ההסדר עם הבנקים בסכנה: בעלי האג"ח עיקלו 350 מיליון ש' מנכסי נוחי דנקנר ואחותו - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההסדר עם הבנקים בסכנה: בעלי האג"ח עיקלו 350 מיליון ש' מנכסי נוחי דנקנר ואחותו

מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות שיכנעו את השופטת רות רונן להעניק להם במעמד צד אחד צווי עיקול זמני על נכסים פרטיים של נוחי דנקנר, ובהם ביתו בהרצליה פיתוח

53תגובות

הצרות הפיננסיות של נוחי דנקנר מתגברות והולכות. ביום רביעי בשבוע שעבר הצליחו מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות לשכנע את שופטת בית המשפט הכלכלי בתל אביב, רות רונן, להעניק להם במעמד צד אחד צווי עיקול זמני על נכסים פרטיים של דנקנר בשווי כולל של 350 מיליון שקל.

הצו חל גם על נכסי חברת גנדן השקעות, חברת גנדן הולדינגס (שבאמצעותה שלט דנקנר באי.די.בי) וחברת י.ז.ד הפרטית, שנמצאת בשליטת שלי ברגמן־דנקנר, אחותו של נוחי. צו העיקול עשוי לעקר מתוכן את ניסיונותיו של דנקנר להגיע להסדר חוב עם שישה בנקים שלהם הוא חייב על פי הערכות כ–500 מיליון שקל, שניתנו לו למימון ההשתלטות על אי.די.בי לפני כעשר שנים ומוחזר בכמה הזדמנויות.

הצעד הנוכחי הוא חלק מתביעה נגד דנקנר להשבת דיווידנדים שחילקה בעבר אי.די.בי אחזקות לבעלי מניותיה. את התביעה מנהלים עורכי הדין רנן גרשט, אופיר נאור ועדי גרנות, ומי שעשויים ליהנות ממנה הם בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות. נאמני ההסדר של אי.די.בי, עו"ד חגי אולמן ואייל גבאי, הגישו את התביעה מטעם החברה ומיוצגים על ידי גרשט, נאור וגרנות.

בעקבות החלטת השופטת רשמו עורכי הדין עיקול זמני על ביתו של דנקנר בהרצליה פיתוח. בנוסף לכך הם הודיעו ל–22 בנקים וחברות הביטוח בישראל כי הנכסים של דנקנר והחברות בשליטתו ובשליטת אחותו המנוהלים אצלם מעוקלים עד לסכום כולל של 350 מיליון שקל.

מהלך זה מעקר ככל הנראה את הסדר החוב של דנקנר עם הבנקים, מכיוון שהוא עשוי לגרום להעדפת נושים אסורה. בעתיד, אם בית המשפט ימצא כי דנקנר אחראי לנזקים שנגרמו למחזיקי האג"ח באמצעות חלוקת דיווידנדים של 1.7 מיליארד שקל, ובמידה שדנקנר לא יגיע להסדר חוב עמם, הוא עשוי להיות מוכרז פושט רגל בניגוד לרצונו.

תומר אפלבאום

המהלך של הטלת עיקולים זמניים התבצע אף שבית המשפט עדיין לא קבע את חבותו הסופית של דנקנר בנוגע לתביעות החוב נגדו. בתביעה אחת, על סכום כולל של 1.3 מיליארד שקל, התבקשו בעלי השליטה של אי.די.בי אחזקות להשיב לקופת הנושים את הדיווידנדים שמהם נהנו בין 2008 ל–2010. לטענת התובעים, דיווידנדים אלה חולקו מרווחים שנוצרו מרישום חשבונאי פסול. תביעה שניה היא נגד נושאי המשרה וחברי הדירקטוריון באותה עת באי.די.בי אחזקות, שאישרו את החלוקות האסורות לכאורה.

ההחלטה של רונן ניתנה בדלתיים סגורות, ללא יכולת התגוננות מצדו של דנקנר ואחותו. השופטת כתבה בהחלטתה כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ומתקיימים שאר התנאים המאפשרים לה להעניק צו עיקול זמני במעמד צד אחד. לאחר רישום העיקול אצל הבנקים, חברות הביטוח ולשכת המקרקעין תאפשר השופטת למתנגדים לשאת את דבריהם, נקבע בהחלטה. השופטת רונן הדגישה כי "לא ניתן לשלול את האפשרות כי התביעות יתקבלו וניתן לקבוע — בקביעה שאינה 'נחרצת' לאור כל הראיות שהוצגו לבית המשפט, כי מדובר בתביעות המבוססות על ראיות מהימנות לכאורה במידה שדי בה לצורך עמידה בהוראות החוק".

בהקשר זה יש לציין כי היקף הביטוח העומד לרשות הדירקטורים של אי.די.בי, שדנקנר ביניהם, מגיע עד לסך של כ–140 מיליון דולר.

שתי סיבות עיקריות הובילו להחלטת השופטת להעניק את צו העיקול בסכומים כה גבוהים, אף שטרם התבררו התוצאות הסופיות של התביעות הנוכחיות. הראשונה היא הסכם פשרה שחתמו משפחות מנור ולבנת בתביעת להשבת הדיווידנדים לפני כשנה. חלקן של המשפחות בתביעה היה כ–490 מיליון שקל, והן הסכימו להשיב לקופת הנושים סכומי כסף משמעותיים — כ–55 מיליון שקל במזומן וכ–50 מיליון שקל במניות אי.די.בי שבידיהן. "יש להניח שבעלי השליטה שהתפשרו העריכו כי מדובר בתביעה שהסיכוי שתתקבל אינו מבוטל", כתבה השופטת.

הסיבה השנייה היתה עמדתו של המומחה הכלכלי מטעם בית המשפט, אייל גבאי, שהעריך כי הסכום ששילמו לבנת ומנור נמוך, וכי שווי התביעה כנגד בעלי השליטה ומנהלי אי.די.בי מגיע לסכום שאינו נמוך מ–200 מיליון שקל. גבאי סבור גם כעת, לאחר שבדק לעומק את עילות התביעה, כי יש להמשיך לנקוט הליכים נגד דנקנר והחברות הפרטיות שלו.

עופר וקנין

השופטת מציינת בהחלטתה כי לא נעלמה מעיניה העובדה כי התביעה נגד הדירקטורים מבוססת על עילות תביעה שונות מאלה שעליהן מבוססת התביעה נגד בעלי השליטה. ואולם לשיטתה, לאור הקשר ההדוק בין התביעות והעובדה כי לקביעות לגבי אופן החלוקה תהיה השלכה ביחס לאחריות האפשרית של הדירקטורים — אפשר מבחינתה לקבוע כי יש ראיות מהימנות גם ביחס לתביעת הדירקטורים.

העדפת נושים אסורה

גרשט, נאור וגרנות הצליחו לשכנע את השופטת כי קיים חשש קונקרטי לקיומו של הסדר בין דנקנר לבנקים, שעלול להוות העדפת נושים אסורה על פי חוק. לטענתם, גם העברת מחצית מהזכויות על הבית בהרצליה לפני כשנה מדנקנר לאשתו אורלי, שאותה אפשר לראות בנסח הטאבו של הבית, עשויה להתפרש כהעדפת נושים.

עורכי הדין גם תקפו את הפעולות שנקטה ברגמן־דנקנר, שעל פי פרסומים שונים בעיתונים פרעה לבנק לאומי ערבויות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים כנגד אחריותה לחובות גנדן. זאת לצד הוכחות מנסח הטאבו כי ברגמן־דנקנר שיעבדה את זכויותיה בבית המגורים שלה לטובת אביה — הצליחו לעלות בעיני השופטת חשד כי בוצעה כאן הברחת נכסים או למצער העדפת נושים.

רונן העדיפה לתת אישור לצו העיקול אף ש"הוכחה של כוונה עתידית של נתבע להבריח נכסים אינה פשוטה. ככל שהכוונה טרם מומשה, אין לה בדרך כלל ראיות פוזיטיביות; ולאחר שהיא מומשה — מדובר לעתים במועד שהוא מאוחר מדי, כשהסוסים ברחו מהאורווה. לכן, יש מקום להקל עם מחזיקי האג"ח המבקשים להוכיח כוונה כזאת, המעידה כי דנקנר לא יוכל לשלם את הסכום נושא פסק הדין".

גרשט, נאור וגרנות הצליחו לשכנע את בית המשפט כי דנקנר פועל במטרה לממש את זכויותיו ונכסיו לטובת שורה של בנקים, ומתעלם מהחובות שעשויים להיות לו בעקבות התביעות נגדו מצד בעלי האג"ח. לגבי אחותו — אף שהיא אינה נתבעת באופן ישיר לא בתביעת בעלי השליטה ולא בתביעת הדירקטורים — מבחינת בית המשפט, בגלל שהתביעות נגד החברות בבעלותה הן תביעות על סכומים משמעותיים ביותר, די בכך כדי להצדיק ולהעניק בשלב זה למחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות את זכות העיקול במעמד צד אחד.

העיקול נגד ברגמן־דנקנר נעשה באמצעות עיקול של 100 מיליון שקל על נכסי חברת גנדן הולדינגס ושל 50 מיליון שקל על נכסי חברת י.ז.ד שבבעלותה. השופטת הדגישה כי צו העיקול נגד דנקנר עצמו אינו חל על חשבון משכורת, חשבון עובר ביתרת חובה וחשבונות משותפים עם אחרים שאינם צד לבקשה.

לפני כשבועיים פורסם כי דנקנר, באמצעות עורך דינו, ליפא מאיר, הגיע לסיכום על חובותיו כלפי הבנקים. במסגרת זו אמור היה דנקנר לפנות את ביתו המפואר בהרצליה פיתוח, ששוויו מוערך בכ–40 מיליון שקל. בנוסף לכך אמור היה דנקנר לשלם לבנקים תוך כשנה כ–70–80 מיליון שקל, ולפרוש תשלום של כ–180 מיליון שקל על פני 5–8 שנים. יתרת חובו, כ–320 מיליון שקל, אמורה להיפרע מהכנסות שיהיו לו בעתיד. בשל הניסיון להגיע להסדר, נמנעו עד כה הבנקים מלרשום עיקולים על נכסיו של דנקנר.

דנקנר נמצא גם בעיצומו של משפט פלילי, שבו הוא מואשם באחריות להרצת מניות אי.די.בי בסמוך ל"הנפקת החברים" של אי.די.בי אחזקות, בפברואר 2012.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#