תנודתיות, זה רוב הסיפור - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תנודתיות, זה רוב הסיפור

לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שהתנודתיות היא האויב הגדול של המשקיעים בבורסה וחברם הטוב של המנהלים. מבט על מנגנון העברת העושר הגדול ביותר בעולם

שמעתם על דודו טובול?

כנראה שעד שהוא הופיע לפתע לפני שבועיים במקום התשיעי בטבלת מקבלי השכר הגבוה בבורסה בתל אביב, לא שמעתם עליו.

אז תרגישו בנוח, זה שלא שמעתם על אותו כוכב שכר - לא אומר בהכרח שאתם לא בעניינים; שפיספסתם מהלך עסקי גדול או מנהל כוכב שבדרך לכבוש את הבורסה.

טובול דנן מונה לפני כשנתיים לתפקיד מנכ"ל חברת ההשקעות גמול לאחר שבעברו היה מנהל הנפקות בלאומי ושות', מנכ"ל תמיר פישמן חיתום ומנכ"ל גמול סהר שירותי בורסה.

בתקופת טובול לא קרו הרבה דברים טובים בגמול; החברה הפסידה 70 מיליון שקל, בעלי השליטה המאוכזבים - האחים טראמפ - מכרו אותה בהפסד, ובנק הפועלים שמימן את העסקה, ומעורב בחברה בכל מיני דרכים, רק מנסה למזער את הנזקים שנגרמו לו מהחברה הזאת.

נו טוב - אבל דבר אחד טובול ידע לעשות: וזה לקחת הביתה ב-2003 שכר בעלות של 5.5 מיליון שקל - יותר גבוה מהשכר של מנכ"ל אוסם דן פרופר, נשיא אגיס מורי ארקין או מנכ"ל סלקום יצחק פטרבורג.

אז איך הצליח טובול לעשות את זה? הסבר אחד, טריוויאלי, הוא שטובול פוטר מתפקידו בשנה שעברה, והעלות של 5.5 מיליון שקל כוללת גם פיצויי פיטורים. אבל זה לא הסיפור.

הסיבה האמיתית לרווח של טובול היא שהסכם השכר שלו הבטיח לו בונוס של כ-3% מהרווח לפני מס של החברה. ב-2003 גמול הציגה רווח לפני מס של 62 מיליון שקל. 3% אלה לבדם נתנו לטובול תוספת של 1.9 מיליון שקל לשכרו.


חבילת השכר

נו, אז מדוע נלין על טובול: יש הסכם שכר, יש רווח יפה, יש בונוס - הכל בסדר, כך עובדת השיטה הקפיטליסטית.

נכון, אבל קודם צריך להבין כיצד נוצר הרווח של גמול ב-2003: גמול היא חברת השקעות שרוב פעילותה קשורה במישרין או בעקיפין בשוק ההון. הרווח ב-2003 נובע מהגיאות בשוק ההון באותה שנה, והוא בעיקר תוצאה של ההפסד הענק ב-130 - 2002 מיליון שקל.

אבל זה החלק החשוב ביותר בשיטת התגמול של טובול ושל רוב המנהלים בעולם: על רווחים מקבלים בונוסים, על הפסדים לא משלמים מאלוסים; כאשר מצליחים - חוגגים, כאשר נכשלים - מורידים את הראש ומחכים.


אבל זה החלק החשוב ביותר בשיטת התגמול של טובול ושל רוב המנהלים בעולם: על רווחים מקבלים בונוסים, על הפסדים לא משלמים מאלוסים; כאשר מצליחים - חוגגים, כאשר נכשלים - מורידים את הראש ומחכים
ב-2003 המשק רק התחיל לצאת מהמיתון הכבד שפקד אותו בשלוש השנים האחרונות - אבל חבילות השכר והתנאים של מנהלי החברות הבורסאיות היכו את כולם בתדהמה.

מאחורי חלק גדול מהחבילות האלה עומדת אותה תופעה: התנודתיות הגבוהה בשוק ההון גרמה לחברות רבות להציג הפסדים כבדים ב-2002 ורווחים מרשימים ב-2003. הרווחים של 2003 הם בדרך כלל תמונת הראי של הפסדי 2002 - אבל על רווחים מקבלים בונוסים ועל ההפסדים - לא משלמים מחיר.

בעשור האחרון התחילו חברות בעולם ובישראל לחלק למנהלים אופציות למניות. הטענה של המנהלים היתה שאופציות, בניגוד לשכר, יוצרות זיקה חזקה יותר בין התגמול של המנהל לרווח של המשקיע - בעיקר משום שהן לא קשורות לרווח חשבונאי בשנה קלנדרית מסוימת.


השמדת ערך

אבל האמת היא שהתגמול באופציות למניות הוא בלוף יותר גדול אפילו מהתגמול בבונוסים המבוססים על רווח חשבונאי; תשאלו את הדירקטורים בקונצרן כור.

הנהלת כור אחראית בשבע השנים האחרונות לאחת מהשמדות הערך הגדולות בהיסטוריה של הבורסה: היא לקחה קונצרן בשווי של 1.7 מיליארד דולר וגילחה ממנו מיליארד דולר של שווי.


התגמול באופציות למניות הוא בלוף יותר גדול אפילו מהתגמול בבונוסים המבוססים על רווח חשבונאי; תשאלו את הדירקטורים בקונצרן כור, אשר הנהלתו לקחה קונצרן בשווי של 1.7 מיליארד דולר וגילחה ממנו מיליארד דולר של שווי

אז כיצד קורה שקומץ מנהלים ודירקטורים בכור רשם ב-2003 רווח של 100 מיליון שקל מאופציות? כיצד קורה שכל אחד מ-7 הדירקטורים בכור שזכו להקצאה, מחזיק אופציות בשווי 4.5 מיליון שקל? כיצד קורה שליונתן קולבר יש אופציות בשווי בורסאי של 15 מיליון שקל?

כמובן - תנודתיות ותזמון. כמה חודשים לאחר שכור הגיעה לנקודת השפל שלה, אישר הדירקטוריון של החברה תוכנית אופציות למנהלים בחברה במחיר מימוש של 89.7 שקל למניה; מאז המניה עלתה ב-100%. האם מישהו מהדירקטורים הזכיר בישיבת מועצת המנהלים את העובדה שמנהלי כור קיבלו את החברה כאשר המניה היתה במחיר של יותר מ-300 שקל למניה? מה פתאום, אם יש דבר אחד שלא מדברים עליו בחדר של מועצת מנהלים זה תנודתיות.

או קחו למשל את אביגדור קלנר, מנכ"ל פולאר השקעות. ב-99' ו-2000 הוא היה מכוכבי השכר בבורסה עם חבילות שכר של 13.3 מיליון שקל. קלנר חגג את הגיאות בבורסה שהצמיחה רווחים של 250 מיליון שקל לחברה.

ואז נפלה הבורסה, ובשלוש השנים האחרונות עברה פולאר להפסד מצרפי של 440 מיליון שקל. כל הרווחים בגינם קלנר קיבל בונוסים ענקיים התפוגגו. אלא שקלנר, כמו כל מנהל, לא נדרש להחזיר סנט אחד לחברה. זו השיטה. כמובן ב-2004 קלנר שוב יחזור לככב - הרי השוק התהפך - ופולאר חייבת לעבור בשלב מסויים לרווח.


עולים ויורדים

אבל לא מדובר בטובול, בקלנר או בכור - אלה רק אנקדוטות משעשעות. עולם העסקים מבוסס על תנודתיות: רוב משכורות הענק של מנהלים בעולם ובישראל מבוססים על עיקרון התנודתיות, רוב הקריירות המפורסמות נבנו על עיקרון התנודתיות, מאחורי רוב סיפורי ההצלחה עומדת התנודתיות - בשווקים, בכלכלה, במחירי המניות ובדו"חות החשבונאיים של חברות.

כל תעשיית ניהול כספם של אחרים מבוססת על אותה תנודתיות: הרי מדוע רצים עכשיו המוני ישראל לקנות קרנות נאמנות ולפתוח תיקי השקעות אצל מנהלי תיקים? מכיוון שהם מאמינים כי בטווח של 10 שנים מניות יניבו תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 7% עד 10%? כמובן שלא - משום ששוק המניות עלה ב-80% תוך שנה, ושורה ארוכה של מניות קטנות שהם עוקבים אחריהן עלו ב-100% עד 1,000%. ומדוע הן עלו ב-100% עד 1,000%? כמובן - בעיקר משום שהן ירדו ב-80% עד 90% ב-3 השנים הקודמות.

כמובן שהסיפור חוזר גם עם הבנקאים: בשנות ה-90 הם חילקו אשראי במיליארדים לאנשי עסקים, בשלוש השנים האחרונות הם מחקו מהספרים 15 מיליארד שקל בגין אותן הלוואות, ובשנה הבאה כאשר השווקים יתאוששו - הם יוכלו להקטין את ההפרשות או להחזיר חלק קטן מהן, להציג רווחים גדולים, לקחת בונוסים גדולים ולככב שוב בעיתונים כסיפורי הצלחה.

לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שהתנודתיות היא האויב הגדול ביותר של המשקיעים בבורסה והחבר הטוב ביותר של המנהלים של החברות והאנשים המנהלים את כספם של אנשים אחרים. הרווחים הענקיים של האחרונים מהתנודתיות הם ההפסדים של הראשונים.

תוסיפו לתנודתיות את חילופי המנהלים ואת הזיכרון הקצר של האנשים ותקבלו ביחד את מנגנון העברת העושר הגדול ביותר בעולם - מהמשקיעים או משלמי המסים אל המנהלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#