סיכום 2013 |

הטייקונים שצנחו, המנכ"לים שהודחו, האסדות שקדחו - והנגידים שברחו

שנה סוערת עברה על שוק ההון הישראלי - שנה של שיאים חדשים במדדי המניות והאג"ח, שנה שבה הודחו מנכ"ל טבע ומנהלי הבורסה, שנה שבה נקברו מאות מיליונים בקידוחי גז בים, ושהסתיימה עם הכרעה בשני הסדרי חוב ענקיים באלביט הדמיה ובאי.די.בי

TheMarker digital
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
TheMarker digital

2013 היתה שנה מרתקת בשוק ההון הישראלי. זו היתה השנה שבה סר סופית חנם של ה"טייקונים" - אנשי עסקים שמינפו את עסקיהם לעייפה והטילו את עול המימון והסיכון על הציבור והבנקים

אקורד הסיום של השנה הוא הגעה לקו הגמר בשני הסדרי חוב ענקיים - באלביט הדמיה ובאי.די.בי אחזקות. ההסדר באלביט נוגע לחוב כולל של 2.8 מיליארד שקל (אג"ח ובנקים) ועוד מיליארד שקל חוב פרטי מבנק הפועלים לבעל השליטה מוטי זיסר. ההסדר באי.די.בי אחזקות נוגע לחוב כולל של 2.2 מיליארד שקל לבעלי האג"ח ובנקים ועוד חוב אישי פרטי של כ-800 מיליון שקל לנוחי דנקנר מחמישה בנקים שונים. במשך השנה ספגו מהלומות פיננסיות גם יוסי מימן, אילן בן דב, הרצל חבס ודיוויד פדרמן. המכנה המשותף לקריסות האלה הוא תהליך ההתבגרות של שוק ההון הישראלי והעובדה שבעלי האג"ח מהציבור החלו להשמיע את קולם ולהראות לחלק מבעלי השליטה הסוררים את הדלת.

אבל לא רק הסדרי חוב היו לנו בשנה האחרונה. היו לנו שיאים חדשים במדדי המניות והאג"ח, היתה לנו הדחת מנכ"ל מפתיעה (ומכוערת למדי) ב"ספינת הדגל" טבע; היה לנו מנכ"ל ארוגנטי של חברת מעו"ף, איל וולדמן ממלאנוקס, שהחליט למחוק את החברה מהמסחר בישראל בתירוץ קלוש; היתה לנו חברת נדל"ן ותיקה שקרסה, חבס, עקב הימור לקוי על חברת נדל"ן אחרת בחו"ל; היו לנו רמטכ"ל אחד ושני מיליארדרים שקברו ביחד קרוב למיליארד שקל בקידוחים גז ימיים שכשלו; היתה לנו דרמה שייקספירית עם שתי הדחות מתוקשרות בצמרת הבורסה של תל אביב; אקזיט ענק של ממציאת רשת הניווט החברתית, ווייז; זינוק נחשוני במניותיה של מזור רובוטיקה וקריסה מהדהדת של מניית בבילון של נועם לניר.

וממש לקראת סוף השנה הגיע לכותרות הדמות המפתיעה והצבעונית של השנה שתלווה אותנו כנראה גם ב-2014 - איש העסקים האלמוני ממודיעין, מוטי בן משה.

המטבע: בועה? בוננזה? הביטקוין משגע את העולם

דרור רייך

"מכונית פורש יוקרתית נמכרה ב–300 מטבעות ביטקוין", "רכש ב–2009 מטבעות ביטקוין ב–27 דולר - וגילה שהם שווים כיום מיליון דולר", "בעל קזינו מציע את ביתו בלאס וגאס תמורת 9,300 מטבעות ביטקוין", "רכב חשמלי של טסלה נרכשה תמורת 91.4 ביטקוין" - זהו רק מקבץ כותרות שכיכבו בחודשיים האחרונים בעניינו של המטבע הווירטואלי החדש שמשגע את העולם.

קצת מספרים: הביטקוין נוצר ב–2009 בידי מפתח התוכנה היפני סאטושי נקאמוטו (ככל הנראה שם בדוי). שערו בעת השקתו היה 5 סנטים בלבד. ביוני 2011 הגיע שער הביטקוין לשיא של 32 דולר, חודשיים לאחר ששערו עמד על דולר אחד בלבד.‏ בסוף נובמבר 2013 נסק המטבע לשווי של 1,200 דולר. בשעת כתיבת שורות הוא נסחר סביב 750 דולר.

אז למה אנחנו מאוהבים בביטקוין? אולי בגלל דעיכה באמון הציבור במערכת הפיננסית הקיימת. ביטקוין רחוק מלספק חלופה לכסף שמדפיסים בנקים מרכזיים, אבל הוא לפחות מספק תקווה לחלופה כזו - שיטה לעקוף את המערכת, להיות לוחמי גרילה כלכליים, לכאורה.

האם הביטקוין יפרק את השיטה המוניטרית הקיימת, או ייהפך לחלק ממנה? תלוי את מי שואלים. רוב הביקורת נגד הביטקוין נובעת מהיותו נכס ספקולטיבי שמאופיין בתנודתיות רבה. עם ערך כה תנודתי, קשה להשתמש בו לצורך מסחר יומיומי. למרות הביקורות, בתחילת 2013 קיבל הביטקוין מהרשויות האירופיות מעמד רשמי של ספק אמצעי תשלום בעל קידומת בנק בינלאומית. הוא מוצב כעת במעמד שווה לשירות התשלומים פייפאל.

מתי יכבדו ביטקוינ'ס גם כאן? בישראל ניתן לשלם בעזרתו בעיקר למפתחי אפליקציות ולאתרים שמספקים שירותים לקידום אתרים. בבנק ישראל קיימו בנובמבר דיון על המטבע, אך עדיין לא הוציאו הנחיות מסודרות לגביו. במוסדות הפיננסיים עוד חוששים מהמטבע החדש ומהיכולת להשתמש בו למטרות עברייניות. בקיצור, זה עוד ייקח זמן.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוגצילום: אמיל סלמן

האסון הביטוחי: שלושה חודשים, שני חלקים ו-350 מיליון דולר טבעו בים

אסא ששון

בסוף מאי הפליגה ספינת ההובלה MOL קומפורט מסינגפור לנמל ג’דה שבסעודיה. על סיפונה הועמסו 4,500 מכולות, שהן כ–60% מקיבולת הספינה.

כמה שבועות לאחר צאתה מסינגפור ו–320 ק”מ מחופי תימן, התרחש דבר מוזר: הספינה, שנבנתה במספנות מיצובישי באוסקה ויצאה לים ב–2008, נבקעה לשניים. איש אינו יודע מדוע נבקעה MOL קומפורט. חלקה הקדמי צף במשך ארבעה ימים, עד ש–1,700 המכולות שהיו עליו קרסו ושקעו עמו. כשבוע לאחר מכן החלו לגרור את החלק האחורי ובחברה עוד קיוו להציל את 2,880 המכולות שנותרו, אך נראה כי נפטון חשק גם בהן. בתוך כמה ימים צלל מטה לתהומות גם החלק האחורי של MOL קומפורט.

הנזק לחברות הביטוח הימי מסתכם ב–350 מיליון דולר, באחד מהאסונות הימיים הכבדים מעולם מבחינה ביטוחית. סיבת הטביעה נותרה עלומה, שכן הספינה נחשבה לאחת מספינות הדגל של חברת ההובלות הימיות היפנית Mitsui O.S.K. Lines. אם אחד מחלקי הספינה היה מגיע לחוף מבטחים היה ניתן לברר מדוע נבקעה לשניים, אבל כעת נותר רק לנחש.

מטבעותצילום: בלומברג

הנפילה: בבילון מתרסקת בעקבות הנטישה של גוגל

שלי אפלברג

חברת בבילון קרסה ב–29 באוקטובר באופן פתאומי לאחר שגוגל, שהיתה אחרית ל–43% מהכנסותיה, הודיעה יום בהיר אחד כי יחסיה העסקיים עם בבילון הסתיימו.

החרב שהנחיתה גוגל על בבילון, הנשלטת על ידי נועם לניר ונשקה השנה לשווי של 1.44 מיליארד שקל, גרמה למשקיעים בבורסה לזרוק את הסחורה הפגומה - ומניית החברה צנחה בתוך דקות. עד סוף יום המסחר נחתכה מניית בבילון ב–62% ושווי החברה התכווץ ל–370 מיליון שקל בלבד. המשקיעים הרגישו עמוק בכיסם את הסיכון הגלום בחברה שהתבססה על שני לקוחות עיקריים בלבד.

בבילון נהפכה בן יום לכבשה השחורה של תעשיית ההורדות המקומית. החברה איבדה את הסיכוי למיזוג עם חברת איירון סורס, עסקה שבה חשק לניר. בשוק העריכו כי עסקת המיזוג תקנה לחברה המשותפת שווי של כ–4 מיליארד שקל וגם תייצר כמה מיליונרים חדשים.

הידיעה כי פריון, אחת ממתחרותיה של בבילון, עזרה לגוגל להגיע למסקנה כי סרגל הכלים של בבילון פוגע בחוויית המשתמש, גרמה ללניר להצהיר בראש חוצות כי "גוגל יצאה לדייט עם האויב". 2013 תירשם כשנה הגרועה בתולדות בבילון, שנה שבסופה נותרה עם לקוח חשדן אחד, יאהו, ושבה שליש מעובדיה פוטרו. עם קופה של 200 מיליון שקל, בבילון תידרש ב–2014 למצוא ייעוד מחודש.

המיכלית החצויהצילום: אתר gcaptain.com

האקזיט: חשב מחיר מחדש: גוגל קונה את ווייז במיליארד דולר

אמיר טייג

"איך הגעתם לסכום הזה של מיליארד דולר?", נשאל ניצן הירש, עורך הדין שליווה את ווייז בעסקת השנה של ענף ההיי־טק הישראלי. "זה הרי הכי לא מדעי בעולם, זה מספר עגול, סוג של חלום", ענה הירש בפשטות בראיון שנערך עמו ביום שבו הנחיתה גוגל מיליארד דולר בחשבונות הבנק של בעלי החברה.

ווייז אינה החברה הישראלית הראשונה שפרצה את רף מיליארד הדולרים, אבל היא סמל לדור חדש של חברות טכנולוגיה ישראליות־גלובליות. היא לא חברת שבבים נישתיות, חברת סייבר או חברת תוכנה שממוקדת בתחום צר. ווייז היא חברת המובייל הישראלית הראשונה ששמה נישא בפיהם של יותר מ–50 מיליון משתמשי סמארטפונים בעולם כולו. היזמים שלה - כמו יזמי מירביליס בשעתם - נהפכו בן רגע לסלבריטאים מבוקשים בעולם.

ווייז סיפקה תעודת כשרות רשמית לתחום התמחות חדש של ההיי־טק הישראלי: אפליקציות מובייל הפונות לצרכן הסופי ומספקות חוויית שימוש פונקציונלית, נוחה, ולא פחות חשוב מכך - "מגניבה".

צעיר השוקל את עתידו המקצועי, יזמים ומשקיעים, כולם רואים בווייז מודל לחיקוי. כך נוצר בישראל אקו־סיסטם נפלא של "waze wannabes", שעוד יוציא מתוכו הרבה מוצרים מוצלחים שיובילו לאקזיטים יפים. אפליקציות למובייל פותחו בישראל הרבה לפני שגוגל החליטה לקנות את ווייז. ואולם הרכישה הזו היא חותם להצלחה ומצרפת את ווייז לאייקונים כמו מירביליס, כרומטיס, מרקורי ואינדיגו, המייצגים תקופה בהיי־טק הישראלי.

אלון כרמלי, מנכ"ל בבילוןצילום: דודו בכר

הכוכב העולה: בן משה מגיש הצעה לאי.די.בי

שלי אפלברג

איש עסקים אלמוני הגיש באוקטובר הצעת רכש מפתיעה לאי.די.בי אחזקות. האיש החדש בשכונה, מוטי בן משה, נולד בבאר שבע, גדל בלוד, ובגיל 39 בלבד הצליח להפקיד במזומן כ–600 מיליון שקל בנאמנות עבור אי.די.בי. נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי והאיש החזק במשק הישראלי, וגם החברים שנותרו לו בשוק ההון לא האמינו לבן משה כי מקור הונו טמון בעסקים כשרים כמו תקשורת, אנרגיה וביטוח, שאותם הוא מנהל בגרמניה באמצעות קבוצת אקסטרה שבבעלותו.

מהר מאוד גילה בן משה על בשרו איך מרגיש אדם היוצא למאבק בטייקון הכי משפיע במשק, כזה שמנהל מאבק הישרדות על רקע חובות אישיים של מיליארד שקל, וגם שולח חוקרים פרטיים שינסו לדלות כל מידע מפליל לגבי עסקיו של בן משה.

"לא הערכתי לאיזה מקומות נמוכים אפשר להגיע במאבק", הגיב בן משה לשמועות שנפוצו בישראל והגיעו עד לגרמניה, על כך שמקור הונו בעסקות מפוקפקות ויש לו שותפים בעולם התחתון. "אני הבעלים היחידי של אקסטרה הולדינג. השותף היחיד שלי הוא הקב"ה ואין לי עסקים עם המאפיה. אין לי עסקי הימורים. אין לי עסקי זנות. אין לי עסקים עם איראן, ולא עם עיראק. לא היו ולא יהיו", הסביר.

עכשיו נותר לשופט איתן אורנשטיין, אשר יושב על המדוכה, להחליט למי הוא מאמין.

ניווט באפליקציית ווייזצילום: רויטרס

הבאר היבשה: שטיינמץ ושגיא לא מצאו גז

ערן אזרן

בני שטיינמץ וטדי שגיא, שני מיליארדרים ישראלים, דמיינו לעצמם מרבצי גז עצומים המשתרעים במעמקי הים התיכון. חמושים בהתלהבות ובהון אישי גדול, רכשו השניים את הזכויות ברישיונות "פלאג’יק", שהם אוסף של חמישה רישיונות גז ונפט הנמצאים סמוך למאגרי הגז הענקיים לווייתן ותמר.

בדרך הם צירפו אליהם את שותפות החיפושים הזדמנות ישראלית של רוני הלמן ואורי אלדובי, שכרו אסדת קידוח, מצאו מפעילה מתאימה וקיוו לטוב. בסך הכל השקיעו שלושת השותפים בפרויקט השאפתני 103 מיליון דולר. שטיינמץ, שהונו מוערך ב–3–6 מיליארד דולר, השקיע 46 מיליון דולר; שגיא השקיע סכום דומה, ואת היתרה סיפקו הלמן ואלדובי.

בפברואר הסתיימו העבודות באתר הקידוח, והמפעילה החלה בניתוח הממצאים. השותפים חיכו בקוצר רוח לתוצאות הסופיות. האם יצליחו שני המיליארדרים, שעשו את הונם בעסקי היהלומים (שטיינמץ) וההימורים (שגיא), ליהפך גם לברוני גז?

לא הפעם. בקידוח פלאג'יק נמצאה כמות גז זניחה. מפענח הדו"חות קבע באופן חד משמעי - ובניגוד להערכות קודמות - כי הבאר יבשה. תקוות השותפים, עם מיליוני השקלים שהשקיעו בפרויקט, נקברו עמוק בים.

מוטי בן משהצילום: תומר אפלבאום

הסיבוב היח"צני: ניל בוש מודיע שהוא "מתמודד" על אי.די.בי

שלי אפלברג

ניל בוש, אחיו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' וו. בוש, מצא את הדרך האולטימטיבית להודיע על ביקורו בישראל: הוא שיגר לכל מערכות התקשורת בישראל הודעת יח"צ שבה הצהיר כי הוא עומד לרכוש את אי.די.בי.

הצהרתו של בוש כי קבוצת מומחים מטעמו נמצאים בישראל ובודקים את היתכנות הרכישה של הקונצרן הגדול במשק הצליחה להכניס אותו לפגישה דחופה ביומנם העמוס של ראשי המדינה - ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא המדינה, שמעון פרס.

כדי שהסיקור התקשורתי יהיה עולמי, תיבל בוש את קבוצת המשקיעים האסטרטגית שלו במשקיעים מארה"ב, סין, הונג קונג וסינגפור, ונופף במשפט מחניף לכל אוזן ישראלית: "זיהינו את הפוטנציאל הגלום באי.די.בי, והגענו לישראל במטרה לקדם פיתוח עסקים הן בישראל והן בחו"ל, על ידי הזרמת הון לקבוצה ויצוא הטכנולוגיה והידע הישראליים לסין ולמדינות נוספות".

כחלק מאסטרטגית היח"צ, בחר בוש "לפרוש" מהמרוץ על השליטה באי.די.בי ביום שבו הגישו שלושת המתחרים הסופיים - קבוצת דנקנר־גרנובסקי, אלשטיין ובן משה - את הצעותיהם לבית המשפט. דקה ל–12:00, השעה שבה היו אמורות להיפתח המעטפות של המתחרים, נשלחה הודעת יח"צ נוספת, שבה הוסבר כי אי.די.בי אחזקות כבר לא כה אטרקטיבית לקנייה. אין ספק, האיש יודע את העבודה.

טדי שגיא ובני שטיינמץצילום: מוטי קמחי ודודו בכר

הקידוח הכי מאכזב: שמן קברה 170 מיליון דולר בקידוח הימי

ערן אזרן

באמצע אוקטובר קיבלו המשקיעים בשמן בשורות רעות. חברת חיפושי הגז והנפט, בראשותו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, הודיעה שקידוח הנפט "ים–3", שעליו עבדה מזה כחצי שנה, נמצא יבש. הבשורה הטביעה עמה את תקוותיהם של המשקיעים המשולהבים וקברה כ–170 מיליון דולר שהושקעו בקידוח.

ההיסטוריה של רישיון שמן רצופה תקוות ואכזבות. במשך השנים ריכז הרישיון, שבין חופי אשדוד לאשקלון, עניין רב בקרב משקיעים וחברות. ותיקי הענף מספרים על משקיעים שעמדו על קו החוף והשקיפו לעבר נקודת הקידוח, בתקווה לראות עמוד אש המצביע על הימצאות נפט.

אחד המתעניינים בשמן היה ג'קי בן זקן, שהחליט ב–2011, עם כמה שותפים, להנפיק את שמן בבורסה ולגייס הון לקידוח ראשוני. ההנפקה, שבה גייסה שמן 110 מיליון שקל מהציבור, היתה הראשונה בשרשרת גיוסים שיבואו בשנתיים שלאחר מכן ונועדו לממן את ההשקעה בקידוח - היקר ביותר שנערך עד כה בישראל.

למרבה הצער, מבחני ההפקה הבהירו שהנפט לא מסוגל לזרום - ועמוד האש המיוחל מעולם לא נדלק. גם בן זקן סירב להכיר בכישלון והמשיך לרכוש מניות של שמן, שרק העמיקו את הפסדיו. ואולם הפסדי בן זקן מתגמדים לעומת מיליוני הדולרים שאיבד הציבור בעומק הים אל מול חופי אשדוד.

ניל בוש בכותלצילום: קובי גדעון, לע"מ

הניתוח: מזור - חברה לוהטת על המדף?

יורם גביזון

מניית מזור ניתרה ב–300% ב–12 חודשים והיתה למניה הרביעית בטיבה בבורסת תל אביב ב–2013. החברה, שמפתחת מערכת רובוטית לניווט כלים כירורגיים בניתוחי עמוד שדרה ומוח, האיצה בשנה האחרונה את חדירתה לשוק האמריקאי, שהוא השוק החשוב ביותר שלה. היא גם הגדילה במידה רבה את חשיפתה לשוק ההון הגדול בעולם עם היכנסה למסחר בנאסד"ק במאי, וגייסה 47 מיליון דולר בהנפקת מניות באוקטובר.

אכן שנה מלאת אירועים עבור מזור, אבל ההתפתחות המשמעותית ביותר לעתידה לא היתה קשורה בה ישירות. חברת הציוד הרפואי סטרייקר (Stryker) רכשה בספטמבר את הבעלות המלאה בחברת מאקו סרג'יקל (Mako Surgical), שפיתחה זרוע רובוטית לניתוחים להחלפת ברכיים ואגן הירכיים, תמורת 1.65 מיליארד דולר, בפרמיה של 85% על מחירה של מאקו.

הכנסותיה של מאקו ברבעון השני של 2013, שהיה הרבעון האחרון לפני שקיבלה את הצעת הרכישה מסטרייקר, הסתכמו ב–28 מיליון דולר, גידול של 19% לעומת הרבעון המקביל ב–2012 ועלייה של 13% מהרבעון הראשון של 2013. מאקו רשמה הפסד תפעולי של 12.8 מיליון דולר ברבעון השני של 2013 לעומת הפסד תפעולי של 8.5 מיליון דולר ברבעון המקביל.

נכונותה של סטרייקר לרכוש את מאקו במחיר שמשקף מכפיל על הכנסות החברה עורר הערכות שלפיהן גם מזור עשויה להיות יעד רכישה במחיר גבוה משמעותית מהשווי שבו נסחרה אז. המניה הלוהטת של 2013 התקררה מעט ואיבדה 16% משיאה בתחילת אוקטובר, בסמוך להכרזה על עסקת סטרייקר־מאקו, ככל הנראה משום שמזור הציגה ירידה של 24% בהכנסותיה, כולל נפילה של 30% בהכנסות בשוק האמריקאי ברבעון השלישי.

למרות התוצאות המאכזבות, נראה שעסקה כמו רכישתה של חברת גיוון אימג'ינג תמורת 860 מיליון דולר מאותתת כי האופציה ההגיונית לחברת נישה בתחום הציוד הרפואי היא להפוך למוצר נוסף בסל המוצרים של ענקית ציוד רפואי מסוגה של קובידיאן.

קידוח שמןצילום: דובי טל

פסק הדין: אנטי־קליימקס חסר תקדים באי.די.בי

עידו באום

פסק הדין של השנה בשוק ההון הוא גם האנטי־קליימקס המשפטי של השנה. לא חידוש, לא תקדים של ביהמ"ש העליון (למעשה לא תקדים מחייב בכלל), לא שינוי משפטי חסר תקדים. היה זה פסק דין שאומר את הדברים המובנים מאליהם: אם תאגיד אינו מסוגל לשלם את החובות לנושיו, הם רשאים להחליט ליטול לידיהם את התאגיד ולכפות עליו הסדר הבראה כראות עיניהם, גם אם התאגיד עצמו מתנגד לכך.

ובכל זאת, מי האמין לפני שלוש־ארבע שנים שאי.די.בי, קונגלומרט תחת הנהגתו של אחד מבעלי השליטה העוצמתיים שידע שוק ההון הישראלי, ינוח כגופה מחרחרת על שולחן ניתוחים של שופט שיידרש לגזור את הדין. בהליך משפטי מדוד וקפדני, קבע השופט איתן אורנשטיין כי הנושים רשאים ליטול לידיהם את השליטה בקונצרן, לקיים תחרות בין מציעים ולהעניק את הקונצרן למי שלבם חפץ בו.

תוצאה מובנת מאליה במדינות בעלות שוק הון מפותח ומערכת משפט מתוקנת לא היתה טריוויאלית אצלנו. זהו פסק הדין של השנה, משום שהלך בקו ישר. בפרפרזה על דברי עו"ד אמנון גולדנברג, לפעמים הדרך הישרה היא גם אופציה.

הרובוט של מזורצילום: מזור רובוטיקה

הרילוקיישן: עידן עופר עובר ללונדון

יורם גביזון

עידן עופר עמד בשנים האחרונות, לצד יצחק תשובה, במוקד הדיון הציבורי על העברת הזכות לנצל משאבי טבע שבבעלות אזרחי המדינה. התחושה הציבורית הרווחת שלפיה חלוקת ההנאה הכלכלית ממשאבים לאומיים מוטה בצורה מוגזמת לטובת כיל, הפכה את עופר, בעל השליטה בחברה, לבובת וודו של הציבור הישראלי.

השנה, כך נראה, התייאש עופר מלטפח תקווה לשינוי כלשהו במעמדו זה. כמה שבועות לאחר כישלון המאמצים למכור את השליטה בכיל לחברת פוטאש הקנדית, דווח בעיתונות הכלכלית על כוונתו של עופר להעתיק את מקום מגוריו ללונדון.

בין אם מדובר בניסיון למצוא מקלט מס בבירה הבריטית התוססת, ובין אם יש סיבה אחרת למהלך, ספק אם עופר יחסר לציבור הישראלי, שלמד לזהות תופעות הון־שלטון והתעשרות חסרת תקדים של בודדים כתוצאה מניצול משאבי ציבור. הידיעה על לכתו של עופר לוותה - כצפוי - בתגובות על הטבות המס הנדיבות שקיבלה כיל וכפיות הטובה של בעל השליטה בה.

ואולם בשלוש השנים האחרונות ביצעו שתי חברות מקבוצת עופר, כיל ובתי זיקוק, השקעות בישראל ב–2.5 מיליארד דולר. עכשיו נותר לראות אם לכתו של הטייקון מארסוף היא אכן חדשות כה טובות לכלכלה ולציבור בישראל.

נוחי דנקנר בבית המשפט באוגוסט 2013צילום: רויטרס

ההדחה: טבע אומרת שלום לג'רמי לוין

יורם גביזון

22 חודשים בלבד לאחר שהוצג כתקוותה הגדולה של טבע לעתיד טוב יותר סיים ד"ר ג'רמי לוין את תפקידו כמנכ"ל.

ההכרזה על סיום תפקידו היתה שיאו של פיאסקו, שבמהלכו פירסם לוין הודעה אישית שכללה הכחשה גורפת על כוונתו להתפטר ועל חילוקי דעות בינו לבין יו"ר טבע, פיליפ פרוסט, רק כדי לגלות יומיים מאוחר יותר שהגיע לסוף דרכו 
בחברה.

ההכרזה על הפרידה ההדדית לוותה בהסבר קלוש ("הבדלי ניואנסים") של היו"ר, לאחר רצף של הדלפות מביכות המאפיין חברות מהשורה השלישית והרביעית בשוק ההון הישראלי. האירוע כולו הדיח את טבע עצמה באופן סופי ממעמדה המוביל בעולם העסקים הישראלי והעולמי, וניפצה מה שנותר מהמיתוס שבנתה לאורך השנים: אי 
של מצוינות ומופת לניהול המשלב אסטרטגיה מתוכננת היטב וביצוע יסודי וקפדני.

טבע התגלתה כגוף הסובל ממחלות זקנה, דירקטוריון משוסע ומסוכסך ובעל מאפיינים מובהקים של כשלי הדור השני שמתנער מאחריותו לדעיכה בת שנים, יו"ר ששקוע עד לצווארו בניגודי עניינים ומודה בלי בושה שהוא מעדיף להקדיש את זמנו לחברת ההשקעות הפרטית שלו.

חוסר השקיפות בכל הנוגע לשכר המנהלים והטבות המס העצומות שקיבלה ענקית הפרמצבטיקה לאורך השנים התפוצץ בפניה של טבע, שנאלצה לשלם לאוצר המדינה כדי לחלץ את הרווחים שנכלאו, מתוך מטרה למזער את תשלום המסים. ואולי אין זה מקרה שפרשת הרווחים הכלואים והטבות המס אירעו במקביל להידרדרות מנייתה של טבע, שהיתה אחת ההשקעות הגרועות של השנה בתחום הפארמה.

עידן עופרצילום: בלומברג

ההנפקה: וויקס מסתערת על נאסד"ק

ענבל אורפז

בישראל היתה שעת אחר צהריים מאוחרת, אך בוול סטריט רק נפתח המסחר וחבורת הישראלים התקשתה להסתיר את ההתרגשות. הם נעמדו בשורה, לפניהם שלט של נאסד"ק, המצלמות הבזיקו, וויקס, חברת אינטרנט מנמל תל אביב, נרשמה למסחר.

תג המחיר בהנפקה בנובמבר היה 765 מיליון דולר. כשעתיים לאחר תחילת המסחר, סמנכ"ל הכספים לא ידע מה קרה עם המניה, וגם לא היה מודאג. הוא צדק: חודש וחצי לאחר שהונפקה, המניה חצתה את אבן הדרך המשמעותית, והחברה הגיעה לשווי של מיליארד דולר.

ווייז ו־וויקס, משקפות היטב את השינוי שעבר ההיי־טק הישראלי. בדור החברות הקודם הגיעו לשערי נאסד"ק חברות כמו מלאנוקס וצ'ק פוינט שפיתחו טכנולוגיות עמוקות לארגונים, הדור הנוכחי מתמקד בחברות שמפתחות מוצרים פופלריים ומהוקצעים שפונים למשתמשי קצה. שתי החברות הוכיחו שיכולות לצאת מישראל חברות אינטרנט שיפצחו את הקוד ללבם של הצרכנים ויגיעו לשווי של מיליארד דולר.

ההנפקה של וויקס מדגישה את מצב הבורסה בתל אביב, שמנהלי וויקס לא שקלו להנפיק בה. השוק של החברה נמצא בארה"ב, והמשקיעים שם יודעים איך לנהוג בחברה שחווה צמיחה מרשימה, אך מפסידה כל שנה מיליוני דולרים. על וויקס חלק חובת ההוכחה. החברה עוד לא פירסמה דו"חות רבעוניים, והעלייה במנייתה עלולה עוד להיבלם. בכל מקרה, מאחורי וויקס ממתינה קבוצת חברות נוספות שיהיו מועמדות להנפקה בשנה הקרובה, גם הן כנראה לא יעברו באחד העם.

ג'רמי לויןצילום: תומר אפלבאום

הבחישה: ברונפלד ולבנון פורשים מהנהלת הבורסה

שלי אפלברג

הביקורת בשוק ההון על אוזלת ידו של הרגולטור הישראלי בטיפול בירידת המחזורים בבורסה הובילה את יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, להפנות אצבע מאשימה כלפי יו"ר הבורסה, סם ברונפלד, והמנכ"לית אסתר לבנון. האוזר ניצל את הסכסוך הגלוי בין השניים, וגרם לשני הבכירים למסור מכתב התפטרות בהפרש של שבוע זה מזה.

תחילה היה נראה כי הסכסוך בין לבנון לברונפלד הוא מחלוקת עסקית בלבד. לבנון הלינה על כך שברונפלד - מטעמים לא ידועים - מטרפד את כל התוכניות שיזמה בישיבות הדירקטוריון. ואולם ביום ההתפטרות כבר רמזה לבנון כי רשות ניירות ערך מחפשת שעיר לעזאזל, וצפתה כי שאר המנהלים בבורסה יספגו עליהום דומה לזה שחוותה.

ביום שבו ברונפלד התפטר יצא המרצע מן השק. ברונפלד תלה את התפטרותו בפעולות נמשכות של השתלטות עוינת מצד רשות ניירות ערך על הבורסה, וגילה כי האוזר דרש מלבנון לפרוש תוך שהוא ממשיך להטיל דופי בשאר אנשי הבורסה. "אני לא מבין איך רשות מפקחת מתבטאת באופן כה חריף נגד יו"ר הבורסה. הרשות לא אמורה לשפוך ככה רפש על חברי הדירקטוריון", הלין ברונפלד על חוסר הפרדת הרשויות.

הקרטל המתפרק: כיל שוקעת עם מניות האשלג

יורם גביזון

ביקורת מקובלת כלפי יצרניות הדשנים היא שהרווחים שהן מציגות - וכנגזרת התגמולים הנדיבים שמקבלים מנהליהן - ממחישים כי שוק האשלג מתנהל כקרטל של שתי חברות שיווק, המחזיקות ב–80% מכושר הייצור העולמי ומווסתות את המחירים באמצעות שליטה בכמות האשלג המיוצרת ומשווקת.

ולדיסלב באומגרטנר, מנכ"ל חברת אורלקלי, יצרנית האשלג הגדולה בעולם, סיפק בסוף יולי הזדמנות נדירה לבחון את הטענה. באומגרטנר הכריז על יציאתה של אורלקלי מקרטל האשלג BPC, שאותו הפעילה עם חברת ביילרוסקלי, שבבעלות ממשלת בלארוס. הוא העריך כי כתוצאה מהכנסת תחרות לשוק המקורטל, ייפול מחיר האשלג ב-25% לרמה של 300 דולר לטונה.

התגובה היתה מיידית, כואבת ומרשימה. מניותיהן של חברות הדשנים נפלו ב–5%–24% כל אחת, על פי התלות הספציפית בשוק האשלג, ומחקו 16 מיליארד דולר משוויין של שש החברות הציבוריות הגדולות בענף. הסכום הוא כנראה אומדן השוק לערך המהוון של רווחי היתר שהניב הקרטל ליצרניות האשלג.

באומגרטנר צדק. מחיר האשלג אכן קרס ב–33%. אלא שהוא עצמו שילם מחיר גבוה על העברת ערך כה רב לכיסם של הלקוחות. הוא נעצר על ידי ממשלת בלארוס, הואשם בניצול לרעה של תפקידו ובקשירת קשר לסלק את ביילרוסקלי מקבלת החלטות במיזם המשותף לה ולאורלקלי, ואחר כך הוסגר לרוסיה והודח מתפקידו.

השליטה באורלקלי הועברה לשני מיליארדרים אחרים, מיכאל פרוחורוב ודמיטרי מזפין, ובאחרונה גוברים הסימנים לכך שפעילות הקרטל תחודש. המניות של יצרניות הדשנים חוו התאוששות מתונה בלבד מהמכה שספגו עם פירוק הקרטל. כיל, למשל, החזירה לעצמה קצת מתחת ל–50% מהשווי שאיבדה עם ההכרזה על ביטול הקרטל. הסיבה לכך היא ככל הנראה לא רק חוסר הוודאות בנוגע לחידוש הקרטל, אלא גם גידול דרמטי בעודף כושר הייצור המסתמן לאחר שיושלמו פרויקטים להקמת מכרות ענק בקנדה ובסין.

אנשי וויקסצילום: Nasdaq CMX

התרגיל: אלשטיין הפסיד אצל דנקנר 100 מיליון שקל, ועקף אותו בסיבוב

עמי גינזבורג

"הבעיות של אי.די.בי צריכות להיפתר מלמעלה, לא מלמטה. נביא לחברה משקיע איכותי", הבטיחו מנהלי אי.די.בי אחזקות לנושים באסיפת האג"ח הראשונה בספטמבר 2012. זו היתה אסיפה שהתניעה את הסדר החוב הגדול והמורכב ביותר בשוק ההון ההישראלי.

ימים ספורים לאחר אותה אסיפה הגיעה הבשורה ממגדלי עזריאלי: "אאוריקה! מצאנו!". ואת מי הם מצאו? את אדוארדו אלשטיין, איש עסקים יהודי מארגנטינה ששודך לנוחי דנקנר על ידי הרב יאשיהו פינטו שהחליט להשקיע - כמעט מבלי לבדוק - 100 מיליון שקל בגנדן חדלת הפירעון, שדרכה שלט דנקנר 
באי.די.בי. בתמורה להשקעה הוא קיבל 10% מגנדן בעסקה ששיקפה לחברה שווי מופרך לחלוטין של מיליארד שקל.

הצ'ק הנדיב שמסר אלשטיין הצליח לשמר את דנקנר כבעל השליטה של אי.די.בי במשך שנה ורבע. לאחר כמה חודשים הבין אלשטיין את הטעות שלו. בהדרגה התברר לו שלא סתם דנקנר מחזיק אותו בצל - הוא אינו מוכן לוותר על השליטה בחברה, אף שהסכומים הדרושים להצלתה גבוהים מאוד ושאין לו מקורות משלו לתרום להסדר.

בסופו של דבר החליט אלשטיין להפסיק את השותפות עם דנקנר ולהשתלט על אי.די.בי בעזרת שותף חדש - מוטי בן משה. דנקנר אומנם ניסה לקלקל לו קצת ("אלשטיין כבר לא חבר. ככה מתנהגים אולי בארגנטינה, לא בישראל"), אבל בניגוד לשותפים אחרים של דנקנר שעמדו בצלו ושתקו - אלשטיין לא נבהל. בסופו של דבר הוא זכה לתמיכת הנושים, קיבל הזדמנות לשקם את אי.די.בי ואולי אף להחזיר לעצמו את הכסף שאיבד על ההשקעה הכושלת בגנדן.

הנסיגה: בנק לאומי כמעט מוחק לדנקנר חוב של 150 מיליון שקל

מיכאל רוכוורגר

אם מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, היתה יכולה לגנוז את גיליון TheMarker מ-14 באפריל היא היתה עושה זאת בשמחה. בגיליון, על רקע תמונה שבה צולמה שותה דיאט קולה ומנהלת שיחה במתחם סי.אנד.סאן בתל אביב עם נוחי דנקנר, נחשף כי היא גיבשה עם נוחי דנקנר ואדוארדו אלשטיין הסדר חוב בגנדן, החברה האם של אי.די.בי אחזקות, שכחלק ממנו לאומי היה אמור למחוק לגנדן חוב של כ-150 מיליון שקל, לקבל במזומן כ-150 מיליון שקל ולפרוס את יתר החובות של החברה לבנק.

הפרסום עורר סערה. ב-19 באפריל החליטה רוסק עמינח לסגת מההסדר, בגיבוי הדירקטוריון. רבים בשוק ההון ובמערכת הבנקאות רואים בהחלטה זו את הדחיפה האחרונה לנפילת דנקנר. כחודש לאחר התפוצצות הפרשה הקימו שר האוצר, יאיר לפיד, ונגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' סטנלי פישר ועידה לבחינת הליכי הסדרי חוב שבראשה עומדת מנכ"לית האוצר יעל אנדורן ושחברים בה המפקח על הבנקים, דודו זקן, ויו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר.

מאז לאומי החל לטפל ביד קשה יותר בטייקונים ופתח בהליכי עיקול על מגרשים של אילן בן דב בכפר שמריהו (שהם חלק מערבות אישית שבן דב נתן בגין חוב של טאו תשואות, שקרסה) ובהליך מכירה של אחוזתו המפוארת של מוטי זיסר בפתח תקווה, לאחר שזיסר לא עמד בתשלום משכנתא של 15.5 מיליון שקל ללאומי. בסוף אפריל הודיע הבנק לגנדן על העמדת החוב לפירעון מיידי, ובאחרונה לאומי אף הצביע בעד ההצעה של מוטי בן משה ואלשטיין להסדר באי.די.בי. בלאומי ממתינים לאישור ההסדר ולאחר מכן צפוי הבנק להגיש דרישה למימוש ערבויות שקיבל מדנקנר ושותפיו בגנדן - משפחת שימל, אבי פישר ושלי ברגמן־דנקנר, בסכום מוערך של 150 מיליון שקל.

הפיאסקו: כמה זמן לוקח למנות נגיד?

רותם שטרקמן

בשבועות האחרונים מתבררת הסיבה להתנגדות של בנימין נתניהו, ואולי גם של השר יאיר לפיד, למינוי קרנית פלוג. בשורת הודעות, תגובות ונאומים מיצבה עצמה פלוג בתומכת במדיניות כלכלית אחרת משלהם. כשהם מפחיתים מסים, היא מזכירה להם את תקציב הביטחון העצום, וכשהם מחליטים להקטין את ההוצאה האזרחית, היא מנדנדנת להם עם השוואות בינלאומיות ומזכירה את האי־שיוויון במשק ואת הצרות בשוק העבודה. מה שבטוח, המלחמה על הקרדיט של המנהיג הכלכלי המוביל, שכבר החלה בין לפיד לנתניהו לאחר שעניין איראן ירד מהפרק, תהיה עוד יותר מעניינת עם הקודקוד השלישי במשולש.

לאחר הכישלון השני במינוי הנגיד, כתב לפיד: "מתברר שפרופסורים לכלכלה הם חבורה מאוד צבעונית ופרועה. אני מתגעגע כבר לאנשים סולידיים ויציבים כמו יצפאן ובראבא". לפיד התכוון לפרישת יעקב פרנקל בגלל ידיעות מביכות מהונג־קונג על כך שנתפס בשדה התעופה לוקח תיק חליפות מבלי לשלם, ולפרישת ליאו ליידרמן, שלגביו נשלחו מכתבים על התנהגות לא ראויה, אך הבדיחה שלו לא מצחיקה. הוא ונתניהו ניהלו מערכה כושלת, שחשפה את ערוות ההנהגה הכלכלית הישראלית - את חוסר יכולתה להחליט, ואת החפיפניקיות שבה, אם כבר יש החלטות, הן מתקבלות. אפילו אם ננטרל את שתי הפרשות - ברור שהדרישה הציבורית למנות את המועמדת הטבעית, שהיתה שם ושהומלצה על ידי קודמה סטנלי פישר, היתה מוצדקת.

הסיבוב הפיננסי הכושל: לחבס יש דירה, אבל אין חברה

ערן אזרן

"נפלה עלינו פצצת אטום. אין לי כסף. אני מבקש פריסה של התשלומים", אמר הרצל חבס, בעל השליטה לשעבר בחברת הנדל"ן חבס השקעות, באסיפת של בעלי האג"ח שנערכה במארס. זו היתה האסיפה הראשונה, שכונסה לאחר שניירות הערך של חבס צנחו בבורסה והתברר כי החברה אינה מסוגלת לעמוד בתשלום חוב של כמעט חצי מיליארד שקל.

חבס מוכרת בזכות פרויקט היוקרה שלה בתל אביב – מגדלי YOO, שבו גם לחבס עצמו יש דירה, אבל ההסתבכות שלה קשורה דווקא בעסקה מעבר לים. לפני כמה שנים השקיעה חבס בקרן הריט ההולנדית NSI, שפועלת בעיקר בהולנד, בבלגיה ובשווייץ. עם השנים גדלה ההשקעה וגדלה, עד שחבס הגיעה לנתח של 20.5% בקרן ונהפכה לבעלת המניות הגדולה ביותר בה. בסך הכל השקיעה החברה כ–250 מיליון יורו בקרן.

בחבס היו משוכנעים שמדובר בהזדמנות עסקית, אך שכחו את שלושת הכללים החשובים ביותר בהשקעות: פיזור, פיזור ופיזור. ורצוי גם לא להגזים עם המינוף. כך, אט־אט התבררה גודלה של הטעות. המשבר בכלכלת אירופה הפחית את שיעור התפוסה בנכסי NSI ל–82%, או ל–71% בתחום המשרדים, והכנסותיה נפגעו. לקרן עצמה היו חובות גדולים של כ–200 מיליון יורו, שאילצו אותה להאט את קצב חלוקת הדיווידנדים לבעלי המניות.

המצב הבעייתי הקרין כמובן על חבס. הדיווידנדים לא זרמו, שוויה של NSI צנח - וחבס נאלצה לרשום הפסד של כ–400 מיליון שקל בגין ירידת הערך. בלית ברירה, פנתה החברה למסלול של הסדר חוב. ההצעות עלו וירדו, ולבסוף נאלצה החברה ללכת לפירוק.

כיום נותרה לחבס אחזקה של 6.8% בלבד בקרן NSI, לאחר שחויבה למכור חלק ממניותיה בהוראת הבנקים ולאחר שדוללה.

המנהיג הציוני: כשלוולדמן נמאס מישראל

דרור רייך

"אייל וולדמן היה בבורסה של תל אביב רק מטעמי ציונות", טענה בפנינו מנכ"לית הבורסה, אסתר לבנון, בראיון לרגל פרישתה, בנוגע למייסד, היו"ר והמנכ"ל של חברת שבבי התקשורת מלאנוקס.

מלאנוקס, יצרנית שבבים שמאיצים את התקשורת בין שרתים, נהפכה לחברה הישראלית הרביעית בשוויה מקרב אלה הנסחרות בארה"ב - אחרי טבע, צ'ק פוינט ואמדוקס. בסוף אוגוסט נמחקה המניה ממדד ת"א 25, לאחר שזינקה ממחיר של 10 דולר באמצע 2009 לשיא של 120 דולר בספטמבר 2012. למה? הנה ההסבר:

וולדמן נהנה מהצלחת מלאנוקס, לאורך השנים מכר את מרבית מניותיו בה וכיום מחזיק במניות בשווי של כ–10 מיליון דולר בלבד. הונו האישי מוערך בחצי מיליארד שקל. כנראה שההצלחה עלתה לו לראש, והוא רצה להמשיך להיות גם יו"ר וגם מנכ"ל, אבל חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי התנגדה לכך בשל נימוקים של ממשל תאגידי. עקב כך, הוא החליט למחוק את מלאנוקס מהמסחר בתל אביב - ועורר עליו את זעם המשקיעים. מניית מלנוקס ניזוקה גם היא בשנה האחרונה ואיבדה 33% מערכה.

הווידוי: אליעזר פישמן: "אני אחראי לבועת הנדל"ן - לא לפתרון"

ערן אזרן

בעלי עסקים אינם נוטים להודות בריש גלי שהם נהנים ממצבים של חוסר תחרותיות, מונופולים או סתם עיוותים כלכליים. לא כזה הוא איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה בקבוצת הנדל"ן כלכלית ירושלים.

בכנס משקיעים שערך בית ההשקעות אפסילון בנובמבר, התוודה פישמן, בגילוי לב נדיר, כי המחירים הקיצוניים בשוק הנדל"ן משחקים לטובתו. "אני לא אחראי לפתרון בועת הנדל"ן, אני אחראי לבעיה, אני נהנה ממנה", הבהיר פישמן בחיוך לקהל המאזינים. "מחירי הדירות לא יירדו - לא בשנה הבאה וגם לא בעוד שנתיים, כי לא בונים דירות. זה לא משנה אם יש בועה או אין, בפועל אין דירות", הוסיף.

פישמן אף הסביר לקהל את המנגנון שמאחורי עליית המחירים: "כבר כמה שנים מודיעים לקבלנים שבשנה הבאה הם הולכים להפסיד כסף. בתגובה, הם מורידים את היקף הבנייה. איך המחירים יכולים לרדת? 25% מהמחיר של הדירה זה מסים למדינה, עלויות הקרקע הן 40%, ואז יש את החלק של העיריות. בסוף נשארים לקבלן 10%. כמה הוא כבר יכול להפחית?"

פישמן לא הסתפק בווידוי יוצא הדופן, וכדרכו המשיך לגלות את הסיפורים שמאחורי בועת הנדל"ן הישראלית. הוא הסביר כי עליית המחירים נתמכת בהון שחור של יהודים המתגוררים מעבר לים ומשתמשים בשוק הנדל"ן הישראלי כדי להלבינו. "היהודים בחו"ל חשבו להעביר את הכסף לישראל ולקנות דירות, אבל הם לא ידעו שהיהודים קנאים - הלכו והלשינו עליהם לרשות המסים", סיפר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

סם ברונפלדצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker