ענף הפיננסים זועק לרפורמה אמיתית - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ענף הפיננסים זועק לרפורמה אמיתית

יש להפסיק את הביזה של חסכונות הציבור מצד הבנקים וחברות הביטוח

45תגובות

בתור קריאת כיוון - 
זו התחלה טובה.

המתקפה המשולבת של שלוש הנשים החזקות באוצר - מיכל עבאדי־בויאנג'ו, יעל אנדורן ודורית סלינגר - על שכר המנהלים בבנקים ובחברות הביטוח היא ללא ספק משב רוח מרענן לאחר עשור של ביזה בשוק ההון.

אבל לאחר שחלקנו שבחים לשלוש הרגולטוריות הנחושות, אסור לטעות בשורש המהפך. ללא המחאה החברתית, המהפכה התודעתית, השינוי בסנטימנט הציבורי וחשיפת ״המועדון״ האלים והמושחת של הריכוזיות ששלט עד לפני שנתיים ביד ברזל בכל הרגולטורים והרגולציה בישראל, הסיכוי לראות את משרד האוצר מתנפל על שכר הבכירים במערכת הפיננסית היה אפסי.

סביר להניח שאותן שלוש רגולטוריות היו מתנהגות אחרת לחלוטין ב–2011 מול אותה ביזה. בכירי האוצר לדורותיהם נישבו בעשור האחרון על ידי ״המועדון״ בקשרי כסף, חברות ותרבות: הזרימה הקבועה של בכירים מהאוצר למערכת הבנקאות והביטוח יצרה תלות, חברות וראיית עולם דומה.

בשיחות סגורות ופתוחות אומרות סלינגר, עבאדי־בויאנג'ו ואנדורן שהמשכורות של מנהלי הבנקים וחברות הביטוח לא משקפות שום כישרון או כוחות שוק אלא בעיקר את המבנה הקרטליסטי, המונופוליסטי והמסואב של המערכת הפיננסית. בכירי הענף מנהלים טריליוני שקלים של כספי ציבור, ולאיש מהדירקטורים במועדון הזה אין עניין לבלום את הזינוק בשכר. ככל שהשכר עולה - כך כולם נהנים יותר, על חשבון כספי הציבור.

פקיד לשעבר באוצר, שעבר לפני עשור לאחד המונופולים הגדולים בישראל וגרף משכורות של מיליוני דולרים, הסביר זאת לפני כמה ימים בשיחה סגורה: ״בתיכון למדנו על העידן הפיאודלי. יש כאן אנלוגיה מאוד קרובה. דור א׳ במונופולים הפרטיים והציבוריים משול לאצילים - לא תמיד עובדים, אבל מרוויחים וחיים יפה. דור ב׳ עובד קשה ומרוויח רק עד כדי יכולת לנשום. מעליהם יש את הדוכסים האזוריים - המנהלים המיליונרים״.

אנדורן, סלינגר ועבאדי־בויאנג'ו היו יכולות להיות כיום דוכסיות אזוריות באחת מחברות הביטוח והבנקים. הן היו נהנות מאותה שיטה. רצה הגורל והציבור התפכח. רוחות חדשות מנשבות, והשר שלהן, שצופה בבעתה בקריסתו בסקרים, הבין שגם הוא צריך לחבוט בבנקאים ובמנהלי חברות הביטוח.

אבל אם נחזור לרישא של הדברים: כל המהלכים של האוצר בתחום שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח הם לא יותר מקריאת כיוון. הם צריכים לסמן רק את המצע המקצועי והערכי של שרשרת רפורמות שצריך לבצע בשוק ההון הישראלי. בלי הרפורמות האלה, המהלכים של האוצר הם חסרי חשיבות ולא ישפרו בכלום את מצבם של החוסכים, המשקיעים והלקוחות או את יעילות הקצאת המקורות במשק.

כספי הציבור ממשיכים לזרום

מטרת ההתערבות של האוצר בשכר בבנקים ובחברות הביטוח היא לקבוע מקצועית כי מבנה שוק ההון הישראלי הוא ריכוזי, כי התחרות בו נמוכה, כי חלק גדול מההכנסות של החברות הן רנטה שאינה משקפת יצירת ערך, אלא העברת ערך מרבים למעטים - וכי מנגנוני השכר והתגמול שבו לא משרתים את הציבור. לאחר שקבענו את זה, צריך לפעול כדי לשנות את מבנה הענף.

קשה לחשוב על ענף שדורש יותר, שזועק יותר לכניסה של שחקנים חדשים עם טכנולוגיות חדשות ולהורדת מחירים ועלויות מאשר ענף הפיננסים - אבל זה לא הולך לקרות, כי מסביב למונופולים הפיננסים יש חפיר מים עמוק, נסתר, שורץ תנינים, צלופחים, פירנות ורגולטורים.

המערכת הפיננסית בישראל - פועלומי, גרורותיו הקטנות דיסקונט־מזרחי־הבינלאומי, פסגות וחמש ענקיות הביטוח - מגדל, כלל ביטוח, הראל הפניקס ומנורה - גובה מהציבור מדי שנה כמעט 100 מיליארד שקל ומנהלת כ–2 טריליון שקל בקרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים, קרנות הנאמנות וקופות הגמל.

הבנקים גדלים אוטומטית מדי שנה, עם הגידול במשק, ללא שינויים משמעותיים בנתחי השוק וללא כל תחרות מגופים בינלאומיים. חברות הביטוח גדלות בקצב עצום, ללא שום מעורבות ניהולית - משום שהציבור מחויב לחסוך לפנסיה דרך אחת מחברות הביטוח כדי לקבל את הטבות המס של המדינה. כך זורמים כל שנה עשרות מיליארדי שקלים של כספי ציבור לתוך קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים שבניהול חברות הביטוח, מבלי שהן נוקפות אצבע.

מערכת הבנקאות בישראל בנויה סביב דואופול פועלומי, השולט ב–60% מהאשראי הבנקאי וברוב משקי הבית בישראל. בנק מזרחי־טפחות שולט בנישה של המשכנתאות, ודיסקונט והבינלאומי מתיישרים בשוליים במחירים, בריביות, בעמלות ובשכר העבודה, אחרי פועלומי.

ענף הביטוח הוא קרטל בתחום ביטוחי המנהלים שנהנה מהגנה רגולטורית עמוקה זה שנים ארוכות. חברות הביטוח מנהלות כ–200 מיליארד שקל בביטוחי מנהלים ותיקים, שמהם לא ניתן כמעט לצאת.

בורות השומנים הגדולים ביותר, המרווחים הגדולים ביותר והביזה הגדולה ביותר מהלקוחות החלשים נמצאת במערכת הבנקאות. הדרך הפשוטה ביותר לראות אותה היא באמצעות בחינת הוצאות השכר בבנקים; לבנקים יש שכבה של כ–7,000 עובדים ותיקים, דור א׳, עם קביעות לכל החיים ועם עלויות שכר ישירות ועקיפות של 50–100 אלף שקל בחודש. הקבוצה הזאת עולה מדי שנה לבעלי המניות בבנקים 5–7 מיליארד שקל מעל מחיר השוק הכלכלי שלה.

פועלומי מצליח לרשום בעשור האחרון רווחיות מרשימה וקבועה, גם בסביבת הריבית המאוד נמוכה: תשואה על ההון של כ–10% - למרות ההוצאות העודפות האדירות שלו - תודות למבנה הדואופוליסטי בענף. את המחיר משלמים העסקים הקטנים והבינוניים והלקוחות הפרטיים החלשים.

אם לא היה זה תחום הבנקאות והפיננסים – זה היה נראה כמו תנאים קלאסיים לשחקנים חדשים, בוודאי בעידן הדיגיטל והטכנולוגיה, שייכנסו לשוק ויטרפו את הקלפים. אבל מדובר בפיננסים: תחום שמבוסס על רגולציה כבדה ביותר ועל חסמי מעבר עצומים. רוב הלקוחות העסקיים והפרטיים בבנקים כבולים, נשואים, מחוברים, אזוקים לבנק שלהם - ולא מסוגלים לנטוש אותו; הם ישלמו ריביות מטורפות ועמלות הזויות - אבל לא יצליחו להיחלץ מלפיתת הבנק.

דרושה: מעורבות רגולטורית מאסיבית

הדרך היחידה לשחרר את הלקוחות בישראל מהדואופולים והקרטלים בבנקאות ובפיננסים היא מעורבות רגולטורית מאסיבית. רק החלטה של ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל לראות בפתיחת התחרות במערכת הבנקאות יעד אסטרטגי לאומי יכולה להביא לשינוי מבנה הענף.

במערכת הבנקאות צריך להכריז על יעד של הקטנת נתח השוק של פועלומי תוך עשור בחצי בכל דרך אפשרית - החל מבנקים אינטרנטים, עבור בחוק נתוני אשראי חדש, דרך הפרדת כרטיסי האשראי מהבנק וכלה בעידוד הקמה של גופים פיננסיים חדשים.

ריכוז 800 מיליארד שקל של נכסים פיננסיים בידי פועלומי חונק את העסקים ויוצר כוח פוליטי וכלכלי שמונע תחרות בענפי משק רבים. לפועלומי אין שום סיבה לממן מתחרים חדשים בכל ענפי המשק - בהינתן שהוא מממן את כל השחקנים הקיימים.

המפקח צריך לתת תנאי ינוקא לבנקים אינטרנטיים ולבנק הקואופרטיבי, ומשרד האוצר צריך לסייע ליזמים שרוצים להתחרות במערכת הבנקאות במימון ההון העצמי שלהם. לפני 25 שנה יצרה המדינה, באמצעות קרן ״יוזמה״, את תעשיית ההון סיכון בישראל - בהון מסובסד לקרנות חדשות. כיום המדינה צריכה לספק סיבסוד עמוק ליזמים שרוצים להקים גופים פיננסיים חדשים בישראל, שיתחרו בבנקים. בנקים הם תשתית קריטית לפיתוח המשק, וריכוזיות בענף הפיננסים מאיימת לא רק על הדמוקרטיה אלא על התחרות במשק.

הרטוריקה של שר האוצר, יאיר לפיד, נגד מנכ״ל הפניקס, אייל לפידות, היא מהלך יחצ״ני נאה - אבל היא לא תשנה את מצבם של בעלי הפוליסות בהפניקס, במגדל, בכלל ביטוח, בהראל או במנורה. המהלך שנדרש הוא שינוי כללי המשחק בענף.

סלינגר, המפקחת על הביטוח, צריכה לקבוע תקנות ונהלים חדשים המגבילים את דמי הניהול בביטוחי המנהלים הוותיקים או מאפשרים ניוד מלא של הכספים.

עד היום האוצר נמנע מלגעת בסכומי הכסף העצומים שבביטוחי המנהלים הוותיקים, ובכך שירת את האינטרס של מנהלי חברות הביטוח ובעלי השליטה בהן. עכשיו הזמן לטפל בכסף הגדול ביותר - הפוליסות הוותיקות.

בעוד שבקופות הגמל יכול הלקוח להוריד את דמי הניהול שלו באמצעות משא ומתן ל–0.5%–0.7%, הרי שבביטוחי המנהלים כלואים 200 מיליארד שקל בדמי ניהול כפולים.

המחאה החברתית, קריסת הטייקונים, ועדת הריכוזיות, ועדת בכר ומהפכת הסלולר הכשירו את הקרקע לאם כל הרפורמות הפיננסיות: פירוק פועלומי, הורדת דמי הניהול בביטוחי המנהלים הוותיקים ויצירת אפיק חיסכון חדש - בניהול עצמי, עם דמי ניהול של 0.25% בשנה לכל היותר.

אם תינתן לו האפשרות, חלק גדול מהציבור יבחר לשלם דמי ניהול נמוכים ולחסוך לפנסיה באפיק השקעות עם ניהול פאסיבי, שישקיע במדדים של אג"ח ממשלתיות, מניות ואג"ח קונצרניות. אין שום סיבה שהרגולציה הממשלתית תכפה על החוסך הישראלי להשקיע את כספי הפנסיה שלו אצל מנהלים שרובם לא מייצרים ערך, לא מכים את השוק ועסוקים לעתים קרובות באינטרסים שלהם או של הבוסים שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#