קריאה לכסף של לובש

קצת מוזר שלובש מוצא לנכון לדרוש ממשקיעי הקרן לממן את כישלונותיה

אסא ששון
אסא ששון

"הגופים המוסדיים נדרשים בזאת שוב למלא באופן מיידי אחר התחייבויותיהם כלפי קרן מרקסטון, שאם לא כן, הם יהיו חשופים לכל הסנקציות הקבועות בדין ובהסכם השותפות המוגבלת על כל המשתמע מכך"; דברים אלה כתב אתמול עו"ד אילן זוהר, המייצג את קרן מרקסטון, במכתב ששלח לגופים המוסדיים, ובהם מיטב, מנורה, כלל ביטוח, הפניקס, הראל ועמיתים, בשם מנהל קרן מרקסטון רון לובש (ראו ידיעה בעמוד 43).

לובש הפעיל סעיף קטן בחוזה הקרן המאפשר לו לפנות לכל הגופים המושקעים בה ולדרוש מהם לעמוד בהתחייבות הכספית הראשונית שנתנו - צעד המכונה "קריאה לכסף". הסיבה לקריאה לכסף אינה נובעת מהשקעה חדשה שבאמצעותה ניתן להציל את התשואה החבוטה של הקרן, אלא מהסתבכותה בנטילת הלוואות נוסף על 656 מיליון הדולרים שגייסה מהמשקיעים; ההתחייבות הכוללת של המשקיעים מסתכמת ב–800 מיליון דולר.

כעת, לאחרי שכמה מהשקעותיה נכשלו, ואין ביכולתה להחזיר חובות, הקרן מבקשת ממשקיעיה חלק מסכום ההתחייבות שנותר. לפני כחודש פנה לובש למוסדיים המושקעים בקרן בדרישה להזרים כ–95 מיליון דולר. המוסדיים האמריקאים, שהם הרוב בקרן, הזרימו כ–80 מיליון דולר. המשקיעים הישראליים, שהם המיעוט, סירבו לדרישה.

צילום: מוטי קמחי

אחת הסיבות שבגינה נמנעה מרקסטון מגיוס מלוא סכום ההתחייבויות מהמשקיעים, נבעה מפרשת ברוידי. בדצמבר 2009 נודע כי אחד השותפים בקרן וממקימיה, אליוט ברוידי, שיחד בכירים האחראים על ניהול קרן הפנסיה של עובדי עיריית ניו יורק, וכך גויס לקרן מרקסטון רוב הכסף.

מנהלי מרקסטון חששו מהתפתחויות שליליות וביקשו אז מהמוסדיים המושקעים בקרן שלא יפעילו סעיף האומר כי "בהתרחש אירוע שבו מנהל הקרן או מנהלים המועסקים על ידי הקרן, מעורבים באירוע של הזנחה - שתוצאתו הסופית היא הרשעה בלתי־ניתנת לערעור על מעשה הונאה או התנהגות שאינה נאותה, או רשלנות חמורה - רשאים שני־שלישים ממשקיעי הקרן, בהצבעה כתובה, לפרק את הקרן ולממש את השקעותיה". לובש גייס אז את דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, ומינה אותו ליו"ר הקרן כדי למזער את פרשת ברוידי.

רועי יקיר, שהיה באותה העת מנהל ההשקעות הראשי בכלל ביטוח, אחת המשקיעות הגדולות בקרן, כתב למנהלי מרקסטון: "כפי שוודאי ברור לכם, מצבה של הקרן וההאשמות המועלות מעוררים אצלנו אי נוחות, בלשון המעטה. אנחנו סבורים כי מצבה של הקרן דורש התייחסות וקבלת החלטות מתאימות בידי המשקיעים והגופים השונים בקרן.

"הדאגה המרכזית שלנו היא לוודא שהכסף שהושקע בחברות המטרה ישמור על ערכו, והחברות יקבלו את מרב תשומת הלב מהשותפים המובילים את הקרן. בנסיבות אלה אנחנו סבורים כי לא ראוי שיתבצע כל מו"מ לביצוע השקעות חדשות בידי הקרן או בידי מי מטעמה, עד שתתבהר התמונה, ויתאפשר לנו לכלכל את צעדינו בהתאם".

המשך קיומה של הקרן איפשר ללובש ולשותפו, אמיר קס, שנהרג באחרונה בתאונה, לגבות דמי ניהול שנתיים שהצטברו מאז הקמת הקרן לסכום של כ–140 מיליון דולר. לכן, קצת מוזר שלובש מוצא לנכון לדרוש ממשקיעי הקרן לעמוד בהתחייבותם הראשונית ולממן את כישלונותיה. ההפסד למשקיעי הקרן מגיע לכ–20%, לפני חישוב דמי הניהול שמשכו לובש ושותפיו.

ייתכן שבמקום להזרים למרקסטון "כסף טוב" אחרי "כסף רע", המוסדיים צריכים לדרוש מלובש הסברים על ניהול הכספים במרקסטון, לברר מדוע התשואה של הקרן כה עלובה ומדוע הקרן נזקקה להלוואות. ואולי, לקרוא לכסף של לובש ולדרוש ממנו להחזיר, כמחווה של רצון טוב, חלק מדמי הניהול המופקעים שמשך מהקרן לאורך השנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ