"אני האביר על הסוס הלבן שמציל את סקיילקס כשכולם יושבים בחיבוק ידיים" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני האביר על הסוס הלבן שמציל את סקיילקס כשכולם יושבים בחיבוק ידיים"

יעקב לוקסנבורג השתלט על דירקטוריון סקיילקס, ובתוך חודש נהפך לבעל שליטה, נושה, מלווה ורוכש נכסיה - והכל כדי למנוע את אובדן הזיכיון של פעילות הסלולר של סמסונג בישראל ■ רשות ני"ע צופה מהצד ואינה מתערבת, בעוד מחזיקי האג"ח זועמים אך חוששים לפעול נגדו

7תגובות

תהליך של הסדר חוב הוא תמיד סאגה ארוכה וכואבת, אבל נדמה כי הסאגה שמולה ניצבים בעלי החוב של סקיילקס היא ארוכה ומפותלת במיוחד. בעלי האג"ח עדיין מאמינים כי הדרך הנכונה מבחינתם היא להימנע ממינוי נציג של בית המשפט, אך בוחרים להשליך את יהבם על בעלי העניין.

בתחילת הדרך היה זה אילן בן דב, שהבטיח כי רק הוא יוכל לספק החזר מקסמילי לחוב של סקיילקס. כשבן דב הלך, נכנס לנעליו יעקב לוקסנבורג, בעל חוב בעצמו, שהולך ומשתלט על החברה. אף שאין עדיין אינדיקציות מובהקות לכך, המעורבות הגוברת של לוקסנבורג צריכה לעורר חשש בקרב בעלי החוב האחרים של סקיילקס מפני עסקות בעלי עניין, שמטרתם לסדר ללוקסנבורג תשואה גבוהה על השקעתו, גם אם הדבר עשוי לבוא על חשבון המשקיעים.

חששות אלו התעצמו מאוד בימים האחרונים, כשלפידות, החברה שבשליטת לוקסנבורג, ביצעה עסקת בעלי עניין מהירה ורכשה מסקיילקס מניות פרטנר. פעולה זו של לוקסנבורג, שנועדה לפתור את הבעיות הבוערות של סקיילקס, עוררה את זעמם של מחזיקי איגרות החוב המובטחות של החברה. הם מציינים כי לוקסנבורג טען שאין למכור באופן נפרד חלקים מחבילת מניות פרטנר, אך בלילה אחד נמכרה חבילה של 1.3 מיליון מניות חברת הסלולר דווקא ללפידות, החברה שבבעלותו, ועוד בהנחה של 2.6% על מחיר השוק. לאחר שהבין לוקסנבורג כי עסקת בעלי העניין יכולה לחשוף אותו לתביעות עתידיות, הוציאה לפידות הצהרה כי היא מוכנה למכור את המניות לצד שלישי תחת תנאים מסוימים. ואולם, בשוק, באופן לא מפתיע, לא נענו להצעה.

סקיילקס היא יצירה פיננסית של בן דב, שבנה באמצעותה פירמידת חוב כדי למנף את הונו העצמי. בבסיסה של פירמידה זו נמצאה הפעילות של יבוא מכשירי הסלולר של סמסונג. פעילות זו יצרה לבן דב את כל הונו העצמי, שאותו מינף כדי לרכוש את השליטה בפרטנר ב–2009. סקיילקס הפכה לחברת אחזקות, שיש לה 13% ממניות פרטנר ו–100% מהפעילות של יבוא המכשירים. הפרימידה שבנה בן דב קרסה כשהמציאות הסלולריות הישראלית השתנתה ב–2012 עם פרוץ התחרות בענף. ואולם, בניגוד לנוחי דנקנר, יוסי מימן ומוטי זיסר, שאיבדו את החברות שלהם לאחר שלא הזרימו להן הון חדש, בן דב דווקא נותר בתמונה זמן ארוך.

מיקי קרצמן

במשך חודשים ארוכים האמינו בעלי האג"ח כי נוכחותו של בן דב היא תנאי הכרחי לשמירה על הנכס התזרימי היחיד של סקיילקס, אך לאכזבתם לא רק שבן דב לא הציל את החוזה מול סמסונג, הוא דוקא החמיר את המצב כשנכנס לעימות פומבי מול החברה הקוריאנית, כאשר טען כי החברה העלימה מידע מלקוחותיה הישראלים ולא עידכנה אותם לגבי סוללות מתנפחות ומכשירי סלולר מתלקחים. מצבן של סקיילקס והחברה האם שלה סאני הובילו להשתלטות יצירתית של לוקסנבורג - שהחברות בשליטתו מחזיקות באיגרות חוב של סאני וסקיילקס בשווי כולל של 78 מיליון שקל - על קונצרן החברות שייסד בן דב.

מוכן לקחת סיכונים

מצוקת הזמן והחשש כי הליכים ארוכים בבית המשפט יגרמו לאובדן הזיכיון של סמסונג, גרמו לכך שמחזיקי האג"ח השתכנעו כי במקום לבחור בדרך המלך, ולמנות כבר לפני חודשים ארוכים ממונה מטעם בית המשפט לסקיילקס, כדי שייקח את השליטה בחברה ויכווין את פעילותה כדי למזער את הנזק לבעלי האג"ח, הם איפשו לו להשתלט על החברה.

ללא כינוס אסיפת בעלי המניות ועל סמך חוות דעת משפטית - דירקטוריון סקיילקס מינה שלושה דירקטורים חדשים: לוקסנוברג עצמו; אמיר תירוש, סמנכ"ל הכספים בלפידות; ואריה ובר. כל זאת לאחר אישור המהלך באסיפות מחזיקי האג"ח. בתוך חודש, ללא כל הסדר בחברה, הפך לוקסנבורג לבעל שליטה המנווט את פעילות הדירקטוריון, מלווה המעניק לחברה הלוואת חירום של 10 מיליון דולר, ואף למי שרוכש את נכסיה (מניות פרטנר). מחזיקי האג"ח אישרו ברוב של 95% באסיפות של הסדרות השונות את ההצעה של לפידות להסדר.

בן דב ואנשיו אמנם הודחו מתפקידיהם בחברות, והפרימידה של סאני וסקיילקס קיבלה במקום בן דב בעל שליטה דה־פקטו חדש. לאחר שלוקסנבורג נפגש עם נציגי סמסונג העולמית, ואף דאג לפרוע לחברה חוב של סקיילקס בגובה של 11 מיליון דולר, הוא הצליח לשמור על הזכיון היקר. בדרך יצר לוקסנבורג שוב תלות של החברה, הפעם בו. עתה משתמש לוקסנבורג באותו התירוץ שהותיר באחרונה את בן דב בחברה.

"אני האביר על הסוס הלבן (דמות שאמורה לצוץ ממקום כלשהו ולהציל את החברה מקשייה; ש"א) אשר בא להציל את החברה בשעה שכל השאר יושבים בחיבוק ידיים ולא יודעים מה לעשות", ציין לקוסנבורג. ואולם, לוקוסנבורג אינו בן דב. הוא אינו קשור נפשית לחברות, הוא מוכן להכניס יד לכיסו ולקחת סיכונים. מטרתו ברורה - להרוויח כסף וכמה שיותר מהר. מקורב למחזיקי איגרות החוב טען כי "אילו לוקסנבורג היה מעוניין להיות האביר על הסוס הלבן ולתת הגנה לחברה, הוא היה צריך לתת אופציית PUT לסקיילקס על מניות פרטנר, ולקבוע כי רווחים עתידיים בגין המכירה יועברו בחזרה לחברה. היה עליו לוותר על כל הקופון הנגזר מהעסקה, או הנחה על מחיר השוק". מנגד, קשה לצפות מלוקסנבורג שילווה לחברה כסף, ייקח סיכון גדול שאף לא בנק אחד הסכים לקחת, ולא ידרוש תשואה עבור סיכון זה.

חשיפה של 13 
מיליון שקל בלבד

מקורבים לחברה מסבירים כי "לנוכח העובדה שלפידות הסכימה לרכוש את מניות פרטנר ב–25 שקל למניה, אישרו דירקטוריון סקיילקס וועדת הביקורת את המכירה תחת כל ההגבלות של עסקת בעלי עניין. זאת, כשלוקסנבורג ואנשיו אינם מצביעים על העסקה. ב–17:00 ביום חמישי האחרון נסגרה העסקה, כך שב–18:00 הועבר הכסף לקוריאה. מעבר לכך, לפידות העמידה מהכיס שלה פיקדון של 10 מיליון דולר כנגד קו האשראי שנתן בנק מזרחי טפחות".

באותן שעות קריטיות רשות ניירות ערך הבחינה בכל עסקות בעלי העניין בחברה חדלת הפירעון, ובחנה בעיקר את הדיווחים ודיוקם. החשש שלה כי פעולות שלה יחסמו את הדרך לשיקום היחסים מול סמסונג, גרם לה לא להתערב באופן אקטיבי וגלוי במצב הייחודי שנוצר בפירמידה. מבחינת הרשות, העובדה שלוקסנבורג מגדיל את החשיפה שלו לחברה היא דבר טוב. הדירקטורים, ובהם לוקסנבורג, נושאים בחובת אמון וזהירות וחשופים עתה לתביעות. מדובר בחובות שלא היו מוטלות על כתפיהם אילו ניהלו את החברה מבחוץ.

מבחינת הרשות, על ועדת הביקורת מוטלת החובה לבדוק את העסקות שמתבצעות, ולראות אם הן מתבצעות לטובת החברה ובמחיר המרבי. זאת, כאשר למחזיקי איגרות החוב עומדת האפשרות בכל יום לקחת את החברה באמצעות פנייה לבית משפט ולמנות לה מפרק, או לפחות לבקש כי נציג מטעמם יכהן בדירקטוריון. קיימים מספיק גורמים חזקים המחזיקים באג"ח של סקיילקס, ובהם בית ההשקעות פסגות, כלל ביטוח, מגדל, גופי הנוסטרו, מנהלי קרנות של חברות ביטוח, נאמנים ועורכי דין - שיש להם אינטרסים מגוונים. מצב זה אמור להביא את הרשות למסקנה שיש להותיר בידיהם את ההחלטה אם להעמיד לפירעון מיידי את חובות סקיילקס בהיקף של 850 מיליון שקל, או לאפשר ללוקסנבורג להציל את מערכת היחסים מול סמסונג העולמית.

מבחינת לוקסנבורג, השוק אינו רואה נכון את ההשקעה שלו, והחשיפה שלו אינה 78 מיליון שקל, אלא 13 מיליון שקל במצטבר - שזה ההפסד המוערך שלו עד כה מאז החל להשקיע בסאני ובסקיילקס. כעת נותר לתהות אם באמת מחזיקי איגרות החוב יוכלו להניע מהלך המנוגד לרצונו של לוקסנבורג, המחזיק ברוב איגרות החוב מקרב המצביעים באסיפות. השאלה היא אם הרשות תדרוש את פסילת קולו, או תכריע כי במקרה המיוחד שנוצר כאן, שללוקסנבורג כבעל חוב יש זכות להביע את דעתו ולהשפיע כמו שאר המחזיקים. לגבי בן דב, טוענים מקורבים ללקוסנבורג, שהוא כבר שייך לעבר. על אף שהוא עדיין רשום כבעל מניות, חזרתו לחברה אינה נראית סבירה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#