עידן עופר נפרד מישראל - ומניר גלעד - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עידן עופר נפרד מישראל - ומניר גלעד

הצעת המכר של כיל בארה"ב ופיצולה של החברה לישראל לשתי חברות, שיבוא בעקבותיה, עשויים להקל את העומס המימוני על החברה לישראל ולסייע לבעל השליטה, עידן עופר, לממש בעתיד את אחזקתו בה

60תגובות

"כישוריו של ניר הם מהמרשימים שפגשתי בשנותי הלא מעטות בעולם העסקים. מנהלים שאלו כישוריהם, מתוגמלים בעולם הרחב בשיעורים גבוהים מאוד, כשכמובן עיקר התגמול מבוסס הצלחה, כפי שהדבר קיים במקרה של ניר, שבתקופתו היו לחברה לישראל הישגים פורצי דרך".

במלים אלה נפרד עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, מהמנכ"ל ניר גלעד במכתב שפירסם ערב החג. עופר אישר בכך רשמית שגלעד יפרוש מתפקידו לקראת השלמת הפיצול של החברה לישראל, שיובא לאישורם של בעלי המניות בשבועות הקרובים.

ההתבטאות הנדירה של עופר חשפה את עומק התהום הפעורה בין עופר לציבור הישראלי. בעוד עופר מצר על "חוסר הפרגון לעשייה כלכלית ענפה, שמייצרת עוד ועוד אלפי מקומות עבודה", עופר עצמו נתפש בעיני הציבור כמי ששדד את נכסיו - וגלעד כמי שסייע לו בכך.

בלומברג

אפשר להמר בסבירות גבוהה שהרבה פחות מ–50% מהציבור בישראל מודעים לעובדה שעופר כלל לא רכש את חברת כימיקלים לישראל (כיל) מהמדינה, ושעוד פחות משיעור זה יודעים מי היה ארווין אייזנברג, האיש שמכר לו ב–1999 את השליטה בחברה לישראל, ובכך את השליטה באוצרות ים המלח.

הפערים הבלתי ניתנים לגישור בין עופר לציבור גורמים לכך שהחברה לישראל עומדת להיות פחות ופחות ישראלית. הפיצול הקרב של החברה לישראל לשתי חברות, שאחת מהן תיסחר בבורסה של ניו יורק; המאבק על הזכות למכור את מניותיה של צים; רישום כיל - הנכס העיקרי של החברה לישראל - למסחר בבורסה של ניו יורק; ופרישתו של גלעד - כל אלה הם צעדים חשובים בדרך לפרישתו הסופית של עופר מפעילות בעולם העסקים המקומי, אחרי המעבר שלו ללונדון, שהכשיר את הקרקע לכך מבחינת מיסוי.

הטייקון הממונף

פיצולה של החברה לישראל לשתי חברות נועד בין היתר להציף ערך - כלומר, לסייע לשוק ההון לזהות ולתמחר טוב יותר את הנכסים החבויים במאזנה של החברה לישראל, שהלכו לאיבוד בשנים האחרונות בהמולה שיצרו הפסדי העתק של בטר פלייס, צים וקורוס.

הנכס הבולט של החברה לישראל שיועבר לחברה החדשה, שתיקרא Kenon ותיסחר בניו יורק, הוא חברת איי.סי פאואר (IC Power), המפעילה תחנות כוח בעשר מדינות באמריקה הלטינית ואת תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל במישור רותם. חברה זו ייצרה רווח תפעולי תזרימי של 167 מיליון דולר במחצית הראשונה של 2014, ועומדת להשלים במחצית 2016 שתי השקעות שיגדילו את כושר הייצור שלה ב–1,100 מגה־וואט.

הצפת ערך תסייע רבות לעופר. חברת מילניום, שבאמצעותה הוא שולט בחברה לישראל (47%), שיעבדה 3 מיליון מניות של החברה לישראל, שהן 82% מהמניות שבבעלותה (בשווי נוכחי של כ–6.4 מיליארד שקל), למשקיעים מוסדיים בגין הלוואות שקיבלה, וניהלה בתחילת 2014 משא ומתן עם משקיעים מוסדיים לקבלת הלוואה של 140 מיליון דולר במטרה למחזר הלוואה שעמדה לפירעון.

החברה לישראל עצמה שיעבדה 372 מיליון מניות, שהן 55.9% מאחזקותיה בכיל, לפני הצעת המכר, ו–63% מהן אחריה, כבטוחה לפירעון הלוואות ב–1.034 מיליארד דולר.

פיצולה של החברה לישראל לשתי חברות צפוי להתבצע בתוך שבועות, ופחות משנה לאחר שנכשל הניסיון למכור את כיל לחברה הקנדית פוטאש. הפיכתה של החברה לישראל ה"ישנה" לחברה שכל מהותה תהיה אחזקתה בכיל, בהנחה שהתוכנית לחלק את מניות בזן כדיווידנד לבעלי מניותיה תבוצע, עשויה להקל על עופר לממש את אחזקתו בכיל בדרך שונה.

אייל טואג

באופן אירוני, מכירת כל אחזקותיה של החברה לישראל למעט כיל היתה גם תוכניתה של פוטאש כשהתמודדה והפסידה במאבק על רכישת השליטה בחברה לישראל מידי אייזנברג ב–1999.

האם כיל תימחק מהמסחר בתל אביב?

רישומה של כיל למסחר בבורסה של ניו יורק לא רק מגביר את החשיפה של החברה למשקיעים בינלאומיים - כך שאולי בעתיד תסגור את הפער בינה לבין מתחרותיה, שנסחרות לפי מכפילי רווח נדיבים. הרישום למסחר בניו יורק גם חושף את הבורסה המקומית לסיכון של מחיקת כיל מהמסחר בישראל.

כיל אחראית בממוצע יומי ל–3.5% מהמסחר במניות בשנה החולפת, ומהווה 6.3% ממדד תל אביב 25. מניית כיל היא אחת מחמש המניות הסחירות ביותר בבורסה ברבים מימי המסחר, ומחיקתה מהמסחר בבורסה בתל אביב, כחלק מהפרידה של עופר מהשוק המקומי, תכאיב לבורסה המקומית - שכבר התנסתה במחיקתה של מלאנוקס מהמסחר, ומתמודדת גם עם שאלת עתידה של פריגו - חברה זרה, שהתחילה להיסחר בתל אביב בעקבות רכישתה של חברת אגיס ב–2005.

מכירת מניות כיל תמורת 243 מיליון דולר

המכירה הישירה של 36.2 מיליון מניות כיל על ידי החברה לישראל, תמורת 243 מיליון דולר נטו, וקבלת הלוואה של 191 מיליון דולר ממורגן סטנלי וגולדמן סאקס, תמורת העברת עוד 36.2 מיליון מניות כיל בשווי של 253 מיליון דולר, תוך הבטחת מחיר מינימום של 6.3 דולרים בעת סגירת ההלוואה ומכירת המניות - נדרשו כדי לשפר את איתנותה הפיננסית של החברה לישראל לקראת הפיצול ולממן לבעלי מניותיה את תשלום המס שיחויבו לשלם בעקבות פיצולה של החברה לשתי חברות.

החברה לישראל נושאת על גבה חוב פיננסי של 2.4 מיליארד דולר ברוטו ו–1.7 מיליארד דולר נטו. החוב הזה יישאר במלואו בחברה, שתמשיך להיסחר בבורסת תל אביב כחברת צינור, שתחזיק בכיל (49.1% אחרי הצעת המכר, ובהנחה של מימוש מלא של אופציית המכירה הנוספת של 6 מיליון מניות לחתמי ההנפקה) ובבזן (37%). זרם הדיווידנדים שמימן את פעילותה של החברה לישראל, לרבות השקעותיה הכושלות והיקרות בצים, בבטר פלייס ובקורוס, ידעך משמעותית החל בינואר 2017, בעקבות יישום מסקנותיה של ועדת ששינסקי 2, שצפוי לגרום לירידה של 160 מיליון דולר לשנה ברווחי כיל.

המכירה וקבלת ההלוואה כנגד העברת 6.8% ממניותיה של כיל יאפשרו לחברה לישראל להקטין את החוב הפיננסי לקראת השנים הרזות של כיל. החברה לישראל כבר שיעבדה 372 מיליון מניות - כלומר, 55.9% מסך אחזקותיה בכיל ו–29.3% מכלל מניותיה של כיל - כבטוחה לפירעון הלוואות של 1.034 מיליארד דולר. ירידת מחירה של מנית כיל מתחת ל–5.84 דולרים היתה מחייבת את החברה לישראל להגדיל את מספר מניות כיל המשועבדות.

ניר גלעד אינו 
נחוץ יותר

ספק אם יש עוד פקיד ממשלתי לשעבר כמו ניר גלעד, שמזוהה כל כך עם הביקורת הציבורית על הקשרים בין אילי הון לצמרת השלטון ולפקידות הבכירה. גלעד היה החשב הכללי במשרד האוצר, ובתפקיד זה סלל את הדרך להסכם בין מדינת ישראל לחברה לישראל, שלפיו רכשה המדינה מהחברה את כל מניותיה בחברת בתי הזיקוק (26%), תמורת 677 מיליון שקל. ההסכם נחתם בניגוד לעמדתו של החשב הכללי ירון זליכה, שהחליף את גלעד בתפקיד, וסבר כי חברת בתי הזיקוק היתה צריכה להחזיר את הזיכיון להפעלת בית הזיקוק למדינה ללא תמורה, עם תום מועד הזיכיון באוקטובר 2003.

ארבע שנים אחר כך מונה גלעד למנכ"ל החברה לישראל. אמנם הוא הרוויח שכר דמיוני של 47 מיליון שקל במזומן, וגמל למשקיעים בביצועים חלשים של המניה, אבל קשה לזהות תועלת של ממש שצמחה לעופר מכהונתו של גלעד בכל הקשור להפעלת קשרים במסדרונות השלטון.

תקופתו של גלעד, שנהפך מאז שם נרדף לקשרי הון־שלטון, הצטיינה דווקא בסדרה של החלטות ממשלתיות שפגעו באינטרסים של החברה לישראל והחברות הבנות, כמו החרגת כיל מהחוק לעידוד השקעות הון, כך ששיעור המס שהחברה משלמת עולה בהדרגה עד לשיעור המלא, 26.5%; הטלת עלות הפרויקט למניעת הצפתם של המלונות בים המלח (קציר המלח), 5.5 מיליארד שקל, על כיל; העלאת שיעור התמלוגים שכיל משלמת למדינה כחלק מאותו הסכם ל–8.3% בממוצע; ופתיחת ההסכם על ידי הממשלה שבעה חודשים לאחר שנחתם.

אליהו הרשקוביץ

לא רק שגלעד לא סיפק את הסחורה בתחום זה, גם עצם נוכחותו פוגעת בסיכוייה של כיל לגבש עסקה טובה עם המדינה בצומת הבא של ההחלטות - זה שלאחר ועדת ששינסקי 2. על פי שטר זיכיון ים המלח, שמכוחו מפיקה כיל את האשלג והברום מים המלח, יהיה על הממשלה לרכוש את כל הרכוש הקבוע של כיל בתמורה לערך ההחלפה המופחת שלהם במועד של סיום הזיכיון ב–2030 או במועד מוקדם יותר, אם שני הצדדים יסכימו על כך.

מהו "ערך ההחלפה המופחת"? התשובה לכך עשויה להיות בסיס למחלוקת פרשנית בין כיל למדינה. הפער בין הערך החשבונאי של נכסי כיל לבין השווי הכלכלי שלהם (ערך השחלוף) מגיע, לטענת כיל, ל–1.355 מיליארד דולר. מעורבותו של גלעד בוויכוח הצפוי על המחיר, שלפיו תרכוש המדינה את הנכסים, לא תשרת, כנראה, את ענייניהן של כיל והחברה לישראל.

גלעד, ששכר הבסיס שלו 4 מיליון שקל, ושעמד בראש מטה שעלה לחברה לישראל 24 מיליון דולר ב–2013, פשוט אינו נחוץ עוד. עלות המטה שקולה ל–23% מהריבית ששילמה החברה סולו (כלומר, בניכוי אחזקותיה בחברות בנות), וניתן לקצץ בחלק ניכר מעלות זו.

האם ועדת ששינסקי 2 תרכך את מסקנותיה?

ועדת ששינסקי 2, שבדקה את חלק המדינה בניצול אוצרות הטבע על ידי גורמים פרטיים, צפויה לפרסם את מסקנותיה בשבועות הקרובים. תמצית המסקנות, בהנחה שהדו"ח הסופי לא יחרוג מהותית מדו"ח הביניים שפורסם במאי 2014, הן קביעת שיעור תמלוגים אחיד של 5% על כל מחצביה של החברה - אשלג, ברום ופוספט - וקביעת מס רווחי יתר בשיעור של 42% על הרווח התפעולי שמעבר לתשואה של 11% על הערך החשבונאי המופחת של הרכוש הקבוע שמשמש בייצור אשלג ברום ופוספט.

ניתן להתווכח על השאלה אם ועדת ששינסקי 2 מבטיחה רווחיות נאותה ותשואה הוגנת לבעלי המניות של כיל, אבל נראה שגם במקרה זה, מדובר בפערים תפישתיים בלתי־ניתנים לגישור. צעדי הממשלה שבאו לידי ביטוי בהחלטותיה החל בינואר 2011, לרבות החרגת כיל מהחוק לעידוד השקעות הון, העלאת שיעור התמלוגים על פי הסכם הקציר מיוני 2012, והמסקנות הצפויות של ועדת ששינסקי 2, מהווים הלאמה זוחלת של כיל, ונראה כי לציבור אין שום בעיה עם זה - משום שמבחינתו מדובר בנכסים שהיו מלכתחילה בבעלותו, והגיעו לידיים פרטיות ב"תאונה", שפרטיה לא לגמרי מעניינים אותו.

כללי ההשקעה של כיל, לעומת זאת, קובעים שהשקעה לא תבוצע אם אינה צפויה להניב תשואה דולרית ריאלית שנתית של 11% לאחר מס ותשואה נומינלית של 17.7% לפני מס, ותקופת החזר של חמש שנים - כלומר, שיעור תשואה פנימי של 20%.

הפער בין שתי התפישות יכניס את כיל לתקופה ממושכת של דשדוש ודעיכה בפעילותה בישראל: ביטול השקעות, השעיית השקעות בגובה של 200 מיליון דולר בשנה בישראל, פיטורי עובדים, סגירת מתקנים ומפעלים, והסטת השקעות לחו"ל - למשל, באמצעות הגדלת כושר ייצור האשלג בספרד, הרחבת כושר הייצור של הרב־מינרל פוליהילייט בבריטניה, והקמת מכרה אשלג באתיופיה.

רבים סבורים כי הדיבור על הפחתת ההשקעות בישראל הוא ספין של החברה לישראל וכיל, שמטרתו הפעלת לחץ על חברי ועדת ששינסקי 2 לרכך את מסקנותיו של הדו"ח הסופי.

השופט חאלד כבוב אף נזף במרומז בכיל ובבעליה, כשאמר באחרונה: "חברות מקבלות זכות להרוויח מנכס של המדינה, ואחר כך מתווכחות אתה על גובה התמלוגים. הן אומרות '50% זה לא שווה לנו', אבל הן לא עושות טובה לאף אחד. יש תור ארוך של כאלה שמוכנים להחליף אותן".

ייתכן כי כישוריו של כאבוב כבנקאי השקעות גבוהים ככישוריו כשופט, אבל אם הוא טועה, וכיל אכן תקטין דרמטית את השקעותיה בנגב - מצב תושבי האזור יורע. תרומתה של כיל לתוצר בדרום היא 20%, ותחליף לכך - אפילו כבוד השופט כבוב אינו מסוגל לספק.

על הכוונת: מפעל המגנזיום וחברת תרכובות הברום

גזירות חיצוניות מספקות הזדמנות טובה לעשות סדר בדברים שהוזנחו שנים רבות, כמו מפעל המגנזיום של כיל וחברת תרכובות ברום. אימוץ מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי 2 ועיגונן בחוק מספקים לכיל ולהנהלתה עילה לטפל באחת הבעיות המעיקות על החברה עוד מימיה כחברה ממשלתית - כוח אדם יקר ואיים לא קטנים של חוסר יעילות.

מפעל המגנזיום, שמייצר מגנזיום טהור וסגסוגות מגנזיום בייצור אלומיניום לענף הבנייה ולייצור חלקים לתעשיית הרכב, מעסיק ישירות 400 עובדים. המפעל, שהוקם בהשקעה של 500 מיליון דולר, הפסיד 10.8 מיליון דולר ב–2013 - כמחצית מרווחיו בארבע השנים שקדמו לה. הוא סובל מתחרות קשה מצד יצרנים סיניים, ואין לו כל יתרון יחסי.

כיל לא סגרה עד כה את המפעל, שצבר הפסד של 210 מיליון דולר בעשר השנים האחרונות - בשל הסינרגיה התפעולית שלו עם יחידותיה האחרות של החברה (המפעל מקבל תערובת של שלושה מלחים שמופקת בתהליך ייצור האשלג, מפריד ממנה מגנזיום, ומעביר בחזרה תערובת של אשלגן ומלח לתהליך ייצור האשלג, וכלור גזי, שמשמש בהפקת הברום). המיסוי שיוטל על הברום יהפוך את המשך פעילותו של מפעל המגנזיום לבלתי־כדאי, ויביא לפיטורי 400 עובדיו בראשית 2017.

חברת תרכובות ברום, המעסיקה 1,200 עובדים, סובלת מרווחיות נמוכה שנובעת מעודף כושר ייצור, מכוח אדם יקר במונחים עולמיים, ולטענת כיל, גם מהמחיר היקר שהיא משלמת בעבור הברום האלמנטרי שהיא רוכשת מהחברה האחות, חברת הברום.

התשלום הצפוי של תמלוגים על בסיס מכירות מוצרי המשך של חברת תרכובות הברום, שרווחיותה נמוכה, ולא על בסיס הרווחיות הכוללת של פעילות הברום, תגרום על פי הערכות לפיטורי 300 איש - כלומר, רבע מעובדי תרכובות ברום.

איתן ששינסקי
תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#