תיבת המטמון של כותבי התשקיפים בתל אביב

הפנייה לחברות זרות היא, כנראה, עדות נוספת ל"התייבשות" של הבורסה בת"א

ערן אזרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערן אזרן

גיוסי הענק של בתל אביב יצרו סטנדרטים חדשים בכל הנוגע לגובה התגמול של היועצים, המתווכים או החתמים שלוקחים חלק בגיוס. התגמול הנדיב, שיכול להגיע גם ל–10 מיליון שקל עבור הנפקה אחת, גרם לתכונה רבה, וגם ללא מעט קנאה, בקרב הפעילים בשוק ההנפקות. מלבד החתמים או היועצים, תיבת המטמון החדשה קרצה גם למשרדי עורכי הדין, האחראים על כתיבת התשקיפים וביצוע בדיקות הנאותות לפני הגיוס.

מי שהוביל עד כה בצורה מוחלטת ונהנה מסוג של "מונופול" בתחום הוא משרד עוה"ד שמעונוב, שבבעלות ישראל שמעונוב. המשרד, שנהנה מיתרון הראשוניות, כתב את כל התשקיפים של חברות הנדל"ן מאמריקה שהנפיקו בתל אביב, והוא (ביחד עם רו"ח גל עמית) היה מאדריכלי "השיטה" שאיפשרה להן להנפיק בתל אביב. וזה גם היה משתלם: עבור כל הנפקה אמריקאית, שכר הטרחה עשוי להגיע ל–300–500 אלף דולר — פי ארבעה מהנפקה של חברה ישראלית.

מי שלא היתה כמעט מעורבת בשוק החדש, לפחות עד החודש האחרון, היא מחלקת שוק ההון במשרד עו"ד גולדפרב זליגמן, שמנוהלת עו"ד עמיר צפריר, שותף בכיר במשרד. בשנים האחרונות המשרד גילה מעורבות נמוכה בתחום, בין היתר על רקע הירידה המתמשכת בשכר הטרחה. ואולם השוק החדש, על העמלות הנדיבות שבו, דחפו את המשרד אל המנפיקות מאמריקה, תוך שבירת המונופול של שמעונוב. גם במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', עומלים כעת על כתיבת תשקיף ראשון, כך שבקרוב גם שם ישיגו דריסת רגל בתחום.

מלבד העמלות הנדיבות שמשלמות החברות הזרות, יש סיבות נוספות להחלטה של משרדי עורכי דין מרכזיים להיכנס לתחום ההנפקות של החברות הזרות. אחת מהן היא העובדה שמדובר בחברות עם "כיסים עמוקים", שעשויות להתברר כלקוחות מצוינים בטווח הזמן הארוך. סיבה נוספת היא "חסמי כניסה" גבוהים (כמו עלויות גבוהות, שיתופי פעולה עם משרדים מקבילים בחו"ל ורמת מקצועיות גבוהה), שעשויים למנוע תחרות עם משרדי קטנים ושחיקה בעמלות.

ואולם להחלטה של המשרדים הגדולים להיכנס לתחום ההנפקות הזרות יש, כנראה, סיבה עמוקה יותר: התחום החדש מהווה עבור המשרדים מנוע צמיחה אסטרטגי, אלטרנטיבה מוצלחת לנוכח ההתמעטות העקבית במספר החברות הישראליות שמבצעות הנפקה ראשונית בתל אביב (אג"ח או מניות). במובן זה, הפנייה לחברות זרות היא, כנראה, עדות נוספת ל"התייבשות" של הבורסה בתל אביב. כי כאשר המים בביצה הישראלית מתמעטים, אין ברירה, אלא לצלול לתוך המים הקפואים של ניו יורק, גם באמצע החורף.

בניין הבורסה לניירות ערךצילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker