רוסק עמינח: "יריתי את כל האש על כל המועדון,
 הרבה לפני שקראתם לו מועדון" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוסק עמינח: "יריתי את כל האש על כל המועדון,
 הרבה לפני שקראתם לו מועדון"

בראיון לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2, הסבירה מנכ"לית בנק לאומי את החלטתה לחתום לפני שנה על הסדר חוב שיותיר את השליטה באי.די.בי בידי נוחי דנקנר - ואת החלטתה להפוך את ההסדר בעקבות לחץ ציבורי

183תגובות

"כשנותנים אשראי של כ–250 מיליארד שקל, יש מצבים שבהם האשראי מגיע לכשל. בבנק לאומי המצבים האלה נדירים (...) ההלוואה הזאת (לגנדן) היתה טובה לאורך כל השנים. חשבנו שהיא נהדרת. היא הביאה עשרות מיליונים של רווח לבנק, וכל הבנקים התחרו עליה. אי.די.בי קיבל את מיטב הדירוגים, הכל היה טוב ולא חשבנו שיקרוס (...) אני לא חשבתי, וכנראה טעיתי, אבל כנראה שלא הייתי היחידה, שקונצרן אי.די.בי יקרוס" - אמרה מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, בראיון ראשון לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, ששודר הערב (ד') בערוץ 2. בראיון הסבירה רוסק־עמינח לראשונה באופן פומבי את היקפי האשראי האדירים שלהם זכה נוחי דנקנר מבנק לאומי, ושבאמצעותם שלט בקבוצת אי.די.בי.

רוסק־עמינח משלימה בימים אלה שנתיים בתפקיד מנכ"ל קבוצת לאומי. הסערה הקשה בכהונתה התחוללה לפני שנה, אז חשף TheMarker כי לאומי סיכם עם דנקנר על מחיקה של כ–150 מיליון שקל מחובותיו הפרטיים, שנאמדו בכ–500 מיליון שקל. כך, התאפשר לדנקנר להמשיך לשלוט בקונצרן, אף שהיה במצב קרוב לפשיטת רגל.

בעקבות החשיפה, ולצד פרסום תמונתה של רוסק־עמינח נפגשת עם דנקנר בבית קפה, התעוררה ביקורת ציבורית קשה נגדה ונגד בכירי לאומי, שבעקבותיה החליט דירקטוריון הבנק לחזור בו מההסדר עם דנקנר - החלטה שלאחריה, בסופו של דבר, התחלפה השליטה בקבוצת אי.די.בי.

"לבנק לאומי היה חוב של גנדן (החברה הפרטית של דנקנר), חוב גדול שמקורו במימון גרעין השליטה של אי.די.בי. ברגע שבו הבנו שהחוב הגיע לכשל (...) היתה לנו אלטרנטיבה טובה לקבל סכומים גדולים, כ–150 מיליון שקל, ממשקיע ארגנטינאי, אדוארדו אלשטיין, שהביא את הכסף מבחוץ לתוך החברה תמורת הסדר. כמובן שהתפקיד שלנו תמיד היה לגבות את המקסימום שאנחנו יכולים", אומרת רוסק־עמינח בראיון.

"רציתי לעשות 
את מה שטוב לבנק"

רוסק־עמינח מגינה על הסדר החוב עם דנקנר, אף שנאלצה לסגת ממנו לאחר חמישה ימים, לא מעט בשל הלחץ הציבורי. "כרגע מחקנו יותר מ–150 מיליון שקל", היא אומרת, ובכך רומזת כי כתוצאה מכך שלא חתמה על ההסדר, נותרה גנדן ללא השליטה באי.די.בי, כך שלחברה אין נכסים שמהם הבנק יוכל להיפרע. ההערכות הן כי דנקנר יצליח לפרוע רק כ–150 מיליון שקל מחובותיו הפרטיים.

"יש חוב של חברה ואין לה כלום, זה מחוק. ברור שאם היה קורה ההסדר אז היה הרבה יותר טוב ללאומי ולבעלי המניות שלו. עד היום עוד אין הסדר באי.די.בי. שום דבר טוב לא יצא. אנחנו פשוט הבאנו למצב - אנחנו המדינה - ששום דבר פה לא מסתדר. שום דבר לא נסגר.

רקפת רוסק-עמינח ונוחי דנקנר יושבים בבית קפה, 2010
מוטי קמחי

"התפקיד שלי זה לדאוג לכסף שלכם. אני רציתי לעשות את מה שטוב לבנק (...) מה אכפת לי אם זה טוב לדנקנר. אני שומרת לך על הכסף ואעשה מה שטוב לתפקיד שלי שהוא הבנק", מסבירה רוסק־עמינח את החלטתה לחתום על ההסדר.

אילנה דיין: את ידעת שאותו דנקנר היה תלוי בך, כי אם את תאשרי את הסדר החוב הזה, הוא יישאר באי.די.בי, והנה את מסכימה למחוק לו 150 מיליון שקל.

רוסק־עמינח: "את מצפה ממני כמנכ"ל בנק שאעשה כל דבר שאני יכולה כדי לגבות את החובות? (...) היית שמה את כספך בבנק שהיה מוותר על מאות מיליונים כדי לחנך מישהו? אם אחליט שאני מוותרת על 150 מיליון שקל, זה יורד מהשווי של מניות לאומי, זה יורד מהפנסיה שלך. המוטיבציה שלי בהסדר חוב זה איך אני מועילה לבנק".

ובהזדמנות הזאת מועילה גם לדנקנר (...) זה אותו נוחי דנקנר שהיה מלך ההר, שקיבל במשך שנים לא רק ממך, בוודאי גם מהבנקים המתחרים, כמעט כל הלוואה שהוא רצה, כמעט בכל תנאי שהוא רצה, וכשהוא לא החזיר אותן הוא המשיך להיות מלך ההר.

"הוא היה מלך כשעשו ממנו מלך. ומי שעשה ממנו מלך זה לא לאומי. בנק לאומי לא מימן אותו באופן אישי מעולם. לאומי מימן את גרעין השליטה באי.די.בי, שהיה שווה מיליארדים. אין ספק שהיתה התרסקות באי.די.בי. וכמובן שכל המשק - ואני מניחה שגם הרגולטורים - אף אחד לא ידע לבוא ולהגיד אוקי, מהיום שנתיים קדימה אי.די.בי תקרוס. גם אנחנו לא".

נוחי דנקנר לא הבין

אף שרוסק־עמינח מצדדת בהסדר, היא מסבירה בראיון את החלטתה לבטל אותו לאחר ימים סוערים של מחאה נגדה ונגד הבנק: "ברגע שיש עליהום על הבנק, כשיש קריאות של יו"ר אופוזיציה להוציא כספים מלאומי, אין ספק שזה פוגע באמון הציבור", היא אומרת.

"בנק מבוסס על אמון הציבור. אנשים צריכים לשים את כספם במקום שבו הם מרגישים בטוחים. לא היתה לנו יציאה של פיקדונות, לא היה שום דבר מוחשי, אבל בהחלט היה כאן נושא שצריך לעצור אותו לפני שהוא יכול להגיע למקום מטריד. בנוסף היו המון אירועים כלכליים שהוכיחו לנו שאם קודם חשבנו שאולי אלשטיין יצליח לסגור את כל החבילה הזאת (...) היה ברור אחרי היומיים האלה שאין שום סיכוי, ובאמת גם לא שמענו ממנו מאז. אז לא שהודענו שאנחנו מוותרים. לא היה לנו צ'ק על השולחן שלא לקחנו. הודענו שאפסו הסיכויים להסדר".

דיברת עם דנקנר אחרי זה?

כן.

ומה הוא אמר?

"הוא לא הבין. הסברתי לו. הוא עדיין לא הבין. אבל הסברתי לו שתפקידי לעשות מה שטוב לבנק".

רוסק־עמינח מתנערת בראיון מתדמית "החברה של הטייקונים", שדבקה בה בין היתר בשל החברות הצמודה שלה עם עידן עופר, מבעלי החברה לישראל, וכן העובדה שאחותה שימשה שנים ארוכות כדירקטורית חיצונית בכור שבשליטת נוחי דנקנר - בשעה שהיא טיפלה בהלוואות של דנקנר ושל אי.די.בי, ומתוקף תפקידה הקודם כראש החטיבה העסקית, סיפקה את המימון לבעלי ההון הגדולים במשק.

"הפער בין התדמית הזאת לבין מה שהיה פה בשטח בשנים האחרונות הוא כל כך גדול. לנוחי אמרו כל כך הרבה 'לא' בבנק לאומי. אני אישית המון (...) היה מינוח כזה, שהופיע בעיתונים שאת קוראת, שבנק לאומי זה 'הבנק של הבנות'".

כשאת היית מנהלת החטיבה העסקית וגליה מאור הייתה מנכ"לית. ומה בא להגיד המונח הזה?

"הבנות שלא נותנות (...) אשראי. לפי מיטב ידיעתנו, זה מינוח שדנקנר טבע. בנק לאומי הוא בנק מאוד שמרן. לאורך שנים 'הואשמתי' על ידי חברים למגזר העסקי בתור קשה, לא מאפשרת, מאוד מקפידה, אומרת המון לא. זה לא היה פופולרי, ואלה היו השנים שבהן כל הטייקונים האלה היו אנשי השנה. כל מה שאני יכולה להגיד זה שכתפישת עולם ובכל אורך הקריירה שלי חוויתי הרבה מאוד אמירות מהסוג 'רקפת, את לא יכולה לריב עם כל המגזר העסקי, יהיה נגדך מרד, לא יתנו למנות אותך'".

תשובה אמר: אף בנקאי לא מירר את חיי כמוך

לדברי רוסק־עמינח, "אני לא פתחתי באש, אלא יריתי את כל האש שהיה צריך על כל המועדון, הרבה לפני שידעתם לקרוא לו מועדון. אין פה איזה מועדון שמישהו לא מוכן לפגוע בו. אין לי שום מחויבות לאף אחד. המחויבות היחידה שלי היא לבנק לאומי, וכך ורק כך עבדתי כל השנים. רוני בר־און היה שר האוצר פחות או יותר סביב המשבר הקודם. הוא התקשר לגליה (מאור, אז מנכ"לית הבנק) ואמר לה 'תשתלטי על רקפת, היא עוצרת את המשק', כי באו אליו אנשי עסקים שלא קיבלו אשראי.

"אחרי אירוע גנדן, ביקש לבוא לכאן יצחק תשובה, שהוא לקוח של הבנק, ואמר לי 'רקפת, רציתי להתראיין ולהגיד שמעולם אף בנקאי לא מירר את חיי כמוך, אבל הנחתי שלא יאמינו לי'. אמרתי לו - 'נכון, אז אל תתראיין'".

תשובה בסופו של דבר לא הגן על שמה הטוב של רוסק־עמינח בתקשורת, אך את הראיון הראשון שלה היא החליטה להעניק ל"עובדה", המשודרת במסגרת זכיינית ערוץ 2 קשת, שתשובה נמנה על בעליה.

ואת זה הוא לא אמר כדי להתחנף, בשביל הקשרים שלו עכשיו עם המנכ"לית?

"לא, את זה אמר כדי להגיד לי 'תהיי פחות קשה, את רואה, זה ממילא לא עוזר לך'. זה מה שאני שמעתי. מעולם לא ויתרנו. לא עשינו שום דבר ובסוף התוצאה מדברת".

בראיון מתייחסת רוסק־עמינח להצעת שר האוצר, יאיר לפיד, להגביל את שכר הבכירים ל–3.5 מיליון שקל בשנה - עלות שכרה של רוסק־עמינח היתה כ–6.3 מיליון שקל ב–2013. בתשובה לשאלה אם היתה מקבלת את התפקיד גם בשכר האמור, היא עונה: "באתי לבנק לאומי כי אני אוהבת את הבנק ואת התפקיד. לא בחרתי אותו לפני תנאי ההשתכרות שלי. אני לא דנה בשאלות היפותטיות, ואני גם לא עושה פה משא ומתן על שכר בתוכנית 'עובדה', אבל אני אומרת שלא בחרתי את התפקיד כי משתכרים בו הכי הרבה. אני חושבת שהנושא הזה של שכר בכירים, שממלא את העיתונים, הוא נושא לגיטימי. צריך להיות קשר בין ביצועים לבין תימרוץ. מה המספר הנכון? לדעתי גם את לא יודעת לענות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#