רעידת אדמה למועדון ההון הישראלי

כלכלת ישראל קופצת מדרגה: המבחן הוא ניהול מקצועי - בתנאי שלא יהיו הפתעות

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתן אבריאל

"במשך כמה שבועות, ניסיתי לעניין משקיעים מישראל ומחו"ל באפשרות להתמודד על אי.די.בי. כולם אמרו שהנכסים מעניינים אותם מאוד, אבל שהם לא רוצים ללכת מול נוחי דנקנר ומול כל החברים שלו. הם פחדו מהאווירה הציבורית, פחדו שיעשו להם לינץ' בתקשורת" - כך אמר לנו איש עסקים בכיר העוסק בתיווך של עסקות גדולות, לפני חודשים בודדים, כשבית המשפט הזמין מתמודדים נוספים להציע הסדרי חוב לחברת אי.די.בי אחזקות.

בדיעבד הם צדקו, וזוהי כנראה הסיבה המרכזית לכך שלא השתתפו במכרז הזה גופים גדולים ומוכרים יותר. דנקנר אמנם איבד אתמול את השליטה בקונצרן שרכש לפני עשר שנים וחצי - בכפוף לבדיקות הנאותות שיעבור מוטי בן משה בשבוע הקרוב מול הרשויות - אבל עד לאותו רגע דנקנר אכן הוציא את כל הרעל שהוא ידע לאסוף על מי שהתמודד מולו.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

לו אותם אנשי עסקים ששקלו זאת היו מתמודדים גם הם, דנקנר היה מכפיש גם אותם בכל דרך. בעיתונים מסוימים היה נכתב שהם זרים, שהם אופורטוניסטים, שהם "טורפנים", שהם יפגעו בעובדים, שהם מתחמקים ממס, שהם מוכרים מוצרים פגומים, שהם לא "משלנו". איזה איש עסקים רוצה לעבור את הטיפול הזה, רק בשביל לקבל את הזכות לרכוש חברת אחזקות שצריך להשקיע בה עוד מאות מיליוני דולרים כדי שלא תיקלע פעם נוספת לחדלות פירעון?

אבל מעבר לטיפול שדנקנר והמעגלים הרבים שעליהם הוא שלט עד עכשיו העניקו למתנגדים ולמתחרים, ההחלטה של שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין היא לא פחות מרעידת אדמה בסדרי העולם של הכלכלה הישראלית. לכל הפחות, זוהי הזדמנות נדירה למהפכה.

עד אתמול, לישראל היתה כלכלה שנשלטה על ידי "המועדון". קבוצה של כמה מאות אנשים שהכל עבר דרכם, ושאם לא היית חלק ממנה – חלקים נרחבים במשק היו סגורים בפניך. אלה הם האנשים ששלטו ברוב הנכסים הפיננסיים של הציבור, אנשים שניהלו את הבנקים, את חברות הביטוח ואת גופי ההשקעה המוסדיים. אלה הם האנשים ששלטו וניהלו את החברות המרכזיות במשק, ואלה הם האנשים שהכשירו ואיפשרו את כל זה עבור בעלי ההון: רואי חשבון, מעריכי שווי, עורכי דין, יועצי תקשורת ויחסי ציבור - וכמובן, מו"לים ועורכים של עיתונים וכלי תקשורת אלקטרוניים, ששיתפו פעולה עם דנקנר ועם חברים אחרים במועדון.

צילום: מוטי קמחיצילום: מוטי קמחי

עד אתמול, הכלכלה הישראלית פעלה על פי מעגלים של קשרים אישיים, חברות במועדון ועסקות של תן וקח: תן לי אשראי, וקח תפקידים לך או לבני משפחתך. סדר לי הערכת שווי נוחה, שעליה תקבל תשלום מלא, ואני אשלח לך עבודות. התחשב בצרכים שלי, ואולי יהיה לך פעם ג'וב עם שכר חלומי.

המועדון עבד יחד, כולם נהנו אחד מהשני וגם החזיקו בגרון אחד של השני. תמיד היו שם גזרים אבל גם מקלות: אם לא תקנה ניירות ערך בהנפקה שלי, לא בטוח שתוקדם, לא תקבל ג'וב, ולא תקבל עבודות מהגופים והחברות המקורבות אלי. הם בילו יחד באירועים משפחתיים וחברתיים, נפשו יחד בחו"ל – וחשבו ששום דבר לא יכול לערער על השליטה שלהם במשק, שבמהותה מבוססת על גישה לכספי החיסכון והפנסיה של הציבור.

עד אתמול זו היתה כלכלה של מערכות יחסים. אם אתה עמוק במשפחת המועדון, יכולת באמצעות מעט מאוד הון עצמי והרבה הלוואות של כסף ציבורי, להשתלט על עוד עסקים ועוד חברות. אם הכרת את הבנקאים, החתמים, מנהלי הפנסיות, הרגולטורים, הפולטיקאים והמו"לים הגדולים – יכולת לגייס הון ויכולת לגדול.

הרקדן הטוב ביותר

מנכ"לית לאומי רקפת רוסק עמינח ונוחי דנקנרצילום: מוטי קמחי

דנקנר היה הטוב מכולם בריקוד הזה. בזכות שילוב של כריזמה ותאוות שליטה ובזכות נחישות שגרמה לו לעשות הכל למען המטרות שלו, דנקנר נהפך למלך המועדון. בשוק התקשורת, למשל, היתה במשך שנים תחושה כי יש לשוק פטרון - דנקנר.

התחושה הזאת התחזקה מאוד בתקופתו של שר התקשרות אריאל אטיאס, ובמיוחד לאחר שתי הפגישות שנערכו בין השניים והתמונות המשותפות המצביעות על אינטימיות חריגה בין מפקח למפוקח. לאחר שדנקנר נפגש כמה פעמים עם אטיאס בתחילת דרכו במשרד התקשורת - פעם יחד עם נשותיהם במסעדת דגים כשרה ופעם בארבע עיניים - אטיאס לא פעל באופן נחרץ כדי להרחיב את התחרות בשוק הסלולר. הקשר החברתי בין השניים הגן על כל תעשיית הסלולר מפני פגעי התחרות, וחשף את צרכני התקשורת לפגעי היעדר התחרות.

יציאת אטיאס וכניסת הרפורמטור, משה כחלון היא אחת הסיבות העיקריות לנפילת אי.די.בי, ודנקנר הודה כמה פעמים כי הרפורמה בסלולר היתה הגורם העיקרי לקריסתה. כשהיה לו חבר במשרד התקשורת, האימפריה שיגשגה - אפילו בעת המשבר הפיננסי העולמי של 2008. כאשר החבר הלך, והחליף אותו משהו שלא שיחק לפי הכללים, דנקנר נפל.

כך היה גם בתחום המדיה ובהשפעה על הציבור. השליטה בתקשורת היתה רגל מרכזית באסטרטגיה של דנקנר, ושל המועדון כולו. זו נעשתה באמצעות מערכות יחסים עם מו"לים, עורכים ועיתונאים בכירים. באמצעות אותם מקלות וגזרים, באמצעות חלוקת תקציבי פרסום, ובאמצעות צבא של אנשי יחסי ציבור וצבא של עורכי דין, המועדון קיבל בדרך כלל את תמיכת כלי התקשורת הגדולים במדינה. בדיוק כדי לחזק את הרגל הזאת, למשל, רכש דנקנר את עיתון "מעריב" - ורק מצבו הפיננסי הסופני של העיתון אילץ אותו להיפרד ממנו. אפילו בימים אלה, כשהנפילה שלו נראתה קרובה מתמיד, המשיך דנקנר לקבל תמיכה לעמדותיו ולמסרים שהוא ביקש להעביר, בחלקים רבים של עולם התקשורת.

עכשיו - בתנאי שהזכייה של אלשטיין ובן משה תהפוך לסופית גם לאחר הבדיקות ולאחר הערעורים - המלך של המועדון נופל. הנפילה הזאת תרעיד את המועדון כולו. מעכשיו, החשש מנחת זרועו של דנקנר ומקורביו יתפוגג. מעכשיו, היכולת שלו להעניק הטבות, עבודות, ג'ובים, חוזים, ותקציבי פרסום לכלי התקשורת – תיעלם.

האופי האנושי אמנם לא ישתנה, אבל ברגע שתילקח מהמועדון היכולת להפעיל את מנופי הכוח, את הגזרים ואת המקלות – כל המשק יהפוך באופן אוטומטי למקצועי, עסקי וענייני יותר.

צילום: מוטי קמחיצילום: מוטי קמחי

הנה דוגמה. כיום ברור שהמוסדיים שרכשו את איגרות החוב בהנפקות הרבות של קבוצת אי.די.בי לא תימחרו נכון את הסיכון שלהן. עובדה: ניירות הערך האלה קרסו בגלל כישלון ניהולי, ולא בגלל אירוע חיצוני חריג.

מדוע? כי כשדנקנר היה בשיא כוחו, היה קשה לגוף מוסדי לסרב להשתתף בהנפקה או לדרוש ריבית גבוהה יותר. כיום המצב שונה. לאחר נפילתו של דנקנר, הבנקים והמוסדיים כבר לא אמורים לחשוש מטייקונים ומהלחץ שלהם, ולפיכך התמחור של אשראי וניירות ערך בשוק ההון ייהפך למקצועי יותר. וזה מדהים: החלטה אחת של בית המשפט, יכולה לגרום באופן מידי לתמחור יותר נכון של ניירות ערך בשוק ההון הישראלי.

בעקבות האירועים אתמול בבית המשפט, המסר המרכזי לכלכלה ולשוק ההון הוא שמי שמבסס את המודל העסקי שלו על קשרים בלבד, לא יחזיק מעמד לאורך זמן. המוסדיים והבנקים לא ימשיכו לגלגל חובות לנצח, ולא יהיה ניתן לאורך זמן להאכיל את התקשורת התומכת בסיפורי הצלחה פיקטיביים. בסוף, כל מנהל וכל בעל שליטה יצטרך להראות ביצועים עסקיים אמיתיים, המתבססים על יכולות תחרותיות ועל ניהול מקצועי – ולא ניתן להתמחות גם בזה וגם בבניית קשרים. מי שעוסק בעיקר בקשרים, פשוט לא יכול להיות מנהל של חברה שממוקדת ביעילות, פריון ותחרותיות. זהו עניין פשוט של התמחות, מיקוד ותרבות עסקית.

מועדון חדש? 
לא בהכרח

אבל האם המועדון לא יוחלף על ידי מועדון חדש - אולי זה של בן משה? לפני כשנתיים, כשנגיד בנק ישראל אז סטנלי פישר נשאל על גורל הטייקונים, הוא העריך שבעתיד נגלה שהם הוחלפו על ידי טייקונים אחרים שבאו במקומם.

הערכה הזאת לא חייבת להתממש. לוקח שנים, לעתים יותר מעשור, כדי לבנות מועדון כזה. זה כמו לבנות "משפחת פשע": צריכות להיווצר מערכות של תלות וסודות הדדים, צריך ליצור קשרי משפחה ועבודה, וצריך להשיג אמון ולויאליות מוחלטים – ואלה כולם דברים שנבנים באטיות.

התקווה לכלכלת ישראל היא שהמועדון ששלט בה ב–20 השנים האחרונות ייחלש מאוד, שהוא לא יוחלף על ידי מועדון אחר, ושהחלטות הניהוליות והקצאת ההון יתבצעו סוף סוף על בסיס שיקולים של יכולות, מקצועיות, ונאמנות לבעלי העניין האמיתיים: בעלי המניות, בעלי איגרות החוב, העובדים, הלקוחות – והציבור כולו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker