מפלצות הביטוח

שווים את השכר? תרומת המנהלים לרווחי חברות הביטוח נחשפת

שכרם של 25 בכירי חברות הביטוח הסתכם ב-131 מיליון שקל ב-2013 - והם קבוצת המנהלים שמרוויחה את השכר הגבוה במשק ■ מחקר חדש חושף את מידת ההשפעה שלהם על כל אחד מתחומי הביטוח

אסא ששון

האם מוצדק לשלם למנהלים בכירים במשק שכר עתק של עשרות מיליוני שקלים בשנה? האם הם מייצרים תועלת שמצדיקה את עלותם האסטרונומית? אלה שאלות מטרידות שקשה לענות עליהן, אבל מחקר שפורסם באחרונה בחן אותן באופן מעמיק, והציג תשובה שמנהלי חברות הביטוח לא יאהבו לשמוע.

כדי לקבוע מהי תרומתו האמיתית של מנכ"ל חברת ביטוח, הופרדו פעילויות החברה שבהן המנכ"ל תורם לשורת הרווח מהפעילויות שבהן הרווח מצטבר בשל השפעות חיצוניות, שעליהן אין למנכ"ל כל שליטה. את המחקר ערך מנהל מחלקת המחקר של בנק ירושלים, האנליסט מאיר סלייטר, והוא הציג את מסקנותיו בדיון על דו"חות חברות הביטוח שנערך במרכז הבינתחומי הרצליה ביולי.

השכר הנדיב שמשולם למנהלי חברות הביטוח בפרט, ולמנהלים בחברות הציבוריות בכלל, מעורר תרעומת רבה, בגלל ההערכה כי לפחות חלקם לא ממש מצדיקים את רמות השכר הגבוהות, הרבה מעל למקובל במשק. באחרונה יזמו המפקחת על הביטוח דורית סלינגר ושר האוצר יאיר לפיד הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה, המגבילה את שכר הבכירים בחברות הפיננסיות (בנקים וביטוח) המוכר כהוצאה לצורכי מס לכ–3.5 מיליון שקל.

מגדל בביטוחי חיים, מנורה והפניקס בביטוח כללי

מקבלי השכר הגבוה ביותר מקרב החברות הציבוריות במשק היו בעבר בכירי הבנקים, אך ב–2013 עקפו אותם מנהלי חברות הביטוח. 25 הבכירים בחמש חברות הביטוח הגדולות (חמישה בעלי השכר הגבוה ביותר בכל חברה) השתכרו יחד סכום עתק של 131 מיליון שקל ב–2013. לעומתם, שכרם של 25 הבכירים ביותר בחמשת הבנקים היה 102 מיליון שקל "בלבד".

סלייטר הסביר כי ״למנהלים בחברות הביטוח יש יכולת מועטה לצמצם את השפעות שוק ההון על תוצאות החברה, אף שלשוק ההון יש השפעה מהותית עליהן. תחום נוסף שמשפיע על תוצאות החברות הוא הרגולציה – שמכריעה אף יותר מההנהלה. גם יחסי היעילות אינם לחלוטין בשליטת המנהלים, בעיקר עקב התחרות. השפעת המנהלים היא ארוכת טווח, ועיקר ההשפעה שלהם הוא בנקודות הקיצון, כלומר בעתות משבר".

סלייטר הוסיף כי החלטות נוספות של ההנהלה שהשפעתן ניכרת רק בטווח הארוך קשורות לבחירה באפיקי פעילות: "מאחר שמדובר בשוק תחרותי עם התמחויות, לכניסה או לנטישה של תחומי פעילות יש השפעה ניכרת על רווחיות החברה. הדוגמאות הבולטות הן חברת כלל ביטוח, שוויתרה על פעילויות שונות כמו הביטוח בחו"ל ופעילות הפיננסים. מגדל רכשה את תיק הביטוח האלמנטרי של חברת אליהו (כעסקת בעלי עניין), כדי להרחיב את חלקה בתחום הביטוח הכללי. הראל מרחיבה את תחום הפעילות שלה בחו”ל, ואילו מנורה רכשה את שומרה״, אמר סלייטר.

מאיר סלייטרצילום: רנץ וולפגנג

כמובן שעל מנכ"ל של חברת ביטוח יש אחריות רבה. הוא מנהל מיליארדי שקלים של כספי ציבור, ולא פעם החברה שבניהולו עוסקת בבעיות קריטיות. כך למשל, הוא יכול להכריע בהנף יד שלא לשלם למבוטח מסוים את ביטוח הבריאות שלו. תחת אחריותו של מנהל חברת ביטוח מועסקים עובדים רבים, והוא נדרש להשביח את החברה, כדי להשיא ערך לבעלי המניות שלה.

ואולם אם מישהו חושב שמנהלי חברות הביטוח מוטרדים משכרם, נזכיר כי בתחילת 2013, בכנס הפיננסים של TheMarker, נשאל מנכ"ל כלל ביטוח, איזי כהן, על הביקורת הקשה ביחס לשכר הבכירים, והשיב: "חלק מהשכר צריך להיות מותנה בעמידה ביעדים ומהשבחת החברה. השוק תחרותי וקשה, וצריך לנהל את החברות בזהירות ובעבודה קשה. אז אם חלק גדול מהתגמול מותנה בהשבחה, אני לא רואה שום בעיה. עיקר הכסף הוא בבונוסים - בשכר הבסיס אין בעיה". אגב, כהן משתכר כ–180 אלף שקל בחודש, לא כולל בונוסים, ועלות שכרו ב–2013 הסתכמה ב–18 מיליון שקל.

במחקרו סלייטר בדק כך בנפרד כל אחד מענפי הפעילות השונים של חברות הביטוח - ביטוח חיים (ביטוח מנהלים), פנסיה, גמל, ביטוח בריאות, ביטוח כללי ופיננסים. בכל אחד מהתחומים נבחנה השפעתו של המנכ"ל על התחום והאם ליכולות הניהול של מנכ"ל יש השפעה על התוצאות או אולי התוצאות בעיקר מושפעות מגורמים חיצוניים מעבר לשליטת המנכ"ל.

שכר מנהלי חברות הביטוח ב-2013

ביטוחי חיים: הניהול תורם רק רבע מהרווחים

החיסכון בביטוח חיים נחלק לשלוש תקופות בעלות מודל הכנסות: ביטוחים שנמכרו עד 1990, המבוססים על מרווח פיננסי על פוליסות מבטיחות תשואה; ביטוחים של 1990–2003, המבוססים על דמי ניהול משתנים בפוליסות משתתפות ברווחים; וביטוחים שנפתחו מ–2004 ואילך, המבוססים על דמי ניהול קבועים.

הפוליסות הללו מבוססות על מרכיב של חיסכון ומרכיב של ריסק (ביטוח בסיסי למקרה מוות). 
בתחום ביטוח החיים ניכרת השונות הגבוהה ביותר בין החברות. כך למשל, תחום זה אחראי על 55% מרווחיה של מגדל, בעוד שבמנורה הוא אחראי רק על 6% מהרווחים. בכלל ביטוח הוא אחראי על 32% מהרווח, בהראל על 29% ובפניקס על 23% מהרווח. חברות אלה רשמו בתחום זה רווח כולל מצרפי של 2.55 מיליארד שקל ב–2013.

עיקר הרווח בתחום ביטוחי החיים מגיע מביטוחי מנהלים. במשך שנים היה ביטוח מנהלים אחד מאפיקי החיסכון שאיפשרו לחברות לגייס מיליארדי שקלים. כך למשל, ב–2006 הסתכמו ביטוחי המנהלים ב–79.4 מיליארד שקל, ועד לסוף 2013 צמחו ל–197.1 מיליארד שקל - פי 2.5 בשבע שנים. התחום הניב לחמש חברות הביטוח רווח כולל לפני מס של 2.1 מיליארד שקל ב–2013.

הסוד השיווקי של ביטוחי המנהלים טמון במקדם הקצבה (מעבר לשמם שמאפשר לכל אחד להרגיש כמנהל בכיר). למעשה, ביטוח המנהלים מבטיח לחוסך תשלום קצבה לפי מקדם מובטח, שנסגר עם החתימה על החוזה, עד יום מותו.

בפני חוסכים שרכשו ביטוח מנהלים עם מקדם קצבה עד 2013 עמדו שלוש אפשרויות: להישאר בביטוח הקיים, לעבור לקרן פנסיה עם הסכום הקיים, או לעבור לחברת ביטוח מתחרה. החל ב–2014, בעקבות איסור מכירת ביטוח מנהלים עם הבטחת מקדם, נותר החוסך עם שתי האפשרויות הראשונות. החיסרון מבחינתו במעבר לקרן פנסיה הוא איבוד מקדם הקצבה, כך שאין מי שיבטח אותו מפני התארכות תוחלת החיים.

איסור מכירת ביטוח מנהלים עם הבטחת מקדם קצבה - מהלך שהוביל המפקח על הביטוח הקודם, עודד שריג - הבטיח לחברות הביטוח כי בור השומן של ביטוח מנהלים יישאר אצלן. ההחלטה של שריג אמנם חיסלה את ביטוחי המנהלים, אבל לא ממש פגעה בחברות הביטוח, נהפוך הוא.

ההחלטה של שריג הותירה כ–1.2 מיליון מבוטחים בביטוחי המנהלים עם תחושה של זכייה בפיס. להם, ורק להם, יש את ההבטחה הייחודית לתשלום קצבה לפי מקדם מובטח עד יום מותם. כך, במחי החלטה אחת של הפיקוח, נהפך המוצר השנוי במחלוקת הזה למוצר הכי נחשק בשוק.

אלא שזהו מוצר סגור, שלא ניתן לרכוש אותו, וגם לא לעבור ממנו. הפיקוח על הביטוח קיבל החלטה נוספת, האוסרת על המבוטחים הקיימים לעבור מביטוח מנהלים אחד למשנהו. למעשה, הפיקוח אסר על 1.2 מיליון מבוטחים המחזיקים בפוליסות בסך 57 מיליארד שקל לממש את זכותם הטבעית לנייד את הפוליסה, ובכך להביא לשיפור תנאי הביטוח.

הפגיעה הקשה ביותר היא בשיעור דמי הניהול שמשלמים המבוטחים הקיימים. הבעייתיות של ביטוחי המנהלים היתה תמיד בדמי הניהול הגבוהים - 7% מהפרמיה ועוד 1.4% מהצבירה. זאת, לעומת תקרה דמי ניהול בביטוח, שירדו ל–4% מהפרמיה ועוד 1.05% מהצבירה. יועצי ביטוח חישבו ומצאו כי מבוטחי הפוליסות עם המקדמים המובטחים מפסידים כתוצאה מכך כ–120 מיליון שקל בשנה.

חברות הביטוח נאלצו, עם הכרזתו של שריג על הפסקת השיווק, להפריש מדו"חותיהן כ–600 מיליון שקל יחד בשל היוון תיק ביטוחי החיים. ואולם בתמורה קיבלו בור שומן שיוותר אצלם לשנים רבות ויאפשר להם להנות מרווחיות נאה.

סלייטר מסביר כי "מרבית הרווח בביטוחי המנהלים נובע מהמרווח הפיננסי שהחברות גובות על רווחי שוק ההון בפוליסות שנפתחו עד 1990 ובדמי הניהול המשתנים בפוליסות של 1990–2003. פוליסות הריסק משמשות בסיס רווחיות יציב. הפוליסות שנפתחו לאחר 2004 מפסידות, אך בעתיד יהיו מרכיב רווחיות נוסף, שלא תלוי ישירות בשוק ההון.

השורה התחתונה: "הרווחים נובעים בעיקר מחוסר ודאות בשוק ההון, עלייה בתוחלת החיים ורגולציה אקטיבית. השליטה מצויה בעיקר בהתמקדות במכירת ריסקים. התוצאה היא ששליטת המנהלים עומדת על כ–25% בלבד במצטבר".

פנסיה: המנהלים צריכים לבחור 
בין רווח מהיר לרווח עתידי

קרנות הפנסיה הן אחד התחומים הצומחים ביותר בחברות הביטוח. היקף הנכסים צמח בממוצע שנתי ב–22% בארבע וחצי השנים האחרונות, והצבירה נטו (הפקדות פחות משיכות) גדלה ב–17% בתקופה זו. טעות לחשוב כי הדבר נובע ממהלכים שיווקיים של החברות. הסיבה העיקרית לצמיחה היא רגולציה. במלים אחרות, ההשפעה של פעילות המנכ"ל בתחום נמוכה מאוד.

למעשה, החלת חוק פנסיית חובה עם הפסקת שיווק ביטוחי המנהלים ב–2013 הביאו לכך שקרנות הפנסיה הן החלק הצומח ביותר בתחום החיסכון הפנסיוני. הבנת הפוטנציאל העצום של התחום הולידה תחרות עזה בין החברות, מה שגרר ירידה בשיעור דמי הניהול וגידול בהוצאות של חברות הביטוח בקצב גבוה מהגידול בהכנסות - ובשורה התחתונה לשחיקה בשיעור הרווחיות. למרות זאת, הרווח גדל בכ–7% ב–2011–2012 ונותר ללא שינוי ב–2013.

מנהלים שהסתכלו על הטווח הארוך הבינו כי הוויתור על הרווח בטווח הקצר ייצר להם רווחיות יציבה בעתיד. כך למשל, מנורה רכשה את מבטחים תמורת כ–750 מיליון שקל, מה שנראה אז כסכום עתק. ואולם המהלך הבטיח לה שמירה על רווחים של כ–90 מיליון שקל בשנה לטווח הארוך.

בחינת הרווחיות של החברות בענף מראה כי ההנהלה היא זו ששולטת ברווח, אך היא צריכה לבחור בין רווחיות קצרת טווח לארוכת טווח. מנורה היא דוגמה לכך שהבעלים הקודם גורביץ' העדיף את הטווח הארוך על פני הקצר. מהלך, למשל, שלא נראה בחברת הפניקס. לדברי סלייטר, השקעה לטווח הארוך יוצרת סטגנציה בשורת הרווח בטווח הקצר (למעט הראל).

השורה התחתונה: השפעת המנכ"ל כמעט אפסית.

ביטוח כללי: תלויים בעיקר בשוק ההון

ביטוח כללי הוא הבסיס של כל חברת הביטוח, הליבה שעליה הוקמו האימפריות הפיננסיות של השנים האחרונות. עם זאת, החברה היחידה שבה לרווחים בתחום זה יש השפעה מהותית היא מנורה. הרווח מתחום זה אחראי על כ–49% מרווחי החברה, בעוד שהביטוח הכללי בחברה המובילה מגדל אחראי רק על 12% מהרווחים.

תופעה זו לא נעלמה מעיניו של בעל השליטה במגדל, שלמה אליהו, שהצהיר לא פעם כי בכוונתו לשנות את המצב ולהפוך את מגדל לגדולה גם בתחום זה - שאיפה שעדיין לא מומשה.

לדברי סלייטר, ״בביטוח כללי הרווחיות ללא השקעות היא שלילית לאורך שנים, עקב הכללת מרכיב התשואה בתמחור הפוליסה. מגמה זו יוצרת מצב שבו כדי להגיע לאיזון, החברות צריכות להרוויח מהשקעות. כלומר, כל הרווח מגיע מפעילות ההשקעה, עקב הכללת רווחי ההשקעה במודל הרווח עצמו״.

המשמעות היא שחברות הביטוח כבר לא מרוויחות מהחיתום הביטוחי - שהוא יכולתה של החברה לכמת את הסיכון שמייצג המבוטח לשווי הפרמיה. תמחור נמוך מדי יביא לכך שהחברה תפסיד, שכן היא לא פיצתה את עצמה באופן מספיק על הסיכון, ותמחור גבוה מדי יגרום לכך שמתחרים מתוחכמים יותר יוכלו ״לגנוב״ את המבוטחים עם הצעות של פרמיות זולות יותר.

בעקבות זאת, יכלו חברות הביטוח הישיר (ביטוח ישיר ו–AIG) לקבל דריסת רגל ונתחי שוק בביטוחי הרכב ובחלק מהביטוחים הכלליים, באמצעות יכולות חיתום מדויקות יותר מהחברות הגדולות, שהובילו להוזלת הפרמיות.

השורה התחתונה: לדברי סלייטר, ״השפעת המנהלים היא על גובה הצמיחה ואיכות הנכסים החדשים. לפי התוצאות בשנתיים האחרונות, ניתן להשביח את התיק גם תוך צמיחה".

השורה התחתונה: "גם בתיק מצוין, הרווח צפוי להמשיך ולהגיע מרווחי ההשקעה, שאינם בשליטה ישירה של ההנהלה".

ביטוח בריאות: "התחרות מפחיתה
 את שליטת המנהלים ברווח"

ביטוחי הבריאות הם מנוע הצמיחה המרכזי בפעילות הביטוח המסורתית, זו שבאה להגן על המבוטח מפני סיכונים. הפרמיות בענף זה צמחו ב–13% בממוצע שנתי בחמש השנים האחרונות.

חברת הביטוח הגדולה בתחום היא הראל, עם נתח שוק של כ–40%, והוא הווה כ–26% מהרווח שלה. החברה השנייה בגודלה בתחום היא כלל, אך ביטוחי הבריאות אחראים רק ל–12% מרווחיה. הסיבה היא בעיקר ההתמחות של כלל בביטוחי בריאות קולקטיביים, מה שמגדיל את נתח השוק, אך לא את הרווחיות.

הפניקס, לעומת זאת, נמצאת במקום השלישי מבחינת נתח השוק בתחום הבריאות, אך רווחיה ממנו אחראי לכ–22% מרווחי החברה. דווקא בחרת הביטוח הגדולה בישראל, מגדל, תחום הבריאות מהווה רק 9% מהרווח.

ביטוחי הבריאות נחלקים לשני תתי־ענף: מחלות ואשפוז, וסיעוד. לדברי סלייטר, ״לאור ההבדל ברווחיות בין שני תתי הענפים, יש חשיבות לצמיחה בפעילות הרווחית והיציבה יותר - מחלות ואשפוז. למרות הרווחיות של תת הענף, בסך כל הוא מניב רווחיות חיתומית אפסית בחמש השנים האחרונות, וכל השורה התחתונה מגיעה משוק ההון. בחברות הגדולות יש התרכזות לרווחיות נמוכה, בזמן שבחברות הקטנות עוד לא הושגה יציבות ברווחיות״.

השורה התחתונה: "התחרות מפחיתה את שליטת המנהלים ברווח. מרבית הרווח מגיעה מהשקעות, אך משקל הסיעוד במכירות משפיע".

פיננסים: הרווח קשור בגודל התיק ובתנודות השוק

בימים שבהם שימש מנכ"ל מגדל, היה איזי כהן ראשון מנהלי חברות הביטוח שרכש בית השקעות. ב–2001 הוא רכש את בית ההשקעות של קרדן, קרדן שוקי הון, והפך אותו לבית ההשקעות מגדל שוקי הון.

באותם ימים שילמה חברת הביטוח מגדל למבוטחים שפרשו מיליוני שקלים, מאחר שלמרביתם היו פנסיות הוניות, כלומר שביום הפרישה המבוטח מקבל סכום אדיר שאמור לשמש אותו למחיה בימיו כפנסיונר. מרבית הפנסיונרים לקחו את הכסף לניהול במקום אחר, וכהן קיווה כי באמצעות מגדל שוקי הון וצבא הסוכנים הקיים של מגדל, הוא יוכל להשאיר את הכסף בבית ההשקעות.

ואולם המהלך לא צלח, בין השאר בעקבות עזיבתו של כהן את מגדל. הנקודה המעניינת היא שכאשר הוא מונה למנכ"ל כלל ביטוח בסוף 2012, אחד המהלכים הראשונים שיזם היה פירוק בית ההשקעות כלל פיננסים.

כיום בתי ההשקעות אינם גורם משמעותי ברווחיותן של חברות הביטוח, פרט למקרה של הפניקס. תרומתו של מגדל שוקי הון לרווח של מגדל הוא כ–3% בלבד, וכך גם התרומה של הראל פיננסים לרווח של הראל. מנורה פיננסים אינה תורמת דבר לרווחיה של מנורה, ואילו בית ההשקעות אקסלנס תורם לרווח של הפניקס כ–14%. למעשה, זהו בית ההשקעות היחיד בעל התרומה המשמעותית לחברה כלשהי בענף הביטוח.

סלייטר מסביר כי ״באופן עקרוני, להנהלת החברה יש יכולת לשלוט ברווחים של בית ההשקעות, אך הגמישות נמוכה עקב היקף הוצאות גדול ביחס להכנסות בענף (שיעור רווחיות תפעולית ממוצע נמוך מ–10%, למעט הפניקס עם כ–22%). . בסך הכל, בתי ההשקעות אינם משמעותיים לתוצאות של חברות הביטוח, מלמד הפניקס".

השורה התחתונה: "מה שקובע בעיקר בבתי ההשקעות הוא היקף הנכסים המנוהל ומתאם מסוים לשוק ההון".

קופות גמל: הכל תלוי ברגולטור

החלטתו של משרד האוצר כי החיסכון הפנסיוני יהיה רק קצבה, ולא לקבל את כל הסכום בבחת אחת עם הגיעו של החוסך לגיל פרישה, הביאה לכך שאחד המוצרים הפופלריים עד אז, קופות הגמל, נהפך בן לילה למוצר בשלבי דעיכה (ראן אוף). כמעט שלא נכנסות הפקדות חדשות, ונכסי הגמל צומחים כיום רק בגובה התשואה עליהם.

עם זאת, היקף הנכסים המנוהל בגמל, כ–350 מיליארד שקל, נמצא בשיא. בעקבות הרפורמה בדמי הניהול בתחום, שנכנסה לתוקפה ב–2013 וקבעה רף מקסימלי לדמי ניהול (1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות), הורדו דמי הניהול בתחום. לדברי סלייטר, דמי הניהול החלו לרדת עוד לפני כניסת הרפורמה. עם זאת, כניסתה הובילה לכך שהרווחיות והרווחים ירדו במידה רבה.

השורה התחתונה: הרגולציה והתחרות חזקות מהשפעת המנהלים על קופות הגמל.

כתבה קודמת בסדרה מפלצות הביטוח: למה לזרוק לפח שליש מהפנסיה שלכם?

תגובות