רון הדסי: אלביט הדמיה היא חברת אחזקות קטנה שחשופה להשקעות לא סולידיות

במארס מונה הדסי למנכ"ל ויו"ר אלביט הדמיה ה"חדשה" על ידי בעלות המניות הגדולות, הקרנות האמריקאיות יורק ודי.קיי ■ "אני עובד
 בשביל גברת כהן מחדרה, שהפסידה הרבה מאוד כסף במחיקת החוב"

מיכאל רוכוורגר
מיכאל רוכוורגר

בדיוק לפני שנה אישר בית המשפט את המתווה להסדר החוב בחברת אלביט הדמיה . בכך ניתן אור ירוק למחיקת חוב בסך 1.8 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח של החברה - אחת המחיקות הגדולות שספגו אי פעם משקיעים בשוק ההון הישראלי - והשליטה באלביט הדמיה הועברה מידי מוטי זיסר למחזיקי האג"ח.

זיסר, שחתום על ההצלחות הגדולות של אלביט הדמיה ועל אחת מהשמדות הערך הגדולות שהיו בשוק ההון המקומי, הותיר מאחוריו גם חוב אישי עצום לבנק הפועלים. ב-2008 מיחזר הפועלים, בניהולו של ציון קינן, לזיסר אשראי פרטי של כמיליארד שקל - חוב שזיסר לא פרע עד היום וכנראה שגם לא יפרע בעתיד.

גיבוש ההסדר באלביט הדמיה היה מורכב ורווי אמוציות. בתום שנה של דיונים ומגעים אינטנסיביים נפרד זיסר מהחברה שהיה כה מזוהה עמה, והשליטה בה עברה לבעלי החוב שקיבלו 95% ממניותיה - ובראשם הקרנות האמריקאיות יורק (19.7%), המיוצגת בישראל בידי ג'רמי בלנק, ודי.קיי פרטנרס (14%) המיוצגת על ידי אבי פרידמן.

קרן יורק היא בעלת המניות הגדולה ביותר באלביט הדמיה ה"חדשה", לאחר יישום הסדר החוב. היא נותרה חברת אחזקות העוסקת בעצמה ובאמצעות חברות בנות, בהן פלאזה סנטרס (44%) ואלביט מדיקל (90%), בייזום והשכרה של מרכזים מסחריים, מוצרים רפואיים, מלונות בחו"ל, ועד לאחרונה גם בתחום האופנה. יורק מכירה היטב את שוק ההון הישראלי. הקרן חתומה, בין השאר, על מכירתו ב-2010 של בית ההשקעות פסגות לקרן איפקס ברווח של כ-1.1 מיליארד שקל, והיא כבר הצליחה להחזיר לעצמה את מלוא ההשקעה, כ-400 מיליון שקל, באג"ח של אי.די.בי פיתוח שבוצעה ב-2012.

רון הדסיצילום: עופר וקנין

מעבר לעובדה ששתי ההשקעות בוצעו ב-2012, ניתן למצוא קווי דמיון נוספים בין ההשקעה שביצעה יורק באי.די.בי פיתוח להשקעתה באלביט הדמיה. לא ברור באילו צבעים צייר זיסר את תמונת המצב של אלביט הדמיה בפני בלנק, שהוביל את יורק להשקעה בסך 300-200 מיליון שקל באג"ח של אלביט בטווח מחירים של 50-30 אג' לאיגרת, ועוד 150-100 מיליון שקל באג"ח של פלאזה סנטרס. סכומים קצת יותר נמוכים השקיעה באותם ימים קרן די.קיי באג"ח של אלביט הדמיה, שנקלעה למצוקת מזומנים קשה.

רמת המינוף של אלביט הדמיה ירדה משמעותית כתוצאה מההסדר, אם כי עדיין רובץ עליה חוב של כ-675 מיליון שקל למחזיקים באג"ח החדשות מסדרות ח' ו-ט', שאמור להיפרע ב-2018, ושל עוד כ-195 מיליון שקל לבנק הפועלים (בלי קשר לחוב האישי), שקיבל ביטחונות ואמור לקבל את כספו ב-2017.

בשוק לא מאמינים

חלפה שנה, אבל בשוק ההון לא חזרו להאמין באלביט הדמיה. מניית החברה נסחרת במחיר המשקף לאלביט שווי שוק של כ-171 מיליון שקל, המגלם מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי) של 0.4 בלבד - רחוק מאוד ממכפיל הון של סביב 0.8, שבו נקב ב-2013 פרופ' אמיר ברנע בחוות דעת שהגיש לאירופה ישראל (החברה הפרטית שדרכה שלט זיסר באלביט). האג"ח החדשות של אלביט נסחרות בתשואות דו־ספרתיות של 12%-19%.

מוטי זיסרצילום: מוטי קמחי

בלנק היה מודע לאתגרים הגדולים שעומדים בפני אלביט. שיקום החברה הופקד במארס האחרון בידיו של עו"ד רון הדסי, שמונה ליו"ר פעיל ומנכ"ל אלביט הדמיה, יו"ר פלאזה סנטרס, ויו"ר אלביט מדיקל - תמורת חבילת תגמול שנתית של כ-2.2 מיליון שקל.

להדסי, 49, ניסיון של יותר מ-20 שנה בשוק ההון ובמערכת הבנקאות. הדסי מילא, בין השאר, תפקיד בכיר במערך האשראי של הבנק לפיתוח התעשייה (עזב בסוף 2002, חודשים ספורים לפני קריסת הבנק). מאז 2003 הוא מנהל בישראל - מאז הצטרפותו לאלביט באופן חלקי - את עסקיה של קבוצת מתיו ברונפמן-שולם פישר, והיה שותף פעיל להשקעה המאכזבת בבנק דיסקונט, להשקעה כושלת בחברת הנדל"ן אולימפיה, להשקעה מוצלחת בריבוע כחול, ולהשקעה שבינתיים נראית מאכזבת בשופרסל.

הדסי התעשר בתקופת שירותו בקבוצת ברונפמן-פישר, בעיקר בזכות אקזיט שעשה ב-2009 כשמכר את חלקו (כ-2.5%) באיקאה ישראל למתיו ברונפמן תמורת כ-17 מיליון שקל. הדסי כיהן במשך שבע שנים כיו"ר איקאה ישראל, והוביל את שיקומה לאחר השריפה בסניף נתניה. הדסי עדיין ממלא כמה תפקידים בקבוצת ברונפמן־פישר, בין היתר יו"ר חברת הנדל"ן נאנט מקבוצת אולימפיה, אבל את עיקר זמנו הוא מקדיש לעסקיה הסבוכים של אלביט והחברות הבנות שלה.

אחרי שלמד את עסקי אלביט הדמיה לעומק, וביצע בה לא מעט מהלכים עסקיים, הדסי חושב שהגיע זמן להתראיין. אנחנו זוכים להצצה על הנעשה בחברה שלפני שבע שנים היתה אימפריה עסקית ששוויה בשוק היה כ-5.7 מיליארד שקל, הידרדרה למצב של חדלות פירעון — ומאז ההסדר מנסה להחזיק את הראש מעל למים.

"עבר מפואר"

איך הגעת לאלביט הדמיה?

"באופן מקרי. דרך מכר משותף הוזמנתי לשיחה, וככה נוצר הקשר עם ג'רמי בלנק. לפני זה, לא נתקלתי בבלנק וגם לא בזיסר. הציעו לי את תפקיד יו"ר החברה, ונעניתי לאתגר".

מה מצאת באלביט?

"חברה עם עבר מפואר ועם אנשים טובים, שהתנהלותה הפיננסית מאז 2008, הימים שבהם פרץ המשבר, לא תאמה את מה שקרה בעולם".

ג'רמי בלנקצילום: יוסי זליגר

למה הכוונה?

"למעט העסקה המדהימה בארה"ב לפני כמה שנים (מכירת מרכזים מסחריים לקרן בלקסטון ברווח גדול, מ"ר), ההשקעות שביצעה בהודו ובמרכז-מזרח אירופה לא הניבו את הפירות המצופים, וכתוצאה מכך החברה הגיעה לאן שהגיעה.

"זה כמו שאני מלמד את הסטודנטים שלי (הדסי הוא מרצה למימון באוניברסיטה העברית, במרכז הבינתחומי ובמכללה למינהל, מ"ר): כמה שיותר נכסים שמניבים כמה שיותר תזרימי מזומנים - שהפעילות היזמית לא תהיה העיקר, כמו שראינו במשברים של 2008 ו-2011".

כמה זמן לקח לך ללמוד את העסק?

"אני ממשיך ללמוד. ביקרתי ודרכתי על כל קרקע שהקבוצה משקיעה בה. התמודדנו עם כל כך הרבה אתגרים, שלא היתה ממש תקופת לימוד כמו שצריך".

כניסתו לתפקיד של הדסי לוותה ביחסים מתוחים עם זיסר ועם מנהלים מתקופתו, שהתרגלו לרמות שכר גבוהות. הדסי משתדל לא להיכנס לפינות האלה ומקפיד לשמור על קו דיפלומטי. "מערכת היחסים שליוותה את העברת מושכות הניהול היתה מורכבת. תהליך ההחלפה היה הדרגתי - מדובר בהרבה ידע, וכולם שיתפו פעולה על מנת לאפשר לימוד של כל האינפורמציה", הוא מספר, וממהר להוסיף: "הדברים נראו קצת יותר מבטיחים לפני שנכנסתי לתפקיד; מצד שני, זה הגביר את העניין והאתגר".

ואיך היתה האינטראקציה שלך עם זיסר?

"זיסר שיתף פעולה ומסר אינפורמציה. אני מאחל לו הרבה בריאות והצלחה. כיום, הוא לא מעורב בשום דבר הקשור לקבוצת אלביט. המו"מ על כהונתו כיועץ לא צלח, עצרנו את כל דמי הניהול והעמלות שהיו אמורים להגיע לחברות הפרטיות של זיסר בגין הפרויקטים של אלביט ופלאזה - וזיסר פנה לעיסוקיו".

עד כמה אתה מרגיש לחץ מצד הבעלים להחזיר את ההשקעה כמה שיותר מהר?

"אין שום לחץ. יורק ודי.קיי הן בעלות מניות בלבד. בלנק, למשל, כבר לא ביקר בישראל זמן רב. לאלביט מונה דירקטוריון מקצועי, שאף אחד מחבריו לא מתפרנס ממנו - ולי נתנו מנדט לנהל את האופרציה. אני עובד בשביל גברת כהן מחדרה, שהפסידה הרבה מאוד כסף במחיקת החוב של אלביט הדמיה, ויצירת ערך לחברה היא המשימה המרכזית שלנו".

האם ההסדר באלביט היה הוגן?

"זאת שאלה קשה. הייתי שמח לעבוד עם נטל חוב נמוך יותר ברמת אלביט. בפלאזה סנטרס המצב מורכב יותר, שכן פירעון החוב שם רק נדחה בשלוש שנים".

אלביט באמת תוכל לפרוע את מלוא החוב שלה?

"אני מאוד מקווה ומעריך שהחוב יוחזר. אם היינו חושבים אחרת, היינו מפרסמים אזהרות אחרות - אלביט צריכה לעמוד בהתחייבויותיה".

ומה לגבי בעלי המניות?

"בחברות מסוג זה, השקיפות היא נר לרגלנו. לאלביט יש פוטנציאל מעבר לרמות המחירים של היום, מבחינת מניה וחוב, אבל מכיוון שמדובר בתיק נכסים מגוון עם סיכויים וסיכונים לא מבוטלים - אני משאיר לציבור המשקיעים לשפוט את רמת וסוג החשיפה שאליהם הם רוצים להיחשף. מה שכן, אלו לא השקעות סולידיות".

האם תישאר מנכ"ל ויו"ר אלביט?

"לא. כפי שהתחייבתי, עד סוף מארס 2015 ימונה לאלביט מנכ"ל שיותאם לפרופיל ולצורכי החברה, שהיא חברת אחזקות קטנה. אמשיך להיות יו"ר פעיל. אנחנו מתלבטים אם לבצע השקעות חדשות - ראוי להשקיע בנכסים הקיימים, אבל כדאי לפזר חלק מהסיכונים והסיכויים. עולם חברות האחזקה עבר שינוי. צריך לחשוב אם חברת אחזקות יכולה להמשיך בהשקעות מבחינה מבנית".

מרכז מסחרי של פלאזה סנטרס בסרביהצילום: ללא קרדיט

תולה תקוות במדיקל

מה בעצם עשיתם בשנה האחרונה באלביט?

"יישמנו תוכנית התייעלות וקיצוץ בהוצאות הנהלה וכלליות, כדי להתאים עצמנו למציאות החדשה. הוצאות הנהלה וכלליות, שהגיעו לפני כמה שנים לכ-30 מיליון שקל בשנה, יקוצצו ביותר מ-50%, ומצבת כוח האדם במטה אלביט תקטן בתחילת 2015 לכ-12 עובדים, לעומת 45 בעבר. קיצצנו גם בכל מערך ההתקשרויות מול ספקים וגורמי חוץ. השלמנו הסדר מורכב בפלאזה סנטרס, ביצענו מימון מחדש של מלון הדגל שלנו, רדיסון בלו בבוקרשט, רומניה, והעלינו 9 מיליון יורו לקופת אלביט.

"טיפלנו בבעיות שהוזנחו וגם בתביעות תלויות - ההסדר ניקה חלק ניכר מהחובות, אבל לא התחייבויות תלויות. מימשנו את כל המניות בחברת המלונות פארק פלאזה של משפחת פפושדו תמורת כ-35 מיליון שקל (פפושדו קנה). מכרנו אוסף אמנות, וכעת מחפשים שוכר משנה לכ-1,000 מ"ר במגדלי בסר 3".

מה לגבי התחום הרפואי שמסתמן כאחד ממקורות העיקריים לפרעון החובות של אלביט?

"ידעתי שיש בפורטפוליו חברות טובות, אבל אלביט מדיקל הצליחה להפתיע לטובה. בוצעו שם שתי עסקות משמעותיות. השקעה של 35 מיליון דולר ברכישת 15% מגמידה סל (מפתחת שני מוצרים המבוססים על העשרה של דם טבורי בתאי גזע, מ"ר) על ידי קונצרן התרופות נוברטיס לפי שווי חברה של כ-200 מיליון דולר לפני הכסף, כולל אופציה לרכישת מלוא השליטה בחברה עד 2016 תמורת 435-165 מיליון דולר. העסקה השנייה היתה השקעה מורכבת של 62.5 מיליון דולר באינסייטק (משווקת מוצרים לטיפול בגידולים שפירים ברחם, ברעד לא־פרקינסוני ובגרורות סרטניות בעצמות, מ"ר), שבוצעה בראשות יורק וחברות סיניות, לפי שווי של כ-200 מיליון דולר לפני הכסף".

אתה מבין בתחום הרפואי?

"אני מנסה ללמוד כל הזמן ונעזר בדירקטורים שמבינים בתחום, כמו בועז ליפשיץ שמנהל קרן להשקעות רפואיות. בגמידה סל אנחנו עובדים יד ביד עם המנכ"לית, ד"ר יעל מרגולין, ומשקיעים בזה מאמץ רב".

למה טבע יצאה משיתוף פעולה עם גמידה סל בעוד נוברטיס נכנסה לחברה?

"קטונתי מלפרש מה הניע את טבע בעסקה הזאת, אבל העסקה עם נוברטיס שמה את גמידה סל במקום אחר. הקופה התמלאה ונעשה שם דברים יפים".

ומה לגבי אינסייטק שמהקמתה הפסידה כבר כ-240 מיליון דולר?

"נקווה שהמשקיעים הסיניים שנכנסו להשקעה ויש להם ממשקים לפעילויות שאינסייטק פועלת בהם, יסייעו לחברה המנוהלת בידי ד"ר קובי ורטמן, לפרוץ לשוק הסיני. נוצרה פה שותפות מרתקת, כשג'נרל אלקטריק (שותפה גדולה בחברה) פינתה את כורסת היו"ר לד"ר מוריס פרה, יזם אמריקאי שהוביל כמנכ"ל ויו"ר את חברת מאקו (הפועלת בתחום הרפואה האורטופדית) לאקזיט מדהים של 1.6 מיליארד דולר. הוא לקח על עצמו משימה באינסייטק וגם השקיע מכספו כמיליון דולר בחברה".

אתה מודע לכך שכבר יותר מעשר שנים זיסר מדבר על הפוטנציאל האדיר שטמון בגמידה סל ואינסייטק, כשבינתיים אלביט הדמיה הזרימה לעסק הזה יותר מ-100 מיליון דולר - ולא ראתה חזרה שקל?

"עד כמה שאני יכול לשפוט, אינסייטק מתקדמת בסעיף המכירות וגם בתחום הטכנולוגי. היא יצרה ערך בשווי, כפי שמשתקף בעסקה האחרונה, ועדיין נחשבת חברה מבטיחה ביותר עם טכנולוגיה מדהימה. גם בגמידה סל מדובר בתעודת כבוד, שקונצרן ענק כמו נוברטיס הביע אמון והשקיע בטכנולוגיה שלה", משיב הדסי, ומתבל את דבריו בהומור: "מאז העסקה, מניות נוברטיס עלו".

ועדיין אלביט משוועת למזומנים. מתי היא תראה תמורה כלשהי מתחום המדיקל?

"אלביט הדמיה מחזיקה כ-90% מהחברה הציבורית אלביט מדיקל. מדובר בבעלות לא טבעית ואנחנו בהחלט בוחנים אפשרויות גיוס הון והצפת ערך לאלביט הדמיה למעלה. אני לא רוצה לתת פרשנות לשווי השוק של אלביט מדיקל. מדובר בחברה שיחסית פשוט להבין. היא מחזיקה בשני נכסים שבשניהם היו השנה עסקות מהותיות והחוב היחיד שלה הוא לאלביט הדמיה, כ-130 מיליון שקל. הצפת הערך בתחום הזה תעסיק אותנו ב-2015, כשגם כאן מדובר באתגר לא פשוט".

הדסי לא רוצה לפרט בכל הנוגע לפעילות המדיקל. עם זאת, ניתן להניח שהסנטימנט השלילי שנוצר בשוק בעקבות ביטול עסקת המכירה של אנדרומדה, והעובדה שהכסף שיגויס ישמש להחזר הלוואת בעלים, ולא לפיתוח נוסף של אינסייטק וגמידה סל, מרתיעים משקיעים פוטנציאליים.

"רציתי גם פעילות ממשית בישראל"

האם פוקס עשו לכם מחטף כשזכו בזיכיון של מנגו בישראל?

"לא. נלחמנו כי שאפתי להחזיק בזיכיון מנגו מכמה מניעים. קודם כל, מדובר בפעילות תפעולית משמעותית בישראל, וסברתי שמשום שהמטה שלנו ממוקם בארץ - כדאי שתהיה לנו גם פעילות ממשית פה. התרשמתי מאוד מהצוות של מנגו, בראשות ירון כרמון, שהוביל את החברה לפיתוח ולרווחיות. בנוסף, יש לי רקע קמעונאי משנותי באיקאה ישראל, ריבוע כחול ושופרסל. זה תחום שקרוב ללבי.

"האמנתי בפיתוח מנגו בעולם, וראיתי לנכון שיאריכו לנו את הזיכיון. אבל הגישה של הספרדים היתה שונה. הם סברו שבעשר השנים הבאות ראוי שקבוצה קמעונית חזקה תחזיק בזיכיון על המותג, ולשיטתם הזיכיון היה נכס שלהם כשבמשך שלוש שנים הם סייעו לאלביט (מחירים מסובסדים)".

"ניהלנו מו"מ ארוך ועיקש ובסופו של דבר, התוצאה היא שמותג מנגו ימשיך להתפתח בישראל. מנגו עברה לידיים טובות, בראשות הראל ויזל. בהתחשב בסיטואציה המשפטית שנוצרה, קיבלנו מפוקס תמורה הולמת של כ-35 מיליון שקל במזומן ומלאי".

זיסר היה מהיזמים הישראלים הראשונים שהאמין בחלום של הנדל"ן ההודי והשקיע באמצעות אלביט הדמיה ופלאזה יותר ממיליארד שקל, ואפילו חלם להקים שם רפתות ובתי חולים. מה גילית בהודו?

"חלום הודו מבחינת אלביט ופלאזה די נגמר. עם זאת, עלייתו של ראש הממשלה החדש מביאה עמה זמירות חדשות, ואולי זה יביא לשיפור האקלים העסקי בהודו. לאלביט ופלאזה יש שם שלוש קרקעות. בבנגלור וצ'נאי, מדובר בקרקעות איכותיות בשטח גדול ועם פוטנציאל רב, אבל לכל קרקע בעיות משלה. השקענו לא מעט זמן בהודו. המטרה שלנו היא למקסם את התמורה בגין הקרקעות.

"הכיוון הכללי הוא לממש את הנכסים ולא לפתח אותם, ואם יהיה פיתוח הוא ייעשה בעסקות קומבינציה עם משקיעים מקומיים, כך שאלביט תגזור אחוזים מהרווחים. להערכתנו, שווי חלקה של אלביט תואם את השווי בספרים נכון לסוף 2013, שהוא 125 מיליון שקל; לפלאזה יש גם קניון בפונה, כך שבפלאזה מדובר בכ–160 מיליון שקל. אלה שוויים שאפשר יהיה לקבל, אבל זה לא יהיה פשוט שכן בחלק מהאדמות יש לקבוצה בעיות משפטיות".

יש לכם שלושה מלונות ברומניה ובבלגיה, שלפי המאזנים השווי נטו שלהם מוערך ב-470 מיליון שקל.האם כולם על המדף?

"אנחנו מחזיקים ב-77% מהחברה הציבורית שמחזיקה במלון רדיסון בלו, ששוויו הוערך נכון לסוף 2013 ב-166 מיליון יורו. בימים אלה אנחנו שוקדים על שיפוץ מאסיבי שלו. מדובר בנכס אטרקטיבי ופופולרי בקרב הישראלים שמבקרים בעיר, ועשרות משקיעים הביעו עניין ברכישתו. לפני שנמכור אותו, צריך לטפל גם בסוגיות מס הקשורות להוצאת הכסף לישראל.

"יש לנו גם שני בתי מלון באנטוורפן, בלגיה, ואנחנו בוחנים אפשרויות לבצע בהם מימון מחדש, להכניס שותף או למכור - היות שמדובר בשוק בוגר ובמלונות יציבים. שניהם רשומים בספרי אלביט ב-46 מיליון יורו. בניכוי חוב ניתן לקבל תזרים של כ-20 מיליון יורו".

ומה יהיה עם פלאזה סנטרס שהונפקה לפני שמונה שנים לפי שווי של כמיליארד דולר ונסחרת כיום לפי 45 מיליון דולר?

"אותם הסברים כמו באלביט. פלאזה היתה חברה מובילה בשוקי מרכז ומזרח אירופה. היא היתה דגל, סמל, וביצעה אקזיטים מדהימים. אבל משקל עודף של קרקעות ליזמות, מעט מדי נכסים מניבים, רכישות שבוצעו במחירי שיא וחוסר יכולת להזיז דברים - כל אלה גרמו להשמדת ערך גדולה. גם אחרי ההסדר מדובר במצב אתגרי ביותר שכן לפלאזה נותר חוב של כ-350 מיליון יורו לבעלי האג"ח ולבנקים בחו"ל. במקרה של מימושים, קודם כל יתבצע פירעון מוקדם למחזיקי האג"ח, כשתזרימי מזומנים מפעילות שוטפת נמוכים ביחס להוצאותיה".

אז איך היא תיחלץ מהמצב?

"המפתח להצלחה עתידית של פלאזה טמון ביכולתה לפתח כמה אדמות מבטיחות. המשמעותית ביותר, קאסה רדיו, שהיא עתודת הקרקע הכי טובה בבוקרשט, מיועדת למסחרים, משרדים ואולי למגורים ומלונות. מדובר במגה-פרויקט בשטח של כ-600 אלף מ"ר. גם אחרי ההפחתות, הוא רשום בספרי פלאזה סנטרס ב-90 מיליון יורו (כ-82% מהונה העצמי נכון לספטמבר 2014) - וזה האתגר הגדול של החברה בשנים הבאות".

אפשר לקבל מימון לפרויקט הזה?

"הרבה קרנות וגופי השקעה מתעניינים ברומניה לקראת הצטרפותה לאיחוד האירופי ב-2018, אבל עדיין מדובר במשימה קשה במדינה לא פשוטה. אני נפעם מכמה מיזמים שהקימו משקיעים ישראלים במדינה, כמו קניון קוטרוצ'ן שיזמה ומחזיקה אפריקה נכסים של לב לבייב. לפלאזה יש גם שתי אדמות מצוינות בבלגרד ואדמה איכותית בטימשוארה.

"פלאזה ביצעה עבודה טובה בהשבחת הקניונים הקיימים שלה, אבל אחת הנקודות המרכזיות שצריך לציין שבחלק גדול מהערים במזרח אירופה נוצר עודף שטחי מסחר כשיש בעיה אמיתית בפיתוח קרקעות איכותיות. כך שפוטנציאל ההקמה של מרכזים מסחריים במדינות יעד שבהן פלאזה פועלת, מוגבל ביחס להתפתחויות בשנות ה-2000. כך שכדי לממש את הפיתוח תידרש השקעה, גיוס מימון או הבאת שותפים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ