בנק אינו קרן גידור

בנק מסחרי, דוגמת הבנקים הישראליים הגדולים, חייב לנהוג זהירות רבה בניהול סיכונים, מה עוד שהסתבכותו בגלל הפסדי מסחר תחייב הזרמת כספי ציבור כדי לחלצו מקריסה

מאיר חת
מאיר חת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאיר חת
מאיר חת

ברשימה ("הארץ", 30.8.04), המליץ איתן אבריאל לבנקים הישראליים ללמוד מהבנקים הגדולים בחו"ל כיצד מייצרים תשואות להון של 20% בשנה ויותר. השיטה - לזנוח את הפעילות השמרנית של מתן אשראי ושירותים ללקוחות, ולשים דגש על מסחר בני"ע ונכסים פיננסיים אחרים ועל השקעת הון הבנק בנכסים הנושאים תשואה גבוהה.

הדגם שאבריאל מבקש לחקות הוא דויטשה בנק הגרמני. לבנק הוקדשה רשימה באחרונה בשבועון הבריטי "אקונומיסט" ואשר פורסמה ב"הארץ" ב-30 באוגוסט, תחת הכותרת "הבנק הגדול בגרמניה נהפך לקרן גידור".

מה עושה דויטשה בנק, לפי ה"אקונומיסט", כדי להשיג תשואה של 21%? "מסחר בכספי הבנק נהפך לחלק גדל והולך מעסקי דויטשה בנק... הבנק לוקח פוזיציות עצומות בשווקים, ומסתמך על מודלים לבחינת סיכונים כדי לדעת מתי לברוח מהשוק. יתר על כן, דויטשה בנק מעורב בתחום קרנות הגידור כמממן כבד - מה שנקרא ברוקר ראשי, הנוהג להשקיע באותן פוזיציות שבהן משקיעות הקרנות שהוא מממן".

אבריאל מציע לבנקים הישראליים ללכת באותה דרך, אך אומר: "סיכוי נמוך מאוד שנראה את הבנקים הישראליים מחקים את אלה בחו"ל ונכנסים באגרסיוויות לתחום הייזום הפיננסי והמסחר. אמנם גם אצלנו המנהלים אוהבים לספר שהם עוסקים בניהול סיכונים, אבל בפועל המנהל הישראלי שונא סיכונים - גם אם המחיר הוא רווחיות עלובה ותשואה נמוכה על הון המניות". לדעת אבריאל, הסיבה לכך טמונה "בנוסחת העלות-תועלת האישית של מנהלי הבנקים בישראל... הדבר היחיד המעניין אותם הוא לשמור על הכיסא".

עצתו של אבריאל לבנקים היא עצת אחיתופל. ב"אקונומיסט" מובעת ספקנות רבה באשר למדיניות שאימץ דויטשה בנק. במאמר מערכת שמופיע באותו גיליון, מובעת הסתייגות חריפה מן המגמה של הרחבת הפעילות המסחרית על חשבון הפעילות הבנקאית המסורתית: "יש סיבות אמיתיות לחשש. בנקים להשקעות נהגו תמיד לנהל פעילות מסחרית לחשבון עצמם, ואולם בעבר הרוויחו הרבה יותר מפעילות אחרת - חיתום, ייעוץ ותיווך בעסקות תמורת עמלות. "פיזור עסקים זה הקנה להם יציבות וביטחון. הם עדיין עוסקים בעסקים אלה... אך רווחיותם ירדה מאוד בשנים האחרונות. מסיבה זו החליטו רבים מן הבנקים להשקעות, וגם בנקים מסחריים, שהמסחר הוא למרות הכל עסק נפלא.

"מדאיגה יותר העובדה שהסיכון בפעילות המסחר של הבנקים גדל מכיוון שהתנודתיות בשווקים פחתה. בתנאים אלה נדרש הימור בסכומים גדולים יותר כדי להשיג יעד רווח מסוים. כתוצאה מכך, החשש הגדול הוא למה שיקרה לשווקים הפיננסיים בעולם אם בנק גדול או קרן גידור יסתבכו בגלל הפסדים במסחר.

"... רבים, אולי כל הבנקים שמתקיימים מן המסחר בשוקי ההון, הם גדולים מכדי שיניחו להם להתמוטט, כלומר, הם סומכים על כך שהממשלה תושיע אותם אם יסתבכו. רבים גם נהנים מפיקדונות המוגנים בביטוח פיקדונות. מסיבות אלה גדול הפיתוי שלהם ושל עובדיהם, כי המסחר מכניס להם בונוסים שמנים, להמר על הבנק".

בנק השקעות, שאינו מתבסס על פיקדונות מן הציבור, רשאי לסכן את הונו בפעילות שאבריאל ממליץ עליה. בנק מסחרי, דוגמת הבנקים הישראליים הגדולים, חייב לנהוג זהירות רבה בניהול סיכונים, מה עוד שהסתבכותו בגלל הפסדי מסחר תחייב הזרמת כספי ציבור כדי לחלצו מקריסה. זוהי תוצאה חמורה בהרבה מאובדן הכסא של מנהלי אותו בנק.

בנק שמתנהל כקרן גידור, כפי שה"אקונומיסט" מגדיר את דויטשה בנק, מפסיק להיות בנק. בקטע מן הרשימה ב"אקונומיסט", שלא פורסם ב"הארץ", נאמר: "ה'תשוקה לבצע', הסיסמה שאימץ דויטשה בנק, משמעותה אינה הרבה יותר מאשר תשוקה לעשות כסף עבור בנקאי ההשקעות שלו. שני בנקים שאימצו סיסמה דומה - בנקרס טרסט ו-CSFB - בקושי ניצלו מחיסול".

יש דרכים מקובלות לשיפור ביצועים והעלאת התשואות להון, בהן חדשנות בהצעת שירותים פיננסיים והתייעלות. הבנקאות הישראלית תיטיב לעשות אם תלך בדרכים אלה ולא תתפתה לסכן את כספי המפקידים בהימורים מהסוג שמציע אבריאל.

הכותב הוא פרופסור בביה"ס למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, והיה בעבר המפקח על הבנקים. אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker