לתקן את הטעות של בכר

הפתרון לאחת ההחמצות הגדולות של הוועדה נמצא אצל הבנקים

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הרפורמה של , שהביאה ב-2005 להפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים ולמכירתן בעיקר לידי חברות הביטוח, הפכה עם השנים לאחת הרפורמות המושמצות בציבוריות הישראלית. כמעט כל החוליים של שוק ההון והפנסיה, ובעיקר הריכוזיות הרבה של חברות הביטוח בחיסכון הפנסיוני, נתלים בהמלצותיה לרפורמה - ומכאן קצרה הדרך למסקנה כי מדובר ברפורמה מזיקה, שרק הגבירה את הריכוזיות בשוק ההון במקום לצמצם אותה.

הבעיה עם הדיון הזה שהוא לוקה בכל המחלות הישראליות המוכרות: זהו דיון שטחי, רדוד, נטול ידע, ובעיקר נטול כל זיכרון. באורח אופייני, המקטרגים על ועדת בכר מתייחסים לכל הישגיה האדירים כמובנים מאליהם: ביזור כוחם של הבנקים, הפחתת הסיכון הפיננסי של הבנקים באמצעות הרחקתם מפעילות בשוק ההון, הגברת התחרות בשוק האשראי ובפועל יצירה של שוק האשראי החוץ־בנקאי, וביטול ניגוד העניינים הנורא שהיה לבנקים בהיותם יועצים פיננסיים ומנהלים של מכשירים פיננסיים.

לכל ההישגים האדירים הללו, ששינו את פני שוק האשראי הישראלי ומעל ומעבר לכל ספק הגדילו דרמטית את פוטנציאל הצמיחה של המשק הישראלי, מתייחסים המקטרגים כאל הישגים מובנים מאליהם. ההישגים הללו כבר מונחים בכיס, ולכן אפשר לשכוח מהם ולהתמקד עתה רק ב-20%-30% מהמלצות ועדת בכר שלא התממשו - ולהקיש מהם שהוועדה כולה נכשלה.

הדיון הלא מקצועי והרדוד הזה מונע התמקדות רצינית באותן מעט החמצות שאכן היו לוועדת בכר, ומה ניתן לעשות כדי לנסות ולקדם את אותם תחומים - בלי לפגוע בהישגים האדירים שהיו להמלצות הוועדה בתחומים אחרים. אחת ההחמצות הפחות מדוברות של ועדת בכר היא זו של הייעוץ הפנסיוני. על פניו, הוועדה עשתה כל שנדרש כדי להניח את התשתית לקיומו של שוק ייעוץ פנסיוני רחב היקף בישראל. בראש ובראשונה, היא הרחיקה מכשול בפני עיוור: היא ביטלה את ניגוד העניינים שהיה לבנקים, בכך שלא איפשרה עוד לבנקים לייעץ לציבור לגבי מכשירים שהבנק עצמו מנהל אותם.

הכשל הנורא, שבו באופן קבוע לקוחות של בנק מסוים היו מושקעים ב–90% בקרנות הנאמנות רק של אותו הבנק (שלא לדבר על ליקוי המאורות של 1993, כאשר הבנקים שיכנעו לקוחות לקנות את קרנות הנאמנות של הבנק באשראי של הבנק - רגע לפני מפולת הבורסה ב–1994), תוקן. מעתה הבנקים עוסקים רק בייעוץ, ורק לגבי מכשירים פיננסיים שהם נטולי אינטרס לגביהם.

בעקבות המלצות ועדת בכר החל - ייעוץ לפעולות בניירות ערך ובקרנות נאמנות - לפרוח, והוא נחשב כיום סיפור הצלחה. רק שלא כך קרה לגבי הייעוץ הפנסיוני. התקוות הגדולות שתלתה ועדת בכר בכך שהפרדת קופות הגמל מהבנקים תאפשר להם לשמש יועצים פנסיוניים של הציבור, התבדו. הייעוץ הפנסיוני לא התרומם, ומעט הייעוץ שמעניקים הבנקים ניתן בעיקר ללקוחות גדולים ומבוססים. במדינה שבה האחריות לפנסיה מוטלת כולה על כתפי החוסך, וההסבר היחיד שמקבלים החוסכים לפנסיה ניתן להם על ידי סוכני ביטוח - שהם משווקים מוטים, המקבלים את שכרם מחברות הביטוח - היעדרו של ייעוץ פנסיוני הוא כשל מקרו כלכלי וחברתי קשה ביותר.

עמד בראש הוועדה שהוציאה את קרנות הפנסיה מהבנקים. יוסי בכרצילום: ניר קידר

מדוע הבנקים נכשלו במתן ייעוץ פנסיוני? יש לכך שלושה הסברים עיקריים. האחד, בעיות תפעוליות קשות, בשל היעדר ממשקים טכנולוגיים בין הבנקים ובין החברות המנהלות של קרנות הפנסיה וקופות הגמל. השני, בעיות שיווקיות קשות, מאחר שמרבית הציבור מקבלים את החלטות ההשקעה הפנסיוניות דרך המעסיקים (במקרים רבים, דרך סוכני ביטוח שעובדים עם המעסיקים), ואילו ועדת בכר אסרה על הבנקים לנסות להגיע לעובדים דרך המעסיקים שלהם, מחשש להתניית שירות בשירות ("ניתן לך אשראי, בתנאי שתשלח את כל העובדים לייעוץ אצלנו").

ההסבר השלישי הוא חוסר כדאיות כלכלית, מאחר שייעוץ פנסיוני הוא ייעוץ מתמשך ומורכב, והבנקים קיבלו עבור הייעוץ תשלום שהיה נמוך מדי לטעמם. התשלום הוא בדרך של השתתפות בדמי הניהול של קרן הפנסיה או קופת הגמל, בשיעור של 0.25% מדמי הניהול מהצבירה. נזכיר, תקרת דמי הניהול בקרנות הפנסיה היא 0.5% מהחיסכון הצבור, ועוד 6% מההפקדות השוטפות מדי שנה.

לנתק את הקשר בין הבנקים לקרנות הפנסיה

חלפו עשר שנים, והפיקוח על הביטוח במשרד האוצר מנסה בימים אלה לאושש את הייעוץ הפנסיוני בשתי דרכים עיקריות. האחת, סוף־סוף הסתיימה השנה הקמתה של , שאמורה לפתור את הבעיה התפעולית - הממשקים הטכנולוגיים בין הבנקים לקרנות הפנסיה. המסלקה רק החלה לפעול, לאחר שנים של מאמצי הקמה, ועוד מוקדם לשפוט אם היא מספקת את השירות המקווה.

הדרך השנייה נפתחה בסוף השבוע עם ההודעה של הפיקוח על שינוי בדמי הייעוץ שיקבלו הבנקים, בתקווה שדמי הייעוץ החדשים יהפכו את הייעוץ לכדאי יותר מבחינת הבנקים. בשלב זה, הפיקוח נמנע לבחון מחדש את החלטתו ההיסטורית מלפני עשור שלא לאפשר לבנקים גישה לעובדים דרך המעסיקים שלהם - יש מקום להניח שאם הייעוץ הפנסיוני ימשיך לדשדש, הפיקוח יצטרך לבחון מחדש גם את העמדה הזו.

בכל מקרה, השינוי הגדול של סוף השבוע הוא שינוי במודל התגמול של הייעוץ הפנסיוני. במקום דמי ייעוץ של 0.25% מהצבירה, הבנקים יקבלו מעתה דמי ייעוץ של 0.2% מהצבירה ועוד 1.6% מההפקדות השנתיות השוטפות. מטרת השינוי היא לעודד את הבנקים לתת ייעוץ פנסיוני גם ללקוחות צעירים וחלשים יותר - אלה שאין להם עדיין יתרת חיסכון צבור גדולה, אבל כן יש להם הפקדות שוטפות מדי חודש לפנסיה. במודל הישן לא היה כדאי לבנקים לייעץ להם כי 0.25% מחיסכון קטן הם מעט מאוד כסף. במודל החדש, שבו הבנקים מקבלים תמורה גם מההפקדות החודשיות, יש לבנקים תמריץ לטפל בחוסכים צעירים.

השינוי במודל התגמול, לפיכך, הוא צעד בכיוון הנכון, רק שיש מקום לספק אם יהיה בו די כדי לחולל תפנית דרמטית בכל הקשור לייעוץ הפנסיוני בישראל. ראשית, משום ששתי הבעיות האחרות, התפעולית והשיווקית, עדיין לא באו על פתרונן. שנית, משום שלא בטוח שגם מודל התגמול החדש הוא מספיק כדאי לבנקים, ובעיקר מספיק כדאי לציבור החוסכים. כדאי לשים לב כי 0.2% מהצבירה פלוס 1.6% מההפקדות הם כמעט שליש מתקרת דמי הניהול בקרנות הפנסיה (0.5% מהצבירה פלוס 6% מההפקדות).

לאורך חיי תיק החיסכון הפנסיוני, מדובר בתשלום המצטבר לעשרות אלפי שקלים בממוצע - תשלום שאינו שקוף לציבור, ולא בטוח שהציבור מקבל תמורה ראויה לו. זאת ועוד, המורכבות של ייעוץ פנסיוני הניתן חינם לכאורה, אבל בעצם נעשה תמורת תשלום גבוה אבל לא שקוף (חלק מדמי הניהול שמקבלת קרן הפנסיה - בהכרח הדבר מונע מהקרן לתת הנחות לחוסכים אצלה), מסבכת את השירות שנותנים הבנקים וכנראה פוגעת ביכולת שלהם לשווק את השירות לציבור.

אם כבר חיכו עשר שנים כדי לעשות שינוי במודל התגמול של הייעוץ הפנסיוני, אפשר היה לשקול כבר שינוי מרחיק לכת בהרבה - אבל גם הרבה יותר פשוט: לנתק את הקשר בין הבנקים לבין קרנות הפנסיה, כך שהתשלום לבנקים לא יגיע מדמי הניהול של קרן הפנסיה, אלא ישירות מהציבור. משמע, שאת השכר שלהם הבנקים יגבו מהחוסך - נניח 1,500 שקל עבור ייעוץ, אחת לחמש שנים - בתשלום ישיר או בגבייה מתוך החיסכון הפנסיוני. נזכיר כי עד היום הציבור בישראל לא הסכים לשלם עבור ייעוץ פנסיוני, ואפילו הייעוץ החינמי לכאורה שנתנו לו הבנקים לא משך אותו אליהם.

לכאורה, לכן, ההצעה שהבנקים יגבו תשלום עבור הייעוץ הפנסיוני נועדה לכישלון, אלא אם הבנקים יצליחו לשכנע את הציבור שזה כדאי לו - באמצעות פרסום הצעות להנחות בדמי הניהול. הבנקים יתחרו ביניהם מי משיג הנחות גדולות יותר בדמי הניהול למקבלים ייעוץ דרכם, וזה יהיה הפיתוי למשוך את הציבור להיכנס לסניפי הבנקים ולשלם עבור הייעוץ. במחיר של אלפי שקלים בודדים הציבור יוכל להרוויח הנחה בדמי הניהול, שתחסוך לו לאורך הדרך עשרות אלפי שקלים.

מהלך כזה, אם יצליח, עשוי להביא סוף־סוף להתרוממות של הייעוץ הפנסיוני בישראל, ועל הדרך גם להגדיל את השוויוניות של החיסכון הפנסיוני. כלומר, כולם יוכלו להשיג לעצמם הנחות בדמי הניהול - ולא רק קבוצות העובדים החזקות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker