מפלצות הביטוח |

למה לזרוק לפח שליש מהפנסיה שלכם?

מי שיפרוש לגמלאות בעוד 20 שנה ויותר עתיד לגלות כי החסכונות שצבר לא מספיקים כדי להבטיח קצבה סבירה ■ סוכנים, יועצים, בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות - כולם רוצים נתח ■ אבל יש בעיות שעמן אפשר להתמודד לבד, ושטיפול בהן עשוי לחסוך מאות אלפי שקלים

אסא ששון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסא ששון

קלרה מקדונל הקישה על דלת ביתו של הכומר רוברט וולאס. היא קיוותה כי יואיל בטובו להעניק לה נדבה שתאפשר לה לרכוש מזון לארוחת הערב לארבעת ילדיה. את וולאס הכירה היטב, שכן הוא ובעלה המנוח, אנגוס, היו כמרים פרסביטריאנים בכנסיית גרייפריארס באדינבורו.

וולאס פתח את הדלת. לידו עמד כומר נוסף שקלרה הכירה, אלכסנדר וובסטר. השניים הבינו עד כמה קשה מצבה של קלרה. עד כשנה לפני כן, קלרה נהנתה מרמת חיים טובה. בעלה, הכומר, סיפק את כל מחסורם ואף איפשר לה לחסוך מעט כסף לימים גשומים. ואולם, חסכונות אלה נגמרו, וגם הקצבה שממנה נהנתה במשך חצי שנה לאחר מותו נגמרה. הברירה היחידה לאלמנה, באותם ימים במאה ה–18, היתה לקבץ נדבות.

שני הכמרים, חובבי סטטיסטיקה, הגו רעיון מבריק: הם יקימו קרן שכל כומר יפריש אליה סכום כסף מסוים בעודו בחיים, והקרן תממן את האלמנות של הכמרים. כך הן לא יתרוששו לאחר מותם של בעליהן. כספי הקרן יושקעו במיזמים תעשייתיים שונים, והתשלום לאלמנות וליתומים ייעשה על בסיס התשואה שהקרן תניב, ולא רק על בסיס ההון הראשוני שהושקע.

צילום: אליהו הרשקוביץ

כל שנותר להם הוא להעריך כמה כמרים ימותו בכל שנה, כמה אלמנות ויתומים יישארו, וכמה זמן האלמנות יחיו אחרי בעליהן. כך נולדו לוחות התמותה הראשונים, שדומים להם משמשים את קרנות הפנסיה עד היום. עם לוחות אלה נולד עיקרון נוסף בקרנות הפנסיה: הביטוח ההדדי.

הקרן שהוקמה על בסיס הרעיון של שני הכמרים היתה קרן הפנסיה הראשונה, שנקראה "הקרן למען האלמנות והילדים של הכמרים בכנסייה של סקוטלנד", או בקיצור "האלמנות הסקוטיות". כיום, הקרן - שקיימת כבר כמעט 200 שנה - שייכת לקבוצת לויד'ס. העקרונות שקבעו וובסטר ושותפו וולאס נותרו נכונים גם כיום, אך השניים לא העריכו לאילו ממדים יגיעו החסכונות הפנסיוניים ובאיזה קצב יצמחו.

בישראל, סך הנכסים המנוהלים כיום בחיסכון הפנסיוני הוא כ–1.1 טריליון שקל. עד 2020 סכום זה צפוי להכפיל את עצמו ולהגיע לכ–2.2 טריליון שקל. לדברי מנכ"ל של חברת ביטוח גדולה, חברות הביטוח, המנהלות את החסכונות לפנסיה, ייהפכו ל"מעין המעסיק הגדול ביותר במשק", מפני שישלמו "תלושי משכורת" - בצורה של קצבאות פנסיה - להמוני ישראלים.

הפנסיונרים יתקשו לחיות בכבוד

ובינתיים אנחנו, הצרכנים, ממשיכים להעשיר את חברות הביטוח. אנחנו מפרישים מדי חודש מהמשכורת מאות ואלפי שקלים לחיסכון פנסיוני, ומרגישים שבכך עתידנו הכלכלי מובטח. אלא שהמציאות שונה לחלוטין. כבר עתה ברור למדי כי הפנסיונרים של העתיד, אלה שיפרשו בעוד 20 שנה ויותר, יתקשו לחיות בכבוד. עם הפרישה הם יגלו כי חסכונות הפנסיה שצברו במשך עשרות שנות עבודה אינם מספיקים כדי להבטיח להם קצבה סבירה.

העלייה בתוחלת החיים משליכה מיידית על גובה הקצבה החודשית שתיקבע לחוסכים בעת היציאה לפנסיה. גם החולשה המתמשכת בשוק ההון וסביבת הריבית הנמוכה פוגעות בחסכונות הפנסיה של הציבור. חברות הביטוח ובתי ההשקעות שמנהלים את תיקי הפנסיה אינם מצליחים להשיג תשואה סבירה בעבור החוסכים, בייחוד בתקופות של ירידות בשוק ההון.

אבל האיומים האלה - שעליהם יש לנו, כחוסכים בודדים, שליטה מועטה למדי - הם רק אחדים מהאיומים על חסכונות הפנסיה שלנו. גופים רבים מגלים את תחום החיסכון הפנסיוני כזירה עסקית משתלמת ומניבת רווחים, ופועלים בה בנחישות תוך נגיסה של נתחים משמעותיים מהחסכונות. סוכנים, יועצים, בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות תוכנה, גופי ברוקראז', חברות תעודות סל ומנהלי קרנות השקעה וגידור - כולם רוצים נתח ממאות מיליארדי השקלים שבתיקי הפנסיה של הציבור, והם מקבלים אותו בנדיבות בזכות מערכת החוקים והתקנות שקבעו המדינה והרגולטורים הממונים.

מתחילת 2008 חל חוק פנסיית חובה בישראל. לפי החוק, כל עובד - נשים מגיל 20 וגברים מגיל 21, ועד גיל הפרישה שנקבע בחוק - צריך להפריש ממשכורתו לחיסכון פנסיוני, וגם מעסיקו מפריש בעבורו נתח מסוים. עם יציאת החוסך לפנסיה הוא מתחיל לקבל גמלה חודשית. המנהל הפנסיוני (המכונה על ידי היועצים הפנסיוניים היצרן - כלומר מי שמנהל בפועל את החסכונות הפנסיוניים ומשלם את הגמלה) למעשה מקבל מהחוסכים הלוואה, שהוא מתחייב להחזירה בצורת גמלה. בעבור ההלוואה וניהול הכסף הוא גובה דמי ניהול.

המקור שמכלכל את המערכת המשומנת של ענף החיסכון הפנסיוני הוא כספו של החוסך, ולמרות השליטה המוגבלת שלנו על החוקים המחייבים אותנו לחסוך לפנסיה או על מצב שוק ההון, יש כמה דברים שיכול כל חוסך לעשות כדי לדאוג שהחיסכון שיעמוד לרשותו כשיפרוש לגמלאות לא יהיה מצומק.

איור: ליאו אטלמן

תנין מס' 1: דמי ניהול מפולפלים

ב–2013 גבו הגופים המנהלים את החסכונות לפנסיה דמי ניהול בסך של יותר מ–8 מיליארד שקל מהתיקים הפנסיוניים שבניהולם. הסכום העצום הזה אינו כולל דמי ניהול אחרים, המכונים "דמי ניהול משתנים" ונגבים ברוב פוליסות ביטוחי המנהלים בשיעור של 15% מהרווחים שהן מניבות לחוסכים. בממוצע, כשליש מהחיסכון הפנסיוני מקוצץ בגלל דמי הניהול.

בכמה מהמוצרים, מבנה דמי הניהול כולל גבייה של אחוזים ניכרים מההפקדות החודשיות, לצד גבייה של דמי ניהול מסכום החיסכון הכולל שכבר נצבר (הצבירה). בקרנות הפנסיה, דמי הניהול מההפקדות השוטפות מקצצים עד 6% מהן. בביטוחי המנהלים, דמי הניהול יכולים להגיע גם לשיעור של 13% מההפקדות השוטפות, אך שיעורם יורד עם הוותק. בשנים הראשונות לחיסכון מרכיב דמי ניהול מההפקדות הוא הדומיננטי בעלויות החיסכון. עם השנים, ככל שצבירת החיסכון גדולה יותר, נעשה מרכיב דמי הניהול מהצבירה דומיננטי יותר.

מתחילת 2013, דמי הניהול המרביים המותרים על ההפקדות השוטפות בקופת גמל היא 4%, לעומת 6% בקרנות הפנסיה. באשר לדמי הניהול על הצבירה, המצב הפוך: תקרת דמי הניהול בקרנות הפנסיה, 0.5%, נמוכה מהתקרה בקופות הגמל, 1.05%.

לפיכך, מי שמפריש לקרן פנסיה יכול להתחכם ולחסוך בדמי הניהול באמצעות ביצוע החיסכון בשני שלבים: החוסך יכול קודם להפריש לקופת גמל, ולאחר מכן, מדי תקופה, להעביר את הסכום שנצבר בקופת הגמל לקרן פנסיה. את מרכיבי הביטוח שמספקת קרן הפנסיה ניתן לרכוש בנפרד גם בחיסכון דרך קופת גמל.

הבעיה היא שעלות ביטוח שארים שנרכש בנפרד דרך חברת ביטוח גבוהה מאוד בהשוואה לביטוח שנעשה דרך קרן הפנסיה. לכן, העצה הזאת טובה בעיקר לעמיתים שנמצאים ב"מסלול בודד", ללא ביטוח שארים, למשל רווקים (על מסלול כזה - ראו בהמשך הכתבה).

תנין מס' 2: חגיגת העמלות של סוכני הביטוח

חלק גדול מדמי הניהול שגוזרות קרנות הפנסיה וחברות הביטוח מהחסכונות של המשקיעים מועבר כעמלות שמנות לסוכני ביטוח, לסוכנויות הסדרים וליועצים בבנקים. על פי נתוני משרד האוצר, ב–2013 נהנו סוכני הביטוח מעמלות בסך של כ–5.8 מיליארד שקל. יותר מ–2.5 מיליארד שקל מתוך סכום זה הן עמלות שקיבלו הסוכנים בתחום החיסכון הפנסיוני. נציין כי עמלות אלה אינן כוללות צ'ופרים שסוכני ביטוח מקבלים לעתים, כמו בילוי של שבוע בלאס וגאס או טיול אופנועי שלג בלפלנד.

תשואה נומינלית, ברוטו

גובה העמלות שמקבלים הסוכנים משתנה בהתאם למוצרים. בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות מקבלים הסוכנים עמלה שמגיעה עד ל–50% מדמי הניהול שגובות החברות. בביטוחי המנהלים, עמלות הסוכנים הן 30%–50% מדמי הניהול שגובות החברות מההפקדות השוטפות, נוסף על עמלה של 20%–25% מדמי הניהול שנגבים מהצבירה. בקרנות הפנסיה לא נהוג לשלם עמלות מהצבירה, והסוכנים מקבלים עמלות של עד 4% מהפקדות החוסכים.

מלבד המתנות המוענקות להם כחלק ממבצעי מכירות, סוכני הביטוח נהנים גם מעמלות היקף - עמלות חד־פעמיות שניתנות בגין גיוס הלקוחות. בקרוב, בעקבות הוראות חדשות של האוצר, מבנה העמלות של הסוכנים צפוי להשתנות, אך גם כך ברור שהסכומים שמקבלים סוכני הביטוח ינפחו את דמי הניהול שישלמו החוסכים.

במקרים רבים, הקשר בין החוסך לסוכן ביטוח נוצר במקום העבודה של החוסך. מעסיקים רבים יוצרים קשר עם סוכנות הסדרים פנסיונית, שלוקחת על עצמה את הטיפול בנושא הפנסיה של העובדים במקום שהמעסיק יצטרך לדאוג לכך בעצמו. נציג מטעם הסוכנות נפגש עם העובדים ועוזר להם לבחור לאיזה מסלול פנסיה להצטרף, וכל שנותר למעסיק הוא להעביר לסוכנות את ההפרשות. הרווח של הסוכנים בא מחברות הביטוח שלהן הם מעבירים את ניהול הכסף.

חוסכים רבים אינם רואים ערך מוסף בפעילות סוכן הביטוח, בפרט בחיסכון הפנסיוני. עקיפת הסוכן ופנייה ישירה של החוסכים לחברות הביטוח עשויה להוריד את דמי הניהול על חשבון עמלות הסוכנים. אם במקום העבודה שלכם פועלת סוכנות ביטוח שדרכה מתבצעות ההפרשות הפנסיוניות, תוכלו לנתק אותה מהחיסכון שלכם רק לאחר שההפרשות בוצעו. הדרך לעשות זאת היא לבקש להעביר את החיסכון לחברה אחרת אחת לכמה זמן - לאחר שהצטבר אצלכם בקופת הגמל או בקרן הפנסיה סכום מסוים.

אם תרצו להתנתק מהסוכן או מסוכנות הביטוח אך להישאר בחברת הביטוח שהגעתם אליה דרכם, תתקשו לעשות זאת ישירות בשל רצון של החברות לשמור על הקשרים עם הסוכנים. באחרונה אמנם אושרה בוועדת הכספים של הכנסת רפורמה שלפיה כל עובד שכיר יוכל לבחור את סוכן הביטוח שיטפל בחיסכון הפנסיוני שלו - בניגוד למצב הרווח כיום, שבו המעסיק בוחר בסוכן אחד, המרכז את הטיפול בחיסכון הפנסיוני של כלל עובדיו; ואולם, יישום הרפורמה מתעכב בינתיים בעקבות דרישות שהעלה ח"כ חיים כץ.

הרפורמה קובעת את כללי המשחק, אך אינה נותנת מענה לשאלות רבות שמתעוררות בשטח. "המפתח להצלחת התוכנית טמון בחוזה החדש שייווצר בין המעסיקים, העובדים ומנהלי ההסדרים", מסביר רן קלי, מנכ"ל קלי סוכנות הסדרים פנסיונים, סוכנות ההסדרים הפנסיוניים הפרטית הגדולה בישראל. "ללא חוזה כזה, אנו עלולים להיות עדים לחיכוכים בין העובדים למעסיקים, לפגיעה ביחסי העבודה בארגונים ואף לכאוס תפעולי בכל הנוגע לטיפול בחיסכון לפנסיה - בבת עינם של העובדים, ובצדק".

תנין מס' 3: מס הכנסה

מס הכנסה הוא שותף צמוד לחסכונות הפנסיוניים. לצד הטבות המס שנותנת המדינה על החיסכון הפנסיוני, מוטלים גם קנסות גבוהים על מי שמושך את חסכונותיו לפני גיל הפרישה. בפועל, חוסכים רבים עסוקים בהישרדות יומיומית ומושכים את המעט שחסכו הרבה לפני היציאה לפנסיה, תוך תשלום קנס של 35% מהחיסכון.

לכן, אחד השלבים החשובים בעת פרישה לפנסיה הוא קבלת ייעוץ פרישה. רבים מהחוסכים מחזיקים בכמה קופות גמל, קרנות פנסיה או ביטוחי מנהלים משנים שונות או ממקומות עבודה שונים, ולכל אחד מהם עשויים להיות מאפיינים שונים מבחינת המיסוי.

דודי הרשברג, מנכ"ל פנסיה 120 ויועץ פנסיוני, מסביר: "קבלת החלטה בנוגע לתשלומי המס חשובה מאין כמותה. זה עובד בשיטת 'נגעת נסעת', כלומר ברגע שהתקבלה ההחלטה - לא ניתן לשנות אותה. חשוב להתייעץ עם מומחה, כי גם פקידי שומה לא מכירים את כל התכנונים הקיימים, וההפסד לחוסך גבוה".

תנין מס' 4: פיצויי פיטורים

החסכונות הפנסיוניים של רוב הציבור כוללים לא רק את הכספים המיועדים לגיל הפרישה, אלא גם את פיצויי הפיטורים - שאותם מחויב המעסיק לשלם לעובד שפוטר. במרבית מקומות העבודה גם מי שמתפטר מיוזמתו נהנה מכל פיצויי הפיטורים, כאילו פוטר. ב–2013 נמשכו יותר ממיליארד שקל מפיצויי הפיטורים.

כשעובד מושך את פיצויי הפיטורים שלו, נכנס לחשבון הבנק שלו בבת אחת סכום כסף נאה. רבים מזדרזים לבזבז את הסכום על סגירת חובות, על שיפוץ בבית או סתם על טיול בחו"ל. זוהי אחת הטעויות החמורות ביותר שיכול לעשות חוסך שרוצה לפרוש בכבוד בעתיד - והיא עלולה למחוק כשליש מהחיסכון לפנסיה. המהלך הנכון, למי שיכול להרשות זאת לעצמו, הוא לא למשוך את פיצויי הפיטורים, אלא לשמור עליהם כחיסכון עד לגיל הפרישה.

תנין מס' 5: ביטוחים מיותרים על חשבון החיסכון

מוצרי הפנסיה כוללים גם מרכיבים ביטוחיים שבמקרים רבים אינם מתאימים לחוסכים, והם אפילו מיותרים. כיסויים ביטוחיים כאלה נוגסים בחסכונות הפנסיוניים בלי שהעמיתים מקבלים תמורה אמיתית.

בהפרשות לקרנות פנסיה משולמות פרמיות על מרכיבים ביטוחיים - ביטוח לאובדן כושר עבודה וביטוח שארים. הפרמיות האלה מגיעות לעשרות אחוזים מההפקדות הפנסיוניות החודשיות. בפוליסות ביטוחי המנהלים המצב גרוע עוד יותר. יועצים פנסיוניים מספרים כי הם נתקלים במקרים רבים שבהם 70% ויותר מההפרשות החודשיות של העובדים לפנסיה "נאכלות" על ידי כיסויים ביטוחיים יקרים.

בבסיסם, הכיסויים הביטוחיים נועדו להגן על החוסכים ובני משפחותיהם בשעת צרה. ביטוח אובדן כושר עבודה מבטיח לחוסכים שימשיכו לחיות בכבוד גם במצב של נכות, כשכושר העבודה שלהם נפגע. במקרים כאלה, החוסכים יקבלו קצבה חודשית בגובה של עד 75% מהשכר שקיבלו כשעבדו. ביטוח למקרה מוות, או בשמו האחר ביטוח שארים, מבטיח כי במקרה שהמפרנס של המשפחה מת, השארים שלו - בן או בת הזוג וילדים שגילם עד 21 - יוכלו להמשיך לחיות בכבוד באמצעות קצבאות חודשיות או תשלום חד־פעמי גדול.

הבעיה בביטוח השארים של קרנות הפנסיה היא שהוא לא רלוונטי לחלק גדול מהאוכלוסייה - רווקות ורווקים, למשל. בשונה מביטוח מנהלים, המאפשר לרשום את כל מי שרוצים כמוטב שיוכל לקבל במקרה מוות את תשלומי ביטוח החיים, בקרן פנסיה יכולים לקבלם רק בני זוג או ילדים בני פחות מ–21. למרות זאת, כל עובד שמצטרף לקרן פנסיה מועבר אוטומטית ל"מסלול בסיסי", שכולל גם ביטוח שארים - גם אם ברישומי קרן הפנסיה מצוין שהעובד רווק. במקרה כזה, העובד משלם את הפרמיה על ביטוח שארים אף שהביטוח הזה אינו תורם לו דבר. הנקודה הזאת רלוונטית גם לאלמנים, להורים יחידניים ולהורים גרושים עם ילדים בני יותר מ–21.

כדי להפסיק לשלם בעבור הביטוח המיותר, החוסכים צריכים לפנות ביוזמתם לקרן הפנסיה ולבקש לעבור ל"מסלול בודד", שאינו כולל ביטוח שארים. אלא שגם לאחר צעד כזה, אותם חוסכים לא יוכלו לישון בשקט. לאחר שנתיים, החוסכים מועברים אוטומטית בחזרה למסלול ברירת המחדל, הכולל ביטוח שארים - וזאת מבלי שקיבלו התראה על כך. חוסך שירצה לשמור על מסלול הבודד יצטרך לפנות שוב ביוזמתו לקרן הפנסיה ולבקש למלא טופס בקשה חדש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker