פילנתרופ מצד אחד - 
רודף כבוד מצד שני

עזריאלי נותן כאן דוגמה טובה, גם אם לא מושלמת, לאנשי ההון בישראל

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רותם שטרקמן

אתר האינטרנט של הבורסה לניירות ערך היה דליל אתמול בהודעות בשל חג הפורים, ולכן היה קל להבחין בעוד אחת מההודעות המעצבנות של חברת סנטרל יורופיאן, שקרסה והשאירה חובות גדולים לחוסכים ולמשקיעים. סנטרל היא חברה קטנה ושולית, שהשקיעה בנדל"ן באירופה וכשלה. היא מעניינת מכיוון שבעל השליטה בה היה המיליארדר יולי עופר המנוח. לאחר מותו, התברר שסנטרל לא תפרע את חובותיה לציבור.

עופר, שהיה דווקא איש עסקים מוצלח, השאיר לילדיו (דורון וליאורה) ולאשתו (רות) ירושה של מיליארדים (שעליה הם רבו בבית המשפט) - אך את האנשים שהילוו לסנטרל כסף כשהיה בחיים, הוא הותיר בחוסר של יותר מ–100 מיליון שקל, וגם יורשיו החזקים והעשירים לא התנדבו לסייע להחזר החוב. יולי עופר תרם בחייו כספים למטרות ציבוריות, ובכל זאת העובדה שכמו אחרוני ספרי הצמרת הישראלים, גם הוא אחראי לתספורת בכספי ציבור, מעיבה על כל זה.

כמה שהסיפור של עופר מטריד, הוא לא מתקרב לסיפור של נוחי דנקנר - שקיבל פרסים, תארים וכיבודים מראשי רשויות בישראל, בשל התרומות שברוב טובו נידב מקופות החברות הציבוריות של אי.די.בי - אך בסופו של דבר לא פרע את חובותיו לפנסיונרים. דנקנר, שכונה על ידי נשיא המדינה שמעון פרס "העובד הסוציאלי המצטיין בישראל", כבר לא יחזיר את חובות הענק שלו - אך ראוי שהשלטים שמפארים את תרומותיו (כמו למשל על טיילת אי.די.בי בנהריה, המתנ"ס בנתיבות והמשכן לאמנויות הבמה במעלות תרשיחא) יישארו, אפילו רק כדי להצביע על סדר העדיפויות העקום שלו ושל שותפיו.

דוד עזריאליצילום: אייל טואג

נזכרנו בכל זה כאשר קיבלנו אתמול את ההודעה של דוד עזריאלי, 92, על החלטתו לתרום 5.7% ממניותיו בחברת עזריאלי לפילנתרופיה - תרומה בשווי 800 מיליון שקל. גם עזריאלי אוהב ששמו נישא בפי כל. גם הוא אוהב כותרות שמדברות על נדיבותו - והפעם נראה שהוא ראוי לכך. בניגוד לדנקנר, שתרם מכספי ציבור, ועופר, שחברה שהיתה בשליטתו לא פרעה חובות - עזריאלי, שלא הוביל שום תספורת, תורם את המניות שהוא מחזיק בבעלותו, במקום למשל להעביר אותן בירושה לבנותיו.

עזריאלי נותן כאן דוגמה טובה, גם אם לא מושלמת, לאנשי ההון בישראל - שתרומה משמעותית מכל מה שהרווחת היא אופציה מצוינת לקראת הפרק האחרון בחיים. אך זה לא אומר שאין שאלות שכדאי להעלות בהזדמנות זו. להלן כמה מהן.

1. עזריאלי שווה הרבה מיליארדים. רק המניות שלו בבורסה בתל אביב שוות כבר 10.5 מיליארד שקל, וזה עוד לפני שדיברנו על הנכסים והחברות שלו בקנדה - שבה התחיל את הקריירה העסקית המרשימה שלו. בעבר אמר עזריאלי שהוא מתכנן לתרום את רוב מניותיו לפעילות פילנתרופית, וגם אתמול זה הוזכר בהודעה של אנשי יחסי הציבור שלו. אלא שמעבר לכך, הוא לא פירט למי, מתי ובאיזה אופן.

אם המודל של עזריאלי הוא וורן באפט, שהודיע שיתרום 99% מהונו וגם פירט כיצד זה בדיוק יתבצע, מתי ולמי - כדאי שיאמץ גם את המנגנון הזה. מקובל לומר שלא בודקים את שיניו של סוס שניתן במתנה, אך זו טעות. לפחות בעולם המודרני - גם בתרומות חשובה השקיפות, שכן פעמים רבות מסתתרת מתחת לטוב הלב ערימה של אינטרסים.

2. באפט, שתרומתו נחשבת למתן הצדקה הגדול בהיסטוריה, תורם את רוב הונו לקרן של ביל ומלינדה גייטס. קצת מפריע שהתרומה של עזריאלי הולכת דווקא לקרן עזריאלי - שהשליטה בה נמצאת בידי המשפחה וניהולה נמצא בידי בתו. נכון, הוא יכול לתרום למי שבא לו ולעשות עם הכסף מה שהוא רוצה. ובכל זאת, התרומה בדרך הזו משדרת משהו לא לגמרי נקי (ומזכירה קצת עסקת בעלי עניין).

תרומות לא מעטות בישראל הולכות לעמותות שמנהלים מקורבים וחברים. כבר ראינו את זה בתרומות של אילן בן דב, של בנק הפועלים, וכמובן של דנקנר. זה לגיטימי, אך לפחות יש לצפות לשקיפות גבוהה יותר. אתמול, כשניסינו לקבל תשובות לגבי הקרן שמקבלת את התרומה - הוצאותיה, השכר המשולם בה, הנהלתה - לא קיבלנו תשובות מספקות. להיפך. הרגשנו שמנסים להסתיר מאתנו את המידע. בתחילה נאמר לנו שבקרן יש רק עובד אחד, והכל "ממש רזה", אך בהמשך, לאחר שהצבענו על נתונים אחרים, נאמר לנו ש"היתה אי־הבנה". בשלב ראשון הובטחה שיחה עם הבת, דנה עזריאלי, אך לאחר מכן - כנראה בעקבות השאלות שלנו - השיחה בוטלה "בגלל הרגישות שנוצרה".

3. מאז שהונפקה קבוצת עזריאלי בבורסה, משך דוד עזריאלי מדי שנה שכר מוגזם ומופרך. הוא אף נהפך לשיאן השכר מבין כל המנהלים של תל אביב. לאחרונה, בעקבות חוות דעת שלאחר תיקון 20 לחוק החברות, הוא הפחית את שכרו מ–24 מיליון שקל בשנה ל–10 מיליון שקל. גם כך, זה כמעט מיליון שקל בחודש. היה נחמד אם כמו שהוא נותן דוגמה לבעלי ההון בישראל בנוגע לתרומות, הוא היה נותן דוגמה לגבי השכר. אף מנהל לא שווה מיליון שקל בחודש, וגם לא חצי מיליון.

4. לאחרונה הוצב מול הכניסה הראשית של מרכז עזריאלי (שנקרא בעבר "מרכז השלום", אך לאחר קבלת אישורי הבנייה השם הוחלף) פסל, שבמרכזו דמותו של עזריאלי, ומסביבו עומדות עוד שש דמויות ציוניות גנריות (חלוץ, פלמ"חניק, אחות, מדען, אדריכל, היי־טקיסט ואשת עסקים). זהו פסל מקומם, שתכליתו העיקרית היא פולחן אישיות והאדרה עצמית. היה עדיף שהמונומנט הזה לא יוצב במקום ציבורי, ובטח לא בצומת הרחובות שקרויים על שמם של שניים שהם באמת מגדולי הציונות - מנחם בגין ואליעזר קפלן.

5. יש לברך את הנכונות של עזריאלי לתרום מהונו, אך כדאי בהזדמנות זו להעלות שוב את נושא מס הירושה. אין שום סיבה שיורשים אחרים של מיליארדרים (או של מולטי־מיליונרים) לא ישלמו מס של 10%–30% ממה שקיבלו - למען כל אלה שנולדו עם הרבה פחות מזה.

6. קבוצת עזריאלי מצליחה מאוד גם בזכות הריכוזיות העצומה של תחום הקניונים בישראל, מה שמאפשר לה לגבות שכר דירה גבוה במיוחד מהחנויות והרשתות - דבר שכמובן מעמיס על יוקר המחיה. מי שעוד נהנה ממבנה זה של השוק היא חברת הקניונים השנייה בגודלה, מליסרון שבשליטת ליאורה עופר - היורשת של יולי עופר, ההוא מסנטרל יורופיאן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker