הכי טוב רישום כפול - אז למה הגדולות אינן באות?

הצלחת הרישום הכפול כבר הוכחה - מחזורי המסחר עולים בהתמדה, אין עלויות וגם חובת הדיווח מינימלית. אפילו את האופציות של העובדים קל יותר לממש. ובכל זאת, חברות בינוניות וגדולות אינן ממהרות לנצל את האופציה

עידו אלון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו אלון

אחד החלומות של מנכ"ל הבורסה סם ברונפלד הוא לראות את הסימול של מניית צ'ק פוינט מרצד גם על הצגים בתל אביב. בדיוק לצורך זה הוא דחף יחד עם הסמנכ"לית שלו רונית הראל בן-זאב כבר ב-2000 את חוק הרישום הכפול. השניים רצו לעצור את עריקת חברות הטכנולוגיה הישראליות לנאסד"ק, באמצעות התחכמות - לאפשר להן להיסחר גם בתל אביב.

אלא שעיתוי הוא לפעמים הכל בחיים, וזה של ברונפלד והראל בן-זאב היה אומלל למדי. הימים הרי היו השלב הראשון בקריסה המפוארת של נאסד"ק, שנמשכה 3 שנים. "החברות היו עסוקות אז בשרידות, ולא ממש עניין אותן הרישום הכפול", נזכרת בן-זאב, שהובילה את התחום בבורסה בתל אביב.

ואולם 4 שנים לאחר השקתו יכול הרישום הכפול להיחשב הצלחה. 24 חברות ישראליות הצטרפו לבורסה בתל אביב מאז החלת החוק, ובחלקן מהווה המסחר בישראל נתח מרכזי מכלל הסחירות במניה.

כדי לפתות את החברות הישראליות בחזרה ל"מגרש הביתי", כפי שמכנה אותו בן-זאב, העניק חוק הרישום הכפול שורה של הקלות. בעיקר היה מדובר על קבלה מלאה של שיטת הדיווח של החברות הישראליות בוול סטריט. כלומר, חברה שתבחר ברישום הכפול נדרשת לשלוח אך ורק את אותם הדיווחים באנגלית, שלהם היא מחויבת על ידי רשות ניירות ערך בארה"ב (SEC). "מבחינת החברות אין כלל עלויות נוספות לרישום הכפול ואין דיווח נוסף - אז זה לא יכול להיחשב מטרד", מציינת בן-זאב - ונראה כי גם החברות עצמן מסכימות להגדרה הזו.

איפה הצ'ק פוינטים והאם-סיסטמים?

ואולם למרות תמימות הדעים, החברות הבינוניות והגדולות עדיין לא הצטרפו לרישום הכפול, וישראלים אינם יכולים לרכוש מניות של הצ'ק פוינטים, האורבוטקים והאי.סי.איים למיניהן בבורסה המקומית. השאלה הנשאלת היא מדוע מוותרות החברות על רישום שבצדו בעיקר יתרונות. החברות הבינוניות והגדולות הן ברובן גלובליות, ועיקר הכנסותיהן נובעות מיצוא ולא מישראל. לכן נראה כי לרובן הסיבה המרכזית היא שהשוק הישראלי פשוט אינו כל כך משמעותי בעבורן.

סמנכ"ל הכספים באחת החברות הישראליות הבינוניות בוול סטריט אמר: "עדיין לא מצאתי סיבה טובה להירשם בישראל, אם כי גם לא ממש קיימת סיבה טובה שלא לעשות את זה. בסך הכל, 95% מבעלי המניות שלי בארה"ב, שם מתנהלת מרבית הפעילות וישראל, היא רק חלק קטן יחסית מהעניין בחברה".

בחברה אחרת ציינו כי "הסיבה לרישום הכפול במקרים רבים היא הרצון לשפר את הנזילות, ולחברות בינוניות או גדולות לא תמיד יש צורך כזה. בנוסף חברה פופולארית מסוקרת כבר כיום בידי מספר רב של אנליסטים, דבר שמעלה דרמטית את כמות העבודה ומצריך הרבה משאבים לאנשי IR, כינוסים, פגישות ושיחות טלפון. רישום בבורסה נוספת, שבה ממילא יהיה רק חלק קטן מהפעילות, יוסיף עול נוסף בהיבט הזה.

"בנוסף, רישום בתל אביב מסרבל את שעת פרסום הדו"חות, ובמצב כזה ניתן לאבד חלק מההשפעה של הפרסום בגלל הבדלי השעות. הרי כשמפרסמים את הדו"חות לפני פתיחת המסחר בוול סטריט, המסחר בתל אביב כבר בעיצומו. למרות כל זאת, אין לחברה התנגדות עקרונית למהלך הרישום הכפול, והוא נבדק מדי פעם", מציינים בחברה. בכל החברות גם מכחישים שהאי רישום בתל אביב קשור לחשש מזיהוי עם ישראל.

המניה בבעיה? הישראלים מחלצים

אחד הנתונים הבולטים ביותר בכל שנות הרישום הכפול הוא מידת ההשפעה של הידיים הישראליות כשהמניה קורסת בוול סטריט. במרבית המקרים הגופים והפרטים הזרים שמחזיקים במניה ממהרים להיפטר ממנה כשעולה הריח הקלוש ביותר לבעיות בחברה. כשזה קורה, יש מי שאוסף את הסחורה במחירים נמוכים - בישראל.

"זה דבר ידוע שכאשר המניה נמוכה, הישראלים נכנסים - גם בוול סטריט וגם בת"א. כשהמצב קשה, האמריקאים לא ממש מכירים את החברה וממהרים להיפטר מהמניות. מצד שני, יש את הישראלים שתמיד קרובים לשמועות על החברה, יודעים כשהיא מגייסת עובדים ובסך הכל מבינים שהיא לא תקרוס כל כך מהר", אמר אחד הסמנכ"לים.

בן-זאב הוסיפה על כך, כי "בארה"ב המניות נחתכות מהר יותר מבישראל. ניתן היה לראות את זה במשבר שהיה בטבע בסוף שנות ה-90 ובנייס בתחילת המילניום, כשהזרים נפטרו מהמניות בחו"ל והגופים המוסדיים בישראל אספו חלק מהסחורה. הרי בישראל יותר נוח לסמנכ"ל הכספים לבוא ולהסביר לגוף המוסדי שהבעיות פחות גדולות ממה שהזרים מעריכים".

מתוך 24 החברות שניצלו את חוק הרישום הכפול מאז 2000, ב-11 מתוכן מספק המסחר בתל אביב כ-30% ויותר מכלל המחזורים במניה (וול סטריט וישראל יחדיו). בכמחצית מהמניות ניתן לראות עלייה בולטת בסחירות בישראל מהרמות של 2003. אחת הבולטות בתחום זה היא חברת פתרונות החיוב (בילינג) מאינד. המסחר בבורסה התל-אביבית היווה רק 4% מכלל המחזורים במניה ב-2003, אך עלה בהתמדה עד לשיעור של 24% בינואר-אוגוסט 2004. כלומר, הישראלים הפכו השנה יותר ויותר פעילים במניה.

"הרישום הכפול נותן בעיקר הכרה", אמרה אתמול מנכ"לית מאינד מוניקה אייזינגר. "בסך הכל הדרישות של הבורסה הישראלית מאתנו היא מינמליות, כי אנחנו נדרשים לדיווחים זהים לארה"ב. במקרה שלנו, כמעט שלא היה מסחר במניה עד שנכנסנו בינואר 2004 לתל אביב 100.

"אז התחיל השינוי, אבל הסחירות עדיין רחוקה מאוד ממה שהיינו רוצים לראות. עדיין יש ימים שהמחיר בישראל נמוך מזה בארה"ב, וזה מנוגד להיגיון - כי כאן העמלות נמוכות יותר. גם עם העלייה במחזורים בישראל, ההבדלים בין ישראל לארה"ב עדיין גדולים מאוד. כשגוף זר מחליט להיכנס למניה אנחנו רואים מיד רכישות של 200 ו-400 אלף מניות, ולעומת זאת בישראל גוף מוסדי נכנס למניה בקנייה של כמה עשרות אלפי מניות לכל היותר. אין עדיין הרבה גופים בישראל שרצים להשקיע מיליון דולר בחברה", היא מסכמת.

מנכ"ל בחברה דואלית אחרת צירף סיבות נוספות לרישום בבורסה בתל אביב. "הרישום הכפול אינו כולל עלויות או בלבולי מוח של הבורסה ורשות ניירות ערך, ואנחנו כן רואים עלייה עקבית בהתעניינות כאן. זו גם הרגשה נחמדה כשאתה נכנס לבורסה, ועושים טקס יפה בעבורך עם צלמים ועיתונות.

"ואולם יתרון מרכזי ברישום הוא דווקא לקליטת עובדים. יש עניין של הסביבה, אמא שלי קוראת על 'המניות הדואליות' עם שם החברה בגדול, יש את טבלאות הארביטראז' - כל הדברים האלו מצטברים לחשיפה. וכשעובד מתלבט בין שתי חברות, הרבה פעמים הוא מעדיף את זו המוכרת יותר. לפני שנתיים, עובד טוב יכול היה להתלבט חודש לפני שהיה מחליט על מקום העבודה הבא, אבל בשנה האחרונה הטובים נחטפים מהר. החשיפה המוגברת בישראל עוזרת במקרים האלה", הוא סיכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker