כך רותמים את החברות הציבוריות לכיסים הפרטיים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך רותמים את החברות הציבוריות לכיסים הפרטיים

שותפיו של דנקנר קיבלו בעבר מגוון הטבות - השופט אורנשטיין יכריע אם להנציח השיטה

22תגובות

רבים בעולם העסקים הישראלי חייכו בתחילת השבוע כששמעו על זהותה של המצטרפת החדשה ל"קבוצת נוחי דנקנר", במאבק על רכישת קונצרן אי.די.בי מבית המשפט: משפחת עזרא, יבואנית בשר ושימורים השולטת בחברת מלינדה סחר, הרשומה בבורסה. "נו", חלקם מלמלו, "נוחי יסדר להם עכשיו מקומות טובים על המדפים של שופרסל?".

על פניו, זו טענה לא רצינית. אי.די.בי היא חברה ציבורית, חברת האחזקות הגדולה במשק, וגם אם הקבוצה תזכה בבית המשפט ובהצבעת בעלי האג"ח, משפחת עזרא תשקיע כ-135 מיליון שקל בלבד, ותהיה שותפה משנית במונחי שליטה. שופרסל, לעומת זאת, היא חברה עצמאית ויש לה בעל עניין חזק נוסף, איש העסקים האמריקאי מתיו ברונפמן.

אבל האם התסריט הזה כה דמיוני? בקבוצת דנקנר, מה שנראה לא סביר כי הוא פשוט גס מדי, הופך לעתים קרובות למציאות. אם לוקחים את רשימת השותפים והחברים של דנקנר מאז רכש את השליטה באי.די.בי, לפני עשור, מגלים שרבים מהם, גדולים כקטנים, ידעו למנף את השותפות כדי לקדם את עסקיהם הפרטיים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

התבוסה של רשות המסים: כך ויתרה המדינה על כ-20 מיליארד ש'

מנכ"ל מכבי: "הקופות קורסות, ניאלץ לקצץ בשירות למבוטחים"

דוגמאות לא חסרות. ג'קי שימל, שמחזיק עם משפחתו בכ-10% מגנדן - שבאמצעותה מחזיקים דנקנר וקבוצתו באי.די.בי - נהפך בשנים האחרונות למתווך הנדל"ן הראשי של הקבוצה, ונכח ברוב העסקות הגדולות שלה בחו"ל. שימל היה המתווך ברכישת בניין HSBC בניו יורק, שרשום בספרי החברה בשווי של 700 מיליון דולר, וכן ברכישת בניין ברני'ס בשיקגו, שנמכר באחרונה ביותר מ-100 מיליון דולר.

שימל קיבל, וימשיך לקבל, עמלות נדיבות. ההסכם עם אי.די.בי מעניק לו 12% מהרווח בכל עסקה שבה הוא מתווך. אלה סכומים שיסתכמו בעתיד הקרוב ביותר מ-100 מיליון שקל, ושכבר הופרשו לשם כך בדו"חות הכספיים של הקונצרן.

גם אבי פישר, חבר לשעבר ושותף נוסף של דנקנר עוד מימי רכישת השליטה באי.די.בי (פישר מחזיק בכ-8% בגנדן), ידע למנף את הקשר. הנכס העיקרי של פישר עד לפני כמה שנים היה ישראייר - שהפסידה כסף, עד שהוא ודנקנר מכרו אותה לאי.די.בי, תוך שהם משתחררים מערבויות אישיות של עשרות מיליוני שקלים.

עופר וקנין

רכישת ישראייר היתה מעסקות בעלי העניין המבישות של העשור האחרון בשוק ההון הישראלי: היא בוצעה למרות התנגדויות של נציגי ציבור, ואף שהכתובת היתה על הקיר, והיא גרמה נזק רב לבעלי האג"ח. ישראייר משיכה להפסיד סכומים גדולים גם לאחר שנרכשה על ידי אי.די.בי, ולא התקרבה לתחזיות הוורודות של הכלכלן ומעריך השווי יצחק סווארי, שעל בסיסן החליטו הגופים המוסדיים לאשר את העסקה.

הלאה. שותפת מיעוט נוספת של דנקנר באי.די.בי היא משפחת לבנת, שבינתיים נפרדה חלקית מדנקנר בעקבות מכירת זרוע העסקים של כלל תעשיות למשקיע האמריקאי לן בלווטניק. אלא שלפני שהיחסים בין דנקנר ללבנת החמיצו ידעו בני המשפחה גם הם לנצל את הקשר עם הקונצרן לצורך קידום עסקיהם הפרטיים. כך למשל, חברת תקשובים, שבבעלותם החלקית, המנהלת פעילות של קול סנטר, קיבלה עבודות מסלקום שמקבוצת אי.די.בי, ואילו חברת המשאיות שלהם הסיעה את המלט של נשר, מונופול המלט הלאומי, שגם הוא היה בשליטת אי.די.בי.

אין היגיון כלכלי

את הרשימה הזאת אפשר להמשיך עוד ועוד, עם אנשים שהזרימו לדנקנר כספים, שעזרו לו לגייס כספי ציבור, או כאלה שהם רק חברים. שמואל אביטל, פעם חבר כנסת ולאחר מכן יו"ר קרן הפנסיה מבטחים, הוא שהעמיד לפני עשר שנים לדנקנר הלוואה מכספי העמיתים בסך 50 מיליון דולר, ללא ערבויות – מהלך מאוד יוצא דופן באותם ימים. כמה שנים לאחר שפרש אביטל מהשירות הציבורי, הוא מונה לתפקיד יו"ר מקסימה, שהיתה גם היא בשליטת אי.די.בי עד לא מזמן.

דן טהורי, כלכלן וחבר, זכה לראות את כלל ביטוח נכנסת כמשקיעה בחברת הייעוץ שלו, ולבסוף קיבל את הסוכרייה המתוקה מכולן, כשאי.די.בי רכשה את החברה כולה במחיר שנראה מנותק ממציאות כלכלית. דני נוה, פעם שר הבריאות, גם הוא חבר, זכה לקבל מימון מכלל ביטוח עבור קרן הון הסיכון שהקים, ולאחר שלא התרומם לגבהים חדשים, מונה ליו"ר כלל ביטוח.

מעבר לעסקות בעלי העניין, ישנן גם כל ההטבות הישירות המוכרות במקומותינו: ג'ובים ותפקידים בכירים בשכר גבוה לשותפים ומקורבים. כאן היריעה פשוט קצרה מכדי מלפרט. כמעט כל השותפים בדבוקת השליטה קיבלו ג'ובים עבור בני משפחה ומקורבים, לרבות המשפחות מנור, לבנת ופישר. דפוס הפעילות ההיסטורי, הראיות, והשמות הרבים שקיבלו תגמול עקיף כזה או אחר בגין הקשר או ההשקעה בעסקיו של דנקנר מוכיחים שהערבוב בין העסקים של קבוצת אי.די.בי ושל החברות הציבוריות הגדולות שבהן היא שולטת לעסקים הפרטיים האחרים של שותפים, חברים, ממנים ותורמים – הוא שיטה שדנקנר דבק בה עד כה באופן יסודי.

ולאחר מבט על הקבוצה שדנקנר מארגן עתה כדי להמשיך לשלוט בקונצרן, לא נראה שמשהו בשיטה הולך להשתנות. כמו ברכישה המקורית של אי.די.בי מידי משפחת רקנאטי, שוב כוללת הקבוצה שורה של אנשים וגופים שאין יותר מדי היגיון כלכלי בהשקעתם, אלא אם הם מצפים לקבל תמורות אחרות, עקיפות, דרך הקשרים עם החברות של אי.די.בי.

הציבור ישלם

איש לא חושב שאי.די.בי עומדת למכירה בזול. אם כך היה, היינו רואים שורה ארוכה של גופים רציניים, מישראל ומחו"ל, שדופקים על דלתו של השופט איתן אורנשטיין. על בסיס נסיון העבר, אפשר להניח שגם משפחת עזרא לא באמת חושבת שהיא הולכת להכפיל או לשלש את השקעתה במניות אי.די.בי, אך היא אולי מקווה לקבל תשואה נאותה על השקעתה ממקומות אחרים. זה נכון אולי גם לגבי השותפים הזוטרים החדשים האחרים: משפחת נוימן, שתשקיע 120 מיליון שקל, ושמחזיקה ברשת מוסכים, ובעלי חברת נץ, שתשקיע 64 מיליון שקל, ועוסקת בנדל"ן בחו"ל ובהשקעות.

אבל רק רגע: האם אין בכל מקום ובכל חברה צד נוסף, שלישי, ששומר על האינטרס של החברה? למשל, במקרה של שופרסל, האם ברונפמן לא יהיה שומר הסף? הוא הרי לא נהנה מכל הסיפור. אז זהו, שלא. מכיוון שכל אחד מהטייקונים עושה את עסקות בעל העניין שלו ואת מינוי המשפחה והמקורבים שלו, הם לא יכולים לבקר או לעצור את הצד האחר. במקרה של ברונפמן, למשל, אישרה שופרסל ב-2011 את רכישת רשת המזון האורגני אורגניטק תמורת כ-31 מיליון שקל – וזו חברה שנמצאת בבעלותה של הולי ברונפמן, אחותו של מתיו ברונפמן. אם ברונפמן רתם את שופרסל לטובת אחותו, הוא לא יכול לעצור את דנקנר אם וכאשר זה ירצה לחזק את הקשר בין שופסל לחברות של משפחת עזרא.

ולא רק זאת: ברונפמן ופישר שולטים גם בחברה בשם פאלאס תעשיות, שעוסקת ביצור של נרות, מגבונים וכלים מפלסטיק –ושמוכרת את מוצריה לשופרסל, שבה מחזיקים השניים, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה.

על חשבון מי התשואות העודפות האלה, שהחברים והשותפים של דנקנר קיבלו? מי, בשורה התחתונה, משלם את הכספים לג'קי שימל, אבי פישר, משפחת לבנת ואחרים, שאותם היה אולי אפשר לחסוך? התשובה פשוטה: הציבור. מי ששילם בעבר וישלם בעתיד על הכספים האלה הוא ציבור בעלי האג"ח של אי.די.בי ושל החברות הבנות שלה. ולא רק הם: בסופו של דבר, גם הצרכנים בחברות התפעוליות של אי.די.בי עלולים להיפגע, כי אם וכאשר שופרסל או חברה אחרת תבחר לקדם שותפים של דנקנר, יש מקום לחשוש שהמחירים שישולמו להם לא יהיו הכרח התחרותיים ביותר שניתן היה להשיג.

עדי עזרא
שוקה כהן

דנקנר מנסה 
לשמר את השיטה

זוהי שיטה עסקית רווחת בישראל, וזו השיטה שדנקנר מנסה לשמר כדי להמשיך ולהיות חלק מגרעין השליטה באי.די.בי. זוהי גם השיטה שכבר הפילה את דנקנר ואת הקונצרן כולו. הרי לא קרה שום אסון טבע באי.די.בי: היא נפלה בגלל ניהול כושל, בגלל המיקוד בחברים, במקורבים ובעסקות בעלי עניין.

עוד דוגמה לשיטה הזו ולכישלונות שהיא יוצרת היא רכישת "מעריב": כולם ידעו שמדובר בעיתון הפסדי ומדמם, אבל דנקנר רתם את הכסף הציבורי לרכישת עיתון שיסייע לו במאבקיו עם גופים אחרים בתקשורת, שביקרו אותו. גם זוהי, למעשה, סוג של עסקת בעלי עניין, שבה הציבור שילם על נכס שהופעל לטובת דנקנר וענייניו. את הסוף כולם מכירים: לאחר הוצאות והפסדים של יותר מ-300 מיליון שקל, דנקנר שלח את "מעריב" לפירוק בבית המשפט.

האם אי אפשר לשנות את השיטה? דווקא לקראת השלב הסופי בהתמחרות על זהות בעלי השליטה באחת מקבוצות העסקים הגדולות במשק, רצוי שהשופט אורנשטיין יחשוב פעמים לפני שהוא מקבל הכרעה שתנציח את השיטה לעוד עשור – וגם תשדר לכל המשק שכך עושים עסקים בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#