תחרות במערכת הבנקאות? הצחקתם את בנק ישראל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחרות במערכת הבנקאות? הצחקתם את בנק ישראל

בנק ישראל פועל להבטיח שאף בנק לעולם לא יקרוס, ולכן מונע כנראה הקמת מוסדות פיננסיים חדשים

17תגובות

בקיץ 2011 יצאו רבבות ישראלים לרחובות בדרישה לשפר את פני המדינה, וחודשיים לאחר מכן פירסמה ועדת טרכטנברג את הדו"ח המכונן שלה. אחד מסעיפי הדו"ח, שהתייחס לצמצום יוקר המחיה הפיננסי, קרא לבנק ישראל לפעול להכנסת תחרות למערכת הבנקאות. שנה וחצי לאחר מכן סיפק בנק ישראל את הסחורה: הצוות לבחינת הגברת התחרות בענף הבנקאות, הידוע יותר בשמו ועדת זקן - על שמו של המפקח על הבנקים, דודו זקן, שעמד בראשו - הגיש את מסקנותיו הסופיות במארס 2013.

במסקנותיה המליצה ועדת זקן לעודד הכנסת מתחרים חדשים לענף הבנקאות, בין היתר לעודד את הקמתן של אגודות אשראי. "הצוות מעריך כי הקמתה של אגודת אשראי תתרום לתחרות במערכת הבנקאות", נכתב בדו"ח הוועדה. "הפיקוח על הבנקים ילווה יזמים שיפנו אליו בעניין זה, הן בבחינת התאמת הרגולציה עבור גוף זה והן בהדרכה מתאימה".

הרבה רצון טוב לעודד את התחרות בבנקים בכלל, ובאמצעות עידוד פעולתן של אגודות אשראי בפרט, נשב מדפי דו"ח ועדת זקן; רק שעם רצון טוב, כידוע, אי־אפשר לקנות במכולת. עוד שנה ורבע חלפה, ורק ביוני 2014 פירסם הפיקוח על הבנקים את טיוטת הדרישות שלו מ"אגודה בנקאית" - מונח חדש, שכנראה צורר בתוכו את כל הסוגים של תחרות קואופרטיבית בבנקים, בין אם זה בנק קואופרטיבי ובין אם זו אגודת אשראי, אף שמדובר בשני מוסדות פיננסיים שונים לחלוטין.

עם פרסום טיוטת הדרישות התברר כי שלוש השנים שחלפו מאז מחאת קיץ 2011 היו לשווא. ההערכה הרווחת היא כי הטיוטה החדשה של בנק ישראל היא קבוצה ריקה. משמע, בנק ישראל קבע רגולציה משובחת והדוקה. הדוקה כל כך שאין סיכוי שבנק קואופרטיבי כלשהו, או אגודת אשראי כלשהי, יצליחו אי פעם להגיע אל סף הדרישות.

אוליבייה פיטוסי

אגודת אשראי אינה המצאה ישראלית ייחודית. ברחבי העולם קיימות יותר מ–55 אלף אגודות אשראי, יותר מ–8,000 מהן בארה"ב לבדה, ביותר מ–100 מדינות ובמשך תקופה של יותר מ–100 שנה. מדובר במוסד אשראי קואופרטיבי, שבו החברים הם בעלי המניות והם המפקידים, והם גם אלה שמקבלים מהאגודה שירותי אשראי. האגודה אינה מחלקת רווחים, וכל רווחיה מושקעים בהגדלת ההון העצמי שלה. בכוונת מכוון אגודות אשראי מגייסות הון ומעניקות אשראי רק לקבוצת החברים שלהן, בכוונת מכוון הן שומרות על פרופיל פעילות בנקאי בסיסי בלבד - גיוס פיקדונות והעמדת הלוואות. זהו. בכך אגודות האשראי שונות מאוד מבנקים, כולל בנקים קואופרטיביים המגישים מגוון רחב של שירותים למגוון רחב של לקוחות.

מכיוון שאגודות אשראי הן מודל נפוץ בעולם, יש בעניינן ניסיון רגולטורי עצום. באופן ברור, אגודות אשראי מסוכנות הרבה פחות מבנקים - שיעור הקריסות שלהן, לאחר המשבר של 2008, היה נמוך משמעותית מזה של בנקים, פועל יוצא של פרופיל הסיכון הנמוך שבו הן דבקות. באופן ברור אגודות אשראי נדרשות לכן גם לעמוד בדרישות פיקוחיות מחמירות הרבה פחות מאלה של הבנקים - בכל זאת מדובר במוסדות קטנים, בבעלות המפקידים, שעוסקים רק בניהול עו"ש ובהעמדת הלוואות קטנות.

"שלנו", קואופרטיב קטן שמפעיל מכולת שיתופית בדרום תל אביב, מנסה זה יותר משנה להקים אגודת אשראי שיתופית בישראל. במסגרת מאמציו יצרו מנהלי הקואופרטיב קשר עם האיגוד העולמי של אגודות האשראי (WOCCU), ובעזרתו אספו נתונים מדוקדקים על הרגולציה המקובלת בעולם על איגודי אשראי. התברר כי כמעט אף מדינה בעולם אינה דורשת מאגודת אשראי חדשה הון עצמי מינימלי, מתוך ידיעה שמדובר באגודה בבעלות המפקידים ולכן אין לאגודות כאלה מהיכן לגייס הון משמעותי. גם דרישות הלימות ההון נמוכות מאוד, 3%–10%, פועל יוצא מכך שאגודות האשראי הן גופים קטנים ופרופיל הסיכון שלהן נמוך יחסית. מדינות רבות בעולם אפילו פוטרות אגודות אשראי חדשות מחובת פיקוח - מתוך תפישה שהן קטנות, ואין טעם להקשות עליהן עוד. רק עם התפתחותה של אגודת האשראי, הדרישות הפיקוחיות ממנה עולות, הגם שהן אינן מגיעות גם בשיאן לרמת הדרישות המוצבות לבנקים מסחריים רגילים.

כלומר, המפקחים בעולם עוזרים לאגודות האשראי לפעול באמצעות הנמכת רף הדרישות מהן, והם עושים זאת ללא חשש מכיוון שאגודות אשראי גם יציבות יותר מבנקים וגם קטנות מאוד (כך שקריסה של אגודת אשראי אינה מסבה נזק משקי משמעותי).

על רקע הגישה הזו, ב–WOCCU נדהמו כשקואופרטיב שלנו העביר לעיונם את תרגום טיוטת הדרישות של בנק ישראל. מייקל אדוארדס, סמנכ"ל הרגולציה העולמי של הארגון, כתב על כך באופן מנומס למפקח, דודו זקן: "הדרישות אינן מציאותיות מבחינתם של מוסדות פיננסיים קואופרטיביים, וכנראה ימנעו דה פקטו את הקמתם של מוסדות כאלה". קבוצה ריקה, כפי שכבר ציינו.

כך, בנק ישראל דורש מאגודות האשראי הון עצמי התחלתי של 75 מיליון שקל - בשעה שבעולם לא מקובל לדרוש הון עצמי כלשהו מאגודות אשראי חדשות, וגם מבנקים קואופרטיביים הדרישה המרבית היא להון עצמי של 5 מיליון יורו. למעשה, דרישת ההון העצמי חריגה כל כך שהיא גבוהה אפילו מדרישת ההון העצמי המינימלי שמעמיד המפקח על הבנקים האוסטרלי לבנקים מסחריים באוסטרליה, והיא גדולה גם מהיקף הנכסים הממוצע של אגודת אשראי בארה"ב.

לצד ההון העצמי, בנק ישראל דורש מאגודות האשראי לעמוד ביחס הלימות הון של 15%. שוב, מדובר בדרישה שאין לה אח ורע בעולם כולו. המפקח המחמיר ביותר בעולם הוא המפקח באירלנד, והוא דורש יחס הלימות הון של 10%. כדאי להזכיר כי אפילו מהבנקים בישראל דורש המפקח על הבנקים יחס הלימות הון של 12%–13%. לא רק שאגודות האשראי אינן מקבלות רגולציה מקלה, אלא בפועל בנק ישראל מפלה אותן לרעה ברגולציה הנדרשת בהשוואה לבנקים המסחריים הקיימים. שנזכיר שוב כי אגודות אשראי הן מוסד פיננסי קטן ובטוח בהרבה מבנקים?

בבנק ישראל, יש לציין, טוענים כי דרישת הלימות ההון האפקטיבית נמוכה יותר. עם זאת לפי החישוב של קואופרטיב שלנו, מדובר עדיין בדרישת הלימות הון של 13% - גבוהה מבכל מדינה אחרת בעולם וזהה לדרישת הלימות ההון מבנק הפועלים החזק והמבוסס היטב.

אם בכך לא די, הרי שבנק ישראל הוסיף גם דרישות ניהוליות מחמירות, כך שאגודת האשראי הצנועה והקטנה תצטרך להחזיק מחלקות שלמות לבקרה פנימית וניהול סיכונים. כמו כן דרש מערכת מחשב ברמה בנקאית מלאה. דרישה זו לבדה מוסיפה עוד כמה עשרות מיליוני שקלים לרף הכניסה הגבוה ממילא שהציב הבנק המרכזי.

בקואופרטיב שלנו, כאמור, נדהמו למקרא הדרישות של בנק ישראל. ההערכה של הקואופרטיב, שעליה יש הסכמה ב–WOCCU, היא שהדרישות של בנק ישראל לא יאפשרו לאגודת אשראי כלשהי לקום. יש מקום לחשד כי זה אינו מקרי. כתמיד, התחושה היא שבנק ישראל מדבר גבוהה־גבוהה בזכות התחרות, אבל בפועל עושה יד אחת עם הבנקים כדי לחסום כל תחרות אפשרית בהם. חמישה בנקים גדולים, חזקים, לא תחרותיים ומפוקחים היטב - זו בדיוק המציאות שנוחה לפיקוח על הבנקים, כי היא מבטיחה שאף בנק לעולם לא יקרוס. כמובן שהיא מבטיחה גם שלעולם לא תתפתח תחרות לבנקים, אבל זה כבר לא מדיר שינה מעיני בנק ישראל.

הגישה של בנק ישראל היתה ונשארת גישת "לא במשמרת שלי". כלומר, אף מפקח אינו מוכן שבמשמרת שלו יקרוס בנק, גם לא בנק קטנטן וחסר חשיבות. הבהלה שפרצה לאחר קריסתו של הבנק למסחר, הזניח בגודלו, לימדה את בנק ישראל שהוא חייב לוודא שלעולם לא תירשם על שמו קריסה פיננסית כלשהי. המסקנה שהסיק הבנק המרכזי היא כי עליו לוודא שלא יקום מוסד שעלול אי פעם לקרוס - כלומר, לא לתת פתח להקמה של מוסדות קטנים וחדשים, שבאופן ברור הם פחות יציבים בתחילת דרכם. כך, על מזבח היציבות, מוקרב כל סיכוי לתחרות.

אז אמנם אגודות אשראי הן מוסדות פיננסיים לא מסוכנים, אבל בבנק ישראל טוענים כי הסיכון הנמוך נובע גם מהתמיכה של אגודות אשראי בעולם זו בזו, תמיכה שלא תהיה קיימת לאגודות האשראי שירצו לקום בישראל. בבנק המרכזי טוענים גם לניסיון שלא קיים בישראל בניהול אגודות כאלה, ומוסיפים כי הדבר הכי גרוע שעלול לקרות לענף אגודות האשראי בישראל הוא שהאגודה הראשונה שתקום גם תקרוס - ובכך ייסתם הגולל על הענף כולו. האבסורד בטיעון של בנק ישראל הוא שהפתרון שהם בחרו בו - הצבת רף דרישות בלתי־אפשרי - מביא לאותה התוצאה בדיוק. הגולל נסתם על ענף אגודות האשראי, מאחר שאף אגודה לא תקום.

בצר להם, קואופרטיב שלנו הגיש לבנק ישראל הצעה אטרקטיבית. הקואופרטיב ביקש שבנק ישראל יעזור לו לגשר על עלויות המחשוב, בכך שיחייב את הבנקים הקיימים לפתוח את מערכות המחשב שלהם לשימוש המתחרים. זו בקשה שבנק ישראל ככל הנראה נוטה לשקול בחיוב. בנוסף, הקואופרטיב הציע מודל של רגולציה מדורגת - רגולציה שונה בהתאם לרמת ההתפתחות של אגודת האשראי. בשלב הראשוני, כאשר אגודת האשראי רק קמה, היא תהיה פטורה מפיקוח כלשהו, ותצטרך לעמוד בדרישות בסיסיות בלבד (הון עצמי של 10 מיליון שקל, יחס הלימות הון של 10%).

גם את ההצעה הזו בנק ישראל נוטה לשקול בחיוב, מסיבה פרוזאית לחלוטין: אם אגודת האשראי אינה מפוקחת על ידו, הרי שהיא אינה הבעיה שלו. אם יהיו בעיות ואגודות אשראי יקרסו, בנק ישראל יהיה פטור מאחריות לכך. כמובן שההצעה הזאת רחוקה מלהיות מיטבית, והיא מחייבת את הסכמת משרד האוצר ושינויי חקיקה, אבל אם מדינת ישראל רוצה לראות סיכוי לתחרות במערכת הבנקאות, כנראה שאין ברירה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#