נאסד"ק בשיא של 14 שנה - האם זו התאוששות אמיתית או חגיגה מוגזמת? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נאסד"ק בשיא של 14 שנה - האם זו התאוששות אמיתית או חגיגה מוגזמת?

מדד בורסת נאסד"ק הגיע השבוע לרמתו מאפריל שנת 2000, והוא רחוק רק 18% מהשיא ההיסטורי שרשם בימי בועת מניות הטכנולוגיה - 5,048 נקודות ■ אבל אם מתחשבים גם באינפלציה ודיווידנדים, המרחק האמיתי מהשיא מגיע ל-80%

4תגובות

"הנגיד קליין: יש לשקול את ביטול רצועת האלכסון לדולר"; "בעלי עניין בחברות ישראליות בוול סטריט מימשו מתחילת השנה מניות ב–450 מיליון דולר"; "ברק יציע לערפאת: מדינה תמורת סיפוח 10% מהגדה".

שלוש הכותרות האלה הופיעו בבוקר 10 במארס שנת 2000 בעיתון "הארץ". בערבו של אותו יום נרשמה היסטוריה קטנה בארה"ב, כשהמדד של בורסת נאסד"ק נגע בנקודת שיא הסטורית - 5,048 נקודות. השיא הזה של מדד נאסד"ק מסמל את שיאו של טירוף בועת מניות האינטרנט והתקשורת שהחלה להתנפח כשנה וחצי קודם לכן. זו גם היתה נקודת השיא של 20 שנות צמיחה מהירה בכלכלה האמריקאית.

השהות של מדד נאסד"ק בנקודת השיא היתה קצרה מאוד, והנפילה ממנה היתה חדה מאוד. בתוך חודשים ספורים איבד מדד נאסד"ק כמעט 40% מערכו, כשצנח לרמה של 3,200 נקודות. לאחר מכן הוא שב והמריא לזמן קצר עד ל–4,250 נקודות, ואז נכנס לסחרור וצלל בתוך שנתיים עד לשפל של 1,100 נקודות – מרחק של כמעט 80% מהשיא.

מדוע אנחנו נזכרים בכל אלה כעת? משום שנקודת השיא ההסטורית של מדד נאסד"ק כבר לא נראית רחוקה כל כך.

דוד קליין אמנם כבר לא יחזור להיות נגיד, ואהוד ברק לא יחתום בשמנו על הסכם שלום. אלא שמדד נאסד"ק לעומת זאת עשה בינתיים קאמבק מרשים. שלשום חצה המדד את רף 4,300 הנקודות, רמה שבה לא ביקר מאז 7 באפריל 2000. נדמה כי עוד מעט קט, עוד מאמץ קטן, והמדד מנפץ את שיאו ההסטורי משנות הבועה ומתייצב בטריטוריות שבהן לא ביקר מעולם.

רגע. לא כל כך מהר. אפשר להחזיר את השמפניה למקררים. נאסד"ק אמנם קרוב מבחינה טכנית־אופטית לאוויר הדליל של שנת 2000, אבל הפער עדיין קיים - והוא לא ייסגר במהרה.

ראשית, כדי להגיע לשיא ההיסטורי המדד צריך עדיין לנתר בעוד 18%. זוהי עלייה משמעותית. ישנן כמובן שנים שבהן מדדי המניות עולים ב–20% ואף ב–30%. ואולם בדרך כלל אלה מגיעות לאחר שנים שבהן המדדים נסוגים או דורכים במקום. מכיוון שמדד נאסד"ק כבר השלים ב–12 החודשים האחרונים זינוק של 38%, עלייה נוספת של 18% אינה עניין של מה בכך.

שנית, חשוב להדגיש שהשיא ההסטורי, שנרשם לפני 14 שנה, הוא נומינלי בלבד. מאז מארס 2000 נרשמה בארה"ב אינפלציה מצטברת של 35%. אם "מתקננים" את השיא ההסטורי של נאסד"ק לעליית המחירים הכללית, השיא האמיתי של הנאסד"ק מתייצב על כ-6,800 נקודות – מרחק של 58% מרמתו הנוכחית. ואם מתאמים את המדד גם לתשואת הדיווידנד שלו (כ–1.1% בשנה) צריך מדד נאסד"ק לטפס עד ל–7,900 נקודות, 83%, בכדי לחזור לשיא ההסטורי שלו. זה לא יקרה במהרה.

אבל למה לתת לעובדות הסטטיסטיות היבשות לקלקל את שמחת השווקים והמשקיעים? אפשר להיות סמוכים ובטוחים שכאשר יחצה המדד את נקודת הפסגה הסמלית של 5,000 נקודות, החגיגות התקשורתיות יחלו.

חגיגית גאות טכנולוגית

כך או כך, קשה להתעלם מהאופטימיות שאוחזת כיום במשקיעים במניות הטכנולוגיה ואווירת התזזית בוול סטריט. רבים סבורים שמחירי המניות בארה"ב בכלל, ומניות הטכנולוגיה בפרט, כבר מייצגות סוג של בועה חדשה. מניות מובילות בבורסת נאסד"ק רשמו בשנה האחרונה זינוק חד. פייסבוק לדוגמה זינקה ב–160%. גוגל השלימה בתוך שנה עלייה של 53%. וכוכבת טרייה של ממש כמו יצרנית המכוניות החשמליות, טסלה, זינקה בתוך שנה ב–530%. אפילו מניית מיקרוסופט הזקנה והכבדה השלימה בתוך שנה עלייה של כמעט 40%.

עבור מי שלא היה בטוח בקיומה של החגיגה הזאת, באה עסקת פייסבוק־ווטסאפ - וטילטלה אותו משנתו. 19 מיליארד דולר שהסכימה גוגל לשלם עבור חברת המסרים המיידיים בסלולר, שנוסדה לפני חמש שנים בלבד, יכולה להתברר בעתיד כסמל לאווירת הגיאות במניות טכנולוגיה־אינטרנט־סלולר־אפליקציות ששוררת כיום בוול סטריט.

Bloomberg

האם זוהי באמת בועה? קשה לומר. המחירים שבהם נסחרות כיום חברות טכנולוגיה מובילות אינם נמוכים, כמובן. פייסבוק נסחרת במכפיל רווח של 40; גוגל במכפיל של 20; נטפליקס, המספקת שירותי וידאו באינטרנט, נסחרת במכפיל 60; ואמזון במכפיל 80. לפחות בחלק מהמקרים מדובר במחירים שנראים מנופחים מדי. מצד שני, כל החברות האלה צומחות מהר, הן רווחיות מאוד, ומובילות בתחומן. אלה לא חברות האינטרנט הקיקיוניות של שנת 2000, שלחלקן לא היו אפילו מכירות משמעותיות.

מצד שלישי, חברות ותיקות יותר, כמו אינטל, מיקרוסופט ואפילו אפל, שלא בדיוק הולכות להיעלם בקרוב, וגם הן רווחיות ומחלקות דיווידנדים נדיבים, נסחרות במכפילים שנראים שפויים, 11–12 בלבד.

איש לא יכול לומר אם מדובר באמת בבועה. ישנם חלקים נפוחים בשוק, וישנם עדיין חלקים אטרקטיביים בו, שעדיין לא התגלו על ידי המשקיעים.

אבל יש עדיין הבדל אחד גדול בין הסביבה הכלכלית והפיננסית של מארס 2000 לבין זו של פברואר 2014 והוא מתמצה בפרמטר חשוב אחד: הריבית. בעוד שב–2000 שררה בארה"ב ריבית גבוהה יחסית של 6.5%, כיום הריבית בארה"ב שוכנת בנקודת שפל הסטורית של 0.25%.

הריבית הנמוכה הזאת לא כאן מאתמול. היא שוררת בשווקים מאז שיאו של המשבר הפיננסי בתחילת 2009. הריבית האפסית בשווקים גורמת להסטת כספים מתמדת מאג"ח ממשלתיות ואג"ח של חברות בדירוג גבוה לעבר נכסים שבהם הסיכון גבוה. המשקיעים בשוק המניות כמובן נהנים מכך.

כל עוד למשקיעים אין אלטרנטיבות השקעה ראויות, הכסף ימשיך לזרום לשוקי המניות ולנפח את מחירן. ובשלב מסויים, אם זה עדיין לא קרה, מחירי המניות יתחילו להתנתק מהמציאות הכלכלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#