"רשות ניירות ערך חייבת להעניק לציבור את הביטחון שהערכות השווי אובייקטיביות"

ראש הקליניקה לשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ועסקים, עו"ד עמירם גיל, במכתב לרשות ניירות ערך: "ענף הערכות השווי זקוק לרפורמה, לא לטיפול קוסמטי"

אסא ששון

"ענף הערכות השווי זקוק לרפורמה מקיפה, לא לטיפול קוסמטי. הפיקוח שמציעה רשות ניירות ערך הוא צעד בכיוון הנכון, אך הכללים שניסחה הרשות מותירים יותר מדי פרצות וחששות לניגוד עניינים" - כך אומר עו"ד עמירם גיל, ראש הקליניקה לשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בעקבות פרשנות משפטית שפירסמה הרשות בתחילת פברואר בשאלת הגדרתו של מעריך השווי התלוי. ההגדרה הזאת קריטית מבחינתם של המשקיעים המסתמכים על הערכת השווי כאובייקטיבית, שכן אם מעריך השווי תלוי, כלומר קשור לחברה, האוביקטיביות נפגעת.

לדברי גיל, "כדי לקבל החלטות נכונות בנוגע לעסקות בעלי עניין, הצעות רכש ומיזוגים, המשקיעים מהציבור חייבים להיות בטוחים שהערכות השווי המונחות לפניהם הן אובייקטיביות ועצמאיות - ועל רשות ניירות ערך לספק להם את הביטחון הזה. מעבר לכך, שום פיקוח לא יעבוד אם לא ילווה באכיפה. לכן, רשות ניירות ערך חייבת לממש את הצהרותיה ולקדם את הקמתו של מערך פיקוח עם שיניים על רואי החשבון ומעריכי השווי, בדומה ל–PCAOB בארה"ב".

באחרונה שלח גיל מכתב לרשות ניירות ערך שבו הציג את הסתייגויותיו מתפישת עולמה בעניין זה. "אנו מתנגדים לכך שחברות יהיו רשאיות לקיים קשר עסקי או מקצועי מהותי עם מעריך השווי שלהן בלי שהדבר ייחשב לתלות. אפילו עסקה חד־פעמית בין החברה למעריך השווי יוצרת תלות", כתב. "לנוכח הריכוזיות בשוק ההון בכלל, ובענף הערכות השווי בפרט, כל עסקה מהותית עשויה להיות משמעותית בחיי החברה ולהשפיע בין היתר על מבנה ההון, על ניהול הנכסים ועל העמידה בהתחייבויות לנושים. משום כך, הקשר בין התאגיד למעריך השווי המלווה את העסקה ומסייע לאישורה מול האורגנים בחברה או מול צדדים אחרים דוגמת בית המשפט עשוי להתגבש לכדי תלות.

עמירם גילצילום: גלי איתן

בנוגע לשכר הטרחה של מעריך השווי הבהיר גיל: "אין לקשור בין שכר הטרחה של מעריך השווי לתוצאות ההנפקה. אנו מתנגדים לכך שחברות יהיו רשאיות להעלות את שכרו של מעריך השווי אם ההנפקה הראשונה שלהן הסתיימה בהצלחה. כל זיקה בין שכר הטרחה של מעריך השווי לבין תוצאות ההנפקה עלולה לקלוע מלכתחילה את המעריך לניגוד עניינים תוך חשש לפגיעה בעצמאותו ובאובייקטיביות של הערכת השווי".

גיל הוסיף: "ברשות קיבלו את השתתפותו של מעריך השווי בקבלת ההחלטות. אנו מתנגדים לכך שמעריך השווי יהיה רשאי להשתתף בקבלת החלטות בחברה שלה הוא מייעץ מבלי שהדבר ייחשב לתלות, כל עוד לא מדובר בהחלטות ניהוליות. לדעתנו, גם השתתפות בהחלטות שאינן ניהוליות במובהק, ואף השתתפות בהליכי התייעצות לקראת קבלת החלטות כאלה, עלולה להוביל לניגוד עניינים ולהעיב על עצמאותו של מעריך השווי".

הסתייגות אחרת: "אין להעניק שיפוי כלשהו למעריך השווי. אנו מתנגדים לכך שחברה תוכל להתחייב לשפות את מעריך השווי שלה בגין נזקים העלולים להיגרם לו אם ייתבע, וזאת עד לתקרה של שליש משכר הטרחה שלו. לדעתנו, עצם מתן שיפוי בהיקף כלשהו מעניק תמריץ שלילי למעריך לפעול בהתאם לסטנדרט המקצועי הגבוה ביותר ופוגע באובייקטיביות של הערכת השווי. גם כאן, בית המשפט הכלכלי אסר בפרשת הדיווידנדים בבזק ממאי 2012 על מתן שיפוי למומחה הכותב חוות דעת עבור החברה. לדעתנו יש ליישם את הפסיקה הזו גם על מעריכי שווי".

לבסוף כתב גיל: "אנו מתנגדים לפטור שמעניקה הרשות לחברות ממתן גילוי על מעריך שווי העובד עמן באופן קבוע, וזאת אם ההיקף הכולל של הערכותיו אינו יותר מ–25% מנכסי החברה. מדובר ברף מספרי גבוה מדי, שכן יש חברות הנסמכות באופן חוזר ונשנה על אותם המעריכים, אך מכיוון שסך נכסיהן נאמד במאות מיליונים ואף במיליארדי שקלים ספק אם סכומן הכולל של ההערכות שמספקים מעריכים אלה מגיע לרף המחייב גילוי. ניסיון השנים האחרונות מלמד כי גם עסקות בהיקפים כספיים נמוכים יחסית עלולות לשרת את טובתו האישית של בעל השליטה ולפגוע בטובת החברה והמיעוט. הרף בגובה 25% עלול לרוקן אפוא מתוכן את דרישת הגילוי בדבר מהותיות המעריך ולאפשר לחברות גדולות לחמוק מיישומה. לכן אנו מציעים לקבוע רף מספרי נמוך יותר לסיווג מעריך שווי כמהותי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker