קסם של טייקונים: האם דנקנר ישלוט 
בשופרסל ובסלקום - בלי שום הון?

הצעת הסדר החוב ותוכנית ההבראה שהגישו דנקנר והשותפים החדשים שלו לבית המשפט בשבוע שעבר - וזוכה למחיאות כפיים מהעיתונות המקורבת אליו - עושה צחוק אפילו מהפירמידה שהיתה עד כה ■ היא מביאה את האבסודר העסקי והתאגידי לגבהים חדשים ובלתי נתפשים

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
איתן אבריאל

הקונסטרוקציה של הפירמידות העסקיות בישראל היתה צריכה היתה להיכנס לספר הקסמים הגדול של הטייקונים. היא איפשרה לבעלי ההון לבצע את הקסם המיוחד הבא: דרך הפירמידה ועל סמך חוקי הממשל התאגידי הישראלי, אדם יכול לשלוט בחברה גדולה גם מבלי שרוב המניות בחברה יהיו שלו. עליו רק להיות זה שמקבל את ההחלטות בראש הפירמידה, שכל האנשים מתחתיו יעשו את מה שהוא מבקש, גם אם הדברים אינם תואמים את האינטרסים של החברה.

במקרה של אי.די.בי, לאחר השרשור בכל התחנות, נוחי דנקנר השיג שליטה בחברות ענק עתירות תקציבים וג'ובים - בהן כלל ביטוח, סלקום, שופרסל וגב ים - כאשר רק 10%-15% מהמניות היו "שלו". בניתוח פיננסי קוראים לזה ניהול כאשר אין לך כמעט "עור במשחק" (Skin in the Game): כל מה שאתה לוקח הוא שלך, אבל אם החברה נקלעת לצרות - אתה לא נפגע.

כך ניתן למנף את החברה, לשחק בה, למנות מנהלים מקורבים ולעשות עסקות בעלי עניין. מה שמעניין אותך הוא להוציא מהחברה כסף בדרכים עקיפות - ולא על ידי השבחת ערך או תשלום דיווידנדים. זהו בדיוק התהליך שוועדת הריכוזיות ניתחה, וזהו התהליך שבגללו חוקקו חוקים נגד פירמידות שכאלה.

אלא שהצעת הסדר החוב ותוכנית ההבראה שהגישו דנקנר והשותפים החדשים שלו לבית המשפט בשבוע שעבר - וזוכה למחיאות כפיים מהעיתונות המקורבת אליו - עושה צחוק אפילו מהפירמידה שהיתה עד כה. היא מביאה את האבסורד העסקי והתאגידי לגבהים חדשים ובלתי נתפשים.

אייל גבאי צילום: עופר וקנין

מדוע? מכיוון שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, בלשון המעטה, דנקנר נאלץ להביא שותפים, והם כמובן ידללו את אחזקותיו באי.די.בי לשיעור של כ-10%, או אפילו פחות מכך. לפיכך, אם דנקנר ימשיך להיות יו"ר, מנכ"ל או דמות בעלת השפעה על קבלת החלטות - ונראה שלכך הוא מכוון - או אז יתברר שהוא ישלוט בחברות תפעוליות ענקיות בזכות בעלות על אחוזים בודדים בלבד מההון שלהן.

זוהי קונסטרוקציה גרועה ביותר. לאדם עם חובות אישיים ענקיים ששולט בחברות מבלי שיש לו מניות בהן והוא לא מקבל שכר בהן, אין עניין בהצלחה של החברה, בעובדיה או ביכולתה לשלם דיווידנד לבעלי המניות. התועלת היחידה שהוא יכול לחלץ ממנה היא באמצעות עסקות בעלי עניין ומינוי מקורבים. דנקנר עשה את זה באי.די.בי הישנה, והתמריץ שלו לאחר הדילול הקרוב הוא להמשיך לעשות את אותם דברים - אבל בעוצמה גדולה יותר.

המבנה של ה"קבוצה הקצת יותר טובה" במכרז על אי.די.בי, על פי הניתוח של המומחה אייל גבאי, מעלה חשש שגבאי נכשל במשימה שבית המשפט הטיל עליו. לאחר שסוף סוף הגיעה לבית המשפט, אי.די.בי עשויה להימכר לאדם שהוא פושט רגל במובן הכלכלי (אך לא המשפטי), אדם שישלוט בחברה ללא מניות וללא סיכון אישי מצידו, אדם שיהיה חייב את גורלו הכלכלי לקבוצת שותפים חדשה, שלה הוא יידרש לסייע בקבלת תמורות עקיפות מהחברות התפעוליות - ולאותו אדם שנכשל כבר בניהול והביא את אי.די.בי לחדלות פירעון. הסיפור הזה היה צריך להסתיים אחרת לחלוטין: הרי על המדף עמדה קבוצה שכללה כמה מהחברות הגדולות והמפוארות בישראל. גבאי ובית המשפט היו צריכים לנהל מכרז בינלאומי מסודר, לפתוח חדר מידע, לגייס בנקאי השקעות שיציגו את הסחורה לכל בעלי היכולות בעולם - ולבסוף לבחור קבוצה קטנה של גופים רציניים ובעלי יכולת ניהול, שביניהם תתקיים התמחרות סופית.

במקום זאת, עם ישראל וציבור בעלי איגרות החוב של הקבוצה קיבל התמחרות בין שלוש קבוצות מאכזבות, כל אחת עם בעיות, קשיי מימון, סימני שאלה על מוטיבציות ושאלות לגבי המקור האמיתי של הכסף. כך לא בונים מכרז, וכך לא יוצרים שוק הון בריא ושקוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker