האינטרס הציבורי - ריפוי שוק המניות

ההתייחסות לשוק המניות כאל זירת הימורים ולא כמכשיר חיסכון היא תוצאה של גורמים כלכליים, אך גם של המנטליות של החוסך הישראלי: הוא נמשך להימורים אבל לא אוהב סיכון, הוא קצר סבלנות ומצפה שהממשלה תדאג לכך שלא ייגרמו לו הפסדים

מאיר חת
מאיר חת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ברשימתו "המיתוסים של שמואל פרנקל" ("הארץ", 22.1.04) מצטט גיא רולניק דברים שאמר מנהל התיקים, שמואל פרנקל, בעניין כדאיות הכניסה של משקיעים מהציבור לשוק המניות על בסיס ההערכה שגל העליות הנוכחי "יימשך שנתיים או שלוש". רולניק אומר כי הנימוקים שמביא פרנקל לביסוס המלצתו נשמעו גם בתחילתן של תקופות גיאות קודמות בשוק המניות, תקופות שהסתיימו במפולת אשר ממנה יצאו המשקיעים מקרב הציבור - להבדיל מבעלי עניין ופעילי השוק - כשידיהם על ראשם. מסקנתו של רולניק היא: "אז אולי מוטב היה שפרנקל וחבריו יגידו ללקוחות שלהם את האמת הפשוטה שגילו המשקיעים בוול סטריט ובתל אביב שוב ושוב בעשור האחרון - מניות הן אפיק השקעה מצוין ומעניין למי שמוכן לקחת סיכונים גדולים, או למי שבאמת משקיע לטווחים ארוכים".

רולניק ודאי צודק כשהוא מצביע על ניסיון העבר העגום של רבים מהמשקיעים מקרב הציבור בשוק המניות הישראלי, שנהרו אל השוק בעיצומה של גיאות בתקוה לעשות רווח מהיר וספגו הפסדים כאשר מימשו את השקעותיהם עם השינוי במגמת השוק. ואולם יש מקום לשאול אם מהלך דברים זה הוא גזירת גורל שלא ניתן להימנע ממנה פעם אחר פעם, או שניתן לשנותו בהתקיים תנאים מסוימים.

נראה לי כי התייחסות הציבור לשוק המניות כאל זירת הימורים ולא כמכשיר חיסכון לטווח הארוך היא תוצאה של גורמים כלכליים ואחרים, שעשו אותו תנודתי ולעתים גם בלתי הוגן. עם זאת ראוי לנסות להתמודד עמם, כדי ששוק המניות יוכל למלא בישראל את התפקיד החשוב שיש לו במשקים המפותחים.

התפתחות שוק מחייבת שיתקיימו בו ביקוש והיצע למוצרים או לשירותים הנסחרים בו; בישראל לקו בחסר הן הביקוש למניות הן היצע המניות. הביקוש למניות בישראל כמכשיר של חיסכון נפגע מקיומן של חלופות השקעה שהבטיחו שמירה על ערך הכסף בסיכון נמוך יותר מההשקעה במניות. כוונתי למכשירי החיסכון צמודי הערך שהציבור העדיף על פני מניות בתקופות של אינפלציה. במדינות שבהן אין מוצעים הסדרי הצמדה של מכשירים פיננסיים, רואים הציבור והמשקיעים המוסדיים - דוגמת קרנות פנסיה וחברות ביטוח - במניות מכשיר השקעה המגן על ערך הכסף לאורך זמן טוב יותר מאשר חלופות דוגמת איגרות חוב שאינן צמודות ערך.

המנטליות של הישראלים

נראה שהסלידה משוק המניות כמכשיר חיסכון לטווח הארוך קשורה גם במנטליות של החוסך הישראלי: הוא נמשך להימורים אבל אינו אוהב סיכון; הוא קצר סבלנות ומצפה כי הממשלה תדאג לכך שלא ייגרמו לו הפסדים בהשקעת כספו (והממשלה אכן חשה לעזרתו בשעת משבר - פיצוי למפקידים בבנקים שפשטו רגל והסדר המניות הבנקאיות הם דוגמאות בולטות לכך.) בשנים האחרונות העדיף הציבור השקעה בפיקדונות שקליים שנשאו ריבית גבוהה בזכות מדיניות הריבית שנקט בנק ישראל. נכס נזיל, בטוח ונושא תשואה גבוהה יחסית היה אפיק ההשקעה המועדף.

גם היצע המניות היה מוגבל משום שיזמים יכלו להשיג מימון ממקורות נוחים יותר מענקי השקעות ואשראי. רק בתקופות גיאות, שבהן יכלו בעלי שליטה בחברות למכור נתח מהן במחיר גבוה, הציעו חברות את מניותיהן לציבור. ללא סינון מקצועי על ידי חתמים של חברות שביקשו להנפיק, הגיעו לשוק חברות קיקיוניות רבות שהשקעות הציבור בהן התאדו לאחר המפולת. גם חברות שהיו בעלות בסיס עסקי סביר התעלמו בדרך כלל מזכויות בעלי המניות מקרב הציבור. יעידו על כך ריבוי עסקות בעלי עניין, הימנעות מתשלום דיווידנדים ותשלומי שכר גבוהים למנהלים שנמנו במקרים רבים עם קבוצת בעלי השליטה.

למרות הניסיון המר של העבר, חשוב להקדיש מאמצים להבריא את שוק המניות ולעשות את ההשקעה במניות לחלק מהחיסכון לטווח הארוך של משקי הבית בישראל. יש להימנע מהפיתוי להשקיע חלק גדול מהתיק במניות, גם כאשר השוק נמצא בתנופת עלייה. זו אחריותם של יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים. אסור בתכלית האיסור לאפשר למשקיע קטן למנף את השקעתו במניות באמצעות קבלת אשראי.

לתמחר באופן ריאלי

על החתמים להיזהר מלהביא לשוק חברות מפוקפקות, ויש לתמחר את המניות המונפקות באופן ריאלי. חבל שהשינויים שהוצעו בשיטות החיתום אשר יכולים למתן ביקוש ספקולטיווי, לא יופעלו כנראה לפני תחילתו של גל ההנפקות הבא. ואולם גם בשיטת החיתום הקיימת ניתן לפעול לריסון חיתומי יתר פרועים, למשל באמצעות הגבלה אפקטיווית של האשראי למזמינים.

משקיעים מוסדיים ומנהלי תיקים צריכים להימנע מחימום מכוון של השוק. לבסוף, על מנהלי חברות בורסאיות לראות בבעלי מניות מהציבור שותפים ולנהוג בהם בהגינות.

קיים אינטרס ציבורי בכך ששוק המניות יירפא מתחלואי העבר ויהיה מכשיר יעיל יותר הן לציבור החוסכים הן למגייסי הון למטרת השקעה. להסברת חשיבותו של תהליך ההבראה יכולים כלי התקשורת לתרום תרומה חשובה.


הכותב הוא פרופסור בביה"ס למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל ויו"ר הדירקטוריון של פסגות-אופק בית השקעות בע"מ. בעבר היה יו"ר הבורסה, והתפרסם בכך שהזהיר מפני מפולת ויסות מניות הבנקים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker