האם האיש שהפיל את קבוצת 
אי.די.בי ימשיך לעמוד בראשה? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם האיש שהפיל את קבוצת 
אי.די.בי ימשיך לעמוד בראשה?

לנוחי דנקנר, בעל ההצעה "הכי טובה" באי.די.בי, אין די הון כדי לרכוש אותה

27תגובות

הנה תקציר האירועים המרכזיים בכלכלה הישראלית בעשור האחרון על פי הנרטיב המקובל - עבור מי שנסע לירח וחזר השבוע. זה הולך כך:

1. המשק הישראלי נחטף על ידי קבוצה לא גדולה של משפחות הון, בנקאים, ספקי אשראי מוסדי, יועצים, עיתונאים בכירים - וכמובן חלק מהפוליטיקאים.

2. חברי המועדון התעשרו באמצעות יצירת פירמידות עסקיות שאיפשרו להם לגרוף לכיסם כספי ציבור בעסקות בעלי עניין, ובאמצעות ענפים ריכוזיים ולא תחרותיים - וגרמו לעלייה ביוקר המחיה.

3. במשך שנים עבדה מכונת תעמולה גדולה שהסתירה את המציאות מהציבור ועסקה בדה-לגיטימציה למי שהצביע עליה - אך לבסוף הגיעה הישועה. הריכוזיות בשוק הסלולר נשברה, הציבור שיצא לרחובות החל להבין את מה שקורה והממשלה קידמה חוקים לשבירת הפירמידות ולהגברת התחרות.

מוטי קמחי

4. חלק מהטייקונים והפירמידות נפלו, ותחרותיות היא כיום צו השעה והיא פותחת את הנאום השיגרתי של כל פוליטיקאי. גם אם הדברים לוקחים זמן - הם מתקדמים בכיוון הנכון.

אלא שיש שלושה מקומות במשק שבהם הזמן לפעמים עומד מלכת, וכל השחקנים המעורבים רוצים לחזור לימים העליזים של 2012-2007 - והדברים אמורים בעיקר בשלושה מהגופים הבולטים במועדון: קבוצת אי.די.בי, בנק הפועלים וקבוצת "ידיעות אחרונות".

כל קורא של עמודי הכלכלה בעיתונים יודע שמזה חצי שנה מתקיים מאבק כוחות אדיר בעיתונות ובשיח הציבורי בנוגע לעתיד השליטה באי.די.בי. בהתחלה דובר על הסדר חוב "ישראלי" רגיל, שבו בעל הבית יעשה תספורת לבעלי איגרות החוב וישמור את השליטה.

בהמשך, כשבאי.די.בי הבינו שהגופים המוסדיים, בית המשפט והציבור כבר לא יסכימו לנוסחה הזאת, החל תהליך מקרי למדי של התמחרות על השליטה. מול אדוארדו אלשטיין ואולי שחקנים חדשים, נוחי דנקנר נאלץ פעם אחר פעם לשפר את ההצעה הכספית שלו, ולצרף לקבוצה עוד ועוד שותפים.

אייל טואג

לבסוף, בשבוע שעבר, הגיע אחד השיאים של הפרשה - כששלושה גופים, אחד מהם מורכב מדנקנר ושותפיו, הגישו לבית המשפט הצעות לתוכנית הבראה והסדר חוב. לפי הניתוח של המומחה אייל גבאי, ההצעה של דנקנר עדיפה במקצת על האחרות, בגלל ודאות מעט יותר גבוהה שהכספים המובטחים אכן יגיעו לנושים.

האם זוהי הצלחה? ממש לא. כי כל הדיון וכל ההצעות, לרבות ההצגה בבית המשפט, הם סוג של מסך עשן ענק שמשרת בעיקר שני אנשים, שממש לא רוצים שידברו על הקשר ביניהם: מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, והאיש שפעל למנות אותו לאחר הדחת היו"ר הקודם דני דנקנר ופרישת המנכ"ל הקודם צבי זיו - נוחי דנקנר.

בנק הפועלים שותק

מדוע? כי למעשה, השליטה בקבוצת אי.די.בי לא היתה צריכה להיות בידיים של דנקנר - אלא בידיו של בנק הפועלים. הבנק (כלומר הציבור) הלווה כ-400 מיליון שקל לחברה הפרטית של דנקנר, טומהוק, ששולטת בחברה פרטית אחרת, בשם גנדן, שגם היא חייבת מאות מיליוני שקלים לבנק לאומי (כלומר לציבור). ברור כבר חודשים ארוכים שהמניות שישארו בידי דנקנר, הדילול שהוא יעבור בכל הסדר שהוא, והשווי של המניות בשוק, אינם מאפשרים לו להחזיר את ההלוואות האלה.

לפיכך, על פי עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי, שאנשים כמו קינן ודנקנר מדגישים בכל הזדמנות, בנק הפועלים היה צריך לפעול בנחישות כדי לקחת את שליטה והניהול על נכסי טומהוק, שהם בסופו של דבר מניות השליטה של דנקנר באי.די.בי - בדיוק כפי שהוא היה עושה עם כל לווה אחר שהסתבך ולא יכול לשרת את חובותיו.

עוד לפני שהוא פועל לגביית החוב היה צריך בנק הפועלים למנות מנהלים מטעמו כדי שישגיחו שבעל השליטה באי.די.בי לא מושך ממנה הטבות - כי בסוף היום הכסף שייך לבנק הפועלים.

אבל בנק הפועלים שותק. הוא לא עשה דבר עד כה. אף שמאבק השליטה על אי.די.בי מתנהל כבר שנה, בשום שלב לא קמו אנשי הבנק ואמרו: "רק רגע - גם אני צד לעסקה, המניות של דנקנר שייכות בעצם לי, כי אני לא רואה מצב שדנקנר יחזיר לי את החוב הפרטי הענק שלו".

מוטי מילרוד

מדוע? מהי הסיבה לשתיקה של בנק הפועלים? הרי אפילו בנק לאומי, שמחזיק בשעבודים על נכסי גנדן, חברה שנמצאת תחנה אחת מתחת לטומהוק בפירמידה של דנקנר, הודיע כי שלח לדנקנר מכתב התראה בעניין "כמו לכל לקוח אחר".

אפשרות אחת היא שבנק הפועלים הוא גוף עדין, ביישן, שאינו פועל לגביית חובותיו מאף לקוח, ולכן הוא לא עשה דבר גם במקרה של דנקנר. אלא שזה לא המצב: בנק הפועלים הראה בשנים האחרונות שהוא יכול להיות נמרץ והחלטי מאוד בטיפול בחייבים, לרבות טייקונים ובעלי הון. ראינו אותו מתעמת עם לב לבייב באפריקה ישראל, ראינו אותו הולך לבית המשפט כדי להיאבק נגד מוטי זיסר, וראינו אותו יוצא למאבק ציבורי ומשפטי מול בני שטיינמץ - מהטייקונים העשירים והחזקים במדינה, ודאי עשיר יותר מדנקנר. וכמובן: נחישותו של בנק הפועלים חדה עוד יותר כשלא מדובר בטייקונים. כל לקוח של הבנק, בין אם הוא לקוח עסקי ובין אם הוא לקוח פרטי שנטל משכנתא, יודע שבנק הפועלים יודע להפעיל את כל המנופים שבידיו כדי לגבות את כספו. עדינות וביישנות, אם כך, אינן הסיבה.

אפשרות שנייה היא שקינן ובנק הפועלים העמידו לדנקנר הלוואות בתנאים גרועים עבור הבנק, אולי עם ערבויות וביטחונות חלשים, לכן אין להם על בסיס מה לדרוש ממנו את העברת השליטה באי.די.בי. בנק הפועלים לא מוכן לספק את הפרטים למי ששואל על טיב הביטחונות בעסקה הזאת, בטענה המקובלת של "סודיות בנקאית". אבל אם זוהי הסיבה לחוסר המעש של הבנק בגביית החובות, הרי שזה עניין חמור אפילו יותר מהשתיקה של הבנק, והוא חייב להיחקר.

אפשרות שלישית היא שהקשר האישי בין קינן לדנקנר השפיע על ההלוואות שהבנק העניק לדנקנר ועל הטיפול של הבנק בהן ברגע שדנקנר נקלע לבעיות של תזרים מזומנים - ולכן אף אחד מהם לא רוצה לדבר על זה. בבנק הפועלים מכחישים מאז ומתמיד כל טיפול מועדף בדנקנר. כל מה שידוע הוא שקינן היה המועמד המועדף על דני ונוחי דנקנר לתפקיד המנכ"ל, ושקינן עצמו נחשד במעורבות בחלק מהפרשיות שבהן הודה דני דנקנר - אך בסופו של דבר הוא לא הואשם.

עופר וקנין

איפה הדירקטוריון?

אם כבר בודקים את ההתנהלות של בנק הפועלים בפרשת האשראי לנוחי דנקנר, צריך לשאול באותה נשימה איפה היו ועדת האשראי והדירקטוריון של הבנק. האם הם קיימו דיון בנוגע ל-400 מיליון השקלים שדנקנר חייב לבנק? ואם כן, מדוע הם החליטו, או קיבלו את המלצת ההנהלה, שלא לעשות דבר? ואיפה המפקח על הבנקים דודו זקן? מדוע בנק ישראל לא חוקר את הלוואות המיליארדים שחילק בנק הפועלים לחברות הפרטיות של הטייקונים הגדולים במשק? מדוע העיתונים שותקים? האם בעלי העיתונים תלוים גם בבנק הפועלים?

בעבר הלא רחוק, הדירקטוריון של בנק הפועלים היה גוף רקוב ובלתי מתפקד. הדברים הוכחו: יו"ר הדירקטוריון דאז, דני דנקנר, הודה בבית המשפט בשורה של עבירות מרמה ואי דיווח חמורות, והוא ממתין עתה לגזר דינו. דו"ח של הפיקוח על הבנקים תיאר כיצד היו"ר עשה בבנק כבשלו, איך ההנהלה שיתפה עמו פעולה, וכיצד הדירקטורים לא עצרו ולא מנעו דבר. אפילו המנכ"ל הקודם, זיו, לאחר שעזב, סיפר שהדירקטוריון - שהתפקיד האמיתי היחידי שלו הוא לפקח על החלטות ההנהלה - לא תיפקד. קינן עצמו מספר לכל מי שרוצה לשמוע שהבנק עבר טראומה קשה, ושרק עכשיו הוא מתחיל להתאושש ממנה.

לאחר הדחת דני דנקנר בידי סטנלי פישר, הכל היה אמור להשתנות: מונו יו"ר חדש, יאיר סרוסי, ומנכ"ל חדש, קינן. רק שעל פי השקט בכל הקשור להלוואות לדנקנר - הפעם לנוחי, ולא לדני - עולה חשש שההרגלים הישנים של שתיקה והיעדר שקיפות, עדיין לא מתו.

מוטי מילרוד

מכיוון שכל השאלות האלה נותרות ללא תשובה בזירה הציבורית, מצב שקשה לקבל במקרה של שתי חברות ציבוריות כה חשובות כמו בנק הפועלים ואי.די.בי, נדרשת חקירה חיצונית: הרגולטור של הבנקים, המפקח זקן, צריך לברר מה קורה שם. המפקח צריך לחקור את מסכת ההלוואות שניתנו על ידי הפועלים לדנקנר, לברר מה טיב הביטחונות שניתנו בגינן ולחקור מדוע לא נעשה מאמץ גדול יותר לגבות את החוב, ומדוע בנק הפועלים לא מזדהה כבעל שליטה ועניין באי.די.בי.

אם המפקח כבר בדק את זה בעבר, עליו לפרסם את ממצאיו לציבור - אחרת כל המדינה תחשוב שישנם קשרים לא בריאים בין בנק הפועלים לדנקנר. הצדק צריך גם להיעשות וגם להיראות. זקן צריך לדעת ששוק חופשי ומשטר קפיטליסטי לא יכולים להתקיים ללא לגיטימיות ציבורית. שתיקתו בנושא מחזקת את ההערכה שהבנקים בישראל מקיימים בנקאות למקורבים ולא בנקאות מקצועית.

אם כבר, גם הדירקטוריון של הבנק צריך לבדוק את ההלוואות האלה - מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. האם הדירקטוריון יכול לבדוק את עצמו? זה לא בלתי אפשרי: אם ירצה לעשות עבודת אמת, הדירקטוריון יכול למנות צוות בדיקה בלתי תלוי. זו אפילו הזדמנות עבורו להראות שהוא אינו רק חותמת הגומי של המנכ"ל וההנהלה.

התקשורת שותקת

ויש עוד מגזר ביקורת אחד - כזה שמיוחסת לו חשיבות ואחריות לאומית - שלא בודק ולא מעלה שאלות כלפי בנק הפועלים בפרשת ההלוואות לדנקנר: התקשורת. אלא שהשקט של התקשורת לא צריך להפתיע איש.

ראשית, בנק הפועלים הוא מפרסם גדול בעיתונים ובמדיה האלקטרונית. בימים אלה הבנק שופך סכומים עצומים על פרסום בעיתונות של "חינוך פיננסי". שנית, הוא נותן אשראי גדול, כולל לעיתונים. עם בנק לאומי, הפועלים הוא המממן העיקרי של איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה בעיתון "גלובס". פישמן מצא את עצמו מאז המשבר בחובות עצומים מול בנק הפועלים ובנקים אחרים, והתקשה לשרת את החובות - דברים שהוא עצמו אמר באופן פומבי בשבוע שעבר. פישמן מגלגל בחודשים האחרונים הלוואות של מאות מיליוני שקלים שהוא לקח לפני 15 שנה לרכישת מניות ב"ידיעות אחרונות".

לכן, ברור שלפישמן אין עניין להתעמת עם בנק הפועלים, שהוא גם הבנקאי של נוני מוזס וקבוצת "ידיעות אחרונות". הקבוצה הזאת, שבעבר היתה מכונה משומנת לעשיית כסף, מגלה בשנה האחרונה כמו כל שוק התקשרות שקשה מאוד להרוויח. כאן יש גם היסטוריה: בנק הפועלים היה זה שהעניק, לפני כ-15 שנה הלוואה כ-700 מיליון שקל לחברה פרטית של פישמן, לצורך מימון הרכישה על ידו של מניות ב"ידיעות אחרונות", חבילת מניות שהפכה אותו לשותף בעיתון.

השווי של קבוצת "ידיעות" צנח בעשרות אחוזים, אולי 70%-60% מאז הרכישה הזאת, הלוואה המקורית היתה אמורה להיפרע בשנה שעברה, אך בבנק הפועלים החליטו לגלגל לפישמן את ההלוואות. לא מפתיע, לכן, לגלות שרוב העיתונים אינם מטפלים בסיפורים על הלוואות שניתנו לכלי תקשורת. זוהי מציאות שרק מחדדת את החובה שחלה על הפיקוח על הבנקים לחקור את סיפור של האשראי שבנק הפועלים העמיד לדנקנר, ולברר מדוע לא נראה שהוא עושה מאמצים לקבל אותו בחזרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#