חקירת תיאום עמלות הבנקים מסתיימת בדיל עם הממונה על ההגבלים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חקירת תיאום עמלות הבנקים מסתיימת בדיל עם הממונה על ההגבלים

הפשרה: תבוטל הקביעה מ-2009 לפיה התקיימו הסדרים כובלים בנוגע לעמלות הבנקים תמורת קנס של 70 מיליון שקל בלבד - 0.5% מהכנסות הבנקים מעמלות בשנה ■ ככל הנראה, בית הדין להגבלים רמז כי הראיות בחקירה, שהוגדרה תיק דגל, חלשות מכפי שהוערך

45תגובות

תיק העברות מידע על עמלות הבנקים, תיק הדגל של רשות ההגבלים העסקיים, שעליו הכריזה רונית קן ב–2009, צפוי להיסגר בקרוב בקנס כספי בהיקף של 70 מיליון שקל בלבד - כך על פי הסכם שמקדם הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, במגעים שהוא מנהל מול הבנקים. משמעות ההסכם היא כי התיק הגדול שרשות ההגבלים העסקיים ניהלה נגד הבנקים ייקבר.

על פי ההבנות שהושגו בין רשות ההגבלים העסקיים לבין הבנקים, הרשות תבטל את הקביעה מ–2009, שלפיה הבנקים קיימו ביניהם הסדרים כובלים כשהעבירו ביניהם מידע על עמלות. בתמורה ישלמו הבנקים לקופת המדינה קנס של 70 מיליון שקל, אך הם יוכלו להמיר את הקנס בפיצוי כספי ללקוחות. לבנקים יינתן חלון זמן לסגור את התביעות הייצוגיות המתנהלות נגדם, כאשר כל שקל שישולם ללקוחות הבנקים במסגרת הסדר פשרה שיושג בתיקי התביעות הייצוגיות, יופחת מהקנס שעליהם לשלם לקופת המדינה.

אמיל סלמן

הבנקים יהיו רשאים להפחית מהקנס רק סכומים שיגיעו בפועל לידי לקוחות משקי הבית והעסקים הקטנים, שהם אלה שנפגעו מהעבירות שהבנקים ביצעו לכאורה על דיני ההגבלים העסקיים. משמעות הדבר היא שהבנקים לא יהיו רשאים לנכות את הסכום שישולם בנפרד לעורכי הדין.

ככל הנראה, רשות ההגבלים העסקיים הסכימה לבטל את הקביעה שהבנקים קיימו הסדר כובל, בעקבות ערעור שהגישו הבנקים לבית הדין להגבלים עסקיים. הבנקים שכרו סוללות עורכי דין שתקפו את עמדת רשות ההגבלים מכמה כיוונים. במהלך הדיונים, בית הדין רמז לרשות ההגבלים העסקיים כי התיק המשפטי שיש לרשות חלש מכפי שהיא מעריכה אותו. בין היתר הבנקים טענו כי ברוב המקרים, המידע שהועבר ביניהם היה מידע פומבי.

התיק הועבר לגישור, שלא צלח. במהלך הגישור רמז המגשר, השופט בדימוס יונתן עדיאל, לשעבר אב בית הדין להגבלים, לרשות לסגת מעמדותיה. הרשות סירבה להצעת המגשר, ובתום הגישור חזר התיק לדיונים בבית הדין להגבלים עסקיים - שבו הדיונים מתנהלים תחת חיסיון. המסרים שרשות ההגבלים העסקיים קיבלה במהלך הדיונים דחפו אותה להיכנס למגעים ישירים מול הבנקים, בניסיון לסיים את הפרשה בקנס מוסכם. בין הצדדים הוחלפו טיוטות הסכם מתקדמות, הממתינות לחתימה בימים הקרובים.

התובעים יוכלו לקבל את חומר הראיות

העבירות על דיני ההגבלים העסקיים אירעו לכאורה עד 2004, אז נהפכה החקירה לגלויה. בזמנו, רשות ההגבלים העסקיים לא היתה רשאית להטיל עיצומים כספיים על הבנקים, שכן החוק הקנה לרשות סמכות זו רק בסוף 2011. הקנס, בגובה 70 מיליון שקל, חושב על פי גובה העיצום המקסימלי שרשות ההגבלים העסקיים היתה רשאית להטיל על הבנקים אילו החוק היה תקף. על פי המתווה שגובש, הבנקים הגדולים - לאומי והפועלים - ישלמו 24 מיליון שקל כל אחד, ושלושת הבנקים הקטנים יותר - דיסקונט, מזרחי טפחות והבינלאומי - ישלמו את יתרת הסכום.

הכנסות הבנקים מעמלות מסתכמות בכ–15 מיליארד שקל בשנה, כך שסכום הפשרה המסתמן מהווה פחות מחצי אחוז מההכנסות אלה. כמו כן, סכום הפשרה מהווה כ–1% מהרווח הנקי של הבנקים בשנה אחת.

על פי חקירת רשות ההגבלים העסקיים, העברות המידע בין הבנקים נמשכה כ–8 שנים. לכן, הקנס נראה על פניו מזערי ולא מרתיע דיו, שכן פוטנציאל התועלת שהבנקים יכולים להפיק מעבירות על דיני ההגבלים העסקיים גבוה בהרבה מהקנס המקסימלי שהממונה על ההגבלים העסקיים רשאי להטיל. מנגד, זהו סכום פשרה חסר תקדים ביחס להיקפי הסכומים ששולמו בתביעות ייצוגיות שהוגשו בעבר נגד הבנקים.

עופר וקנין
מוטי מילרוד

מבחינת התובעים בתביעות הייצוגיות נגד הבנקים, ביטול הקביעה של רשות ההגבלים העסקיים היא בעייתית, שכן בלעדיה התובעים יידרשו לעבור לבדם את מסכת ההוכחות. עם זאת, התובעים יכולים לפנות לרשות ההגבלים העסקיים ולבקש לקבל לידיהם את חומר הראיות, כדי להיעזר בו לביסוס את התביעות הייצוגיות.

הבנקים הישראליים הורשעו בעבר בעבירות קרטל, לאחר שרשות ההגבלים העסקיים מצאה כי תיאמו ריביות ב–1983. ב–1984 הגישה המחלקה להגבלים עסקיים כתב אישום נגד ארבעה הבנקים: הפועלים, לאומי, דיסקונט ומזרחי, ונגד יושבי הראש של הבנקים, בגין תיאומים אסורים של שיעורי הריבית שהוצעו על פיקדונות.

המחלקה להגבלים מצאה אז כי תיאום שיעורי הריבית נעשה באמצעות פגישות בין נציגי הבנקים, שבהן סוכם על מדיניות מתואמת של שיעור הריבית, וגם באמצעות חילופי מידע אסורים בנוגע לאותה ריבית.

בסופה של אותה חקירה, נחתם הסדר טיעון בין הבנקים למדינה, שבמסגרתו הודו ארבעת הבנקים בתיאומים של שיעורי הריבית. בסיום הפרשה אישר בית המשפט את עסקת הטיעון, והרשיע את הבנקים במיוחס להם בכתב האישום.

הסדר הטיעון דאז הותנה בהסכמת הבנקים לקבל עליהם כללי התנהגות מחייבים. כעת מסתבר כי במסגרת הערעור שהגישו הבנקים על קביעת הרשות, הם טענו שהעברות המידע ביניהם בנוגע לעמלות הבנקים נעשו בהתאם לכללי ההתנהגות שהכתיבה להם המחלקה להגבלים עסקיים ב–1984. טענות אלה, יחד עם טענות אחרות שהעלו הבנקים, יצרו לרשות ההגבלים העסקיים קושי משפטי.

"פגיעה בהליך התחרותי"

באפריל 2009 הטילה רשות ההגבלים העסקיים פצצה במערכת הבנקאות, כשפירסמה את קביעתה כי "התקיימו הסדרים כובלים בין חמשת הבנקים הגדולים, שעניינם העברות מידע הנוגע לעמלות". רשות ההגבלים ציינה אז כי הקביעה מתבססת על החקירה המקיפה ביותר שביצעה הרשות אי פעם.

ממצאי החקירה נפרשו על מסמך רשמי באורך 65 עמודים, שבו הוצגו צילומי מסמכים שנמצאו בבנקים, המעידים כי הבנקים ידעו על המהלכים המתגבשים אצל המתחרים. כן הוצגו במסמך עדויות רבות של בנקאים, שהודו בחקירתם כי שמרו על קשר כמעט יומיומי עם מנהלים בבנקים מתחרים. הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, רונית קן, קבעה כי הבנקים העבירו ביניהם מידע עמלות משנות ה–90 ועד להפיכת החקירה לגלויה בנובמבר 2004.

מוטי קמחי
ניר קידר

בקביעה של רשות ההגבלים מ–2009 נכתב כי "החקירה חשפה את קיומם של הסדרים כובלים בין הבנקים, שבמסגרתם העבירו הבנקים בינם לבין עצמם מידע הנוגע לעמלות. המידע הועבר בעיקר בשיחות טלפון בין אנשי מחלקות העמלות של הבנקים, אשר היו אמונים על המחרת וגביית העמלות.

"המידע שהועבר בין הבנקים הבהיר את מה שהיה חלקי וחסר בתעריפונים שפירסמו לשימוש הלקוחות. התעריפונים הפומביים תוארו על ידי אנשי העמלות שנחקרו ככתובים ב'סינית' והתעריפון כולו תואר כמסמך ש'רק מי שכותב אותו מבין' וכדומה. את הפערים בין המידע שבתעריפונים לבין העמלות שנגבו בפועל, בחיי המעשה, השלימו הבנקים בהעברות מידע שנעשו בינם לבין עצמם. המידע שהועבר סייע לבנקים במדיניות 'יישור הקו' וביישום אסטרטגיית המיקום היחסי במדד יוקר העמלות שפרסם בנק ישראל", נכתב במסמך.

עוד נכתב במסמך הרשמי שפירסמה הרשות ב–2009 כי "העברות המידע פגעו בהליך התחרותי בין הבנקים, והקימו חשש ממשי למניעת או הפחתת התחרות ביניהם באספקת שירותים בנקאיים למשקי בית ולעסקים קטנים. ראשית, העברות המידע הפחיתו אצל הבנקים את האי־ודאות העסקית שכרוכה בשינויים השונים ברמת העמלות, בהיקפן ובאופן גבייתן. באמצעות המידע שהועבר, יכלו הבנקים לשרטט בינם לבין עצמם את הקו שינחה את מדיניות העמלות של כל אחד מהם. "בנוסף, קם חשש ממשי שהעברת המידע השפיעה על היקף המידע שגולה ללקוחות בתעריפונים, ובכך האמירו חסמי המעבר בין הבנקים עוד יותר.

"הבנקים יצרו מערכת של שקיפות עמלות בינם לבין עצמם, מבלי לתת ללקוחות מידע זהה, אשר היה מאפשר ללקוחות לתמחר טוב יותר בין הבנקים. לבסוף, העברת המידע, שסייעה לבנקים ביישור קו עם המתחרים ובקביעת רמות תעריפים דומות מאוד, הפחיתה את התמריצים של לקוחות הבנקים לחפש אחר בנק חלופי לזה שבו הם מנהלים את חשבונותיהם באופן שוטף", נכתב במסמך.

מנסים להגיע להסדר לפני שלב ההוכחות

רשות ההגבלים העסקיים ציינה עם הפרסום כי "הציבור יוכל להסתמך על הקביעה במסגרת תובענות נזיקין בבית משפט". ואכן, יממה לאחר פרסום הקביעה הוגשו תביעות ייצוגיות בסך מיליארדי שקלים נגד הבנקים, שהתבססו על קביעת הרשות.

אחד התובעים, אסף ישפה, טען באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש כי הבנקים תיאמו עמלות באופן שפגע בתחרות ובמחיר המוצע לצרכנים. דיון בתביעה הייצוגית שמנהל ישפה נגד הבנקים נקבע ל–16 בפברואר 2014, אצל שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר. ההערכה היא כי הבנקים מנסים להגיע להסדר עם הממונה עוד לפני שלב ההוכחות, כלומר - ינסו להגיע להסדר בימים הקרובים.

תומר אפלבאום

במקביל לתביעה זו קיימת תביעה נוספת, שהוגשה על ידי חברת שרנוע באמצעות עו"ד יצחק אבירם. תביעה זו הוגשה עוד לפני קביעת הממונה מ–2009. אבירם התראיין בעבר לתקשורת ואמר כי "התביעה הייצוגית נגד הבנקים ביחס לתיאום שיעורי ריבית ועמלות במגזר המסחרי צריכה להסתיים בפיצוי של מיליארד שקל לכל הפחות ובהתנצלות גדולה לציבור".

תביעה ייצוגית נוספת הוגשה ב–2007 על ידי פרופסורים למתמטיקה מהאוניברסיטה העברית והטכניון. התובעים טוענים כי הבנקים גובים ריבית מונופוליסטית על האשראי הניתן ללקוחות בנקאות ופיננסים של מגזר משקי הבית, שהיא גבוהה באופן ניכר מהריבית על האשראי שניתן ללקוחות המגזר העסקי והמסחרי של הבנקים, ובכך מנצלים את לקוחות משקי הבית לסבסוד המגזרים המסחרי והעסקי.

התובעים ציטטו את הדו"חות הכספיים של הבנקים, שלפיהם הרווח הנקי במגזר משקי הבית קטן מהרווח הנקי במגזר המסחרי והעסקי. לטענתם, הבנקים מטעים את הציבור, משום שהם מעמיסים הוצאות מכלל פעילותם על מגזר משקי הבית. כדי להוכיח טענה זו, השוו התובעים את דו"חות בנק הפועלים ובנק לאומי לדו"חות הכספיים של שבעה בנקים אחרים בעולם, בהם בנק אוף אמריקה, דויטשה בנק הגרמני וקרדיט אגריקול הצרפתי.

עוד טענו התובעים כי "שיעור הריבית נקבע תוך ניצול לרעה של מעמד הנתבעים בשוק הבנקאות למשקי הבית, שבו קיימת 'קבוצת ריכוז', תוך הפחתת התחרות ופגיעה בציבור ו/או תוך יצירת הסדר כובל, על ידי קביעה של רמת מחירים בלתי הוגנים של השירות, וזאת בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. שיעור הריבית נקבע תוך הטעיית הצרכנים, תוך ניצול של מצוקת הצרכנים ובורותם". עוד נטען כי "הצרכנים, נוצלו כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן".

לדברי התובע פרופ' שמואל קניאל, "עד כה הבנקים כמעט ולא השיבו לתביעה לגופה. לא נסכים לפשרה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, בשעה שסכום הנזק מוערך על ידי בכ–4 מיליארד שקל".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#