שרשרת האכזבות של מאיר דגן: חלום האורניום, הנפט שלא פרץ והכישלון בשמן

הגיחה של ראש המוסד לשעבר לשוק ההון לא נחלה הצלחה יתרה ■ מאז מינויו, מניית גוליבר אנרג'י התרסקה ב-90%, ושוויה צנח לשפל ■ דגן עצמו לא לוקח האירועים ללב: "הכישלון לא סופני. מה שקובע זה האומץ להמשיך", מצטט את דבריו של צ'רצ'יל

ערן אזרן
ערן אזרן

לא מעט אנשים הרימו גבה כשראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, החליט במאי 2011 להתמנות ליו”ר חברת החיפושים גוליבר אנרג’י . דגן, שסיים רק ארבעה חודשים לפני כן את הקריירה הביטחונית, הגיע לחברה קטנה יחסית שהחזיקה בכמה רישיונות חיפוש שלא נחשבו אטרקטיביים במיוחד. ההחלטה נראתה תמוהה על רקע העובדה שהיה נטול כל ניסיון בתחום האנרגיה ולאור מעמדו הבכיר בקהילה הביטחונית.

לפני המינוי בגוליבר סיכם דגן תקופת כהונה בולטת במוסד. בתקופתו יוחסו לארגון כמה חיסולים של פעילי טרור בכירים, בהם עימאד מורנייה, המפקד העליון של ארגון הטרור חיזבאללה; השגת המודיעין להפצצת הכור הגרעיני בסוריה ב–2007; וכן עיכוב של תוכנית הגרעין האיראנית. ואולם, ההצלחות הגדולות נמהלו באחת מהפרשות הבעייתיות שמיוחסות לארגון - חיסול בכיר חמאס מחמוד אל־מבחוח בקטאר, שחשף רשת של סוכני מוסד.

מה שבוודאי סייע להחלטה של דגן להתמנות כיו”ר גוליבר, שנסחרה אז לפי שווי של 140 מיליון שקל, היתה היכרותו האישית עם המנכ”ל ואחד מבעלי השליטה, רמי קרמין.

כתבות נוספות באתר TheMarker

קניתם מיני או ג'יפ? לא בטוח ששוק המשומשות מחכה להם

"עיר התעש" ברגע האחרון: עוד עשרות אלפי דירות להרצליה ולרמת השרון

הסבר חלופי לחיבור עם ראש המוסד לשעבר, שהוכחש בידי החברה, היה שדגן נראה כמי שעשוי לסייע לה לקבל אישורי כרייה של אורניום, לאחר שמצאה סימנים לחומר רדיואקטיבי באחד מאזורי החיפוש שלה.

הסתפק באופציות שמעולם לא הבישלו

בהשוואה לעמיתיו ממערכת הביטחון, כמו גבי אשכנזי ‏(יו”ר שמן‏) או גיורא איילנד ‏(יועץ מיוחד לגבעות עולם‏), שקיבלו מאות אלפי שקלים עבור שירותיהם, דגן ויתר על שכר מפנק והסתפק בחבילת אופציות ‏(שמעולם לא הבישלו‏) בשווי של כ–700 אלף שקל בלבד. החלטתה להסתפק באופציות, שמימושן היה מעניק לו 1.75% מההון של גוליבר, מלמדים כנראה על האמון הרב שרכש בפעילות החברה שאליה הצטרף.

בניגוד להצלחות הלא מעטות שמיוחסות לדגן במערכת הביטחון, הקריירה האנרגטית בגוליבר נראית פחות מרשימה בהרבה, ואולי בדומה לחיסול אל־מבחוח - גם חסרת מזל. שרשרת האכזבות בגוליבר החלה בפברואר 2012, פחות משנה לאחר מינויו, אז נאלצה החברה להחזיר את רישיון אורלי ‏(בדרום מדבר יהודה‏) למדינה. ההחלטה להחזיר את הרישיון התקבלה לאחר שהסקרים הסיסמיים שביצעה גוליבר הראו שפוטנציאל הנפט והגז ברישיון אינו כלכלי.

החזרת רישיון אורלי למדינה הצטרפה לניסיונותיה הלא מוצלחים במיוחד של גוליבר להפיק בצורה מסחרית נפט או גז מקידוחים באזור ים המלח. כארבעה חודשים לאחר החזרת רישיון אורלי, גוליבר קיבלה הוראה מהמדינה לנטוש את קידוחי צוק תמרור 3 ואמונה ולאטום את הבארות, לאחר שביקורת שבוצעה במקום מצאה “דליפה ושאיבת נפט בלתי מוסדרת ומאושרת”.

הדרישה לנטוש את הקידוחים התלוותה לסאגה שהתנהלה מאז 2010 בין משרד האנרגיה לבין גוליבר. ב–2010 פג תוקף הרישיונות בים המלח שקיבלה גוליבר מהמדינה. גוליבר, שהצליחה להפיק מהקידוחים כ–4,200 חביות נפט ואף מכרה אותן לבתי הזיקוק בחיפה, טענה בתוקף כי מדובר ב”תגלית” ודרשה לקבל חזקה על הרישיונות. ואולם, המדינה סירבה להיענות לבקשתה.

אי הסכמות בין הצדדים, שהתגלגלו לפתחו של בג”ץ, הוכרעו לבסוף בפשרה, שבה הוחלט כי ועדה של המשרד תחליט עד דצמבר 2013 אם על גוליבר לנטוש את שתי הבארות ‏(עלות נטישתן מסתכמת ב–225 אלף דולר‏). במקביל, הוענק לגוליבר ‏(באמצעות החברה הבת זרח‏), רישיון מחודש למשך שלוש שנים לחיפוש גז או נפט באזור ים המלח, וכן נוסחה תוכנית עבודה חדשה ומוסכמת.

בינתיים, דגן החל גם לקחת גם בהרפתקה נוספת בחברה בורסאית בשם גלטן ביודיזל. ב–2012 מונה דגן לסגן יו”ר החברה, שתיכננה להפיק בצורה מסחרית ביודיזל מצמח בשם ג’אטרופה הגדל בגאנה. כמו במקרה של גוליבר, גם שם דגן לא נחל הצלחה יתרה. באוגוסט האחרון פנתה החברה להסדר חוב עם נושיה, לאחר שמנייתה צנחה ב–95% ורשמה הפסדים מצטברים של כמה עשרות מיליוני שקלים.

הניסיונות של דגן למציאת גז או נפט ליד ים המלח, הצטרפו להרפתקות נוספות שיזמה גוליבר במדבר יהודה - והסתיימו בחוסר הצלחה. אחת מהן היתה ההחלטה לחפש אורניום ומתכות רדיואקטיביות בין ערד לסדום. הבקשה לרישיון חיפוש אורניום הוגשה בספטמבר 2011, כארבעה חודשים לאחר מינוי של דגן כיו”ר החברה, והיתה בין ההחלטות המשמעותיות של גוליבר.

בפברואר החלה גוליבר בעבודות, שהיו המשך ישיר לפעילות שביצעה באזור החברה הבת זרח כמה שנים קודם לכן. המשקיעים הגיבו לעבודות, שעלותן נאמדה ב–130 אלף דולר, בהתלהבות רבה - שבאה לידי ביטוי בזינוק של כמעט 100% במניית גוליבר בפחות משבועיים. לשם הבדיקות הביאה גוליבר מכשיר מיוחד מחו”ל ‏(ספקטרל־לוג‏), שמדד את רמת האורניום ונעזרה במומחים לפענוח התוצאות.

“ריכוזי אורניום נמוכים”

למרבה צערם של המשקיעים, חודש לאחר תחילתן נאלצה גוליבר להפסיק את העבודות. החברה מסרה כי ההחלטה התקבלה בשל “ריכוזי אורניום נמוכים” שהתגלו בקרקע. המומחים הסבירו כי בשקלול עובי השכבות המכילות את האורניום ובהתחשב במחירי החומר בשוק - ההפקה במקום אינה כלכלית. כתוצאה מכך, מניית גוליבר צנחה בימים שלאחר מכן בכמעט 50%.

ואולם החדשות הרעות של משקיעי גוליבר למודי האכזבות, כמו אלה של החברה הבת זרח, עדיין היו לפניהם. באוגוסט 2012 החליטו מנהלי זרח לחבור לרמטכ”ל לשעבר, גבי אשכנזי, ולרכוש כ–5% מהזכויות בקידוח הנפט שמן. מאוחר יותר החליטו, אולי בלהט התקדמות הקידוח, לממש אופציה שניתנה להם והגדילו ב–2.5% נוספים את האחזקה בחברה. תמורת הזכויות בקידוח שמן התחייבה זרח להזרים את חלקה היחסי בעלויות - בסך הכל כ–12 מיליון דולר ‏(מתוך עלות קידוח כוללת של 170 מיליון דולר‏).

הקידוח בשמן עורר מחדש את האופטימיות של המשקיעים. כך, בין מאי לאוקטובר - ימי הקידוח בשמן - השלימו יחידות ההשתתפות של זרח זינוק של 200%. באותה התקופה מניותיה של גוליבר קפצו ב–41%.

ואולם, גם ההרפתקה הימית של דגן הסתיימה במפח נפש עצום. בספטמבר האחרון התברר כי קידוח שמן יבש מנפט, וכי הכסף שהושקע בקידוח ירד לטמיון. בדומה לשאר השותפות בפרויקט, יחידות ההשתתפות של זרח קרסו ב–60% בשל הכישלון. גם מניית גוליבר איבדה כ–40% משוויה, כשהיא משלמת את מחיר ההימור הכבד ביותר שלה עד כה.

לשרשרת הבשורות הלא מוצלחות היתווספה בשורה נוספת, שנויה במחלוקת, בשבוע שעבר. גוליבר דיווחה על תוצאות הסקרים הסיסמיים ברישיון גוליבר, הנמצא בין נתניה לחיפה. דו”ח המשאבים הצביע על פוטנציאל ל–2.87 BCM גז טבעי בסיכוי של 25%. מדובר בכמות קטנה מאוד של גז, עשירית מכמות הגז שהתגלתה, למשל, במאגר הימי הקטן יחסית ים תטיס.

נראה שגם המשקיעים התאכזבו מכמות הגז הפוטנציאלית ברישיון, שכן מניית גוליבר הגיבה לדיווח בירידה של עוד 7%. כיום מניית גוליבר נסחרת במחיר שפל של 8.8 אגורות בלבד, בהשוואה למחיר של 80 אגורות בימים שבהם דגן מונה לתפקיד היו”ר - כלומר מחיקה של כמעט 90% משווי החברה בתוך כשנתיים וחצי.

לא נותר למשקיעי גוליבר וזרח אלא לקוות שפעילויותיהן של החברות יצליחו בעתיד לאושש מעט את שוויין - למשל שהפעילות המחודשת לחיפוש נפט באזור ים המלח תסתיים בהצלחה; שהגז ברישיון גוליבר, לצד העובדה שהוא יכול לשמש כ”מצבור” עתידי, יפרוץ החוצה; ושההיתר המסתמן לחיפוש זהב ומתכות בנחל רודד שליד אילת יסתיים בגילוי של מצבור זהב.

דגן בחר להביא בתגובה לאירועים ציטוט של צ’רצ’יל: “ההצלחה אינה החלטית. הכישלון אינו סופני. מה שקובע זה האומץ להמשיך”.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ