המודל הצ'יליאני נתקע

"בריביות הקיימות, פנסיה שמושקעת רק באג"ח - מסוכנת לחוסך"

מומחים טוענים שהפניית חוסכים מבוגרים להשקעה באג"ח ממשלתיות בלבד - כפי שמציע המודל שאימץ האוצר - מסוכנת ■ אחד הפתרונות עשוי להיות הקצאה גבוהה יותר של אג"ח מיועדות לחוסכים מבוגרים - על חשבון הצעירים

אסא ששון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

המשבר הפיננסי שפקד את שוקי ההון בישראל ובעולם משנת 2008, הבליט את הצורך להתאים את מסלולי ההשקעה לפנסיה למאפייני החוסכים ולגילם. כבר בתחילת שנת 2010 הצהיר משרד האוצר בראשות יובלת שטייניץ על כוונתו לאמץ את המודל הצ'יליאני. עוד ב–6 ביולי 2010 הפיץ משרד האוצר טיוטה שנייה של חוזר בעניין זה.

ב–4 בינואר 2012 הכריזו שטייניץ והממונה באותה עת על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, עודד שריג, על כוונתם לאמץ את המודל באמצעות הקמת מסלולי ברירת מחדל לפי גיל החוסך. ואולם, זאת, ללא הנפקת אג"ח מיועדות, ללא כספי הפיצויים, וללא קביעת מגבלות על שיעורי ההשקעה בנכסים מסוכנים, כגון מניות. עם זאת, יישומו של המודל נדחה. שלשום פירסם האוצר את החוזר הסופי, שבו הוא מתאים את גיל החיסכון לרמת הסיכון, במה שמכונה המודל הצ'יליאני.

המודל הצ'יליאני גובש בהתאם לתפישה שעל פני זמן רמת הסיכון בתיק הפנסיה צריכה לרדת. כך, אם מתחולל משבר שגורם לנפילה חדה בשווי הנכסים המסוכנים בתיק, לחוסכים הצעירים יש די זמן כדי ליהנות מהתיקון במחיר שיתחולל בעתיד. לעומתם, לאנשים מבוגרים שמתקרבים לגיל הפנסיה אין את מקדם הביטחון הזה, ולכן רמת הסיכון (כלומר, שיעור המניות) בתיק שלהם צריכה להיות נמוכה. מצב זה אינו אופייני רק לישראל.

כ–96% מהחוסכים בקרנות הפנסיה כיום משקיעים את כספם באפיק חיסכון "כללי". מסלול זה הוא ברירת המחדל שמציעות הקרנות, ואין בו התאמה של רמת הסיכון לגיל החוסך, או למידת הקרבה שלו לפרישה מעבודה שבה יצטרך לחיות מדמי הקצבה. לכן, האוצר החליט על שלושה מסלולים שייבדלו ברמת הסיכון זה מזה. הראשון הוא מסלול עד 50, השני הוא מסלול של גילאי 50–60, מסלול שלישי הוא לגילאי 60 פלוס, ויש גם מסלול למקבלי קיצבה. ההצטרפות של חוסכים ישנים למסלולים אלו היא לפי רצונם, בעוד חוסכים חדשים יוכנסו למסלולי אלו כברירת מחדל, אלא אם יבחרו אחרת.

ששון מנהצילום: רועי ברקוביץ

הרציונל של המודל הצ'ילאני הוא נכון וטוב, ובא להבטיח את הפנסיה של החוסך. ואולם, הבעיה עתה עם המודל היא תשואות האג"ח המצויות בשפל. התשואה כיום על אג"ח ממשלתית צמודה למדד ל–20 שנה היא 1.06%, והתשואות של אג"ח ממשלתיות צמודות לטווחים קצרים יותר היא כבר שלילית. למשל, התשואה על אג"ח צמודה מסוג גליל שנפדית בסוף ספטמבר 2023 היא 0.08%–. המשמעות היא שמי שרוכש כיום תיק אג"ח סולידי, צפוי לספוג הפסד כספי מהשקעתו. לא לכך התכוון המחוקק בבואו ליישם את המודל הצ'יליאני.

בשיחה עם קובי רוזין, מנכ"ל אי.בי.אי גמל, הוא ציין כי "המודל הצ'יליאני נכון, אבל מה קורה כשאני צריך לעבור מסלול והשוק עלה או ירד? אולי צריך לחכות. בנקודות קיצון יש בעיה, ולזה עוד לא קיבלנו תשובה".

רוזין מצביע על סוגיה נוספת שדורשת פתרון: "ראה מה קורה בארגונים גדולים שקולטים עובד חדש. במרבית המקרים הוא מוכוון למסלול ברירת המחדל. בעצם, מה שקורה בגוף הגדול הוא שיש קרן פנסיה, שהיא ברירת מחדל, ועובד אינו פוגש סוכן שמייעץ לו מה נכון. בארגון כזה המודל הצ'יליאני יכול לצמצם את הבעיה, אבל לא לפתור את מלוא ההתאמה לחוסך בלי שקיבל ייעוץ".

סוגיה נוספת שלא נפתרה היא האג"ח המיועדות. לדברי רוזין, "כיום כל החוסכים מקבלים 30% מהשקעתם באג"ח מיועדות. לא ברור אם את האג"ח המיועדות יקבלו כל המסלולים או רק המסלול לקצבה. לדעתי, צריך לשנות את הקצאת האג"ח המיועדות, כך שהמסלול של מקבלי הקצבה יורכב רובו מאג"ח מיועדות. כך, באמת רמת הסיכון של החוסך בגיל המבוגר תקטן".

עקיבא קלימן

נקודה נוספת שמעלה רוזין היא התארכות תוחלת החיים. כיום בכל שלוש שנים, עולה תוחלת החיים בשנה. כלומר, חוסך שכיום הוא בן 40, בעוד כ–30 שנה, כשהוא יהיה בן 70, תוחלת החיים שלו תגדל בעוד כ–10 שנים, כלומר תהיה 93. "ההתארכות בתוחלת החיים משנה לא מעט מההגדרות, ואת זה צריך לבחון בראייה קדימה", הוסיף רוזין.

עקיבא קליימן, מנכ"ל סוכנות ההסדרים תמורה של חברת כלל ביטוח, התייחס למודל הצ'יליאני והתארכות תוחלת החיים, ואמר: "המודל כיום הוא טעות. מי שפורש עתה ומופנה למסלול שכולו אג"ח, לוקח על עצמו סיכון גדול מאוד - כי תשואות האג"ח מאוד נמוכות. מי ששם את הכסף בפק"מ, שוחק את הכסף הן נומינלית והן ראלית, ורק מפסיד".

קובי רוזיןצילום: עופר וקנין

"צריך לקיים דיון מה אחריות המדינה על הפנסיה של האזרחים. הרי בזה שהיא מחייבת אותך לחסוך לפנסיה, היא מסירה מעצמה את האחריות לחיסכון הפנסיוני. לא חסכת - יש לך בעיה", הוסיף קליימן.

ששון מנה, מנכ"ל משגב סוכנות להסדרים פנסיוניים, ציין כי "בסך הכל זהו מודל מבורך, אבל יש בו כמה נקודות בעייתיות. 50 כגיל סף לכניסה למסלולים, מותיר את הגילאים של עד 50 במסלול נרחב מדי. לאדם בן 20 ואדם בן 45 יש צרכים שונים לחלוטין. היה מקום לבצע חלוקת קבוצות נוספת, כך שהטווח יצטמצם. הלקוחות פסיביים, והם ייכנסו למסלולי ברירת המחדל. כניסה למסלולי ברירת המחדל מביאה לכך שבמודל הצ'יליאני רמות הסיכון הממוצעות גבוהות ממה שהציבור חושב.

גלעד אלטשולרצילום: אייל טואג

"לכן, ההסבר לעמית במה בדיוק משקיעה הקופה הוא מאוד חשוב. למשל, גם אם אתה בגיל הקרוב ל–50, בחלק ממסלולי ברירת המחדל תמצא את עצמך עם רמת סיכון גבוה ממה שרצית. כשכולם פסיביים, אז רמת הסיכון של הצעירים נמוכה ממה שצריך, ואילו של המבוגרים גבוהה ממה שהם רוצים. מנה מציין כי מה שצריך זה חינוך הפיננסי. הציבור אינו יודע שצריך לעשות שינוי. כיום איש לא נותן קרדיט לסוכן הביטוח שיפעל כאיש מקצוע, וייעץ מה נכון לעשות לקראת הפנסיה. הציבור, בלי החינוך הפיננסי, אינו יודע לתפעל את הכלים הפנסיוניים שניתנו לו".

דני ירדני, סמנכ"ל השקעות בבית ההשקעות אלטשולר שחם, התייחס לסוגיה וציין : באוצר לא קבעו שחוסך בן 60 יעבור לתיק אג"ח, אלא מה רמת הסיכון הנדרשת. חוסך בן 60 צריך חשיפה למניות, בוודאי ברמת התשואות הנמוכה כיום. יכולים להיות פערים בהגדרות בין מנהלי הקופות השונים של רמת הסיכון לכל חוסך. מי שלא רוצה את רמת הסיכון הזאת, יכול להיכנס למסלול מתמחה. אם חוסך בן 60 לא ירצה את רמת המניות שעליה החלטנו, הוא יוכל להיכנס לקופה מנייתית. משרד האוצר גילה גמישות רבה והקשבה לשוק ההון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker