גם העשירים כבר 
לא אוהבים לשלם ביוקר

שוק היוקרה נבנה על התעשרות סינים, רוסים ודרום אמריקאים, אך קצב הגידול מתמתן

דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

לסמארטפון שלי יש עווית בלתי רצונית. מדי פעם, בלי קשר לאפליקציה שאני נמצאת בה, הוא פותח במפתיע אפליקציה של רשת פיצות. האפליקציה מציעה מבצעים יומיים, שמסתכמים בדרך כלל בפיצה גדולה, עם תוספות ושתייה, בכמעט 100 שקל. זהו סכום שבחלקים מסוימים בעולם יכול לכלכל משפחה לשבוע. אבל לנו, בחברה המערבית, יש מספיק כסף כדי להזמין תחפושות לפורים באמזון וגאדג'טים חמודים מסין מתי שמתחשק לנו. למעשה, חלקים רבים של העולם שסבלו מעוני מתחילים לצאת ממנו, וגם הם "צריכים" כל מיני דברים כמו בשר בקר, בגדי מעצבים ומותגי אלקטרוניקה. אז למה לדאוג?

סיבה לדאגה יש. על אף שהאינפלציה בעולם הולכת ודועכת, עד כדי דפלציה ביפן ובאירופה וכמעט־דפלציה בארה"ב, לרוב הצרכנים נדמה שהכל מתייקר. בישראל ההוצאה על הדיור הולכת וגדלה, האנרגיה יקרה, וההכנסה הפנויה שנשארת לצריכה מצטמצמת. מחאת הקוטג' אולי דעכה, אבל יוקר המחיה מכה בכל אחד ואחת מאתנו, חברי ה–99%.

עתה מסתבר שגם בפרומילים העליונים יש קשיים: "וול סטריט ג'ורנל" דיווח השבוע כי מחירי מוצרי המותרות, פלח שוק משגשג למרות המשבר העולמי, גאו כל כך, שהעשירים ביותר מתחילים להסס לפתוח את ארנקי הגוצ'י שלהם. עליית המחירים הזו היתה אחד המנועים לגידול בהכנסות מוצרי היוקרה. תיק שאנל רקום התייקר ב–70% תוך חמש שנים, ל–4,900 דולר. צמיד טריניטי מזהב של קרטייה התייקר ב–48% ל–16,300 דולר מאז 2009. למרות שגמישות המחירים אצל קהל האלפיון היא שונה מזו של העשירונים הפרולטריים יותר - אנשים בלי הגבלת תקציב משלמים באהבה מחירים גבוהים, המחזקים את תחושת הייחוד והפריווילגיה - כנראה שגם להם יש גבול עליון.

ב-2014 צריכת מוצרי יוקרה, מהלבשה ועד תכשיטים וקוסמטיקה הגיעה ל-390 מיליארד דולר, לפי BSG. השוק הזה נבנה על התעשרותם של סינים, רוסים ודרום אמריקאים. אולם קצב הגידול מתחיל להתמתן, מ–11% ב-2010-2012 ל–7% ב-2013, ולפי תחזיות 6% בשנים הקרובות. מכירות גוצ'י נסוגו ב-2.1% ב-2013, והבעלים של לואי ויטון, LVMH, רשמו האטה בגידול המכירות.

גוצ'י אופנה יוקרה

הצרות של העשירים הן סימפטום קיצוני לבעיה רחבה יותר: העולם נקלע להאטה מחזורית קשה במשבר הפיננסי של 2008. ההתאוששות ממנה לא תאמה דפוסים היסטוריים: היא אטית, מקוטעת, ובחלקים רבים של אירופה היא בכלל לא קיימת. מדינות שלמות נאבקות לצאת משפל. כלכלות מתעוררות מבטיחות כמו ברזיל והודו צומחות בקצב שאינו מדביק את גידול האוכלוסייה ובטח לא את הציפיות מהן. ההמתנה הממושכת לחזרה לפסים של צמיחה מתמשכת כמו שהיתה אחרי מלחמת העולם השנייה ובסוף המאה ה-20 עלולה להסתיים במפח נפש.

העולם המערבי והעולם המתעורר תלויים באופן מכריע בצריכה פרטית לצמיחתם. הנחת היסוד הזו עלולה להתגלות כמקל בגלגלי ההתקדמות הכלכלית. הבעיה היא שגם החלופות שלה - כלכלת ייצור וייצוא - תלויות בצריכה. המשבר הפוטנציאלי במודל הצמיחה מבוססת הצריכה מהווה גם הזדמנות למשקיעים. העתיד אולי שייך לרשתות זולות נוסח קופיקס, מחסני מבצעים כמו קוסטקו ואולי גם למי שיצליח לפתח שיטות חכמות לספק לעולם את מה שהוא באמת צריך - החל ממזון וכלה בידע שייקח אותנו קדימה, למקומות שלא תיארנו לעצמנו שנוכל להגיע אליהם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ