האוסטרלים רוצים לשפר את עסקת לווייתן - הציבור ישלם - חיפושי גז ונפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האוסטרלים רוצים לשפר את עסקת לווייתן - הציבור ישלם

לפי הערכות, וודסייד מעוניינת לשפר את העסקה לאחר שתנאי הזיכיון שהוכתבו לבעלי המאגר ייקרו את ההשקעה המתוכננת ■ וודסייד דורשת מרשות המסים לאשר לה פחת מואץ של כ–10% - אף שהיא לא זכאית להטבת המס

16תגובות

חתימת ההסכם להכנסת ענקית הגז וודסייד כשותפה במאגר הגז הטבעי לווייתן נדחתה ביום חמישי ברגע האחרון, בעקבות רצונה של החברה האוסטרלית לשפר את תנאי העסקה לרכישת 25% מהזכויות במאגר מידי השותפות בו - תמורת סכום כולל של עד 2.7 מיליארד דולר.

החלטת וודסייד הפתיעה את שותפותיה לעתיד במאגר - קבוצת דלק, נובל אנרג'י ורציו. ראשי השותפות, יחד עם הנהלת וודסייד בראשות המנכ"ל פיטר קולמן, התכנסו ביום חמישי במלון קינג דייוויד בירושלים כדי לבחון את משמעות שורת ההחלטות הרגולטוריות שקיבלו בסוף השבוע שעבר משרד האוצר (מנגנון המיסוי על פרויקטי יצוא גז), רשות ההגבלים העסקיים (פטור מהסדר כובל) ומשרד האנרגיה (שטר החזקה של לווייתן). זאת, במטרה לחתום לאחר מכן על סגירת העסקה שמועד הקלוזינג שלה נקבע לאותו היום.

ואולם בחלוף השעות התברר כי האוסטרלים אינם מרוצים מתנאי העסקה. טקס החתימה שתוכנן לשעות הערב בוטל, ונומק במחלוקת בין וודסייד לבין רשות המסים על הקלת המס שיושת עליה בעסקה. בבוקר שישי עזבו הנהלות וודסייד ונובל את ישראל, בעוד שצוותיהן המקצועיים ימשיכו השבוע במגעים מול רשות המסים בניסיון ללחוץ על הפחתת נטל המס.

קידוח לוויתן
אלבטרוס

כפי שנחשף לפני חודשיים ב–TheMarker, בין רשות המסים לבין וודסייד נתגלעו מחלוקות סביב מנגנון המס. אלה התמקדו בעיקר בדחיית תשלומי מס ובפטור ממס על החזרי ההשקעה בפרויקט.

ברשות סירבו להיענות לדרישות וודסייד היות שלא נמצא להן צידוק מקצועי. בין וודסייד לבין רשות המסים התקיימו במהלך השבוע שעבר מגעים קדחתניים - לרבות ביום חמישי - שלא נשאו פרי.

לפי הערכות, וודסייד דרשה מרשות המסים לאשר לה פחת מואץ על השקעתה בפרויקט - בהתאם להטבות שאושרו לחברות הקודחות בחוק מיסוי רווחי נפט החדש (חוק ששינסקי). במסגרת החוק אישרה המדינה לחברות פחת מואץ של 10% (למעט הטבה יתירה 15% במאגר תמר). כלומר, שבכל שנה יופחת שווי המאגר לצורכי מס ב–10%. בנוסף נקבע כי הפחת יהיה גמיש, כלומר שהיזמים יוכלו לגלגלו לשנים הבאות אם יהיה גבוה מההכנסות (כדי לא לרשום הפסד).

אלא שוודסייד לא נטלה עד כה חלק בפעילות הקידוחים של לווייתן - ולכן לא זכאית להטבת המס, היות שלא נשאה כלל סיכון שאותו נועדה ההטבה "לכסות". על הנייר, אמורה היתה וודסייד להפחית את שווי השקעתה למשך כל תקופת הפרויקט (30 שנה). למרבה ההפתעה, וודסייד דרשה לפי הערכות פחת מואץ של 5%–15% - שיאפשר לה לצמצם את החבות במס בשנים הראשונות לפרויקט ובכך לשפר משמעותית את ערכו המהוון (NPV).

לפי מתווה העסקה שעליו חתמו וודסייד והשותפות במאגר, במועד הסגירה של ההסכם יעבירו האוסטרלים לשותפות תשלום בסך 850 מיליון דולר, לצד העברת 160 מיליון דולר נוספים בגין חלקה בתמלוגי־העל. זאת, כשיתרת הסכום תשולם רק בשנים הבאות, בהתאם להתפתחות פיתוח המאגר.

לפי הערכות, דרשה וודסייד לראות בהשקעתה הראשונית בפרויקט - הלוואת בעלים. כך, תוכל להחזיר את השקעתה עם הנבת ההכנסות הראשונות מהמאגר בפטור ממס. ככל הנראה, התנגדה לכך רשות המסים ודרשה לראות בהזרמה השקעה בהון, כדי למסות את הרווחים העתידיים שיועברו בגינה.

צנרת לווייתן תתייקר במיליארד דולר

בלומברג

קודם להתכנסות הצדדים לעסקה בירושלים, השלימו יתר הרגולטורים הישראלים את פרסום הכרעותיהם שנדרשו לצורך חתימת העסקה. לאחר פרסום תזכיר חוק מיסוי הגז על ידי משרד האוצר ביום רביעי בערב (ראו מסגרת), הושלם בחמישי פרסום יתר המתווים הרגולטוריים.

רשות ההגבלים העסקיים פירסמה את הצו המוסכם שתגיש לאישור בית הדין להגבלים, ולפיו תפטור את שותפות לווייתן מהסדר כובל. כפי שנחשף בחמישי ב–TheMarker, יותנה הפטור במכירת מאגרי הגז תנין וכריש על ידי דלק ונובל לצד שלישי - מבלי לקבלם בעתיד בחזרה, וזאת לרבות זכויות הנפט במאגרים (וניוד זכויות היצוא ללווייתן). בנוסף, ישריין לווייתן גז בנפח 15.2 BCM, במידה שיתברר כי במאגרים הקטנים אין די למכסת מינימום של 70 BCM.

אחרון הרגולטורים היה הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, אלכסנדר ורשבסקי, שלאחר מרתון דיונים לילי העניק לשותפות את שטרי החזקה שלהן (ברישיונות רחל ועמית). שטרות אלה מפרטים את התנאים שבהם יחויבו לעמוד לצורך קבלת הזיכיון להפקת הגז מהמאגר, למשך 30 שנה לפחות.

המחלוקת בין משרד האנרגיה לבין שותפות לווייתן סביב תנאי החזקה נסובה סביב שלושה נושאים עיקריים: היקף ההשקעה שבו יחויב פיתוח לווייתן לטובת המשק המקומי; ההגבלות על יצוא הגז מהמאגר; וגובה הערבות שתופקד לצורך הבטחת הפיתוח.

הממונה על ענייני הנפט דרש מהשותפות בטיוטת החזקה להניח צנרת הולכת גז ומתקני טיפול בגז בהיקף גבוה לכאורה מזה שאמור היה המאגר להעמיד. זאת, משני טעמים: לאפשר קיבולת תשתית עודפת שתנוצל בעתיד גם בעבור מאגרי גז קטנים יחסית שיתגלו באזור, ושירצו להישען על תשתית לווייתן כדי לחסוך בעלויות פיתוח; שנית, לאפשר יתירות אסטרטגית מספיקה, למקרה של תקלה בתשתית של מאגר תמר לחוף.

לטענת השותפות, דרישה זו תייקר את עלויות הפיתוח שתוכננו בכמיליארד דולר - לכ-5 מיליארד דולר, ולכן דרשו את ביטול הדרישה או את השתתפות המדינה בעלות העודפת. דרישה זו נדחתה על ידי משרד האנרגיה. בשטר החזקה צוין כי בעלי לווייתן יחויבו להניח תשתית לחוף בקיבולת שנתית גבוהה יחסית של 12 BCM - לעומת צפי אספקה מהמאגר של 4 BCM לשנה (בשנים הראשונות).

עם זאת, במשרד הסכימו להתנות הנחת תשתית נוספת בעתיד בכדאיות כלכלית (שלא פורטה) - לרבות ביצוע קידוחים נוספים ואף הקמת נקודת קליטה שנייה בחוף. "דרישה כאמור תינתן רק אם התקיימו נסיבות מיוחדות, ותוך שקילה ואיזון של כל השיקולים הנוגעים לעניין, ובהם שיקולי כדאיות כלכלית, ואם ימצא הממונה כי אין לתוספת כדאיות כלכלית לבעל החזקה, (תינתן הדרישה) רק אם יימצא לכך פתרון", נכתב בחזקה.

אמיל סלמן

באשר לשימוש מתחרים בתשתית ההולכה והטיפול בגז של לווייתן, נקבע כי הממונה יוסמך להורות לבעלי המאגר להעניק שירותים אלה למתחרים - אך רק על בסיס קיבולת פנויה בתשתית. כלומר, גם כאן מסתפק משרד האנרגיה במענה קצר טווח (תשתית עודפת נכון לימינו), על חשבון יישוב מחלוקות רגולטוריות עתידיות.

המחלוקת השנייה שפרצה בין חברות הגז לבין המשרד היתה סביב הסמכת הממונה על החיפושים להורות על הסטת גז ליצוא לטובת צורכי המשק. החברות טענו כי סעיף זה מעקר כל יכולת לממן פרויקט יצוא, היות שאף גוף מממן לא יסכים לאי־ודאות סביב יכולת עמידת החברות בקיום חוזה יצוא - וכשתנאי ההתערבות לא מפורטים ונותרים שרירותיים לכאורה.

בסעיף זה רשמו החברות הישג מסוים. לנוסח החזקה הסופי הוכנס תיקון שלפיו הסטת גז מיידית לצורכי המשק תיעשה רק במקרה של מחסור בגז בישראל, ורק כנגד עתודות שלא שוריינו כבר בחוזי יצוא. כלומר, הממונה לא יוכל לכאורה להורות על שימוש מקומי בגז שכבר "הובטח" למדינות זרות.

כנגד "ריכוך" מהותי זה, קבע המשרד כי לווייתן יחויב לשמור בכל עת על כושר אספקת גז שוטף לצורכי המשק בנפח שלא יפחת מ–מ–1.05 מלמ"ק/שעה (9.2 BCM לשנה) - אם כי כמות זו תוכל להיות מקוזזת במקרה של אספקת גז ממאגרים נוספים בעתיד. זאת, תוך הבהרה כי הנסיגה לא תבוא על חשבון סעיף 33 לחוק הנפט, שמתיר גם לשר האנרגיה להורות בצו על הסטת גז לצרכים מקומיים.

באשר למחלוקת השלישית סביב גובה הערבויות שיפקידו החברות לצורך הבטחת פיתוח הפרויקט לפי התנאים - הרי שכאן נדחתה השגת החברות, בשינוי מסוים. החברות יפקידו מיידית ערבות בסך 50 מיליון דולר, ישלימו אותה ל–100 מיליון דולר רק בסוף 2020, ויקבלו כנגדה את הערבות שהפקידו בעבור קידוח לווייתן 2 שננטש.

יחימוביץ': 
"חוצפה וחזירות"

בעקבות הביקורת הציבורית והפרלמנטרית על היעדר שקיפות הדיונים וההחלטה, פירסם משרד האנרגיה לראשונה את שטר החזקה. זאת, לאחר שיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן (העבודה) כבר הודיע כי יקיים דיון בפרטי החזקה בתום פגרת הכנסת ב–27 באפריל.

לפי שטר החזקה, תוכנית הפיתוח של לווייתן תוגש בתוך חצי שנה, כשהזרמת הגז מהמאגר לחוף תחל רק בעוד ארבע שנים, לכל המאוחר. כלומר באיחור ניכר לעומת הצורך המשקי בתשתית גז נוספת, כבר בתחילת 2017. עד להזרמת הגז לחוף הישראלי - לא יותר יצוא גז מהמאגר.

תנאי החזקה כוללים עוד חיוב בהגשת תוכנית ניטור סביבתית בתוך 30 יום וכן בהצגת תוכנית להעסקת כוח אדם ישראלי ולהכשרתו - אך ללא מחויבות מספרית או יחסית, וכן ללא התייחסות לייצור מקומי של ציוד לצורכי הפרויקט.

הערה בעייתית נוספת שהוכנסה לנוסח החזקה הסופי, היא כי שינויים רגולטוריים עתידיים בענף הגז שיישאו בפוטנציאל לפגיעה כלכלית מהותית בבעלי המאגר, לא ייעשו אלא באישור שר האנרגיה, "ותוך מתן התייחסות לפגיעה, לרבות, ככל שנדרש, בדרך של מענה כלכלי (להם)".

בהתאם לבקשת הפורום הישראלי לאנרגיה, הבהיר משרד האנרגיה בשטר החזקה כי אין בהענקתו כדי להכשיר הפרות של חוק ההגבלים, או כדי לחשק את ידי הממונה על ההגבלים העסקיים באכיפה הנפרדת שהוא מבצע כלפי השותפות בלווייתן בשאלת ההסדר הכובל - או כלפי דלק ונובל, באשר להכרזתן כמונופול.

מנכ"לית משרד האנרגיה, אורנה הוזמן־בכור, ציינה בסוף השבוע כי "בעת גיבוש תנאי החזקה ראה המשרד לנגד עיניו את טובת המשק, את צרכיו העתידיים ואת הפיכתו למשק חזק, יציב ובלתי תלוי".

ח"כ דב חנין (חד"ש) טען כי דחיית עסקת וודסייד היא תוצר של לחץ ציבורי מוצלח וכי יש להמשיך ולדרוש "גילוי מלא של כל המסמכים, מיסוי אמיתי והוגן על הרווחים, פיקוח על מחירי הגז, עדיפות מוחלטת לצורכי המשק המקומי ומניעת שלטון של מונופול פרטי".

ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) כינתה אתמול את התנהלות וודסייד "חוצפה וחזירות". לדבריה, "וודסייד לא הסתפקה בעצמות נוטפות הבשר שהניחו לפניה הממשלה והרגולטורים, וברגע האחרון רצתה עוד ועוד. כעת היא מחכה לגל תחנונים ומתנות נוסף.

"מה שוודסייד, תשובה ונובל מקבלים הוא לאין שיעור גדול יותר ממה שהם נותנים. עיכוב עסקת וודסייד בתנאים הנוכחיים היא הישג, וזה לא סופו של המאבק - אלא תחילתו".

איך נפתרה ההתנגשות בין חוק ששינסקי לכיסוי הוצאות יצוא הגז?

משרד האוצר פירסם בשבוע שעבר את מתווה המיסוי שיושת על פרויקטי יצוא גז, אך שאלה עיקרית נותרה לא פתורה: כיצד מתכוונת המדינה לאפשר לבעלי מאגר לווייתן לנכות את השקעתן העצומה בפרויקט כהוצאה מוכרת לצורכי מס - ובה בעת לקיים אחר הוראות חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי), ולהבטיח כי השקעות לצורך יצוא לא יפגעו בהכנסות המדינה מההיטל המיוחד על הענף (היטל ששינסקי).

היות שעלות פרויקט הנזלה, למשל, עשויה להגיע ל–10 מיליארד דולר, ניכויה ימחק למעשה את הכנסות המדינה ממיסוי הגז המיוצא. לשם כך, האוצר חילק את רווח היצוא התיאורטי לשתי רמות, וייצר שני מנגנוני מיסוי נפרדים.

במתווה המיסוי שנבחר, המדינה תמסה את ההפרש (netback) שיתקבל מהמחיר הסופי של מכירת הגז, פחות ההוצאות שבהן נשא היזם - עלויות הפקה ויצוא (הנזלה ושינוע), בתוספת תשואה נורמטיבית (10%–12%).

לפי חוק ששינסקי, ההפרש חייב להיות שווה למחיר הגז הממוצע בשוק המקומי או גבוה ממנו, כך שלא ייווצר תמריץ ליצוא, והציבור הישראלי יזכה לשיעור מס מובטח ללא קשר לייעוד הגז. לפיכך, ה–netback המינימלי המובטח ימוסה לפי חוק ששינסקי (20%–50%) - ויוצמד לשיעור ההיטל שבו תחויב באותה עת המכירה לשוק המקומי.

באשר לניכוי הוצאות פרויקט היצוא, הוא יתאפשר רק בעבור רווח שיושג שמעבר ל–netback הזה, כלומר רק אם בעלי המאגר יצליחו למכור את הגז ליצוא במחיר גבוה מזה של השוק המקומי (בתוספת הוצאות היצוא המוכרות להם).

באופן כזה, ניכוי ההוצאה ייעשה רק כנגד רווח עודף שמעבר להכנסה המובטחת למשק - אך בה בעת, לא יאפשר כנראה למדינה ליהנות ממיסוי רווחי יתר. בנוסף, לא ברור כיצד ינהגו המדינה ובעלי המאגר אם פרויקט היצוא לא יניב רווח עודף, ולבעלים לא יתאפשר ניכוי הוצאה מוכרת.

באשר לחישוב ה–netback עצמו, אייל עופר מעמותת "ישראל יקרה לנו" קרא בשבוע שעבר לאוצר לשקלל בו גם עלויות שיספוג לכאורה המשק כתוצאה מיצוא הגז ומהוויתור על מקורות אנרגיה זמינים . עוד טען עופר כי ניכוי עלויות היצוא כהוצאה מוכרת למס, יותיר למעשה את וודסייד עם רווח מובטח וללא סיכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#