מנהל PwC: "רואה חשבון שמשמש חותמת גומי לבעל שליטה עלול למוטט משרד"

יוסי פילוס, השותף המנהל של פירמת הרו"ח PwC ישראל, סבור שבעתיד הקרוב תוכנות יעשו חלק מהעבודה הסטנדרטית של רואי החשבון ■ "לפעמים רשות ני"ע אומרת לנו: 'החברה מפריזה בהערכותיה' - ואז עלינו לסייג את הנתונים"

שלי אפלברג
שלי אפלברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
שלי אפלברג
שלי אפלברג

"מקצוע ראיית החשבון עובר שינוי גדול. מי שלא יפנים את העובדה שהטכנולוגיה משתלטת על המקצוע, יישאר מאחור", אומר רו"ח יוסי פילוס, השותף המנהל של פירמת רו"ח PwC ישראל. "זה לא המקצוע היחיד שזה קורה בו. רופאים, למשל, יוכלו בעתיד לבצע אבחון מרחוק, בלי לפגוש את המטופל. הטכנולוגיה והתוכנות המתוחכמות ישפיעו בעתיד גם על תפקודם ופעילותם של משרדי רואי החשבון".

פילוס הצטרף למשרד PwC ישראל לפני 35 שנה כמתמחה. לפני 25 שנה קודם למעמד של שותף (אז, ה–11 בפירמה), ובאפריל האחרון מונה בבחירות חשאיות להחליף את מנהל המשרד הקודם אבי ברגר, שפרש לאחר 25 שנות ניהול. "קולגות צילצלו אלי לשאול האם השתגענו - שאנחנו עורכים בחירות. אמרתי שאני לא מוכן לקחת על עצמי את התפקיד בלי שתינתן לכל שותף במשרד, בלי קשר לוותק שלו, אפשרות להביע את דעתו".

המינוי של פילוס הוא לחמש שנים, עד מועד יציאתו לפנסיה. מטרת־העל שלו היא להכניס לפירמה כמה שיותר קידמה. "רואי חשבון צריכים להבין גם בטכנולוגיה כדי שיוכלו להתמודד עם תוכנות מתוחכמות שמעניקות למשרד ניתוחים בזמן אמת. כבר עכשיו אנחנו רוכשים חברות טכנולוגיה, משקיעים במפתחי אפליקציות ונכנסים לשיתופי פעולה בתחום הטכנולוגיה - הכל במטרה לייצר אוטומטיזציה של השירותים הסטנדרטיים שאנו מעניקים, כדי לפנות משאבים לשירותי ייעוץ מתקדמים יותר.

יוסי פלוס, מנהל פירמת PwC ישראלצילום: עופר וקנין

גם הפירמידה החשבונאית מתפרקת

"ניקח לדוגמה את תחום אחסון המידע. משרדי רו"ח יוכלו לשבת בזמן אמת על מסד הנתונים של בנק, חברת ביטוח או חברת תקשורת ולבצע עליהם את עבודת הביקורת החשבונאית. נוכל לראות כל תנועה שהעובדים מבצעים ולהפעיל תוכנות שיעניקו לנו ממצאים על בסיס יומי, שבועי, חודשי ושנתי".

האם זה אומר שבעוד כמה שנים תוכנות מתוחכמות יוכלו להחליף את רואי החשבון בחלק גדול של עבודת הביקורת?

"עדיין לא. תוכנה אוטומטית של גוגל עדיין לא יכולה להחליף מבקר אנושי. יש עדיין לא מעט כללים מקצועיים ותורה שצריך ליישם לאחר לימוד. בלי זה, הניתוח והביקורת יהיו הרבה פחות טובים".

האם אין זו תורה שניתן לאפיין כחלק מאלגוריתם ביקורת שיכול לרוץ על מסד הנתונים בארגון?

"זה בהחלט אפשרי ויגרום לצמצום בכוח האדם במשרדי רואי החשבון. המשרדים ייאלצו לשנות את המודל העסקי שלהם. נראה בעתיד יותר שיתופי פעולה בין גופים מקצועיים לגופים עם יכולת טכנולוגית. כפי שבתי הצעירה אינה רגילה לרכוש בגדים בחנות לא וירטואלית ומבצעת את כל הרכישות באינטרנט, משרדי רואי החשבון ושאר נותני השירותים והייעוץ יהיו חייבים לאפיין מחדש את הצרכים של הלקוח ולפעול בהתאם".

האם החזון הטכנולוגי הזה יגיע גם למגזר הציבורי בישראל ?

"משם אנחנו עוד רחוקים שנות אור", מחייך פילוס.

ענף ראיית החשבון בישראל נשלט על ידי ארבעה־חמישה משרדים גדולים. האם כך ייראה הענף גם בעתיד הקרוב?

"הדירוג של המשרדים אינו נכון, לדעתי, כי הוא אינו נותן משקל ראוי לסוגי ההכנסות. אצלנו, למשל, תחום הייעוץ הפך למרכזי ויש בו נפח פעילות יותר גדול מתחום הביקורת והמס.

"נראה יותר ויותר משרדים שמעניקים ללקוחות פתרונות גלובליים. מרבית החברות הגדולות הן גלובליות וזקוקות לשירותים גלובליים. הפירמה שלנו מתמקדת בכך וכחלק משיתוף הפעולה עם הפירמה הבינלאומית אנחנו מאפשרים לעובדים לעבור הכשרה בחו"ל ולבצע פרויקטים שאין כמותם בישראל. בכך הם מעשירים את הידע שלהם ומייבאים אותו בחזרתם לישראל.

"תהליך נוסף שמשנה את השוק הישראלי הוא התפרקות הפירמידות. בעבר, משרד רואה חשבון אחד העניק שירותים לכלל החברות בפירמידה. כעת המצב משתנה וכמה מהחברות במורד הפירמידה מחליפות משרדים. מטבע הדברים, יש משרדים שירוויחו מכך ויש שיפסידו".

עונת הטעויות בביקורת הדו"חות

PwC ישראל מונה 55 שותפים ומעסיקה יותר מאלף עובדים הנותנים שירותי ביקורת לאלפי לקוחות בשוק המקומי ובעולם. המשרד הישראלי היה שותף להנפקה של חברות ישראליות בחו"ל, בהן מובילאיי בארה"ב ופלוס 500 בבריטניה. הוא מתמחה בהענקת מגוון שירותים לחברות היי־טק וביוטק, וליווה את שלוש הרכישות שביצעה חברת מדפסות התלת־מימד סטרטסיס. מקורות ההכנסה העיקריים של המשרד נובעים ממחלקת המס והייעוץ הכוללת ליווי עסקות, הערכות כלכליות, ניהול סיכונים וייעוץ טכנולוגי.

קהילת שוק ההון פוגשת את פירמות הרו"ח בעיקר בזירת הדו"חות הכספיים. באחרונה, כך נדמה, התרבו המקרים של ליקויים וטעויות בביקורת של דו"חות כספיים, שמשרדי רואי החשבון נתפשים כמי שאמורים היו לעלות עליהן. כך, למשל, בחברת דורי בנייה התגלה בור של הפסדים בעומק של 445 מיליון שקל, שמקורו בסטייה מהותית באומדני עלויות והכנסות בפרויקטים שהחברה מבצעת. הפירמה המבקרת של דו"חות דורי היתה ארנסט אנד יאנג.

מקרה אחר אירע בחברת כלל ביוטכנולוגיה שמיהרה להכיר ברווח עתידי ממכירת אנדרומדה, המבוסס על הצלחה בניסוי בתרופה לסוכרת נעורים שעדיין לא הסתיים. שבועיים לאחר פרסום הדו"חות התברר שבניסוי יש בעיות קשות ושכלל ביוטכנולוגיה תמחק רווח של כ–500 מיליון שקל שבו הכירה בעת מכירת אנדרומדה לחברת הייפריון. הפירמה המבקרת במקרה זה היא PwC ישראל.

בפרשה אחרת התברר שחברת טלדור סיפקה במשך שבע שנים דיווחים כספיים שגויים, תוך ניפוח ערך המלאי שלה ל–49 מיליון שקל. המשרד המבקר, ארנסט אנד יאנג, לא עלה על הטעות. במקרה אחר, חברת הליסינג אלבר (שגם את דו"חותיה מבקר ארנסט אנד יאנג) נאלצה להכיר בטעות מביכה בסכום כולל של 32 מיליון שקל בדו"חות הכספיים. הטעות קשורה לזקיפה לא נאותה של הוצאות בגין אגרות רישוי רכב.

האם בעקבות המקרים האחרונים של טעויות בדו"חות הכספיים משקיעים צריכים לפקפק באמינות הדו"חות ובמקצועיותם של הרו"ח המבקרים?

"אני לא חושב כך. בבורסה יש מאות חברות והן מדווחות ארבע פעמים בשנה למשקיעים. מרבית הדיווחים הכספיים מדויקים. אני מסכים שבגלל הכללים של ה-IFRS לא תמיד הדיווח משרת את המטרה, אבל אם לא היה פיקוח של משרדי רואי חשבון - המוצר הסופי היה גרוע הרבה יותר.

"אני לא רוצה להתייחס באופן ספציפי למקרים שהזכרת. חשוב להבדיל בין הפאולים כי הם נובעים משני סוגים של כשלים. כשל אחד מקורו בהונאה, כשהעבריין מנסה לרמות את כל שרשרת הפיקוח. במקרה כזה, ההונאה אינה רק של הציבור - כי אם גם של משרד רואה החשבון. מערכת הביקורת של משרדי רואי החשבון לא בנויה למצוא הונאות כאלה. מדובר בהונאות שעשויות להגיע לרמות גבוהות מאוד של תחכום, כולל חתימות אותנטיות על מסמכים. הרבה מאותן הונאות נגלה רק בדיעבד".

למה בדיעבד? אולי זה משום שרואה החשבון חתך פינות או לא עשה ביקורת מספיק טובה?

"היו מקרים שבהם רואי החשבון לא עשו מספיק. בסופו של יום הכשלים נבדקים - במערכת המשפט, בתוך החברות או באמצעות הרגולציה - וניתן לדעת מי עשה עבודה טובה ומי לא, והאם מדובר בטעות שהיה צריך לעלות עליה או לא. לדעתי, האנליסטים שמנתחים את הדו"חות יודעים על מה ניתן להסתמך".

רואי חשבון הודו בפני שהם משמשים לא פעם חותמת גומי של בעל השליטה. יצא לך להיתקל במקרים כאלה?

"ממש לא. המקצוע אמנם לא נקי מלחצים, אבל רואה החשבון חייב לדעת עד איפה הוא יכול ללכת עם הלקוח ומתי לשים את הגבול. אני לא מאמין שיש מקרים שבעל שליטה כוחני מכוון לרואה החשבון אקדח לרקה ודורש ממנו לפעול בניגוד לעמדתו המקצועית. אני לא מאמין שיש משרד שייכנע למציאות כזאת. זה מסוכן מאוד.

"אנחנו חשופים לתביעות בסכומים אדירים, שיכולות למוטט את המשרד. לדעתי, רואי החשבון לא ישחקו עם גורלם וישמשו חומת גומי של בעל השליטה במצב שעלול להוביל אותם לפשיטת רגל. חלק עיקרי מהמקצוע שלנו הוא ניהול סיכונים. לפני הדאגה לרווח אנחנו דואגים לחשיפה שלנו. לא אהסס להשקיע אלפי שעות בדיקה נוספות אם אני חושש מפני חשיפה לתביעה - גם אם הלקוח לא ישלם לי על אותן שעות.

"כדי להקטין חשיפה, בתיקים מורכבים אנחנו משתפים את רשות ניירות ערך במטרה לשמוע את דעתה. הרשות לא תמיד מגיבה, אבל למדנו מהניסיון שאם הם לא מתערבים בטיפול החשבונאי שביצענו, הם רומזים לנו שאין להם התנגדות".

"להגביל את האחריות של רואי החשבון"

אתם פונים הרבה לרשות ני"ע?

"לא היה רבעון שלא הגעתי לרשות ני"ע. פעמים רבות מדובר בסוגיות שיש לגביהן קונפליקט בין המשרדים המובילים - לכל משרד הנחיות פנימיות שונות. לפעמים, אחרי שמקבלים המלצה של הרשות, אנחנו פונים לשלוחה הבינלאומית של PwC בלונדון, ומבקשים חוות דעת חד־משמעית מנומקת להליך. ברוב המקרים, רשות ני"ע תקבל את העמדה של המשרד בחו"ל - אלא אם כן היא כבר קבעה את עמדתה בתקדים אחר או אם קיימת עמדת רוב בארבעה המשרדים המובילים שגורסים אחרת. הפנייה למשרד הראשי בחו"ל היא הליך יקר, אבל אנחנו מוצאים עצמנו עושים אותה מדי רבעון לגבי לא מעט חברות".

איזה סוג של לחצים מופעלים עליכם בדרך כלל?

"החלק הקל הוא לעקוב אחר חשבונות חשמל, בנק וכדומה. הבעיות מתחילות כשמדובר בביצוע אומדנים המבוססים על היוון תזרים מזומנים עתידי - שם עשויים להיות פערים גדולים בהערכות בין המנהלים לרואה החשבון".

האם זה גם מה שקרה בפרשת אנדרומדה - נעשתה טעות באומדן ההכנסות העתידיות?

"אני לא יכול להתייחס למקרה הספציפי, כי אנחנו רואי החשבון בתיק הזה. בדרך כלל מדובר על מקרים שבהם חברה פיתחה מוצר והיתה צריכה לבצע הערכת שווי ולעגן אותה בספרים. בסופו של יום תפקיד רואה החשבון הוא לבחון מהי היכולת האובייקטיבית של חברה להעריך מכירות עתידיות. היו מקרים שבהם רשות ני"ע אמרה לנו: 'החברה הספציפית הזאת מפריזה בהערכות שלה, ואנחנו לא מאמינים לה'. במקרה כזה רואה החשבון צריך לקחת דיסקאונט על הנתונים שהעבירה ההנהלה על מנת לבצע הערכה נכונה יותר".

אתה לא חושב שיש בעיה להכיר ברווח עתידי שאינו בשליטתך? אולי ראוי להכיר ברווח רק כשמעבירים את הכסף בפועל?

"אחת הבעיות עם כללי ה–IFRS היא הצורך להתבסס על הערכות שווי - כשקיים קושי תמידי לחזות תזרים מזומנים עתידי. עדיין מדובר בנכס, וחברה צריכה להעריך את התמורות שתקבל בעתיד כדי לקבוע את שוויו. צריך להבין שהחשבונאות מתייחסת באופן שונה למכירת עסק ולמכירת נכס. במכירת עסק אתה צריך להעריך את השווי הנאות של כלל התמורות - גם אם הן מתקבלות בעתיד. אם יש הסתברות של 5% לקבל מיליארד דולר, חייבים לרשום זאת בדו"ח.

"כך קובעים כללי IFRS. הם מחייבים אותנו להכיר בכלל התמורות. הם לא מאפשרים לנו להחליט, במקרה זה נכיר ובמקרה אחר לא. לכן אנחנו פונים למעריך שווי שמעריך את הסיכויים בתרחישים שונים. הוא אומר לנו מה השווי של אותה זכות עתידית ואיזה מחיר משקיע סביר יהיה מוכן לשלם עליה".

אתה כל הזמן מזכיר את רשות ני"ע ומעורבותה בהחלטות שלכם. אתה לא חושב שמדובר על ניגוד עניינים ברשות? מי לדעתך צריך לפקח על רואי החשבון?

"לדעתי, חייבים להקים מוסד PCOB, כמו בארה"ב. מדובר בגוף אוטונומי שנחשב יחידת סמך של רשות ני"ע. באותה העת חייבים להגביל את האחריות הבלתי מוגבלת של רואי החשבון ולשנות את כללי האי־תלות. המצב של האחריות הוא בלתי נסבל וכללי האי־תלות בישראל בהשוואה לעולם מחמירים מאוד".

יכול להסביר?

"נוצר מצב שחברה ממשלתית שרוצה להחליף רואה חשבון לא יכולה לשכור את שירותיו של משרד שבשנתיים האחרונות עשה עבורה הערכת שווי - גם אם בפועל אותו משרד לא יבקר אותה. זאת דרישה שלא קיימת בחו"ל. כך נוצר מצב שבו המשרדים הגדולים לא יכולים לעבוד עם אותו לקוח, והוא זה שמשלם את המחיר על הכללים המחמירים".

"המיסוי צריך לעודד העסקה בפריפריה"

האם כללי המיסוי בישראל אטרקטיביים עבור משקיעים מחו"ל?

"מרבים לתקוף את מדיניות המיסוי המקלה על חברות היי־טק. אבל המדיניות הזאת גורמת לחברות זרות שרוכשות חברות טכנולוגיה בישראל להמשיך כאן את פעילותן ואף להגדיל את מספר מקומות העבודה בהן. הסתכלות על המס שמשלמת החברה בלבד אינה נכונה משום שהמדינה מקבלת הרבה מס הכנסה בגין העובדים. אם המיסוי לא יהיה אטרקטיבי עבור משקיעים מחו"ל, העובדים יישלחו הביתה והמדינה תיאלץ לשלם להם אבטלה.

"ההנחות שמעניקים לחברות ההיי־טק מסייעות לתעסוקה. ראוי, כמובן, שהמיסוי יהיה מידתי ובהתאם ליעדים שקבעה המדינה עבור המשק הישראלי. אם בעבר רצו לעודד את היצוא, כיום לדעתי צריך לעודד העסקה ועבודה בפריפריה".

האם תקציב המדינה ל–2015 מעודד מספיק את הצמיחה?

"זה תלוי בשאלה אם הגדלת הגירעון היא חד־פעמית או פרמננטית. צריך לזכור שגירעון לא יכול לגדול עד אין סוף - כי כולנו נשלם ריבית עצומה בעתיד בגין פריצת מסגרת התקציב".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker