הצד האפל 
של קרנות ההשקעה

מרקסטון היא תזכורת כי ההשקעה בקרנות פרייווט אקוויטי יכולה ליצור נזק כבד לחוסכים

אסא ששון

בסוף מארס השנה אישרה ועדת הכספים של הכנסת את הצעת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, דורית סלינגר, להגביל את כפל דמי הניהול של קרנות הפנסיה. לפי ההצעה, סך התשלום הנוסף שיושת על החוסכים עבור מנהלים חיצוניים לא יהיה יותר מ–0.25% מעל תקרת דמי הניהול שמסתכמת כיום ב–1.05%. ההחלטה של סלינגר באה לאחר מאבק ארוך של מנהלי הקרנות הזרות, ובכללם מנהלי קרנות ההון סיכון וקרנות ההשקעה (פרייווט אקוויטי), שלא בחלו להפעיל את מלוא כובד משקלם הפוליטי והדיפלומטי כדי להסיר את רוע הגזרה מבחינתם.

הם גם נעזרו במנהלי הכספים של הגופים הפנסיוניים, שטענו כי בסביבת ריבית אפס - כפי שקיימת כיום - הם מתקשים להשיא תשואות לחוסכים. הם גם טענו כי אם החוסך לא יוכל לממן את ההשקעה בקרנות הפרייווט אקוויטי, החוסך ישלם את המחיר.

המפקחת על הביטוח, דורית סלינגרצילום: אמיל סלמן

אותם מנהלי קרנות גם נעזרו בהופעתו של ראש המועצה הכלכלית, פרופ׳ יוגין קנדל, בפני ועדת הכספים בזמן הדיונים על כפל דמי הניהול. קנדל אמר כי ההשקעה בקרנות אלה מעניקה למעשה לחוסך תוספת תשואה, שכן מדובר בסוג של "חתונה קתולית" בין המשקיע לקרן. המשקיע מתחייב על סכומי ההשקעה, ואילו מנהלי הקרן ״מזמנים״ בכל פעם שיש להם השקעה טובה את סכומי הכסף. כך, החוסך מוותר על נזילות, שכן לא ניתן לפדות את הקרנות האלו באופן שוטף, אלא רק בתום חיי הקרן. בתמורה הוא מקבל עודף תשואה, שכן מנהלי הקרן אמורים להשתמש בכספים אלו להשקעות פחות נזילות אך רווחיות יותר. קנדל צודק. אכן השקעות לא נזילות אמורות להשיא יותר תשואה לחוסך, אך בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת כי ההשקעה בקרנות פרייווט אקוויטי יכולה ליצור נזק כבד לחוסכים, והם אינם יכולים אפילו לחתוך את ההפסד בתקופת ההשקעה, כפי שניתן לעשות זאת עם השקעות נזילות.

בשבוע שעבר התברר כי מרקסטון, קרן ההשקעה הפרטית שהוקמה בידי רון לובש, אמיר קס ואליוט ברודי, שקועה עד צוואר בהשקעתה ברשת הספרים סטימצקי. הרשת נמצאת בבור פיננסי והמממן העיקיר שלה, בנק הפועלים, הסכים להעמיד לרשותה הלוואה של 4 מיליון שקל, אך רק לאחר שהבעלים של הרשת, קרן מרקסטון, תזרים גם היא כסף לרשת. ואולם, הקרן אינה מסוגלת להזרים לרשת עוד כסף, שכן התקופה של ״קריאת הכסף״ הסתיימה. בעקבות כך היא פנתה ללקיחת הלוואה של 30 מיליון שקל משני אנשי עסקים פרטיים תמורת ריבית של 20%; ריבית של שוק אפור לכל דבר ועניין. חלקו של כסף זה, 8 מיליון שקל, הוזרם לרשת. ההלוואה שלקחו מנהלי הקרן מעלה את ההשאלה מדוע הם הזרימו כסף לרשת בריבית כה גבוהה, שכן התשואה שהם מייצרים למשקיעים שלהם (הפסד של 18% לאחר דמי ניהול בפחות מעשור) נמוכה משמעותית מהתשואה שהם לקחו את ההלוואה.

בנוסף, קרן פרייווט אקוויטי אינה אמורה לראות בהשקעותיה השקעה לטווח ארוך, שכן בסופה של תקופה, בדרך כלל שבע שנים, הקרן אמורה למכור את כל נכסיה (תוך כדי חיי הקרן) ולהשיב את הכספים לחוסכים עם תשואה גבוהה. במרקסטון נראה כי שכחו את העיקרון הזה ובחרו להזרים עוד כסף לסטימצקי ללא סיבה נראת לעין.

אם לא די בכך, החוסכים אינם מסוגלים לחתוך את ההפסד, ונאלצים בכל חודש לראות כיצד ההשקעה בקרן הולכת ומצטמקת. את דמי הניהול שמנהלי הקרן גבו - 140 מיליון דולר - הם שומרים בבטחה בבנק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker