מי יכופף את מי באלון - המחזיקים או בירן

רוב מחזיקי האג"ח רובם עדיין מנתחים את ההצעה, אך מעוניינים במקצה שיפור

מיכאל רוכוורגר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

לאחר סבב פגישות מקדימות התחיל השבוע המו"מ האמיתי להסדר חוב בין קבוצת אלון למחזיקי אג"ח א' הפרטית בהיקף של כ–2.2 מיליארד שקל. כדי להבין את הדינמיקה של המו"מ צריך להכיר את הסיפורים ואת הדמויות באלון - אחת מחברות ההחזקה הגדולות במשק, הפועלת בתחומי הקמעונות, האנרגיה, הנדל"ן, הפיננסים והתשתיות.

זהו סיפור של קרב שליטה שבו שרגא בירן (84), בעל המניות הגדול באלון, "נזכר" לקחת את המושכות לידיו ומדיח כעת מכל תפקידי הניהול את קרוב משפחתו ובעל מניות המיעוט, דודי ויסמן, שבנה והוביל את הקבוצה למצבה הנוכחי וגם צבר הון של מאות מיליוני שקלים.

זהו גם סיפור של מפגש בין מוסדיים בכירים לשעבר והמנהלים הנוכחיים של אלון שבירן הביא, אביגדור קפלן (לשעבר מנכ"ל ויו"ר כלל ביטוח) ויונל כהן (לשעבר מנכ"ל מגדל), עם מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים, מהנושים הגדולים של אלון, שהיו בעבר כפופים להם.

כך ענת לוין, מנהלת השקעות הראשית של כלל ביטוח שבעבר כיהנה במגדל בתפקיד דומה, פוגשת בצד השני של המתרס את כהן שהיה הבוס שלה במגדל; וכך רועי יקיר, כיום מנהל ההשקעות הראשי בהפניקס, פוגש את קפלן שהיה הבוס שלו בכלל.

סביר להניח שבירן נערך לאפשרות שאלון תצטרך לבצע הסדר חוב ולכן הביא מנהלים הנהנים ממוניטין טובים בשוק ההון. מסיבה דומה, כדי לשמור על יחסים טובים עם שוק ההון, בירן, הנחשב לאחד הישראלים הנזילים והאמידים, הכניס את היד עמוק לכיס והזרים בשנים האחרונות כ-250 מיליון שקל (מתוך זה כ-20% ויסמן) לחברת הנדל"ן רוזבאד הכושלת כדי שתפרע אג"חים, ומחזיקי האג"ח מקווים שימשיך לתמוך בה ליתרת התשלומים של כ–35 מיליון שקל.

שרגא בירןצילום: גיא רייביץ

ועדיין השאלה הגדולה שתתברר בתקופה הקרובה היא אם המחזיקים ייענו להצעה של אלון, שנכון להיום אין לה בקופה מזומנים לתשלום קרן והריבית של כ–400 מיליון שקל בינואר 2016. עם זאת, שווי הנכסים שלה גבוה בכ–700 מיליון שקל מגובה החוב, המוערך ב-2.7 מיליארד שקל, ויש לה נכסים לא משועבדים בשווי של כ–2.5 מיליארד שקל שתמורת שעבודם ניתן לקבל מסגרות אשראי בהיקפים גדולים.

ההצעה שהגישה אלון לא כוללת תספורות ופרישות החוב, שהיו מביאות להארכת המח"מ (משך חיים ממוצע). אלא שאלון חוששת כי ברמות המינוף הנוכחיות של סביב 80% חברת הדירוג S&P מעלות תוריד לה את הדירוג מתחת לרמה הנוכחית של A מינוס. צעד זה יאפשר למחזיקים להעמיד את החוב לפירעון מיידי, ולחלופין היא תצטרך לרשום את האג"ח למסחר — אפשרות ישימה פחות מבחינתה בשל המגבלות על המבנה הפירמידאלי שמטיל החוק לצמצום הריכוזיות במשק.

לכן אלון מעוניינת להקטין את המינוף ומציעה למחזיקים, הנהנים כיום מריבית גבוהה של 5.35%, הקדמה של תשלומי החוב בהיקף של כ–550 מיליון שקל בתוך שנה וחצי. באלון גם מוכנים לשעבד את האחזקה באלון גז בשווי שוק של כ–800 מיליון שקל, ולתת שעבוד שלילי על 25% מאלון ארה"ב. אלון אף מתחייבת להגדיל את השקיפות ולספק דו"חות סולו, מבטיחה לא לחלק דיווידנד כל עוד החוב לא פחת מ–1.4 מיליארד שקל ומבקשת לאפשר לה בתוך שלוש שנים להאיץ את הפירעונות מעבר ל–550 מיליון שקל. בתמורה מבקשת אלון מהמחזיקים לוותר על שני הכלים המרכזיים העומדים לרשותם: קנס של עמלת פירעון מוקדם של כ–17% מעל מחיר הפארי של האג"ח; הסכמה שעילת פרעון מוקדם תהיה אפקטיבית החל מדירוג של מתחת ל–BBB מינוס.

מהשיחות עם המחזיקים עולה שרובם עדיין מנתחים את ההצעה אך הם מעוניינים במקצה שיפורים. "הכל תלוי מהי נקודת המוצא", אמר אחד המחזיקים הגדולים. "אם אתה מאמין שהנכסים של אלון מכסים את החוב וניתן לממש אותם בקלות, אז אתה שואל את עצמך למה לוותר שכן נראה שאלון רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל אם אתה חושש שתהיה כאן תספורת אז מדובר בהצעה טובה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker