מה שזלקינד שכח, 
דנקנר עדיין לא למד - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה שזלקינד שכח, 
דנקנר עדיין לא למד

אצל בעל השליטה באי.די.בי נורות האזהרה נדלקו מאוחר מאוד

4תגובות

יום שמח היה אתמול לחברת אלקטרה נדל"ן מקבוצת אלקו שבשליטת גרשון זלקינד. החברה, שעד לא מכבר היה ספק אם תוכל לשלם את מלוא חובותיה, השלימה אתמול גיוס של 100 מיליון שקל במניות. "ההנפקה היא המשך ישיר לשורת הצעדים שיישמנו בחברה, הכוללים בין היתר מימוש נכסים בקנדה של יותר מ–600 מיליון שקל", ציין אתמול מנכ"ל אלקטרה נדל"ן, שי וינברג.

רק לפני 8 חודשים הנפקה כזו נראתה כמו תרחיש דמיוני. באפריל 2013 נסחרה עדיין אג"ח ד' של החברה במחיר של 75 אגורות בלבד ובתשואה לפדיון של 14.5%. בתשואה כזו חברות אינן יכולות לגייס הון – לא באג"ח ובוודאי שלא במניות.

רמת תשואות כזו איפיינה את האג"ח של אלקטרה נדל"ן במשך יותר משנה. הלחץ גבר ככל שמועדי פירעון החוב התקרבו. זלקינד הבין שאם לא יפעל מהר - גורל החברה ייחרץ. אלקטרה נדל"ן פתחה במסע מימושים נרחב. חלק מהנכסים נמכרו בהפסד או קרוב למחיר הרכישה שלהם, אבל המזומן החל לחזור הביתה, והנושים חזרו לתת אמון בחברה ובמנהליה.

זלקינד הוא לא היחיד שהצליח להיחלץ כמעט ברגע האחרון מהסדר חוב. עד לפני כשנה גם קבוצת חברות הנדל"ן הציבוריות של אליעזר פישמן סבלה מלחץ תזרימי. פישמן הבין זאת, ומיהר לממש נכסים בחו"ל בהיקף של מיליארדי שקלים. ההתנזלות המהירה סייעה לתשואות האג"ח של כלכלית ירושלים לרדת מרמה של 10%-9% באמצע 2012 לרמה של 2%–3% כיום. החשש מפני הידרדרות לחדלות פירעון הוסר והחברות של פישמן 
חזרו לגייס הון.

אריק ליכטמן

יצחק תשובה הבין די מהר, כבר באוקטובר 2008, שמצבה של דלק נדל"ן מעורער מאוד. לאחר שהניסיון הראשון שלו לקנות את האג"ח של החברה במחיר מופחת משמעותית, הוא נחל כישלון, והחליט לשנות אסטרטגיה. הוא פיצל את החברה החוצה מקבוצת דלק, וגידר את הסיכון. דלק נדל"ן אכן קרסה לבסוף, ותשובה נאלץ להכניס יד עמוק לכיס – אבל הנכס העיקרי שלו ניצל.

אצל נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, נורות האזהרה נדלקו מאוחר מאוד. רק באמצע 2012 – שנה אחרי הפיאסקו של קניית מעריב - הוא החל להפנים את רוע מצבו ואת הצורך לממש נכסים בקצב גובר. וגם אז – חלק ניכר מהפעולות שהוא ביצע היו מוטעות.

כך למשל, במקום לקנות אג"ח של אי.די.בי אחזקות וכך להקטין בהדרגה את חובה – הוא החליט משום מה לקנות עוד ועוד מניות שלה. במקום לכוון את ההשקעה של אדוארדו אלשטיין בסך 100 מיליון דולר למוקד הרעש – החוב של אי.די.בי פיתוח – הוא העדיף את טובתו האישית, קצרת הטווח, והוביל את הכסף לחברת גנדן הפרטית. אילו היה הכסף של אלשטיין מכוון מהתחלה לאי.די.בי פיתוח, ודנקנר היה מוכן לוותר לו על השליטה אבל להיוותר כשותף בכיר – ייתכן שלא היה נאלץ להגיע למצב העגום שבו הנושים של אי.די.בי מראים לו את הדלת החוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#