תסמונת שטוקהולם אצל הלקוח השבוי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תסמונת שטוקהולם אצל הלקוח השבוי

איגוד הבנקים יצא אתמול בקמפיין לקראת הצגתן של מסקנות צוות בכר. הסימפטיה שמביעים הלקוחות המוצגים במודעות כלפי הבנקים, דומה לחיבה שמביעים חטופים לחוטפיהם לאחר תקופה ארוכה של שבי

במבט ראשון זו נראית כמו מודעה של ההסתדרות או של אחד הארגונים החברתיים הרבים שצמחו בישראל בשנים האחרונות על רקע התפשטות העוני, הגזירות הכלכליות, הקטנת הקצבאות והפגיעה במבוטחי קרנות הפנסיה; צילומים של עובדים קשישים על רקע שחור עם ציטוט נוגע ללב: פוגעים בי, מקצצים לי, אנא!

"אני אהרון משייח מוניס, חשמלאי כבר 41 שנה. בידיים האלה אספתי שקל לשקל ושמתי את הכסף במקום בטוח, בקופת גמל בבנק. זה הכסף שאמור לממן את הלימודים של הילדים שלי, ואני לא מוכן שאת הכסף הזה ייקחו מקופת הגמל ויעבירו למישהו שאני לא מכיר. בשביל זה עבדתי כל החיים, אז מה פתאום שמישהו אחר ישחק לי בכסף, הא? אני לא מוכן להיות שפן ניסיונות של אף אחד".

המודעות הן לא של עמיר פרץ או יצחק קדמן, אלא של איגוד הבנקים שיצא אתמול בקמפיין פרסום לקראת הצגתן של מסקנות צוות בכר שעומד להכריז על רפורמה דרמטית בשוק ההון ובמערכת הבנקאות, שבמרכזה הפרדה של קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים.

החיבה שמגלה לפתע אהרון גולן לבנקים מזכירה מעט את מה שהקרימינולוגים מכנים תסמונת שטוקהולם: הסימפטיה שמגלים החטופים לחוטפיהם לאחר תקופת שבי ארוכה, תופעה המתועדת במחקרים פסיכולוגיים רבים. מתברר שאחרי עשרות שנים שבהן מאות אלפי לקוחות היו שבויים בידי הבנקים - אפשר למצוא כמה מהם המזדהים עכשיו עם האינטרסים של שוביהם.

הלב יוצא אל אהרון גולן שאסף שקל לשקל; אליו ואל מאות אלפי לקוחות דומים שהבנקים עושים זה שנים ארוכות שימוש בבורות שלהם בעניינים פיננסיים כדי להעניק להם שירותי ייעוץ וניהול כספים גרועים במחירים גבוהים.

הנה כמה דברים שחוטפי אהרון גולן לא גילו לו בתקופה הארוכה שבה הוא היה בשבי:

1. האם ידעת אהרון שלקוחות שעזבו את קופות הגמל הבנקאיות הגדולות לטובת קופות לא-בנקאיות הרוויחו בשבע השנים האחרונות תשואה עודפת של עשרות אחוזים? האם ידעת אהרון שלאורך תקופת החיסכון שהזכרת - 41 שנה - ההפרש בין קופה בנקאית ללא-בנקאית יכול להגיע אצל כל חוסך קטן לעשרות ומאות אלפי שקלים? האם ידעת שקופת גמל לא נועדה רק ל"שמירת הכסף", אלא יכולה וחייבת לייצר לך רווחים משמעותיים? האם ידעת שניתן לייצר רווחים גבוהים מבלי לקחת סיכונים גדולים?

2. האם ידעת אהרון שהלקוחות שעזבו את קופות הגמל הבנקאיות הגדולות המשיכו לישון טוב בלילה? זאת מכיוון שרק את ניהול הכסף הם הוציאו מידי הבנקים - הכסף עצמו נשאר מופקד בבנק.

3. קרה לך אהרון שנכנסת לסניף שלך בבנק, והיועץ המליץ לך על מכשיר פיננסי של בנק מתחרה? של גוף מתחרה? או האם אתה נמנה עם מאות אלפי לקוחות הבנקים שבמשך עשרות שנים מציעים להם אך ורק מוצרים של הבנק שבו מתנהל חשבונם.

זה נראה לך הגיוני אהרון? לפי מה שכתוב במודעות אתה במקצועך חשמלאי - האם כאשר אתה רוכש ציוד חשמל לצורך עבודתך אתה קונה את כל הציוד מספק אחד או מחנות אחת? האם אתה לא בודק את הסחורה של ספקים מתחרים ולא נכנס לחנויות אחרות? כיצד היית מרגיש אם היה נכפה עליך לקנות את כל הציוד מחנות אחת ומספק אחד?

4. תגיד אהרון, יש לך בטח קרן פנסיה. אתה יודע שבמסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה שבוצעה במשק לפני שנה קיצצה הממשלה את זכויות הפנסיה שלך ודחתה את גיל הפרישה שלך בשנתיים?

איך אתה מסביר שרפורמה שחותכת לפנסיונרים בפנסיה עוברת, ואילו רפורמה שחותכת ל-50 בנקאים בכוח שלהם מעוררת כזאת התנגדות? ובעיקר איך אתה, מכל האנשים, מוצא עצמך שופר של הבנקאים?

5. תגיד אהרון, האם אתה רוצה לחיות במדינה שבה 50 בנקאים שולטים ברוב האשראי במשק? האם אתה רוצה לחיות במדינה שבה אף איש עסקים לא יכול לזוז מבלי לעבור דרכם?

6. תגיד אהרון, אתה מרגיש היום טוב כשאתה יושב בסניף הבנק שלך? לא היית רוצה שכאשר אתה יושב מול הפקיד שלך בסניף הבנק תדע שהוא חושב רק עליך? האם לא היית רוצה מצב שבו אתה יודע שאין לו שום סיבה שבעולם לדחוף לך משהו רק בגלל שהוא מרוויח ממנו?

7. תגיד אהרון, אתה זוכר את "היום השחור", 3 בדצמבר 1995? אתה כנראה לא זוכר. אתה גם מתקשה להבין מדוע כינה מנכ"ל בנק הפועלים את היום הזה "יום שחור", ואתה לא מבין מדוע יו"ר ההנהלה, עמירם סיון, הזהיר אז מבריחת משקיעים זרים מישראל.

ובכן באותו יום החליטה ועדה בראשות דוד ברודט, מנכ"ל האוצר דאז, להורות לבנקים למכור את אחזקותיהם הריאליות, ובנקאי ישראל יצאו למלחמה חורמה בטענה שזו התערבות בולשוויקית בעסקים, וששום משקיע לא יבוא עכשיו לישראל כדי להשקיע בכלל ולקנות בנקים בפרט.

ובכן לא תאמין אהרון, אבל הבנקים המשיכו לשגשג, המשק לא הלך לאחור ושנתיים אחרי זה רכשה קבוצת אריסון את השליטה בבנק הפועלים מידי המדינה - כי היא חשבה שזה עסק טוב והיא הבינה שלממשלה יש זכות לגיטימית לערוך רפורמות בשווקים הפיננסיים.

אנחנו רק רוצים להביא לך ציטוט של יו"ר ההנהלה של בנק הפועלים בראיון ל"הארץ". שאלנו אותו אז על הצורך להגביר את התחרות במערכת הבנקאות ובשוק ההון ותראה מה הוא אמר: "בשירותים הפיננסיים יש תחרות מאוד חזקה. היא באה לידי ביטוי בתחומים שבהם כדאי לבנקים להתחרות. בסקטור העסקי, כדאי (לבנקים) להתחרות והם מתחרים חזק מאוד. הם אולי לא מתחרים בסקטור של הצרכן הבודד - על משקי הבית - מכיוון שהם לא מרוויחים עליו".

בשלב הזה אהרון אתה כבר צוחק; גם אנחנו - הרי כיום הגילוי הנאות מחייב את הבנקים לחשוף את מקורות הרווח שלהם - ואנחנו כבר יודעים שהפעילות הכי רווחית של הבנקים היא מול לקוחות מסוגך: משקי הבית.

בקיצור אהרון, הבנקאים הם חבר'ה מצויינים, עושים עבודה יפה ונאחל להם שיצליחו, ירוויחו וייצרו כמה שיותר כסף לבעלי המניות שלהם. טבעי שהם ירצו לשמור על כוחם ולהתנגד לכל רפורמה משקית שתפגע בהם - אתה רק צריך לזכור שלא היתה שום רפורמה בישראל שלא זכתה לקיתונות של ביקורת חריפה מהאינטרסנטים, ולבסוף רוב הרפורמות התבררו כברכה למשק, לצרכנים ואפילו לאנשי העסקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#