הטעות של שטרום - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטעות של שטרום

שטרום מניח שהבעיה עם הבנקאות בישראל היא שאי אפשר ליצור תחרות בשוק - לכן צריך להפעיל פיקוח מחירים על העמלות. אולם הבעיה האמיתית אינה העמלות אלא הריכוזיות האדירה במערכת הפיננסית הישראלית

שלמה נחמה, צבי זיו, איתן רף וגליה מאור לא יכלו לבקש לעצמם שי נאה יותר לחגים: הממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, היכה בהפתעה את כל המערכת הפיננסית כאשר הכריז ביום שישי בראיון ל"הארץ" כי הוא מתנגד להפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים.

ההכרזה של שטרום מגיעה בעיתוי קריטי: בימים שבהם צוות בראשות מנכ"ל האוצר, יוסי בכר, מגבש רפורמה בשוק ההון שבמרכזה אמורה להיות הפרדת הקופות והקרנות מהבנקים. מעל הצוות מרחף האיום של הצעת חוק פרטית שעליה חתמו לפני חודשיים 51 חברי כנסת הקובעת הפרדה של הקופות והקרנות מהבנקים.

ההכרזה של שטרום מגיעה שבועיים לאחר שנגיד בנק ישראל הכריז בראיון ל"הארץ" כי לא רק שצריך להפריד את הקופות מהבנקים - אלא שלדעתו יש להן גם קונה ברור: חברות הביטוח.

שטרום טוען כי הבנקים הם מונופול בהפצה ושיווק של קופות גמל וקרנות נאמנות מכוח הסינוף, הידע, הקשרים עם הלקוחות והניסיון שיש להם בתחום מכירת מוצרים פיננסיים ולכן אי אפשר לראות שום גורם, כולל חברות הביטוח, שיוכל להתחרות בהם.

לפיכך, הוא קובע, צריך להשלים עם השליטה של הבנקים בקופות ובקרנות, ובמקום זה להשית עליהם פיקוח חמור של מחירים; במקום שיש מונופול שאי אפשר לפרקו - יש להפעיל רגולציה בדרך של פיקוח על כל העמלות, הוא אומר.

הפתרון שמציע שטרום מצביע על הטעות שלו - זיהוי הבעיה העיקרית במבנה שוק ההון הישראלי. שטרום רואה את נושא הבעלות של הבנקים על קופות גמל וקרנות נאמנות דרך העמלות שהם גובים מהלקוחות. אי אפשר ליצור תחרות בשוק - לכן צריך להפעיל פיקוח מחירים.

ואולם הבעיה האמיתית אשר לה צריכה ועדת בכר לתת פתרון אינה העמלות שהבנקים גובים בקופות הגמל וקרנות הנאמנות שלהם - אלא הריכוזיות האדירה במערכת הפיננסית הישראלית וניגודי האינטרסים הרבים שהיא מולידה.

העמלות שגובים הבנקים בקופות הגמל וקרנות הנאמנות אינן גבוהות במיוחד - לא בהשוואה מקומית וגם לא במונחים בינלאומיים. המחיר האמיתי של השליטה הבנקאית בקופות ובקרנות הוא עצירת ההתפתחות של שוק מימון חוץ-בנקאי.

המטרה של הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים אינה הפחתה של דמי הניהול שלהן. דמי הניהול דווקא עשויים לעלות כאשר ניהול הנכסים יעבור לידיים של בנקים להשקעות זרים, חברות ברוקרים פרטיות או חברות ביטוח.

דמי הניהול הם גם דרך גרועה למדוד את התחרותיות בשוק הזה: מי שיעקוב אחר הביצועים של מנהלי הקרנות והקופות הפרטיים המצטיינים יגלה שהם דווקא גובים דמי ניהול גבוהים משמעותית מהבנקים. אבל זה לא חשוב - כי מה שאכפת למשקיע הוא התשואה שלו, ומתברר שבסוף היום המנהלים הפרטיים מצליחים להשיג תשואות ריאליות גבוהות משמעותית גם בניכוי דמי הניהול העודפים.

שטרום ממשיך בקו המחשבה הזה ומזהיר שגם אם הקופות והקרנות יופרדו מהבנקים, הם ימשיכו לגרוף את רוב הרווחים משוק זה - שכן חלק גדול מהרווח יזרום להם כמשווקים ומפיצים של הקרנות.

זה נכון חלקית, אבל זה שוב לא חשוב. המטרה של הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים אינה פגיעה ברווחיות הבנקים או הורדת דמי הניהול - אלא יצירת מבנה חדש, פחות ריכוזי לשוק ההון. פיתוח מקורות מימון חוץ-בנקאיים יביא להקצאה טובה יותר של מקורות במשק.

הריכוזיות בשוק ההון היא גם אם-כל-ניגודי-האינטרסים - הכובעים הרבים שאותם חובשים הבנקים: מלווים, חתמים ומנהלי כספם של אנשים אחרים.

גם אם בשלב ראשון לאחר ההפרדה הבנקים ימשיכו לגרוף את רוב השמנת מהשוק בגלל כוח ההפצה שלהם - הרי בסופו של דבר, הוצאת הקופות והקרנות מבעלותם תביא לכך שלביצועים (תשואות) של המכשירים הפיננסיים תהיה השפעה יותר גדולה על גיוסי הכספים שלהם מאשר לזהות הבעלות וכוח השיווק.

אם נסתכל מחוץ לגבולות ישראל נגלה שיש הרבה שחקנים גדולים לניהול נכסים פיננסיים שאין להם יתרון יחסי בתחום מערכי ההפצה והשיווק; הם עומדים מול מתחרים עם יותר סניפים ויותר סוכנים - ובכל זאת מצליחים לשגשג בזכות ביצועים עודפים בתיקי ההשקעות שהם מנהלים ללקוחות.

הדוגמה הטריוויאלית היא חברות לניהול קרנות נאמנות כמו פידליטי או ואנגארד האמריקאיות; הכוח שלהן הוא לא בכך שיש להם יותר סניפים מלסיטיבנק או לבנק אוף אמריקה - אלא ברקורד הביצועים ארוך הטווח שלהן ובמותג החזק שהן בנו לאורך שנים.

חשוב להבין את הטעות של שטרום בזיהוי הבעיה לא רק בגלל המעמד המיוחד שיש לממונה על ההגבלים העסקיים במשק - אלא בעיקר משום שקיים חשש שהצוות של בכר יתפתה גם הוא להציע פתרונות לבעיות שלא קיימות או לבעיות פחות חשובות - במקום לטפל בבעיה המרכזית, שהיא המסובכת מכולן - והיא הריכוזיות במשק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#