קריאה אחרונה למשקיעי מרקסטון

ההזרמה נועדה לאפשר לקרן לשלם חובות ולממש את אחזקותיה שלא תחת לחץ ■ מוטי וייס, שותף מנהל בקרן ויולה, עשוי להתמנות ליו"ר מרקסטון ■ השופט אורנשטיין ידון היום בדרישת בעלי האג"ח של מרקסטון שרוצים להשתלט על מניות של פסגות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3

הלוואות בריביות גבוהות שנטלה קרן מרקסטון, המנוהלת כיום בידי רון לובש, משורה של גופים מממנים - בצד העובדה שהיא מתקשה לממש אפילו את הנכסים הטובים שנותרו לה - אילצו את לובש לפנות בערב חג השבועות במכתב למשקיעי מרקסטון, המחזיקים ביחידות השקעה. כי בתוך שבועיים יזרימו לה 95 מיליון דולר, אחרת יאבדו את אחזקותיהם בקרן.

הפנייה למשקיעים להעביר את הסכום המדובר נקראת "קריאה לכסף" (Capital Call). בפעולה זו פונה מנהל הקרן למשקיעים, שהתחייבו בעבר להשקיע כ–800 מיליון דולר בקרן אך בפועל הושקעו 656 מיליון דולר, כדי להשלים את התחייבותם להשקעה בקרן. הקריאה באה לאחר שלובש התייעץ ועידכן את מועצת המשקיעים של הקרן, המורכבת משבעת המשקיעים הגדולים. בעדכון המועצה על הקריאה הצפויה, ציין לובש כי הקריאה לכסף הנותר היא האופציה היחידה שתאפשר לנהל באופן מיטבי את מכירת הנכסים, תוך מקסום ההחזר למשקיעים. כל האופציות האחרות עלולות, לפי הערכת לובש, לפגוע באופן קשה בנכסים וביכולת להובילם למכירה מסודרת ונכונה.

על פי תקנון הקרן, משקיע שיבחר לא להשתתף בקריאה ולהזרים את חלקו, יאבד את יחידת האחזקה שלו בקרן. היענות מיטבית לקריאה תוביל, בין היתר, לעיבוי הצוות הניהולי, לצורך האצת תהליכי המכירה וסיומם בתוך 12 חודשים. ל–TheMarker נודע כי לובש סיכם עם מוטי וייס, השותף־מנהל הפורש של קרן ויולה קרדיט (לשעבר פלנוס), כי אם המשקיעים ייענו לקריאה לכסף, הוא יצטרף למרקסטון במקום היו"ר לשעבר, דני גילרמן, ויסייע ללובש (שנותר המנהל היחיד במרקסטון אחרי מותו לאחרונה של שותפו, אמיר קס) במימוש הנכסים.

רון לובש צילום: קמחי מוטי

עיקר המשקיעים בקרן הם מוסדיים אמריקאיים, בעוד חלקם של המשקיעים הישראליים הוא פחות מ–10%. עם המשקיעים הישראליים שהשקיעו במרקסטון ועלולים לאבד כמעט את מלוא השקעתם, נמנים כלל ביטוח, מנורה, הראל, הפניקס, פועלים שוקי הון (זרוע בנקאות להשקעות של בנק הפועלים), מיטב דש ועמיתים.

המשקיעים הישראליים בקרן ראו במורת רוח את דרישתו של לובש, וציינו כי ״לא רק שהקרן נמנעה מלפרסם דו"חות שנתיים ל–2013, אלא שעכשיו היא דורשת לקבל עוד כסף. השאלה היא אם ניתן לקבל תשואה הולמת על הכסף החדש שיוזרם״. בתוך כך נודע כי המשקיעים הישראליים בקרן התארגנו לפעול נגד הדרישה של לובש, ושכרו את שירותיו של עו״ד מני גורמן כדי שיבדקו את ההזרמה הנוספת.

ואולם, גם אם לובש יצליח בסופו של דבר לגייס מהמשקיעים המתוסכלים חלק ניכר מהסכום המבוקש, מצפה למרקסטון משימה לא פשוטה לממש נכסים ולפרוע חובות. שכן שורה של נושים עומדים בתור במטרה למזער ככל שניתן את הנזקים מהעסקים שעשו עם מרקסטון.

מבנה האחזקות של מרקסטון מסובך ומתייחס לחובות המרוכזים בחברות הבאות: מרקסטון קפיטל גרופ, שנמצאת על סף חדלות פירעון, מצויה במעלה הפירמידה של הקרן; חברת אמפיק שבבעלות מרקסטון קפיטל, הנמצאת במצב של חדלות פירעון; ושתי חברות אחיות בבעלות אמפיק - פנומנל (לשעבר בית ההשקעות פריזמה, שבו קרן מרקסטון השקיעה כ–2 מיליארד שקל ושקרס) ופנומנל החדשה, שאף הן נמצאות בחדלות פירעון. בנוסף, יש חובות בחברות התפעוליות (שנרכשו בידי הקרן), כמו יצרנית התכשיטים מגנוליה ורשת הספרים סטימצקי.

ריבית שמזכירה 
את השוק האפור

במעלה הפירמידה של החובות נמצא דויטשה בנק הגרמני, המנוהל בישראל בידי בעז שוורץ, שהעניק לפני כשנה וחצי למרקסטון קפיטל גרופ הלוואת מזנין (גישור) של 65 מיליון דולר (כ–250 מיליון שקל) בריבית שמזכירה את השוק האפור של כ–15%.

תמורת ההלוואה שיעבדה מרקסטון לדויטשה בנק את התמורה שתתקבל, אם תהיה היענות לקריאה לכסף מהמשקיעים - אחזקתה (20%) ביצרנית חוטי הניילון נילית הפרטית. עם זאת, לא ברור כמה כסף ניתן לקבל עבורה בסיטואציה הנוכחית, ומי מלבד הבעלים, מיכאל לוי, יהיה מוכן לרכוש אחזקה זו. בנוסף, ניתן לדויטשה בנק שעבוד שני על מניות מגנוליה, וכנראה גם על מניות אמפיק.

גלי ההדף של ההסתבכות עם ההלוואה שניתנה למרקסטון הגיעו עד למטה דויטשה בנק באירופה, וכיום דויטשה עושה ככל שביכולתו כדי לקבל את הכסף בחזרה. עם זאת, מקורבים למרקסטון ציינו כי "הקריאה לכסף" נעשתה לאחר הסכמות חדשות עם דויטשה ובברכת הבנקים המממנים הישראליים, כך שההסכם החדש אמור להסדיר את החלוקה של ההון בין כל הצרכים והמלווים.

פנומנל חייבת גם 115 מיליון שקל למחזיקי האג"ח, המיוצגים בידי עו"ד גיא גיסין, שלא מחזיקים בביטחונות ושלא מקבלים את התשלומים המגיעים להם החל בפברואר האחרון. מחזיקי האג"ח הגדולים של פנומנל הם מנורה, הפניקס, איילון, הכשרה ביטוח וקופות הגמל של התעשייה האווירית. הנציגות מורכבת מהפניקס ומנורה.

ציון קינן צילום: מוטי מילרוד
לילך אשר טופילסקי צילום: רון קדמי

היום אמור להתקיים אצל השופט איתן אורנשטיין דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה שהגישו המחזיקים לצורך גיבוש הסדר חוב בפנומנל, שבו הם מבקשים להשתלט על המניות של בית ההשקעות פסגות (23.2%) שהן הנכס היחיד של פנומנל, ולמכור אותן במחיר המרבי, ובכך להשיב לכלל הנושים את חובותיהם. ואולם, בשל הדרישה של מרקסטון ל"קריאה לכסף" החליט השופט אורנשטיין לדחות את הדיון ל–18 ביוני, במטרה לראות אם ובאיזה היקף תהיה היענות ל"קריאה לכסף".

החברות האחיות פנומנל חייבות כ–400 מיליון שקל לשתי קבוצות של בנקים ישראליים. קבוצה אחת היא בראשות הפועלים והשנייה בראשות דיסקונט, שבה נכללים מזרחי טפחות, הבינלאומי ואגוד.

מצבם של הבנקים טוב בהרבה מזה של בעלי האג"ח של פנומנל, שכן הם מחזיקים בשעבוד על מלוא המניות של פסגות המוחזקות בידי פנומנל. עם זאת, החברות האחיות פנומנל נמצאות אף הן בחדלות פירעון מול הבנקים, לאחר שהן שילמו בחודש שעבר לבנקים רק 15 מיליון שקל (הכסף שולם מתוך הדיווידנד שהתקבל מפסגות ולא ממקורות מרקסטון) מתוך 45 מיליון שקל שהיו אמורות לשלם - כך שלבנקים יש עילה להעמיד את החוב לפירעון מיידי ולממש את השעבודים.

הבנקים דרוכים

הבנקים לפי שעה אינם מורידים את השאלטר, אך נמצאים עם אצבע על הדופק, ומנהלים באופן ישיר מגעים מול קרן איפקס, המנוהלת בישראל בידי זהבית כהן ושולטת בפסגות (76.8%).

איפקס הביעה באחרונה נכונות לרכוש את יתרת מניות פסגות תמורת 500 מיליון שקל במטרה למצע את מחיר הרכישה המקורי הגבוה, אך לפי שעה המגעים לא הבשילו לכדי עסקה מחייבת, ואיפקס לא תבצע את העסקה בכל מחיר. אמפיק עצמה חייבת 20 מיליון שקל למזרחי טפחות, וכרגע לא ברור כיצד תפרע את החוב.

בנוסף, לפני כמה חודשים נטלה מרקסטון הלוואה של 15 מיליון דולר (כ–50 מיליון שקל) מקרן פורטיסימו המנוהלת בידי יובל כהן. אם ההלוואה לא תוחזר בתוך כמה חודשים, הבעלות על מגנוליה תעבור לפורטיסימו. מגנוליה עצמה חייבת 50 מיליון שקל לבנק מזרחי טפחות. מרקסטון תיכננה לאחרונה להנפיק את מגנוליה בבורסת AIM בלונדון לפי שווי של 300 מיליון שקל לפני הכסף ולמכור 50%, אך בינתיים התוכניות האלו לא עומדות במבחן המציאות. אמנם , אך מרקסטון נוטלת על עצמה חובות של עשרות מיליוני שקלים.

מרקסטון הוקמה בסוף 2004 בידי רון לובש, לשעבר בנקאי השקעות בליהמן ברדרס; אמיר קס, , ואיש העסקים היהודי אליוט ברוידי, שהודח מהקרן על רקע אישומים במתן שוחד שסייע להקמתה.

מהדו"חות האחרונים שפירסמה הקרן עולה, כי במשך עשור הניבה הקרן למשקיעיה תשואה של 2.87% ברוטו בלבד, לפני דמי ניהול. אם נביא בחשבון את דמי הניהול שהקרן גבתה (2% על הסכום שהובטח, כלומר כ–140 מיליון דולר במשך 10 שנים), נקבל תשואה שלילית של כ–18%, נכון לסוף ספטמבר 2013.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker