יום הדין: הבורסות והאג"ח יקרסו, הנדל"ן יתמוטט, הדולר יתנפץ והאינפלציה תגעש - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יום הדין: הבורסות והאג"ח יקרסו, הנדל"ן יתמוטט, הדולר יתנפץ והאינפלציה תגעש

כבר שש שנים מזהירים אותנו מתרחישי גוג ומגוג מעבר לפינה ■ למי להאמין ואיך להיערך לכל אחד מהתרחישים?

12תגובות

"מדד S&P 500 עולה על אדים, הבועה בשוק על סף פיצוץ"; "זהו שוק המניות המסוכן ביותר מאז 2008"; "עדיין יש סיכוי של 98% להתרסקות שוק המניות ב–2014" — אזהרות אלה שהושמעו בשנה החולפת מעלות בעיקר חיוך על פניהם המרוצות של המשקיעים בתחילת 2015.

בשש השנים האחרונות שמענו מומחים רבים בשוק ההון שהילכו עלינו אימים עם תרחישי אסונות. מאז המשבר הפיננסי של 2008 שהוביל לצניחת הריביות ברחבי העולם — מזהירים אותנו מפני ההשלכות על השווקים ביום שבו הריבית תחזור לעלות; מאז ההתאוששות המהירה מהמשבר ב–2009, מספרים לנו על היום שבו בועת השווקים תתפוצץ לנו בפנים; כבר בערך שמונה שנים מספרים לישראלים שמחירי הנדל"ן או־טו־טו עומדים ליפול; ועוד לא דיברנו על היום שבו מחירי האג"ח הממשלתיות יפלו, או על יום הדין שבו טריליוני הדולרים שארצות הברית הדפיסה כדי להציל את הבנקים הגדולים שלה, יגרמו לקריסת שער הדולר ולאינפלציה פראית שלא ניתן יהיה להשתלט עליה.

כתבות נוספות ב-TheMarker

הנקמה ב"ישראל היום": חצי מיליון עותקים חינם לעיתון להפלת נתניהו

סקר "הארץ": ההפתעות של כחלון, ליברמן ואלי ישי

אין מחסור בנביאי זעם בשוק ההון, אבל גם מי שלא מאמין בתרחישים אפוקליפטיים יודע שההיסטוריה מלמדת שאחרי שש שנים של מגמה חיובית, התפנית בשווקים קרובה מבעבר — וכדאי להיערך גם לתרחישים פחות חיוביים. שלושה בכירים בעולם ההשקעות הישראלי הציגו בפנינו את הסיכונים וההזדמנויות בסביבה הכלכלית החדשה — ואיך כדאי להיערך לקראת עולם השקעות שונה מזה שהתרגלנו אליו.

"כמו בין שתי מלחמות העולם"

"קשה יותר לחזות כיום את כיוון השוק מאי פעם; כל ההנחות הבסיסיות שליוו אותנו במשך שנים פשוט משתנות לנו מול העיניים" — כך רואה צבי סטפק, היו"ר והבעלים של בית ההשקעות מיטב דש, את מצב העניינים בזירה הכלכלית הגלובלית. "אפשר להשוות את זה לשינויים שאנו חווים באקלים העולמי. מדבריות צחיחים שפתאום יורד בהם גשם שוטף, קטבים שנמסים, ואסונות טבע כמו צונאמי. גם בזירה הכלכלית מושמעים בשנים האחרונות תרחישי אסונות ונבואות זעם אודות משברים קיצוניים שעלולים לפרוץ בכל רגע.

"זה נכון שהעולם עובר בשנים האחרונות תמורות כלכליות וחברתיות", ממשיך סטפק. "האביב הערבי שריסק משטרים יצוקים מבטון, כמו של מובארק וקדאפי, התגברות האנטישמיות והטרור באירופה, המחאה החברתית בישראל ובארצות הברית — אלה אירועים שמאיימים על ההגמוניה הישנה. לי, התקופה הזאת מזכירה את השנים שבין שתי מלחמות העולם. המצב הכלכלי־חברתי בשנים האלה (כולל המשבר הגדול של 1929 בארצות הברית) הוביל רבים לקיצוניות".

חוסר היציבות שעליו מדבר סטפק בא לידי ביטוי בשוקי המט"ח והסחורות. הירידה החדה בשער היורו מול הדולר — 15% בתוך שלושה חודשים — היא אולי בשורה חיובית לכלכלת גוש היורו בטווח הארוך, אבל הגבירה את תחושת חוסר הביטחון בקרב המשקיעים, שלא ממש חלפה מאז ימי המשבר של 2008. אירופה סיפקה בזמן האחרון עוד דרמה כששער הפרנק השווייצרי זינק ב–15% מול סל המטבעות בעולם בתוך דקות בגלל החלטת הבנק המרכזי בשווייץ לבטל את תקרת שער החליפין של המטבע המקומי.

ויש את הנפט. אולי החומר הדליק ביותר בכלכלה העולמית בימים אלה — לאחר שמחירו נחתך ב–50% בתוך חודשיים, בניגוד למרבית התחזיות. המומחים מיהרו להציע הסברים לצניחה הזאת: מזימה שרקמו ארצות הברית וסעודיה, בעיקר נגד הרוסים, במטרה לגרום לקריסת הרובל; מלחמת מחירים שפתחו הסעודים במטרה לעצור את תעשיית פצלי השמן האמריקאית; ויש גם כאלה שמייחסים את הקריסה במחיר הנפט להשתלטות של דעאש על בארות נפט ומכירת הזהב השחור במחירי מציאה. הרבה הסברים, אף אחד לא באמת משכנע בפני עצמו — אולי אם כורכים את כל ההסברים לחבילה אחת, אפשר לסמן וי על הסוגיה הזאת.

"מצד אחד, זה טוב", מציג סטפק את עמדתו בנוגע לצניחה במחיר הנפט. "מחירי החשמל, הבנזין והמים יורדים, מפעלים חוסכים הרבה כסף בהוצאות אנרגיה — ולכל אחד מאתנו אמור להישאר יותר כסף להוציא על דברים אחרים. כמובן, שגם המשק הישראלי בכללותו חוסך כסף על הוצאות במטבע זר. מצד שני, חברות האנרגיה סופגות הפסדים אדירים. הירידה החדה במחיר הנפט פגעה בשוק האג"ח הקונצרניות בארצות הברית, וגם האג"ח של קבוצת פישמן (כלכלית, מירלנד) ושל לב לבייב (אפי, אפריקה), שכולנו מושקעים בהן בדרך זו או אחרת, נפגעו קשות.

"מה שבטוח, השינויים החדים והמהירים, בלי תקופת הסתגלות מתאימה, הם בעייתיים ברמת המקרו. תנודתיות חריגה מייצרת הפסדים גדולים להרבה גופים. גם לשינויים רגולטוריים עשויה להיות השפעה דומה. ראינו את זה בשוק הסלולר, וזה יכול לקרות גם במקרים של הגבלת דמי הניהול אצל חברות הפנסיה ושינויים רגולטוריים בבנקים או ברשתות המזון. כל הכוכבים של הזמן האחרון — הנפט, הדולר והפרנק השווייצי — לא זרחו בשנים ה'נורמליות', וזה מקשה מאוד על ניהול הכספים והסיכונים.

"השווקים שאננים"

"כללי האצבע של הכלכלה לא השתנו", מסביר סטפק. "האינפלציה, שכל כך פחדו ממנה בעקבות הדפסת הכספים, לא נעלמה. האינפלציה נכנסה למחירי האג"ח וניפחה אותם, והריבית הנמוכה ניפחה את המחירים של נכסים רבים נוספים: דירות, קרקעות, אג"ח ממשלתיות וקונצרניות ומניות".

כדי להמחיש את דבריו, מביא סטפק את המקרה של האג"ח הממשלתיות הישראליות לעומת אלה של ארצות הברית: "השכל הישר אומר שהאג"ח האמריקאיות צריכות לרדת. הן עלו משום שהריבית ירדה, אבל הריבית הגיעה למינימום (או קרוב למינימום) ומכאן, ככל הנראה, היא תתחיל לעלות. הכלכלנים מתווכחים אם הריבית בארצות הברית תעלה במאי, יוני או לקראת אוקטובר, אבל אין חילוקי דעות על כך שהיא תעלה — ועדיין השווקים שאננים.

"אחרת, איך אפשר להסביר שהאג"ח לעשר שנים של ארצות הברית מספקות תשואה של 2% (ברוטו בדולרים) לא צמוד למדד, כאילו שאין חששות מאינפלציה — ושהאג"ח של ממשלת ישראל נסחרות בתשואות נמוכות יותר בזמן שאנחנו מדורגים A והם AAA. איך אפשר להסביר שמשקיעים קונים אג"ח של גרמניה לחמש שנים, שנושאת תשואה שלילית, או מפקידים כסף בשווייץ בריבית שלילית?

"אין ספק שהשווקים מקרינים סימפטומים של חוסר דאגה. ניתן להסביר את התנהגות המשקיעים בהיערכות למשברים: אם מחר יפרוץ משבר נוסף ביוון וגוש היורו יתפרק, או שרוסיה תחליט פתאום על פלישה צבאית כוללת לאוקראינה — אז נצמדים לאיי מבטחים כמו אג"ח של גרמניה, ארצות הברית או שווייץ. מהזווית הכלכלית הטהורה ברור מה היה צריך לקרות, אבל אירועים גיאופוליטיים יכולים למסמס את ההנחות האלה".

אחרי שהציג את ראיית העולם שלו בנוגע להתרחשויות בשווקים בשנים האחרונות, עובר סטפק לדבר על מה שמחכה, לדעתו, לשוק הון בשנים הקרובות. "האג"ח הממשלתיות האמריקאיות יירדו לדעתי, השאלה היא רק מתי. כדי שהן לא יירדו צריך לקרות משהו מסעיר, גדול — משהו כמו פירוק גוש היורו או משבר כלכלי עמוק בסין, שיפגעו קשות בכלכלה העולמית. לעניות דעתי, הסיכוי שזה יקרה לא גדול.

"אני מעריך שהירידה באג"ח הממשלתיות בארצות הברית תגרור ירידה באג"ח הממשלתיות הישראליות, ולמעשה תתחיל תגובת שרשרת בשוק המקומי: ירידה באג"ח הקונצרניות הבנקאיות, אחר כך בלא-בנקאיות, ומכאן הדרך לירידות בשוק המניות היא קצרה. חשוב לזכור שהאג"ח הישראליות עשויות לרדת גם בלי קשר לארצות הברית, בין אם בגלל מלחמה אזורית או בשל ממשלת ימין צרה שתסתכסך עם כל העולם ותגרום להורדת דירוג של ישראל. אם נהיה יותר מבודדים בעיני העולם, בסופו של דבר הדירוג של ישראל יירד".

סטפק מעריך שהריבית בארצות הברית תעלה בעוד כמה חודשים לרמה של 1.5% לפחות. באירופה, לדעתו, ייקח לפחות שנתיים עד שיתחילו להעלות את הריבית בשל המצב הכלכלי הרעוע בגוש.

"לתפישתי, מחירי המניות בארצות הברית גבוהים, אבל לא ברמה של בועה. באירופה המחירים סבירים יותר, ושם יש סיכוי גבוה לעליות — האירופאים מתחילים עכשיו לעשות את מה שבארצות הברית כבר סיימו (הרחבה כמותית). גם בישראל מחירי המניות סבירים, לטעמי.

"העלאת הריבית, לכשתגיע, תהיה הדרגתית. לכן, להערכתי, האג"ח הארוכות של ישראל ל–30 שנה לא יצנחו ב–40% — אולי ב–15%–20% — והתשואה עליהן תהיה ברמה של 3.5%. שוק המניות יוכל להמשיך לתפקד ואף לעלות.

"המצב הנוכחי בשווקים משקף ציפייה לכך שהכלכלה העולמית תיכנס למיתון, דוגמת העשור האבוד של יפן. אני לא חושב שזה הכיוון. אם יסתבר שהניסוי הכלכלי הזה נכשל, והניסיון להדפיס כסף כדי לאושש את הכלכלה לא הצליח, אפשר להבין את הסיטואציה הנוכחית — בכל מצב אחר, אי אפשר להבין אותה".

שוק הנדל"ן, בשונה משוק ההון, לפי סטפק, לא יכול להשתנות במהירות. "כשמחירי הדירות יורדים, שיפוע הגרף מתון יותר. זה מתחיל בדרך כלל בהתייצבות, עובר לירידה מתונה, ואז מגיעה נקודה של נפילה מהירה במחירים. ההסבר נעוץ בכך שבהתחלה מגיבים באדישות יחסית לירידה במחירי הדירות, משום שמעריכים כי מדובר בירידה נקודתית והמחירים ימשיכו לעלות — עד שמשתכנעים שזאת תחילתה של מגמה.

"בשלב הבא, קונים פוטנציאליים נעלמים, ומוכרים מתחילים להילחץ, בעיקר אלה שקנו דירות חדשות וחיכו עם המכירה של הדירה הישנה כדי להרוויח מהמשך העלייה בשווי הדירה — הם מכניסים את הדירה הישנה למעגל המכירות, ולהוטים למכור, גם במחיר נמוך בהרבה מזה שתיכננו רק שבועות ספורים קודם לכן", הוא מפרט.

גם סטפק מותח ביקורת נוקבת על תפקוד המדינה בכל הקשור למחירי הנדל"ן. "בעיני, נורא קל להוריד את מחירי הנדל"ן. זה כל כך פשוט, שזה מרתיח אותי שלא עושים דבר. משה כחלון, למשל, מציע לפרק את רשות מקרקעי ישראל — לדעתי, זה 100% נכון. גם התחדשות עירונית זה מעולה — זה שאומרים שאין קרקע, זה בלוף. גם פרויקטים של שכירות ארוכת טווח בערבות מדינה, באמצעות השקעה של המוסדיים, זה רעיון נהדר.

"הניסיון לימד אותי שהמדינה פועלת רק כאשר חרב מונחת על צווארה. המחאה הבאה לא תהיה אוהלים ברוטשילד — היא עלולה להיות אלימה, לצערי, ואז קובעי המדיניות יבינו שהגיע רגע האמת הגיע, וימצאו דרכים לחתוך את מחירי הדיור".

וכך מציע סטפק להיערך לסביבה הכלכלית החדשה, ובעיקר לשינויים מהירים בשווקים: "קודם כל פיזור, עוד יותר מהרגיל. גם להגדיל את החשיפה של תיק ההשקעות למט"ח — בעיקר לדולר, שמשמש מקלט מסיכונים גיאופוליטים מקומיים. גם זהב זה פתרון טוב. ואולי נראה גם נהירה לביטקוין — אבל רק אם האמון של המשקיעים במערכת הכלכלית יתערער עד כדי כך, שלא תהיה להם ברירה.

"גם שורט (מכירה בחסר) זה כלי טוב. לקנות מניות מצד אחד, והגנות של 'פוטים' נגד אג"ח ארצות הברית מצד שני. זה כמו לבטח את הדירה: משלמים פרמיה ואם הבית לא יישרף, מפסידים קצת כסף על נכס שהמחיר שלו עלה. בשורה התחתונה, מקסימום הרווחת פחות. בגלל השאננות בשווקים מחירי ההגנות נמוכים — אולי זה הזמן לבטח", מסכם סטפק.

"עדיין רחוקים מהעלאת ריבית"

"כשאני בוחן את הסיכונים בשוק, נראה שנותנים יותר מדי משקל להסתברות שיהיה פיצוץ בשווקים", אומר אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות פסגות. "כשאני מסתכל על המצב הכלכלי בעולם, לדעתי אנחנו עדיין רחוקים מהעלאת ריבית. וגם אם היא תעלה, הסבירות שהיא תעלה מהר ותגרום לקריסה במחירי הנדל"ן או לקריסה של שוק האג"ח — נמוכה.

"ההערכה שלי בנוגע לכך שהריבית לא תעלה מבוססת על סיבות מבניות, והן לא משתנות מהר: האינפלציה נמוכה לא רק בישראל, אלא כמעט בכל העולם, ולא רק בגלל הצניחה במחיר הנפט. הסיפור המרכזי כאן, כפי שאני קורא אותו, הוא השינוי הטכנולוגי המשמעותי של השנים האחרונות — שינוי שמאפשר לנו לצרוך בצורה הרבה יותר חכמה", מסביר גרינפלד. "לשיפור הטכנולוגי הזה יש חלק גם במחאה החברתית — שיתוף מידע, רשתות חברתיות וכן הלאה. אנחנו, כצרכנים, יותר חכמים, וזה לוחץ את הקמעונאים להוריד מחירים.

"גם בהסתכלות קדימה, אני לא צופה בשנים הקרובות אינפלציה גבוהה של יותר מ–3%–4% בישראל ובמדינות המערב. להערכתי, בנק ישראל יעלה את הריבית — אבל כי הוא יכול, ולא משום שהוא צריך. וזאת נקודה משמעותית מאוד, משום שהבנק המרכזי יוכל להעלות את הריבית לאט ובצורה שקולה ומתונה. עם התנהלות כזאת, שוק הנדל"ן לא יתפרק, ובשוק האג"ח לא יירשמו הפסדים כבדים. זהו לדעתי התסריט הסביר ביותר".

"אז איפה בכל זאת עשויות לצוץ בעיות? שוק הנדל"ן התנפח בגלל מחסור בהיצע. אם הממשלה תתחיל לבנות בקצב מהיר (80 אלף דירות בשנה), כמו בשנות ה–90 אחרי גלי העלייה מרוסיה, המחירים יירדו במהירות. ואולם הסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד, יש המון ביורוקרטיה בדרך. אני מעריך שבשנים הקרובות המחירים ימשיכו לעלות, ואחר כך הם יתחילו לרדת — בקצב אטי".

עופר וקנין

וכך רואה גרינפלד את שוק ההון המקומי דרך משקפיים גלובליים: "בניגוד אלינו, בפסגות, רוב השוק מעריך שהריבית בארצות הברית תעלה השנה. אפשר לראות את זה בתמחור: אג"ח של ממשלת ישראל נסחרת בתשואות נמוכות יותר מאלה של ארצות הברית. מוסכם שהסיכון בישראל גבוה יותר מארצות הברית — זה אומר שבשוק חושבים שהריבית פה לא תעלה בזמן שבארצות הברית הם כן יעלו את הריבית.

"גם בארצות הברית אין אינפלציה ולא צפויה להיות אינפלציה בשנים הקרובות. רוב הכסף שהדפיס הפד לא הגיע לצרכנים. נרשמה עלייה במחירי הנכסים — שוק הנדל"ן התאושש מהר מאוד מהמשבר של 2008, גם הודות לכסף שהפד הזרים. ההרחבות של הפד הניעו גם את העליות בבורסות וגם בסחורות — ולראיה, מחיר הנפט התחיל לרדת ברגע שהפד דיבר על הפסקת ההרחבה הכמותית.

"הסיטואציה היחידה שבה נראה התחלה של אינפלציה היא אם ארה"ב תתאושש כל כך מהר עד שהצרכן האמריקאי יתחיל לדרוש עוד ועוד אשראי, והכסף יזרום למשק — והפד לא יוכל לספוג אותו. גם רמות החוב של המגזר הפרטי, ובטח של הממשלות, הן עדיין גבוהות. כל העולם נמצא בתהליך של הפחתת מינוף. גם אם תהיה עלייה בצד הביקוש, צד ההיצע — עם רוח גבית חזקה של הטכנולוגיה המתקדמת — יוריד אותו כלפי מטה.

"אני חושב שבאג"ח הארוכות הסיכון גבוה ביחס למה שאפשר לקבל — השוק מושפע ממה שקורה באירופה, ושם נכנסנו למים לא ממופים של סביבת ריבית שלילית: תשואת האג"ח הגרמניות לחמש שנים היא שלילית ולעשר שנים 0.3%, שווייץ משלמת מינוס 0.75% על פיקדונות, דנמרק הורידה את הריבית למינוס 0.75%, בגוש היורו הריבית על הפיקדונות היא מינוס 0.25%, ולכן התשואות של האג"ח נמשכות כלפי מטה, וכשזה קורה — זה משפיע על האג"ח האמריקאיות, ומשם על הישראליות.

"בסביבת השקעות גלובלית, אם אג"ח של גרמניה נותנת לי 0.3% ואג"ח אמריקאית נותנת לי 2% — אשקיע בארצות הברית גם אם הפד הולך להעלות ריבית, וזה משקולת על התשואות. אנחנו נראה עלייה בתשואות, אבל מתונה בשנה־שנתיים הקרובות, כי אירופה תמשיך להיות משקולת והריבית תעלה לאט לאט".

כשמנסים להוביל את גרינפלד לצד היותר פסימי של התחזיות, נתקלים בחומה. "תסריט של יום הדין כמעט לא אפשרי. גם השווקים לא מתמחרים קטסטרופה עתידית — לדעתי, בצדק. מניות עולות, ובצדק, והן עדיין לא יקרות מדי. המניות חייבות להיות חלק מתיק ההשקעות בגלל הריביות הנמוכות. גם משקיע סולידי צריך רכיב מנייתי לאור התשואות הנמוכות באג"ח, וגם בגלל התמחור היחסי שהוא הרבה יותר מעניין מהאג"ח.

"גם מי שבמשך שנים לא החזיק בתיק מניות, חייב להכניס מניות לתיק — בגלל הריבית והתשואות הנמוכות. למעשה, הסיכון העיקרי שטמון בתיק סולידי הוא שהמצב ישתפר הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים, ואז הריביות יעלו, ובגלל התשואות הנמוכות האג"ח יגרמו להפסדים בתיק ההשקעות — בתרחיש כזה המניות יעלו.

"זה מקרה מיוחד שבו אין קורלציה בין המניות לאג"ח. בשנים רגילות, כשהריבית לא אפסית, השוק נע ביחד. כסף נכנס לשוק ההון, וכסף יוצא מהשוק. הריבית הנמוכה משנה את התמונה. אנחנו רואים את זה כל יום: נתון טוב מארצות הברית מוריד את שוק האג"ח ומעלה את שוק המניות — מצב לא נורמלי של קורלציה שלילית.

"אני קורא לזה 'התרחיש הפולני': המשקיע הסולידי חייב להגן על עצמו ממצב שבו השוק ישתפר; גם משקיע שמתרחק ממניות, חייב לגדר את עצמו בעזרת מניות — זה מקטין תנודתיות. הסיכון הגדול של התשואות הנמוכות יבוא לידי ביטוי אצל מי שייצא לפנסיה בעוד 30 שנה, בגלל הריביות הנמוכות", מסכם גרינפלד בנימה פסימית את התחזית האופטימית.

"בורסות נופלות וקמות"

"חשוב להבין שאנחנו חיים בעידן של מלחמה בין חברות ומדינות: אצל מי תהיה אבטלה, אצל מי רמת החיים תהיה גבוהה יותר, מי תצמח יותר, מי תייצא יותר, אצל מי יהיו שבעי רצון יותר — ואיפה השלטון עשוי ליפול בעקבות תסיסה חברתית", אומר אמיר איל, הבעלים והיו"ר של בית ההשקעות אינפיניטי.

צבי סטפק
אייל טואג

"הקיבוע של היואן הסיני ב–1994 סימן את תחילתה של מלחמת מטבעות כלל־עולמית, ומאז כולם נלחמים בכולם (כלכלית) — אין כבר חומות הגנה בדמות הגושים של אירופה, אמריקה או יפן. ובמקומות שלא עשו התאמה מספיק מהירה למצב, כמו באירופה, המצב גרוע. מה שהסינים עושים יוצר לחץ דיפלציוני על העולם, שייפסק ברגע שהביקושים הפנימיים בסין יעלו לרמה כזאת, שתהיה שוות ערך לביקוש למוצרים סיניים בעולם. זה יקרה רק בעוד עשרות שנים, אבל זה התהליך".

לפי תפישת העולם של איל, הריבית האפסית תמשיך ללוות אותנו עוד הרבה זמן. "time is no longer money (זמן הוא כבר לא כסף, בתרגום חופשי). 100 שקל של היום שווים 100 שקל של מחר, אולי אפילו יותר — בגלל הלחץ הדיפלציוני של הסינים. כל הממשלות מנסות לייצר אינפלציה ולא מצליחות. גם הטריטוריה של הריבית השלילית לא נלמדה בספרות הכלכלית.

"ועדיין, עם כל הרצון לצאת עם תחזיות אפוקליפטיות, לדעתי זה לא בכלל לא הכיוון שאליו אנחנו הולכים. יש נטייה לשכוח שאפשרויות הפיתוח בעולם הן אינסופיות. אפריקה והמזרח הרחוק לדוגמה — מספרים עצומים של אנשים עם רמת חיים נמוכה. להרים את ההודים מרמה ממוצעת של 700 דולר בחודש ל–1,000 דולר, צריך 100 שנים של עבודה כלכלית מואצת.

"התוצאה של כל זה היא שיש לנו עוד הרבה שנים של עולם עם עודף ייצור גדול מאוד, מקורות אנרגיה ומשאבים עצומים — הרבה מעבר למה שחשבו עד לא מזמן. עולם שהצטרפו אליו הרבה שחקנים, צרכנים, ויצרנים חדשים. עולם עם הרבה הזדמנויות כלכליות.

מי שאומר שיבוא אסון, אינו מבסס את דבריו על נתונים ועובדות — נבואות הזעם האלה אולי נובעות מכך שהכל נראה טוב. אז מה? ביפן הריבית אפסית כבר 25 שנה, כי אין להם ברירה".

אחרי "ביקור" קצר ביפן, חוזר איל לישראל. "חשוב לזכור שאנחנו לא אמריקה, אבל לכלכלה המקומית יש פוטנציאל רב, ולי יש הרבה אופטימיות לגבי העתיד. יש פה שילוב ייחודי של שוק מתעורר ומפותח, ילודה שהיא הגבוהה במערב (2.5% בשנה) — ולא סתם מכנים את ישראל 'סיליקון ואדי', החדשנות היא בדמנו.

"החברות האמריקאיות, בעיקר הטכנולוגיות, מפוצצות במזומנים שיושבים להן כמו עצם בגרון — אין מכפיל למזומן, והוא לא יוצר ערך. הן חייבות לקנות חלומות, וכאן בדיוק נכנסות לתמונה החברות הישראליות. אני מדבר על חברות של 100–200 מיליון דולר.

"אני אוהב להשתמש בדימוי של לווייתנים שנכנסים לבריכת דגים, והדגים הכי בשרניים הם הישראליים. אם לא די בכך, בעקבות כל מכירה של חברה ישראלית, נפתחות ארבע חברות נוספות, של המנכ"ל ושל עוד שלושה סמנכ"לים — זה ויראלי. הבעיה הגדולה היא שהכסף הוא מאוד סקטוריאלי, והמרוויחות הגדולות הן בעיקר קרנות אמריקאיות שמשקיעות בחברות כשהן עוד קטנות.

דניאל בר און/גיני

"גם הגז הטבעי הוא סוג של נס כלכלי, למרות הוויכוחים הרבים סביב חלוקת העוגה. כמות הכסף שטמונה שם היא עצומה, והקרן שתקום לדורות הבאים מהתמלוגים אמורה לחצות את הרף של 100 מיליארד דולר. לישראל יש עתיד מזהיר, בניגוד לכל הבעיות שכולם אוהבים להבליט".

תחזיות הן דבר מסובך, אולי זאת הסיבה שבכל הנוגע לעתיד איל ממליץ להידבק לפשטות — לא לחפש דברים מורכבים מדי והרפתקאות. "אני מאמין במיינסטרים, ובחלוקה טובה יותר של ההשקעות מצד הלקוח, מה אתה מוכן לסכן ומה לא. אחרי שהחלטת על ההשקעה, לא להיבהל ולא להילחץ. אני בעד אינדקסים מובילים, ולא ללכת לפינות.

"הסיכונים העיקריים הם נזילות (בדיוק כשצריך את הכסף, ההשקעה שווה מעט), חדלות פירעון (תספורת או פשיטת רגל), והכי בעייתי — סיכון פסיכולוגי. אם מגדירים מראש את הסיכונים הללו, ומנהלים אותם — אנחנו על דרך המלך. הכל זה הגבלות וניהול. לראות נכוחה את המציאות ולא לנסות להגיד מה יהיה מחר. בורסות נופלות וקמות — והיום קל יותר להתאושש ממשברים מבעבר", מסכם איל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#