למוסדיים לא אכפת מי יהיו החברים החדשים בדירקטוריון של בנק לאומי

המוסדיים מחזיקים במחצית ממניות הבנק, אבל לא טרחו לעמוד מקרוב על טיבם של המתמודדים על כהונה בדירקטוריון ■ זאת, אף שניסיון העבר מלמד שבהחלט יש מקום לשיפור שיקול הדעת בהחלטות המתקבלות בבנק

סיון איזסקו
סיון איזסקו

ביום רביעי הקרוב, ב–10:00 בבוקר, תתקיים אסיפת בעלי המניות בבנק לאומי , שבה יקבע ציבור בעלי המניות את ההרכב החדש של דירקטוריון הבנק - שבו, כידוע, אין גרעין שליטה. זו תהיה האסיפה הכללית השנייה לבחירת דירקטורים שנערכת מאז חוקק תיקון לחוק הבנקאות לפני שנה וחצי, שבעקבותיו בוזרה השליטה בבנק לאומי.

באסיפה הכללית הקודמת, שהתקיימה לפני שנה, נראה היה שהגופים המוסדיים - המחזיקים במחצית ממניות הבנק - לא באמת מתעניינים בהליך ההצבעה: הם לא ערכו הליך מסודר לבחירת הדירקטורים שעבורם הצביעו בסופו של דבר, וכלל לא טרחו להזמין את כל המתמודדים לראיון מקדים לפני שהכריעו למי להצביע.

אפשר היה לטעון שחברה ללא גרעין שליטה, שבה יש למוסדיים יכולת השפעה אמיתית, היתה אז בגדר מבנה חדש עבור הגופים המוסדיים ולכן הם לא נערכו בהתאם ולא הקדישו מחשבה לסוגייה. הפעם, לאחר שחלפה כבר שנה וחצי מאז נכנס לתוקף התיקון לחוק הבנקאות, לגופים המוסדיים כבר אין תירוץ קביל.

והנה, משיחות עם המתמודדים על חמשת המקומות המתפנים בדירקטוריון ‏(ועל עוד מושב של דח"צ - דירקטור ציבורי‏), עולה כי כמו בשנה שעברה, גם השנה אף אחד מהגופים המוסדיים לא יזם ראיונות עם 11 המתמודדים. הגופים המוסדיים העדיפו להסתפק בקורות החיים של המועמדים השונים, ומיעוטם קיימו ראיונות סלקטיביים - רק עם המועמדים שביקשו פגישה באופן מפורש.

המתמודדים על תפקיד דירקטור בבנק מספרים כי אפילו אנטרופי, החברה המייעצת לגופים המוסדיים לגבי אופן ההצבעה באסיפות, לא טרחה לזמן אותם לפגישות והסתפקה במשלוח שאלון לקוני למתמודדים, שבו ביקשה מהם להשיב על שאלות טכניות, כמו למשל אם למתמודד יש ידע בניתוח דו"חות כספיים או ניסיון בנקאי.

מבין כל בעלי המניות בבנק לאומי, הגוף היחיד שהתעניין באופיים של כל המתמודדים ובהשקפת עולמם ביחס להתנהלות הבנק והאתגרים המרכזיים העומדים בפניו היא לא אחרת ממדינת ישראל, המחזיקה ב–6% ממניות לאומי באמצעות חברת נכסים מ.י.
לדברי המתמודדים, דירקטוריון נכסים מ.י, בראשות החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, ערך לכולם ראיון קצר, שבו נשאלו המתמודדים שאלות עומק על האסטרטגיה הנוכחית בבנק לאומי והאסטרטגיה הרצויה לדעתם; על השקפותיהם לגבי ההתמודדות עם אתגרי הבנק; על דעתם על תוכנית תגמול הבכירים שגובשה בבנק; ועל עניינים נוספים שעל סדר היום בבנק.

רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומיצילום: ניר קידר

כישלון סדרתי בהבנת רחשי לב הציבור

לאומי הוא הבנק השני בגודלו בישראל, ומאחר שכך, החלטות הדירקטוריון בו דרמטיות - הן עבור ציבור הלקוחות והעסקים במשק והן עבור בעלי המניות בבנק. בשונה מבנק רגיל או מחברה ציבורית רגילה, המוחזקים על ידי בעל שליטה, בלאומי אין "בעל בית" שישמש מצפן של הדירקטוריון.

בבנק ללא גרעין שליטה, לדירקטורים עצמם צריך להיות מצפן שכזה שינחה את דרכם. על כן, קיימת חשיבות רבה לכך שהמוסדיים ישקלו בכובד ראש מי מתאים לשבת בדירקטוריון הבנק, ולא יסתפקו בקורות החיים של המועמדים או בשיקול הדעת של חברה חיצונית, שלא טרחה לראיין את המתמודדים.

בעיה זו, של היעדר התעניינות מצד הגופים המוסדיים בהשקעות שהם מנהלים בעבור הציבור, קיבלה ביטוי גם בפרוטוקולים של ועדת הריכוזיות שפורסמו בשבוע שעבר. אחד מחברי הוועדה טען כי "לא טיפלנו בגופים המוסדיים, שלהם אנחנו מעבירים הרבה יותר כוח, ונראה שהם לא מעוניינים בו ואין להם את הכלים להשתמש בו". נראה כי המפקח על הביטוח אמנם יכול לחייב את הגופים המוסדיים להשתתף בהצבעות בחברות שבהן הם משקיעים, אך כללי הרגולציה לא יכולים לחייב אותם לחוש אחריות כלפי הציבור שאת כספו הם מנהלים.

חברי הדירקטוריון המכהנים כיום בבנק לאומי כשלו באופן סדרתי בהבנת רחשי לב הציבור. בשיאה של המחאה החברתית, החליטו בבנק לערוך משתה עם לקוחות אמידים בלונדון לציון 110 שנה להקמת הבנק; לאחר מכן החליט הדירקטוריון להעניק למנכ"לית היוצאת, גליה מאור, מענק של מיליוני שקלים כדמי "אי תחרות" ‏(מענק שבוטל בסופו של דבר בשל הביקורת הציבורית‏).

בהמשך הוחלט למחוק 150 מיליון שקל מחובותיו הפרטיים של נוחי דנקנר ולוותר לו על הערבויות האישיות - החלטה שהובילה לקריאות של אישי ציבור ולקוחות של הבנק למשיכת פיקדונות מהבנק, ולהחלטה של המפקח על הבנקים לחקור את הנושא.
הפספוס האחרון של דירקטוריון הבנק היה לפני חודשים ספורים, כשהחליט לאמץ מדיניות תגמול חדשה להנהלת הבנק וליו"ר הדירקטוריון, כך שההנהלה הבכירה תזכה בשכר, מענקים ותשלום מבוסס מניות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. גם החלטה זו הובילה להתערבות של המפקח על הבנקים, כך שכיום דירקטוריון לאומי מגבש מדיניות תגמול חדשה ומידתית יותר. כך, נראה כי הדירקטוריון הנוכחי כשל כמעט בכל צומת מרכזי שבו נדרש לקבל החלטות ערכיות.

בהקשר זה יש לציין כי הדח"צ פרופ' גבריאלה ‏(גבי‏) שלו והדירקטור חיים סאמט היו שניהם חברים בוועדת התגמול של דירקטוריון הבנק, והם למעשה היו בין האדריכלים של תוכנית התגמול המופרזת שהובאה לאישור הדירקטוריון. סאמט, אגב, היה יו"ר ועדת הגמול והאדריכל הראשי של תוכנית התגמול.

פרופ' שלו מבקשת עתה להתמנות לקדנציה נוספת, והמשך כהונתו של סאמט כרוך אף הוא באישור בעלי המניות, בשל עניין טכני ‏(מידע אודות הלוואה שחברה בשליטתו נטלה מהבנק לא הובא בפני בעלי המניות במועד מינויו‏). כך, לציבור יש עתה הזדמנות להחליט אם דירקטורים שביקשו לחלק להנהלה עשרות מיליוני שקלים מקופת הבנק מבלי להתנותם בביצועים ממשיים, ראויים להמשיך לכהן בתפקיד.

בנוסף, חלק מהדירקטורים בבנק מספרים כי סברו שתוכנית התגמול לא היתה ראויה, אך בכל זאת החליטו להצביע בעדה - ככל הנראה כדי לא לעורר מהומה. על בעלי המניות לדעת לזהות דירקטורים חסרי יכולת עמידה בלחצים, ולקדם דירקטורים בעלי עצמאות מחשבתית. זיהוי תכונות אלה אפשרי רק באמצעות ראיון אישי או ניתוח של התנהגות הדירקטור בעבר - ובוודאי שלא באמצעות שאלון המועבר במייל.

שיקול נוסף שכדאי להביא בחשבון הוא הניסיון של המועמדים. ניתוח המאפיינים של תשעת הדירקטורים הממשיכים בכהונה מעלה כי מרביתם הם אנשי המגזר הציבורי לשעבר ופרופסורים מהאקדמיה. לאיש מהם אין ניסיון בנקאי מעשי הכולל התמודדות עם הסוגיות המרכזיות העומדות בפני מערכת הבנקאות בשנים האחרונות, ולכן יש מקום לחזק את הדירקטוריון גם בדירקטורים בעלי ניסיון שכזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ