לניר מתח את החבל עם גוגל קצת יותר מדי

בבילון זנחה את המשתמשים שלה לטובת המזומן, והחלה להערים עליהם

אמיר טייג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בשיחות לא רשמיות יהיה נעם לניר הראשון שיעיד על עצמו כי הוא “משוגע”. “שיגעון” זה של לניר יצר לו לאורך השנים רווחים של מיליוני דולרים, אך גם גרם לו הפסדים לא פחות גדולים. לא סתם קרא לניר לאחת מחברות האחזקה שלו “ליברמור”. ג’סי ליברמור נחשב לגדול הספקולנטים של וול סטריט, שהרוויח מיליארדי דולרים והפסיד אותם לאחר מכן בשנות ה–30 וה–40 של המאה הקודמת.

לניר הצליח פעם אחר פעם לנצל היטב את תאבת הבצע של המשקיעים בבורסה, אך קשה להאשימו. הוא מעולם לא הסתיר את הנטייה האובססיבית שלו לקחת סיכונים, וכל מי שהלך אחריו עשה זאת מתוך מודעות ולא מתוך תמימות.

כל עוד ההימור של לניר הצליח, מניית בבילון נסקה. כמהמר מנוסה, הוא הגדיל כל הזמן את הסיכונים ודחף את החברה לתחום האפור של האינטרנט; התחום שבו לניר עשה את הונו ההתחלתי באמפייר און ליין. רצונו להכות את התחזיות קצרות הטווח, לתדלק את מחיר המניה ולחזק את מעמד החברה לקראת המיזוג המתוכנן עם איירון סורס - גרם לבבילון להפוך אגרסיבית מדי וכנראה לעבור את הגבול.

למעשה, בבילון זנחה את המשתמשים שלה לטובת המזומן. מחברה שמספקת שירותי תרגום, הפכה לחברה שמערימה על משתמשיה. בבילון סייעה לחברה אחרת לשתול פרסומות במקומות שאינם שלה, היא התקינה בצד התוכנה שלה תוכנות נוספות שהמשתמש לא בחר, והשתלטה בצורה אגרסיבית על ההגדרות של הדפדפן. בבילון ניצלה את חוסר הידע של משתמשיה כדי ליצור לעצמה נכסים שהניבו לה מזומן.

ואולם, הנכסים שיצרה אינם חזקים במיוחד. יכולתה להמשיך ולהניב מזומנים תלויה כולה בהסכמים המסחריים שיש לה עם מנוע החיפוש שאליו היא מפנה את תנועת הגולשים. ברגע שגוגל החליטה שבבילון הפכה משותף לגיטימי לשותף מזיק, היא חתכה את הקשר העסקי עמה.

למרות דברי ההסבר של מנכ”ל בבילון, אלון כרמלי, ההחלטה של גוגל אינה מלמדת כי גם פריון וקונדואיט מזיקות לגוגל באותה המידה. גוגל הולכת ומחמירה את דרישותיה האתיות אך כל עוד השותפות שלה עומדות בדרישותיה היא תמשיך לעשות עמן עסקים. שתי החברות הישראליות האחרות, הפועלות בזירה של סחר בתנועת הגולשים, לוקחות פחות סיכונים ושומרות כנראה על רמה אתית גבוהה יותר. גם הן מסוכנות מאוד להשקעה, בעיקר בשל התלות בלקוחות מועטים, אך פחות בהרבה מבבילון של לניר.

ההחלטות של גוגל ויאהו לעצור את האגרסיביות של בבילון הן תקדים מעניין, שכן שתי ענקיות האינטרנט לקחו על עצמן תפקיד של רגולטור. הן הציבו קו אדום, שישמש מעתה את התעשייה כולה כסמן. ככל שיגבר הלחץ הציבורי בענייני פרטיות, כך צפויות ענקית האינטרנט לקחת על עצמן יותר אחריות לשלומו של המשתמש. אם הן לא יעשו זאת, יגיע רגולטור בעל סמכויות ציבוריות ויעשה זאת במקומן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker