחרים על בסיס ההקצנה באי שוויון ובפערים החברתיים בישראל - הבורסות ברחבי העולם ובתל אביב שוברות שיא אחר שיא בחגיגה אופטימית שנדמה כי אין לה סוף.

אשליית חוסר הקשר

אלא שזו אשליה. שוקי ההון והפוליטיקה מחוברים זה לזה באופן בל יינתק. אם בוחנים את הפוליטיקה הבינלאומית, ההתאוששות המהירה של שוקי ההון מהמפולת של 2008 נבעה מהחלטה פוליטית של הממשל האמריקאי להזרים את כל הכספים הנחוצים כדי לתמוך במערכת הפיננסית הכושלת שלו. השבעתו של ברק אובמה לנשיאות בינואר 2009 - שבישרה כי בוושינגטון יושב נשיא הנחוש לטפל במשבר באופן אקטיבי - היתה סימן מרכזי עבור המשקיעים לחזור לבורסה. גם מדיניות ההרחבה הכמותית באירופה בימים אלה תומכת בשוק האג"ח הממשלתיות ובשוק ההון כולו; בשוק המט"ח קריסתו של הרובל הרוסי נובעת מהתמורות במחיר הנפט - אבל גם מהמלחמה הקרה שהתחדשה בין רוסיה לבין מדינות המערב; ובשוק הסחורות, מחיר הנפט היה מחובר מאז ומתמיד לסבך הקשרים הפוליטיים שבין ארצות הברית, המזרח התיכון ויצרניות נפט דוגמת ונצואלה.

אם בעולם כבר התרגלנו למצב - הרי שברמה המקומית, הבורסה של תל אביב מעולם לא הושפעה מהפוליטיקה כמו בשנים האחרונות. במהלך כהונתו כשר התקשורת עד ל–2012, השפיע משה כחלון על שוק ההון הישראלי בצורה דרמטית. אלו לא היו רק מניות חברות הסלולר שקרסו בעקבות מהלכיו. גלי ההדף של הרפורמה שלו בשוק התקשורת היו אחראים במידה רבה לקריסתה של קבוצת אי.די.בי שנשענה על רווחיה של סלקום, ולהסדרי החוב בחברות סאני וסקיילקס שבאמצעותן החזיק אילן בן דב בפרטנר. בחודשים האחרונים, מאז הוכרז על ההליכה לבחירות, אחראי כחלון במידה רבה גם על הירידה בשווי במניות הבנקים - בעקבות הכרזותיו על רפורמה במערכת הבנקאות אם וכאשר יזכה בתיק האוצר. גם מחיר מנייתה של יצרנית האשלג כיל נקבע בשנים האחרונות במידה רבה על ידי החלטות ועדת ששינסקי השנייה שמונתה על ידי הכנסת, ולפני חודשיים פורסם כי יצחק תשובה נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שבע פעמים בשנים האחרונות; היתה לו סיבה טובה לכך: תשובה יודע כי שוויה של קבוצת דלק שבשליטתו מוכרע במגרש הפוליטי - בהחלטותיה של ועדת ששינסקי הראשונה וביישומן.

הבורסה מגיבה מיד

קשה להעריך עד כמה יושפע הבוחר הישראלי מן המצע הכלכלי של המפלגות השונות. בבחירות 2013 הובילה שלי יחימוביץ' ניסוי כמעט חדשני בפוליטיקה הישראלית: היא הציגה תוכנית מפורטת שבה מיפתה את כל החוליים של המשק הישראלי - החל בתחבורה הציבורית, דרך מערכת הרווחה ועד למערכת החינוך; ניתחה את הבעיות, הגדירה את המצב הרצוי והדרך אליו, סיפקה הערכות לגבי העלות התקציבית הנדרשת לשינוי - ואפילו העריכה מהיכן יבוא הכסף. התמורה מהבוחר על התוכנית הזו היתה כישלון אלקטורלי. יאיר לפיד לעומת זאת רץ על כרטיס דומה ב–2013 - כשהוא מציג תוכנית כלכלית מעורפלת שבמרכזה השאלה הכללית ששיגר לחלל האוויר: "איפה הכסף" - והיה להצלחה הגדולה של הבחירות.

ועדיין גם בשנים הבאות כמעט כל פינה בשוק ההון הישראלי תושפע מהכרעת הבוחר ב–17 במארס שתקבע את זהות האדם שיתיישב בכיסא שר האוצר, שכן כמעט בכל תחום נשקלת רפורמה שתשפיע על החברות הפועלות בו. רפורמה בדיור תהיה מהותית עבור חברות הנדל"ן הפועלות בשוק המקומי; רפורמה בתחום יבוא המזון תשפיע מהותית על יצרניות ומשווקות המזון המקומיות; רפורמה בענף הרכב תשנה את תמונת העולם שרואות יבואניות מותגי הרכב המובילים; ורפורמה בשוק החיסכון הפנסיוני תהיה בעלת השפעות רוחב על כלל השוק.

התהליכים הללו הם הדרגתיים, וגם אם ייצאו לפועל - יעברו חודשים ארוכים עד שהציבור ירגיש בכיס את הרפורמות שאמורות להיטיב עמו. הבורסה לעומת זאת מגיבה מיד כשהיא מזהה שינוי מגמה, גם אם השינוי הזה יורגש רק בעוד כמה חודשים. כפי שמעידות רבות מהדוגמאות שהבאנו כאן - הרפורמות הללו לא יהיו בהכרח טובות לבורסה. שר אוצר חדש, אנרגטי ונחוש שיראה לנגד עיניו את טובת הציבור לא יהיה בהכרח טוב לשוק ההון בטווח הקצר. השיא שבו נמצא מדד ת"א 25 העיד כי מבחינת הבורסה לא היה צורך בהחלפת ממשלה. אבל תפקידו של שר האוצר אינו להתייחס למצב שוק ההון - אלא למצב האזרחים. והבחירות הנוכחיות עשויות להיות הזדמנות עצומה עבור מי שיקבל עליו את ניהול קופת המדינה. הזדמנות להשאיר את חותמו על חיי הישראלים בכל אותם תחומים שהם משוועים בהם לשינוי כבר שנים ארוכות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#